יום שני, 25 ביולי 2011

מצרים - איך הגלגל מסתובב....

25.7.11

איך הגלגל מסתובב

איך שגלגל מסתובב לו, למעלה הוא עלה למטה היא נפלה ושוב להתחלה והלאה כי גבוה זה עמוק קרוב אולי רחוק. הצדק והחטא, השקר האמת שמחה שמהולה בעצב חזק הוא גם חלש ישן טוב כמו חדש נדמה הוא גם ממש בעצם

אומרים שלכל המהפכות מחזוריות: הן מתחילות בחורף, מתחממות באביב, גוררות רגלים בקיץ ואז מגיע הסתיו של מהפכות-הנגד והקרב האחרון על עתיד המדינה. אם זאת המחזוריות אז המהפכה במצרים הקדימה את זמנה והיא נמצאת עדיין בשלבי הסחרור. אך הינה הפרדוקס מצד אחד ישנה האצה בקצב האירועים ומצד שני הסחרור מוביל לעייפות שמדביקה את כולם, כפי שניתן לראות זאת עפ"י מצב הרוח הלאומי במצרים. לכולם יש מה לומר ומה להציע, אף אחד לא רוצה להקשיב. אליה וקוץ בה. אך לאף אחד לא אכפת.

לרוב אזרחי מצרים "הלא-מהפכנים" נמאס מהמהפכנים והם רואים בהם, לא יותר ולא פחות מחוליגאנים ללא תוכנית. התגובה הטבעית של המהפכנים היא: האנשים לעולם אינם מסופקים, תמיד יהיו להם טענות, אך לעולם לא יציעו פתרונות ממשיים (כולם יודעים להצביע על הבעיה, אך לאף אחד אין פתרון), יש חוסר אמנון וחוסר שביעות רצון. אז למה לטרוח?

זו המהפכה היחידה בהיסטוריה שבה המהפכנים צריכים לשכנע את בני עמם, פעם אחר פעם, שהם באותו צד ואפילו מזה כבר כולם עייפים. מעבר לכל זה טמונה האמת: המהפכה הזו היא אינה מהפכה של מובטלים, אומללים, מפונקים או עניים שבאו לכיכר תחריר כדי להפגין. המהפכה הזו היא תגובה אלימה לבעיה קשה. זאת לא בעיה אחת אלא זו מערכת שלמה רקובה ודקדנטית כמו העש שמזיק לבגדים כך הבעיות הזיקו למדינה כולה ודווקא הרוב בוחר להתעלם מכך.

במצרים שררה שחיתות חסרת תקדים שלצידה בן דודה, חוסר היעילות. הקונצנזוס הכללי היה שהמצב מפריע לכולם, אך אף אחד לא עושה דבר בנוגע לכך. כולם התאימו את עצמם. האדישות חגגה. כולם חיו את בועת היום-יום. עד שיום אחד, כל היחידים התאגדו ופעלו כקבוצה.

"האלרגיה" המהפכנית אינה באה כתגובה לשחיתות. השחיתות וחוסר היעילות הם רק סימפטומים לבעיה גדולה יותר והיא אופי היחסים בין המדינה לכלל אזרחיה, אם באשר לרעיון הצדק החברתי וכיצד המערכת המשפטית צריכה לתפקד ואם באשר לרעיון זכויות האדם והשירותים שהמדינה צריכה לספק לכל. בין אם זה חינוך, רווחה ובריאות ובין אם אלו תוכניות כלכליות ותיכנון חברתי ועירוני אשר חסרים או לא מתפקדים במצרים. אף אחת מבעיות אלו לא טופלה ואם נעשה ניסיון לגעת בסוגיות אלו, הדבר נעשה בצורה ריאקציונרית וחובבנית. לא הייתה מערכת שמפקחת ולכן לא ניתן היה לראות התקדמות. במצרים לא קיים מוסד מבקר המדינה או ועדה לביקורת המדינה. כעת באה הדרישה לדין וחשבון. קיים צורך להאיר את מעשיה של הממשלה ולהעניק למעשים אלו פומביות.

המהפכה אינה נוחה לאף אחד. גם חוסר ודאות, גם חוסר יציבות. ההפגנות בתחריר עוד ימשכו, המשחק עדיין נמשך, למרות שהאוכלוסייה בכללותה רוצה שקט ושלווה, שינוי יכול להתרחש רק מתוך לחץ ומועקה. לכן המהפכנים חייבים להמשיך ולהגיע לכיכר תחריר, זאת הדרך. למרות שרוב רוצה שזה יעבור בשקט ובשלום, תמיד יהיו אלה שירצו פרובוקציה. ככל שהזמן עובר, אנו עדים ליותר ויותר הפגנות שיש בהן אלימות וחיכוכים. רק תסיסה יוצרת שינוי. אז מתחילה הסלמה, מקרי האלימות והחבלה מתרבים והטלוויזיה צורחת: "תראו אלימות – הנה כולם חוליגנים וביריונים, אי אפשר לסמוך עליהם" חלק מאמינים לטלוויזיה בעוד אחרים נשארים עם טעם מר כי האשליה של "מהפכה שקטה" הולכת ודועכת.

התוצאה היא שהמהפכה החלה לאבד את התמיכה הציבורית במצרים, כולם עייפים. אך כמו גיבורים של טרגדיה יוונית הם ממשיכים במסע שלהם, כשעל הדרך מתווספים עוד פצועים והרוגים. המהפכנים מבינים פתאום שמנגנוני הביטחון שסייעו בהפלת המשטר הישן למעשה מעוניינים למשוך את המערכה כדי להחליש ולהתיש את המהפכנים (מערכות צריכות להיות קצרות. בין אם במלחמה ובין אם בהצגה – מערכות ארוכות שוחקות את השחקנים/חיילים ומעייפות את דעת הקהל הציבורית). בבוא הזמן, ינצח הצבא - מות למהפכה ובחזרה לשגרה.

הנה הבעיה: הבעיה היא לא המפגינים. גם אם כולם ימותו, יעלמו, ישלחו לכלא זה לא ישנה במאומה, משום שבמציאות המפגינים הם אינם הבעיה. הבעיה תיוותר כשהייתה משום שהציבור לא יסכים לקבל יותר יחס גרוע וניצול מצד כוחות המשטרה או הצבא. הבעיה תמשך משום שגם העניים האנאלפביתיים במצרים מבינים שמשהו לא בסדר ומצריך שינוי ולכן כאשר הרעיון של "הפגנות שקטות", כאמצעי להשגת שינוי יתפוגג נוכל לראות זן חדש ואלים יותר של מחאה שהפופולאריות שלה תלך ותגדל. זה רק עניין של זמן......

המהפכה ה-25 בינואר קרתה כדי למנוע עוד מהפכה, מהפכה שתהיה יותר אלימה, כזאת שכולם מחכים לה..... הענות לדרישות המפגינים יכולה לנטרל את הפצצה המתקתקת אך ככל שהזמן עובר והדרישות לא נענות, חלון ההזדמנויות הולך ומצטמצם. זאת המציאות.

יום אחד הכל יסתיים, מהדרמה הזאת שמתחוללת לנגד עינינו, ישאר רק זיכרון. אי אפשר להעריך איך תראה מצרים בעוד שנה, בעוד חמש שנים או בעוד עשר שנים מהיום, אבל צריך לזכור שאם המהפכה הזאת תצליח זה לא יהיה בגלל שהצדק מנצח או החכמה אלא בגלל אמת היסטורית אחת פשוטה: לא ניתן לדכא עם תקופה ארוכה משום שהם רבים מכדי שניתן יהיה לשלוט בהם לנצח. בסוף יתהפך המטבע.


יום רביעי, 6 ביולי 2011

מסמך של שר החוץ המצרי דאז, עמרו מוסא בו הוא מעודד יצוא גז לישראל

27.6.11

העיתון המצרי אל-יום אל-סבע - http://www.youm7.com/News.asp?NewsID=442945&SecID=12

וזהו תרגום הטקסט :

12 בנובמבר 1993

לכבוד,
ד"ר חמדי אל-בונבא
שר הנפט

ברצוני לשוב ולהודות לך על נאומכם בנוגע לאסטרטגיית הגז הטבעי, ואני מסכים עם דעתכם בנוגע לחשיבות להתחיל וללמוד את נושא יצוא הגז לאזור עזה וישראל.
כבר העלתי את הנושא הנ"ל בפני הנשיא וראש הממשלה.

חשוב לציין כי איטליה הביעה, במהלך פגישת העבודה של קבוצת השת"פ הכלכלי האזורי שנערכה בקופנהגן ב- 8-9 בנובמבר השנה, את נכונותה לממן תכנון פרוייקט ליצוא גז מצרי לעזה.
משלחת מצרית כבר הסכימה להצעה באופן עקרוני, אך כעת יש לבדוק את עמדת קהיר.

כעת יש להרכיב קבוצת עבודה של משרד הנפט לתיאום עם המשלחת המצרית לקבוצת העבודה בתחום השת"פ הכלכלי האזורי,בנושא פרוייקטים של גז ונפט אזוריים.

ברכות ואיחולים,
שר החוץ
עמרו מוסא


image.png

יום חמישי, 30 ביוני 2011

מצרים - פרופיל נשיאותי - עמרו מוסא-ד"ר מחמד בראדעי

30/6/11


פרופיל נשיאותי

לקראת סיומו של הרבעון הראשון מאז פרוץ המהפכה במצרים



מאז מהפכת ה- 25 בינואר, עברו להם ארבעה חודשים. חמש סוגיות מרכזיות מעסיקות כיום את מקבלי ההחלטות והפוליטיקאים במצרים:

א. התהליך הדמוקרטי והחשש מניסיון של מהפכת נגד

ב. מה צריך להיות אורכו וצורתו של המשטר בתקופת המעבר.

ג. האם יתקיימו בחירות בחודש ספטמבר הקרוב כמתוכנן או האם הן ידחו למועד מאוחר יותר.

ד. טרם התקבלה החלטה לגבי אופיין של הבחירות, כלומר האם אלו יהיו בחירות לפרלמנט או לנשיאות.

ה. מהו התזמון הטוב ביותר לכתיבת חוקה חדשה במצרים שעליה תשען הדמוקרטיה החדשה במצרים ואשר תשמור על המסגרת הדמוקרטית.

מאמר זה הוא ניסיון ראשון לערוך השוואה בין האסטרטגיה ומדיניות הפנים של שני המועמדים המובילים כיום לנשיאות מצרים: ד"ר מחמד בראדעי, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית לשעבר וראש תנועת השינוי במצרים ועמרו מוסא, שר החוץ ומזכ"ל הליגה הערבית לשעבר. ההשוואה מתבססת אך ורק על בסיס ראיונות ומאמרים שהתקיימו עם המועמדים במהלך ארבעת החודשים האחרונים. שני הראיונות העדכניים ביותר יובאו במלואם ואילו משאר הראיונות שהתקיימו בארבעת החודשים האחרונים לוקטו רק עיקרי הדברים אשר סייעו בהסקת המסקנות . רוב הדיון נסוב על ענייני פנים במצרים ולא במדיניות החוץ.

חלקו הראשון של המאמר יעסוק בדעותיו ורעיונותיו של ד"ר מחמד בראדעי ובמסקנות והמגמות שניתן להסיק מדברים אלו.

החלק השני של המאמר יעסוק בדעותיו ורעיונותיו של עמרו מוסא, המסקנות והמגמות שניתן להסיק מדבריו.

בחלק השלישי אנסה לערוך השוואה בין שני המועמדים, אסיק מסקנות משותפות, ואצביע על המגמות האפשריות כיום.


ד"ר מחמד בראדעי

ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית לשעבר ומועמד לנשיאות מצרים




שירת כראש הסוכנות לאנרגיה אטומית (1997-2009) וזוכה פרס נובל לשלום (2005), בילה שנים רבות בחו"ל ולכן יש הדור הוותיק אינו רואה בו "אחד משלהם" אלא רבים מכנים אותו "פרנג'י" – מתמערב אחד שבילה את רוב חייב המקצועיים במערב. ידוע כמי שהתנגד למשטרו של מובארכ, הקים את "תנועת השינוי" והשיג מיליון חתימות טרם הבחירות ב-2010 לדרישותיו לשינוי שיטת המשטר במצרים והאצת הרפורמות הדמוקרטיות. באופן מופגן החליט לא להשתתף בבחירות לפרלמנט שנערכו בסוף נובמבר 2010 משום שלא היו דמוקרטיות. עזב את מצרים לאחר הבחירות ושב בדצמבר בכדי לסייע לתנועות הנוער לסיים את אשר החלו איתו מספר חודשים קודם לכן. הוא המנהיג היחידי שהוחזק במעצר בית בראשית המהפכה בכדי שלא יוכל לסייע לתנועות הנוער. בראדעי נחשב כמומחה לחוק בינלאומי, איש שקט וצנוע, איש אפור וטכנוקרט. בראדעי תמיד הראשון מבין השניים להתוות מדיניות ולכן ניתן לראות גם בכל הראיונות כי בראדעי מתווה מדיניות ויוזם ועמרו מוסא מתנגד ומציע אלטרנטיבה.

5 ביוני 2011

העיתון הסעודי "אל-מדינה"

(http://www.al-madina.com/node/307490)

ראיון עם ד"ר מחמד בראדעי: "דבר ראשון יש צורך בחוקה חדשה" [....]" העם הוא זה שבידיו ההחלטה האם להעניק חנינה למובארכ, גם הנביא מוחמד כרת את יד ביתו פטמה כשנתפסה בגנבה"

בתקופה כל כך קריטית עבור מצרים, ישנה יותר חשיבות וכן דחיפות לדעת מהם עמדותיהם וחזונם של אלו הרואים עצמם מועמדים לנשיאות מצרים, משום שתהיה לכך השפעה על שכנותיה, המדינות הערביות והאסלאמיות . אחת הדמויות הבולטות ביותר, כאשר מדברים על שינוי במצרים הוא ד"ר מחמד אל-בראדעי מי שהקים את "הארגון הלאומי לשינוי".

למרות שבראדעי ראה עצמו כמועמד לנשיאות עוד בטרם נפילת המשטר הישן, רק לאחר מהפכת ה- 25 בינואר הרגיש כי הבשילה השעה האמיתית.

לאורך הראיון שב והדגיש את החשיבות והרגישות של תקופת המעבר ואת הדחיפות בכינון חוקה חדשה, שרק לאחריה ניתן יהיה לקיים בחירות לפרלמנט ולנשיאות. בראדעי הבהיר כי אינו יכול להתחיל בקמפיין הבחירות שלו עד של ידע את טיבן ואופיין. בינתיים מציע לכונן מועצה נשיאותית זמנית, בכדי שגוף אזרחי ינהל את תקופת המעבר ויוריד את הנטל מהמועצה הצבאית העליונה. יחד עם זאת הבהיר כי המועצה הצבאית העליונה לא קיבלה את הצעתו זאת.

שאלה: מתי החלטת להתמודד לנשיאות?

תשובה: החלטתי להתמודד התקבלה מיד לאחר המהפכה. מטרתנו לפני המהפכה התמקדה בשינוי, כאשר ראינו את התדרדרות המצב הכלכלי, החברתי והפוליטי ולכן חזוננו היה לשנות בדחיפות את המצב שהוביל לשחיתות האיומה של המשטר. האמת היא שלא ידענו שאלו ממדי השחיתות אלא רק לאחר המהפכה אשר חשפה את העובדות. בינתיים עבדתי עם הנוער באופן ישיר ועקיף. המרתי על הדור הצעיר ואמרתי זאת באופן פומבי, וכל העולם שמע אותי, אמרתי שהשינוי שאנו רוצים להשיג, הוא שינוי בדרך לא אלימה, וכך אכן קרה באמצעות המהפכה. נציגי הנוער ביקשו ממני להשלים את מה שהתחלנו ביחד לפני המהפכה ולכן אני אגיש את מועמדותי לנשיאות. המטרה שלנו הייתה ועודנה השינוי ולאחר שהמהפכה הצליחה מטרתנו חשובה אף יותר.

ב-12 בפברואר יצאו להפגין ברחובות מצרים 16 מיליון איש. עוד לא היה דבר כזה בהיסטוריה של המהפכות בעולם. עשורים של עוני, דיכוי ושלילת זכויות הובילו את העם הנפלא הזה לייאוש תמידי. אך מה שקרה היה מרשים מאוד, הפלתו של המשטר באופן לא אלים.

שאלה : מה הערכתך בנוגע לשלב הנוכחי במצרים?

תשובה : השלב הנוכחי הוא שלב קריטי. השלב הזה יקבע את יישום דרישות המהפכה. כל מהפכה עוברת שלבים קשים עד ליישום הדרישות הראשוניות. לאחר שנים של דיכוי ושלילת זכויות יהיו קשיים גם בדרך ליישום החירויות והדמוקרטיה. העם המצרי אינו יודע מהו חופש ומהן החירויות, זהו שלב מאוד אמוציונאלי..... כן הם חופשיים, אך ישנם אנשים שעדיין לא מבינים את מהותן של החירויות כחלק ממסגרת מדינתית.

שאלה: מהם הקשיים?

תשובה: אני יכול לחלק את הקשיים לשלושה נושאים:

א. חוסר בביטחון פנים מצרי. גם אופייה של הבעיה הזו טרם ברור לנו לחלוטין. אחרי תקופה של 4 חודשים, מדוע הביטחון לא שב לרחובות? מדוע ישנם עדיין ניסיונות להפיכת נגד, כפי שטוענת המועצה הצבאית העליונה? מדוע שאריות של המשטר הקודם ומנגנוני הביטחון מערערים את יציבות המדינה אחרי המהפכה? אלו סוגיות מדאיגות משום שגם סוגיות הכלכלה והתיירות קשורות קשר הדוק לסוגיית הביטחון.

ב. עצירת ההשקעות הזרות במצרים.

ג. אי בהירות בנוגע לניהול תקופת המעבר.

שאלה: כיצד ניתן לטפל בשלושת הבעיות?

תשובה: תשובתי הייתה ועודנה שאין צורך להאיץ את התהליך ולקצר את תקופת המעבר. עלינו ללמוד מניסיונות העבר של מדינות כמו אינדונזיה, מזרח אירופה ואמריקה הלטינית. אלו צריכים להיות צעדים הדרגתיים. יש צורך בדיאלוג אמיתי שיגע בכל הסוגיות שמצריכות שינוי. לא ניתן יהיה לממש זאת אלא בכינון חוקה חדשה שתעגן את הערכים האלו, גם במידה וישנם חילוקי דעות פוליטיים ואידיאולוגים. לאחר מכן יש לאפשר למפלגות החדשות סיכוי להתחרות בצורה רצינית ובאופן שווה בזירה הפוליטית. לפני מהפכת ה-25 בינואר הדגשתי את החשיבות שכל מצרי יהיה מעורב בחיים הפוליטים של המדינה, כולל האחים המוסלמים, שמזמן כבר מעורבים ושותפים באופן שקט. עריכת בחירות לפרלמנט בחודש ספטמבר לא תוביל למשחק פוליטי הוגן. זאת עדיין דעתי ודעתם של רבים אחרים שטוענים שיש צורך מיידי בדחיית הבחירות בכדי לאפשר לכל מצרי את ההזדמנות להיות שותף פעיל בהן.

אני באופן אישי תומך בשיטת הבחירות היחסיות שבין יתרונותיה, שיטה זו מאפשרת ייצוג כמעט מרבי לאזרחי המדינה, כיוון שהיא מעודדת צמיחת מפלגות קטנות ובכך מתחזק עקרון הפלורליזם הפוליטי.

אני בעד להתרכז בבחירת הערכים והעקרונות שעל בסיסם אנו מעוניינים להשתית את המדינה המצרית, ולא להתרכז בדמויות או קבוצות אלו ואחרות. הייתי רוצה לראות בפרלמנט נציגים של הנוביים, בדואים מסיני, נשים וקופטים, את כל אלה נוכל לראות רק במידה ויערכו בחירות בשיטה היחסית.

כיצד ניתן להיערך לבחירות לנשיאות מבלי לדעת את טבעה של המערכת הפוליטית. נשיא מדינה שנבחר על ידי משטר נשיאותי שונה מנשיא שנבחר על ידי משטר פרלמנטרי. אמרתי ואני שב ואומר "אין אני יכול להיערך לתפקיד שאיני יודע מה אופיו וטבעו", לכן הכי חשוב שקודם נכונן חוקה חדשה ולאחריה בחירות פרלמנטריות ולאחריהן נשיאותיות. כמובן שיש שחולקים על חזוני, ביניהם: האחים המוסלמים והמועצה הצבאית העליונה.

שאלה: האחים המוסלמים ישיבו כי אין זה אשמתם שהם מאורגנים ומוכנים לבחירות פרלמנטריות.

תשובה: זה נכון. אין פה אשמים. עליהם לשחרר את העבר ולהתרכז בשלב הזה. זהו ניסיון דמוקרטי ראשון במצרים אחרי 6 עשורים שבהם לא הייתה דמוקרטיה, ולכן יש לאפשר לכל מצרי את הזכות השווה והצודקת להשתתף במשחק הפוליטי. האמת היא שאין במצרים כיום מפלגות חזקות ולכן אני פונה לאחים המוסלמים ומבקש את שיתוף הפעולה שלהם בהבנת המצב. הייתי הראשון שביקש לא להרחיק אותם מהפעילות הפוליטית ולא לאסור את הקבוצה. דרשתי לאפשר להם להתמודד בבחירות בצורה הוגנת. אין ספק שיש צורך בתחרות הוגנת אחרי מהפכת ה- 25 בינואר. עלינו לאפשר לכל מי שמעוניין ולכל המפלגות להיערך ולהציג עצמן בפני הציבור. אם נדחה את הבחירות הללו בעוד 6 חודשים כולם יצאו מורווחים. הדמוקרטיה צריכה להישען על עקרונות הצדק השוויון וההזדמנות השווה לכולם.

שאלה: ידוע לי שיחסיך עם יריבך לנשיאות עמרו מוסא טובים וכך גם יחסיך עם מועמדים נוספים כגון: חמדין צבאחי, הישאם בסטאוויסי וד"ר עבד אל-מנעם אבו אל-פותוח שכולם מתחרים בך. מדוע לא תרכיבו חזית שתעמוד לצד המועצה הצבאית והעם בכדי שניתן יהיה להאט את הקצב ולהכין את השטח לקראת התקופה הבאה?

תשובה: כן ננסה זאת, אך ישנן שאריות של המשטר הישן שעדיין מנסות למנוע זאת. כל המועמדים מסכימים איתי בהצעה הזאת. כמו כן, כל קואליציות הנוער, שלא הסכימו להשתתף בדיאלוג הלאומי משום שהם רואים שאין תוכנית ברורה "מפת דרכים" לשלב הבא, בתי הדין הצבאיים עדין פועלים והעיתונות עדיין לא חופשית. זה כמו "כדור שלג" ישנה דרישה הולכת וגדלה ל"מפת דרכים" מסודרת לתקופת המעבר.

אנו עמלים כעת על הכנת הצהרה חוקתית אשר תועבר למועצה הצבאית, הצהרה אשר תשנה בוודאות את התנאים במצרים. ישנם שינויים כל יום וישנם קשיים והם ילכו ויגדלו במידה ויערכו בחירות בעוד חודשים כשהמצב הביטחוני אינו יציב.

עלינו להגיע בהקדם אפשרי לקונצנזוס לאומי. בקרוב אגיש תוכנית עבודה מסודרת ובה יצויינו החוקים והזכויות שמוסכמים על הכל כמו: חופש הדעה, החופש להתאגד ושאר החירויות הבינ"ל – הצהרת זכויות האדם – כך שבמצב שיערכו בחירות לפרלמנט טרם החוקה לפחות יהיה בסיס חוקתי שמוסכם על הכל ומעגן את הזכויות הבסיסיות. אנחנו שברנו את החומה וכעת אנחנו יכולים לראות את מה שעומד מולנו, אך יחד עם זאת ישנן עדיין מהמורות בדרך.

שאלה: אז אתה תתמודד גם אם הבחירות יהיו לפני החוקה?

תשובה: אני אתמודד כל עוד המסגרת היא דמוקרטית.

שאלה: מה בנוגע להצעתך לכונן מועצה נשיאותית לתקופת המעבר?

תשובה: זה לא זכה לברכת המועצה הצבאית העליונה, אך אני עדיין חושב שצריכה להיות מועצה נשיאותית לתקופה של שנתיים. אני מבין את הסיטואציה הבעייתית שעמה מתמודדת המועצה הצבאית ואני יודע שהם מעוניינים לשוב לתפקידם הטבעי, מהר ככל הניתן, ואף אמרתי להם כי במידה והם מעוניינים לשוב ולעסוק בתפקידם המקורי – הגנת המדינה – הם יכולים להרכיב מועצה נשיאותית שחלקה תהיה מורכבת מאזרחים ואשר תטפל בתקופת המעבר, תהיה אחראית על כתיבת החוקה ותפקח על הבחירות, אך ההצעה הזאת לא התקבלה על ידי המועצה.

הכי חשוב ליישם את דרישות המהפכה: להעניק לכל מצרי את החירויות המגיעות לו – את הצדק הביטחון האישי והכבוד.

שאלה: לאיזה משטר נשיאותי אתה מקווה?

תשובה: משטר נשיאותי-פרלמנטרי. הבסיס של משטר כזה הוא רחב יותר. בעבר המשטר שלנו דמה יותר למשטר הפרעוני..... אבל חסרונן של מפלגות חזקות מקשה עליינו להתחיל לבנות מערכת פרלמנטרית. אם תתגבשנה 5-6 מפלגות קטנות לקואליציה זה ישתק את הפעילות הפרלמנטרית ולכן בשביל למקסם את הפעילות הדמוקרטית, השיטה הטובה ביותר היא קומבינציה בין משטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי כמו בצרפת. חלק מהסמכויות בידי הנשיא וחלקן בידי הפרלמנט, ולצדן רשות שופטת חזקה.

שאלה: מהי תוכניתכם לבחירות?

תשובה: עיקרי התוכנית שלנו יתמקדו בשכבות החלשות, בשולי החברה המצרית. כ- 50% מבני העם המצרי חיים היום תחת קו העוני ולא זוכים לשירותי בריאות בסיסיים, חינוך וביגוד ולכן המשימה שלנו לסייע להם ולאפשר להם לחיות בכבוד. בכדי שנוכל לאפשר לאזרחנו להתפרנס בכבוד וכך לשפר את המצב בתוך מצרים עלינו להעלות את שכר המינימום. בכדי שנוכל להגדיל את שכר המינימום עליינו להתמקד בשלב זה בדרכים להגדלת ההכנסות של מצרים, על ידי בניית תשתיות משולבות אשר ישיבו את ההשקעות הזרות, כמו בסינגפור ובדובאי. כמו כן אני רואה צורך בהפרטת הניהול בסקטור התעשייתי. לא דחוף למכור את החברות הלא רווחיות אלא ניתן להפריט את הניהול שלהן. הממשלה לא תמיד מנהלת נכון חברות עסקיות. בטווח הקצר יש צורך להגדיל את יכולת היצור כפי שראינו ביפן, מלזיה, קוריאה וכו'. זה מוביל אותנו באופן ישיר לחינוך.....

זה תקופה ארוכה שאנו מדברים ויודעים שהחינוך הוא הפרוייקט הלאומי של מצרים. האנאלפביתיות היא הבעיה שעומדת לפנינו. הייתי למשל, בקובה, מדינה שנתונה לסנקציות במשך 50 שנה ועדיין אחוז האזרחים שאינם יודעים קרוא וכתוב הגיע ל- 0. בנוסף יש לנו הרבה מאוד כ"א שנמצא מחוץ למצרים. מעבר להשפעה שלהם על הפוליטיקה והכלכלה של מצרים עלינו להיעזר בניסיונם – "החזרת המוחות למצרים". הרבה מאוד מצרים אומרים שכעת, אם המצב ישתפר במצרים הם ישובו וישתתפו בתהליך בנייתה של מצרים החדשה.

אני לא רואה שיש לנו בעיה עם המשאבים הפיננסים, כל המדינות מעוניינות לסייע לנו משום שמצרים הייתה הקטר של הקידמה, הפיתוח והנאורות ואם אנו נשיב לעצמנו את התפקיד הזה, זה ישפיע על כל האזור הערבי ועל תפקידה של מצרים הבינ"ל. כן יש לנו בעיות אך יש בידינו גם את הפתרונות, ולמרות המהומות שישנן כעת, אני מקווה שבתקופה הקרובה אנו נשיב את רגלינו למסלול הנכון, וכשנעשה זאת נהיה אור לגויים כמו שהראנו להם בכיכר תחריר.

שאלה: כמועמד לנשיאות, האם אתה רואה עצמך כמועמד השינוי או מועמד השכבות החלשות?

תשובה: אני כמו שאר המועמדים, מועמד העם ומייצג את כל שכבות העם, זה מה שמצרים צריכה כעת. מצרים צריכה מועמד שייצג את כל השכבות מהקשת הימנית ועד הקשת השמאלית. מועמד שיעבוד עם אנשי העסקים, האיכרים והאינטלקטואלים, אך בכנות, בני הנוער הם אלו שהכי קרובים לליבי, הם העתיד והם אלו שהובילו המהפכה זו.

שאלה: התייחסת יותר מפעם אחת, לחוכמתו של מלך סעודיה. כיצד אתה רואה את יחסי סעודיה ומצרים בעתיד?

תשובה: יש לי הערכה גדולה מאוד למלך מהיכרותי איתו ומשיחות שקיימנו פעמים רבות. האמת היא שלמלך ישנה משנה סדורה וחזון בנוגע לכל הבעיות בעולם הערבי ולעתיד העולם הערבי. יש לו חזון מקיף וברור. אני לא אשכח שבאחת מפסגות הליגה הערבית, המלך היה הראשון שהצביע על הפערים ההולכים וגדלים בין המשטרים הערבים והעמים שלהם, ועל חוסר האמון שהולך וגדל. בנוגע ליחסי מצרים וסעודיה, שום מהלך ערבי משותף אינו יכול להבנות ולהיות מיושם ללא מצרים וסעודיה, ולא בגלל הנושא הכלכלי אלא משום שמשקלן של שתי המדינות הללו הוא הגדול ביותר. הן משלימות אחת את השנייה.

שאלה: מהי עמדתך בנוגע לסוגית העמדתו לדין של מובארכ ובנוגע לאפשרות מתן החנינה?

תשובה: כשאני נוסע למדינות ערביות, אני רואה הרבה אמפתיה וסלחנות כלפי מובארכ לאור מחלתו וגילו המבוגר אבל ישנו פער בין האמפתיה לבין הצורך של העם המצרי לראות שאף אחד לא נמצא מעל החוק, אפילו מחמד כרת את ידה של בתו, פטמה משום שנתפסה גונבת..... ובנוסף לכך ישנה שחיתות כלכלית עצומה שעליה יש לתת את הדין. יחד עם זאת יש צורך בעשיית משפט הוגן. כשאנו בונים מדינה חדשה על בסיס שיוויון וצדק, צריך לערוך משפט לנשיא לשעבר של המדינה משום שכולם שווים בפני החוק. לא ניתן לערוך למובארכ משפט פוליטי ולא משפט פלילי משום שהוא אינו נשיא מכהן, הוא אינו בתפקיד, הוא אזרח בדיוק כמו שאר האזרחים ולכן יישפט בבית משפט רגיל כמו בכל דמוקרטיה אחרת.

היכולת לסלוח ולהעניק חנינה היא בידי העם המצרי, לאור השחיתות והצורך להעמיד את המושחתים למשפט, קשה לי להאמין שתינתן חנינה בשלב הנוכחי. במידה ומובארכ היה עוזב את המדינה לאחר נאומו ב- 12 בפברואר העם היה שמח וכבודו של מובארכ היה נשאר והיינו עוברים את התקופה הזאת.

ישנם בפנינו אתגרים גדולים ועבודה מרובה: הגדלת ההכנסות של מצרים, העלאת שכר המינימום, אספקת דיור הולם, שמירה על מחירי המזון הבסיסיים והשבת הזכויות לאזרחי מצרים.

ניתוח ומסקנות

  1. בסיס התמיכה - תנועות וקואליציות הנוער – הדור החדש ומנהיגי מדינות ערב (חבר אישי של המלך הסעודי) אינטלקטואלים ואנשי עסקים.
  2. צביונה של המדינה - חברה אזרחית וחברה שכל אזרחיה שווים בפני החוק ולהם זכויות שוות.
  3. תקופת המעבראין להאיץ את תקופת המעבר. יש צורך ב"מפת דרכים" לתקופה זו. מבקש לדחות את הבחירות הבאות, מינימום לינואר 2011 אך עדיף שתימשך שנתיים עד ינואר 2013.
  4. חוקהראשית כל חוקה. חשיבות עליונה לכינון חוקה חדשה במדינה ("נשיאים מתחלפים ואילו החוקה נשארת"). החוקה צריכה להתבסס על דיאלוג לאומי של כל הרבדים בחברה המצרית.
  5. צבא מול מדינההמטרה של הפוליטיקאים ושל הצבא הינה שהאחמ"ס לא ישתלטו על מצרים ושלא ייווצר כאוס. יחד עם זאת הצבא לא רוצה לשלוט על מצרים אבל רוצה לקחת חלק בעיצוב דמותה של המדינה החדשה. בראדעי מבין ולכן מציע לכונן גוף אזרחי של מועצה נשיאותית שרק אחד החברים בה יהיה איש צבא וכך הצבא יוכל לשוב לעיסוקיו הטבעיים. המועצה הצבאית מתנגדת. בנוסף מאשים בראדעי את המועצה הצבאית בחוסר שקיפות עם העם. בראדעי חושש שרצון של הצבא לזרז את תקופת המעבר מסוכן. טוען שתפקידו של הצבא חייב להיות מעוגן בחוקה. כמו כן מציין כי ישנם שני גורמים שמתנגדים לחזונו ואלו הם הצבא והאחים המוסלמים.
  6. בחירות בראדעי מאמין שהסדר הנכון צריך להיות חוקה – בחירות לנשיאות – בחירות לפרלמנט. ושהבחירות יהיו בחירות יחסיות – יותר ייצוג ליותר שכבות חברתיות ויותר פלורליזם פוליטי. תומך נלהב במתן זכות בחירה לאזרחי מצרים החיים מחוץ למצרים.
  7. צורת המשטרמשטר נשיאותי – פרלמנטרי במודל הצרפתי (לנשיא יותר כוח יחסי מאשר לפרלמנט)
  8. מצע פוליטי - עיקר התוכנית תתרכז בשכבות החלשות (כ-50% מהמצרים חיים היום מתחת לקו העוני), העלאת שכר המינימום, הפרטת הניהול בסקטור התעשייתי, הגדלת יכולת היצור בטווח הקצר והחינוך הוא הפרוייקט הלאומי של מצרים.
  9. האחים המוסלמיםבראדעי היה מראשוני הפוליטיקאים שדרשו את השתלבותם של האחים המוסלמים בחיים הפוליטיים של מצרים ובציבור. יחד עם זאת, חושש בראדעי ממצב בו האחמ"ס ישתלטו על המדינה אם וכאשר יתקיימו בחירות פרלמנטריות בחודש ספטמבר. המערכת הפוליטית הדמוקרטית בחיתוליה והאחמ"ס היא התנועה הפופולרית ומאורגנת ביותר כיום. כלומר בראדעי מעוניין שהאחמ"ס יהיו חלק לגיטימי ושותף מלא בחיים הפוליטיים אך בוודאי שאינו מעוניין שמצרים תשלט על ידי התנועות האסלאמיסיטיות.
  10. מובארכ ובכירי משטרו - מתנגד לחנינה ובעד העמדה לדין באשמת שחיתות והרג המפגינים. מאמין שרק העם צריך להחליט אם הוא מעוניין להעניק חנינה למובארכ.


עמרו מוסא

מזכ"ל הליגה הערבית לשעבר ומועמד לנשיאות מצרים




שירת כשר חוץ בתקופת משטרו של מובארכ (1991- 2001), עזב את התפקיד בשל חילוקי דעות ומונה לתפקיד מזכ"ל הליגה הערבית (2001-2011). ב- 2004 חתמו עשרות על עצומה ברשת האינטרנט שקראה למוסא להתמודד לנשיאות בבחירות 2005 ."זוהי בקשה עממית", כתבו בעצומה שהופצה "מוסא הוא היחיד שיוכל להוציא את מצרים מהמשבר הכלכלי ולשים קץ להכתבת המדיניות על-ידי ארה"ב". מובילי המהלך הגדירו עצמם "מצרים הרוצים צדק בכל ליבם". מוסא התעלם מהקריאה ולא נענה לה. בבחירות ב- 2010 הודיע על תמיכתו במובארכ וטען בשלב מאוחר יותר כי תמך בו רק משום שחשב שבנו גמל יהיה בחירה גרועה יותר. הוא ידוע כמקורבם של רבים מבכירי המפלגה הלאומית NDP וצולם לא פעם מבלה במסיבותיהם הפרטיות. יחד עם זאת הוא בילה את רוב שנותיו במצרים. בקרב מנהיגי מדינות ערב, הוא נחשב כשקרן בלתי נלאה וכמניפולטור גדול, הוא פוליטיקאי ורטוריקן בחסד.

8 ביוני 2011

העיתון המצרי "אל-אהרם"

(http://www.ahram.org.eg/Al-Mashhad-Al-Syiassy/News/82492.aspx)

מאמר דעה מאת, עמרו מוסא: "התהליך הדמוקרטי.... יש לשנות אך לא לדחות"

הימצאותה של מצרים בתקופת מעבר רגישה, מצריכה מאתנו המצרים לעבוד יחדיו בכדי להבטיח את דרישות המהפכה בדרך לדמוקרטיה. דרך שתוביל לתקופה חדשה. לתקופה בה העם בוחר את משטרו.

התקופה החדשה מאפשרת לנו לראות את המציאות כפי שהיא ולא כפי שהמשטר הדיקטטורי ניסה למכור לנו כפרופגנדה. הזירה הפוליטית חושפת בפנינו פעילות פוליטית ענפה, והופעתן של מפלגות חדשות המשקפות את המגמות החדשות. שני הכוחות הפוליטיים החדשים העולים בשמי מצרים בתקופה זו הם: (א) תנועות וקואליציות הנוער אשר הובילו למהפכה ו- (ב) תנועות שהיו מוחרמות על ידי המשטר הקודם וכעת נפתחה בפניהן הזירה הפוליטית והציבורית – התנועות האסלאמיסיטיות ובראשן, תנועת האחים המוסלמים (האחמ"ס).

המגמה החיובית הזו שאנו עדים לה, חטפה לאחרונה "סטירה" בשל התעוררותם של פחדים וחששות מהתקדמות "מהירה" לכיוון הדמוקרטיה. בשל התנאים הנוכחיים השוררים במצרים הועלו לאחרונה מספר טיעונים וקולות של דמויות פוליטיות אשר קראו לדחות את קיומם של בחירות כלשהן, ולהעריך את תקופת המעבר תחת שליטת המועצה הצבאית העליונה.

דעת הקהל במצרים והתחייבות המועצה הצבאית העליונה מחויבים לתקופת מעבר שאמורה להמשך שישה חודשים, עד ספטמבר 2011. הארכת תקופת המעבר בעוד זמן שאינו קצוב, הוא מהלך מסוכן שמרחיק אותנו ממטרת מהפכת ה- 25 בינואר. ישנם אף אנשים שסבורים שאנו מעוניינים לכפות את דעתנו והשפעתנו על מצרים ואזרחיה, בגלל אותה גישה חדשה שמנסה לכפות את עצמה על הזירה הפוליטית, למרות דרישות המהפכה. אני לא מסכים עם מגמות אלו ומאמין שהן מסוכנות לתנועה הפוליטית במצרים ולדרישות המהפכה.

אם אותם אלו החוששים מקיום הבחירות בספטמבר יובילו לדחיית הבחירות, האם הם יפסיקו לחשוש מהתנאים הקיימים במצרים ביום שאחרי? וגם ביום שאחריו?. אלו שחוששים ממגמות אנטי דמוקרטיות ומציעים פתרונות זמניים, יובילו אותנו מתקופת מעבר אחת לתקופת מעבר שנייה, ומשליטה של מועצה צבאית לשליטה של מועצה נשיאותית מעורבת (שחבריה ממונים אך לא נבחרים). היכן המחויבות למהפכה? היכן המחויבות לדרישותיה לחופש הבחירה של האזרחים וכיבוד זכויות האדם?

אמנם ישנם מניעים נסתרים מאחורי מגמות אלו אבל יחד עם זאת ישנו חשש אמיתי.

הטיפול בחששות אלו אינו מצריך את דחיית הבחירות או הימנעות מהן. יש צורך להיערך אליהן. ישנם מספר נבחרי ציבור שהעם יכול לבחור מתוכן ולתת בהם אמון. לדעתי, אין צורך בדחיית ההליך הדמוקרטי או הארכת תקופת המעבר אלא יש צורך לשנות את סדר הבחירות וכך לאפשר למפלגות ולתנועות הפוליטיות להכין את עצמן ולהיערך לקרב הבחירות. בנוסף שינוי סדר הבחירות יאפשר התקנת חוקה חדשה.

האינטרס של החברה המצרית הוא לנוע בכיוון התהליך הדמוקרטי וכך לתרום להשגת היציבות אשר תאפשר את התחלת יישום הרפורמות הפוליטיות ותוכניות הפיתוח הכלכליות והחברתיות, בטווח הקצר הבינוני והארוך. למען יישום רפורמות אלו יהיה צורך בהשקעות אדירות המצריכות בניית תשתית אייתנה, היכולה להתבסס רק במצב של יציבות וביטחון. יציבות וביטחון נבנים על בסיס של משטר דמוקרטי אשר בראשו נשיאות אזרחית – פרלמנטרית אשר מייצגת את כל הזרמים הפוליטיים במצרים, ועל בסיס של חוקה שתכתב על ידי העם ותייצג את כל שכבות האוכלוסייה.

במסגרת זו אני מציע:


  1. לא להאריך את תקופת המעבר – אשר צריכה להסתיים בתאריך עליו התחייבה והצהירה, המועצה הצבאית העליונה ואשר התקבל על ידי העם - סוף ספטמבר 2011.
  2. לא לדחות את ההליך הדמוקרטי – יש להתחיל וליישם את ההליך הדמוקרטי אשר החל עם קיום משאל העם בנוגע לשינויים בחוקה וצריך להמשיך בהערכות לבחירות בספטמבר." יישום הדמוקרטיה ותוצאותיה לא תמומשנה אלא באמצעות ההליך עצמו".
  3. אל לנו להסכים לשינוי מבנה המשטר בתקופת המעבר (מעבר ממועצה צבאית למועצה נשיאותית מעורבת) – אנו נמצאים במחצית הדרך וקרבים לסופה ולכן אין צורך לדון כעת על מעבר למועצה נשיאותית אשר תורכב מדמות צבאית ושני ראשים אזרחיים. משמעותו של צעד זה דה-פקטו, הוא דחיית הבחירות ושינוי ההליך הפורמלי.
  4. לא לבחירות פרלמנטריות בספטמבר – סביב סוגיית עריכת הבחירות לפרלמנט בספטמבר יש עדיין הרבה סימני שאלה, רובם לגיטימיים. השאלה הגדולה היא האם הזירה הפוליטית במצרים מוכנה לבחירות במועד כה קרוב? האם יספיקו להיערך לכך, לערוך "פריימריז" פנימיים, לשכנע את העם ולהילחם על קולות המצביעים? סוגיה זו גם נכונה למפלגות החדשות אשר הזמן המועט לא יספיק להן לרשום את המפלגות אצל רשם המפלגות, לגייס כספים, לקבוע את הרכב המפלגה ואת המצע שלה, להיערך לפריימריז פנימיים, להיות מוכרות לציבור ולהשיג מצביעים.

במצב הנוכחי, בחירות לפרלמנט, משמעותן היא שרק כוח פוליטי אחד, מקסימום שניים יצליחו להיכנס לפרלמנט ואז בצירוף כמה מפלגות קטנות יצרו קואליציה אשר תרכיב ממשלה (זה טבע הדברים). קואליציה זו תוביל את תהליך כתיבת החוקה החדשה וזה לאו דווקא ישקף את דעת הקהל האמיתית במצרים, לאו דווקא ישקף קונצנזוס.

אין צורך לציין שהרכבת קואליציה שממנה תורכב הממשלה, משמעו, כפיית מערכת פרלמנטרית שבראשה יעמוד ראש ממשלה. מערכת כזו תהיה שברירית ולא יציבה ומבלי שעדיין הותקנה חוקה חדשה ומבלי שנערך דיאלוג לאומי שמשרת את האינטרס הכללי.

  1. כן לבחירות נשיאותיות בספטמבר – נכון יותר לערוך בחירות נשיאותיות בספטמבר/אוקטובר וכך יהיה למצרים נשיא. בחירת נשיא אזרחי יאפשר להתקדם לשלב הבא באופן אחראי. המצב החדש יביא עמו יותר יציבות ויאפשר לבנות את המבנה החדש של המדינה. במסגרתו ניתן יהיה גם לקיים את הדיאלוג הלאומי ולשרטט את טיוטת החוקה החדשה ולהביאה למשאל עם שיוביל בסופו לכינון חוקה חדשה. מיותר לציין שגם בחירת הנשיא צריכה להתבסס על חוקה. ולכן יהיה צורך, בינתיים להישען על החוקה הישנה עם השינויים שעליהם נערך משאל העם (מרץ 2011), משום שהחוקה הישנה טרום השינויים העניקה את כל הכוח בידי הנשיא והסירה ממנו כל אחריות.
  2. לא לחוקה כעת – אני לא מסכים עם הדעה שיש לכונן חוקה חדשה כעת. אנו נמצאים כעת בתקופת המעבר וללא מוסדות נבחרים. נכון שאנו מתדיינים במסגרת הדיאלוג הלאומי, או בוועידת ההסכמה או בכל מועצה או ועדה. הדיונים והדיאלוגים חשובים אך כתיבת חוקה צריכה להיות בתוך מסגרת דמוקרטית ולא באווירה של בלבול ובלגאן.

לכן, אני חושב, שראשית עליינו לבחור נשיא לרפובליקה ע"ב החוקה הישנה אך המתוקנת והמשימה הראשונה אשר תוטל על הנשיא תהיה הרכבת הצוות, אשר יהיה אמון על כתיבת החוקה החדשה. החוקה היא לא מסמך של מחוקקים אלא מסמך לאומי, פוליטי, כלכלי וחברתי. לאחר ההצבעה על החוקה ניתן יהיה לפנות לעריכת בחירות לפרלמנט. במדיה והרוב יעדיף להתחיל את התהליך הפוליטי בכתיבת חוקה, יש צורך לדון על כל סעיף וסעיף ובסופו תאומץ החוקה על ידי גוף חוקתי שיבחר באופן ישיר על ידי העם ורק לאחר מכן יערך עליו משאל עם.

שלוש נקודות לסיכום


  1. כתוצאה מפגישותיי הרבות והמתמשכות עם אזרחי מצרים, מהצפון ועד הדרום, אני מוקיר ומעריך את הקשת הרחבה של הדעות שציינתי קודם לכן ושאני חשוף אליה. כולל דעותיו של גדול הפרשנים, מחמד חסנין היכל, ואלו שמתנגדים לו – עיתונאים ואינטלקטואלים. זה ברור שאנו נמצאים בתקופה של חוסר ודאות וישנם רבים שאינם מרוצים מההערכות לבחירות הנוכחיות.
  2. לאחר סבב התייעצויות עם בכירים בינ"ל רבים, בנוגע לסיוע לתוכניות הפיתוח הכלכלי של מצרים, ברור כי יישום תוכניות פיתוח אלו קשור להתבהרות המצב במצרים ויעילות הסדרי הביטחון הפנים מצריים. בנוסף יש צורך באישור המגמה הדמוקרטית שמצריך קיום בחירת נשיא אשר יאשרר מגמה זו: יחזק את הריבונות ויאפשר את היציבות.
  3. אסור שהדיון הזה ישכיח מאתנו את ניסיון העבר המר שלנו ולהבין שהדיון על עתידה של מצרים הוא לגיטימי ונדרש למען שיפור חיי אזרחנו והבטחת מתן השירותים הבסיסיים המגיעים להם.


ניתוח ומסקנות

  1. בסיס התמיכה - הדור הוותיק במצרים - השמרנים, מתנגדי בראדעי ורבים מאזרחי מצרים החיים מחוץ למצרים (עפ"י העיתון המצרי אל-יום אל-מסרי – כ- 4 מיליון אזרחים מצריים החיים ב- 139 מדינות), יתכן וגם המועצה הצבאית העליונה, המעדיפה את המוכר על החדש.
  2. צביונה של המדינה - חברה אזרחית וחברה שכל אזרחיה שווים בפני החוק ולהם זכויות שוות. משטר אזרחי חוקתי, מסגרת מסודרת עם היררכיה ברורה.
  3. תקופת המעברמתנגד להארכת תקופת המעבר – אשר צריכה להסתיים בתאריך עליו התחייבה והצהירה, המועצה הצבאית העליונה ואשר התקבל על ידי העם - סוף ספטמבר 2011. אל לנו להסכים לשינוי מבנה המשטר בתקופת המעבר (מעבר ממועצה צבאית למועצה נשיאותית מעורבת) – אנו נמצאים במחצית הדרך וקרבים לסופה ולכן אין צורך לדון כעת על מעבר למועצה נשיאותית אשר תורכב מדמות צבאית ושני ראשים אזרחיים
  4. חוקהלא לחוקה כעת. מוסא מעדיף בחירות לנשיאות ורק לאחר מכן ניסוח חוקה חדשה. לאחר בחירת הנשיא יש לכנס דיאלוג לאומי אשר על בסיסו תחובר החוקה החדשה. יש להיעזר בחוקה הישנה עם התיקונים בכדי לבחור את הנשיא החדש ורק אחר כך לכתוב אחת חדשה.
  5. צבא מול מדינה משטר צבאי – המורשת שהמשטר הזה הוריש אינה טובה. תפקידם הוא בשמירת בטחונה של מצרים ואילו תפקידם המדיני כיום הוא זמני בלבד.
  6. בחירות – מוסא מתנגד לבחירות פרלמנטריות בספטמבר. מעדיף לערוך בחירות לנשיאות ורק לאחר מכן בחירות לפרלמנט משום שצריך לאפשר למפלגות להיערך בהתאם. יש לאפשר זמן לייסד מפלגות חדשות.
  7. צורת המשטר אנו צריכים משטר נשיאותי לפחות לתקופה של 10 השנים הבאות, בכדי לאפשר הקמה של מפלגות חדשות. לאחר מכן מאמין מוסא שיש לעבור למשטר נשיאותי-פרלמנטארי ולאחר מכן למשטר פרלמנטרי בו הנשיא מהווה משהו סמלי בלבד.
  8. מצע פוליטי - מדיניות של כלכלה חופשית. סיוע לעסקים ותעשייה זעירה לזכות ברווחים מיצוא. העם הוא זה שיחליט מהו עתידה של מצרים לא אנחנו. יש צורך בכינוס "סדנת עבודה של מומחים מתוך מצרים ומחוצה לה בכדי שנוכל להתמודד עם אתגרי השעה". מבטיח להילחם בשחיתות להשיב את הסדר והביטחון והכי חשוב יש צורך בחזון חדש. המצע יהיה מצע כלכלי-חברתי-תרבותי ופיתוח העוצמה השקטה של מצרים.
  9. האחים המוסלמים – לא ניתן יותר להתעלם מהאסלאמיסטים במצרים. אני מתנגד לכל ניסיון להרחיק את האחים המוסלמים מהחיים הפוליטיים כפי שהיה בעבר. יחד עם זאת מוסא אינו מעוניין שהאחמ"ס ישתלטו על מצרים כגוף הפופולרי והמאורגן ביותר ולכן תומך בדחיית הבחירות לפרלמנט בכדי שניתן יהיה למפלגות חדשות להתארגן ולתת אלטרנטיבה אמיתית למפלגת האחמ"ס – "הצדק והחירות". מוסא מאמין שעדיף לא לגעת בסעיף 2 בחוקה אשר מתייחס לאסלאם כדת המדינה ולשריעה כמקור העיקרי לחוקי המדינה. התנועות האסלאמיסטיות הקיצוניות חלשות מידי מכדי לשלוט במצרים אך משום שתנועות אלו דוכאו כל כך הרבה זמן תמיד יהיה בהן הרצון לצבור כוח פוליטי.
  10. מובארכ ובכירי משטרו - עשיית הצדק תתקיים, לא מתוך נקמה אלא משום שכולם שווים בפני החוק. העם לא יסכים למחול להם.

השוואה – הסקת מסקנות - ומגמות

השונה:

  1. רפורמיסט מול שמרן - בעוד בראדעי הוא רפורמיסט מוסא נחשב לשמרן. בראדעי היה ידוע כמתנגד משטרו של מובארכ ואילו מוסא שירת תחת מובארכ כעשר שנים ואף בילה רבות עם בכירי משטרו. בראדעי נתמך על ידי הנוער המצרי ואלו אשר הובילו את המהפכה במצרים ומוסא נתמך על ידי הדור הישן, תומכי המפלגה הלאומית לשעבר ויתכן ואף יזכה לתמיכתם של האחים המוסלמים.
  2. חוקה מול נשיאות­ –בראדעי מוביל את המהלך לכינון חוקה חדשה טרם הבחירות בין אם לנשיאות ובין אם לפרלמנט. לטענתו פרלמנטים ונשיאים תחת משטר דמוקרטי מתחלפים ואילו החוקה נשארת. במשוואה עם שלושה נעלמים שמתוכם רק נעלם אחד הוא קבוע ניתן יהיה להציב אותו ליד שאר הנעלמים וכך למצוא את הערכים הנכונים של השניים הנותרים. קביעת הערכים המשותפים לחברה המצרית לטווח הארוך חשובה יותר גם אם היא באה על חשבון היציבות והאצת ההליך הדמוקרטי בטווח הקצר. ואילו מוסא מעדיף את הנשיאות לפני החוקה. מתוך מחשבה שיציבות היא מהות הכל. הנושא החשוב ביותר כעת הוא השבת הסדר הביטחון והיציבות. רק נשיא יכול לבלום את הכאוס והשתלטות הצבא על המדינה ולזרז את הגשת הסיוע הכספי החיצוני למצרים.
  3. הארכת תקופת המעבר מול קיצור תקופת המעבר­­­ - בעוד בראדעי מבקש לא להאיץ את תקופת המעבר ולאפשר יישום דרישות המהפכה טרם כינון המשטר החדש וכן טוען שאם הצבא לא מעוניין לאחוז בהגה השלטון מעבר לחודש ספטמבר אין זה אומר שתקופה זו צריכה להסתיים אלא ניתן להחליף את המועצה הצבאית במועצה נשיאותית בעלת שלושה ראשים. כמו כן טוען שבמידה ותוחלף המועצה בגוף אזרחי ניתן יהיה להאריך את התקופה הזו בשנתיים. כספי הסיוע יגיעו גם ככה משום שמצרים היא המודל שאליו נושאים עיניים לראות האם המהפכה הדמוקרטית תצליח להביא דמוקרטיה למדינות ערב. מוסא מצידו דורש לא להאריך את התקופה שנקבעה ע"פ המועצה הצבאית – ספטמבר 2011 בטענה כי זהו מהלך לא דמוקרטי ונגד רצון העם והצבא. בעוד בראדעי טוען שקיצור משך תקופת המעבר הינו "מחטף" מוסא טוען שהארכת משך התקפה הינו "מחטף" ופעולה שנוגדת את דרישות המהפכה.
  4. שכבות חלשות ונוער מול אנשי עסקים ועובדי מדינה – בראדעי מבין שאם הוא מעוניין להחליש עם הזמן את כוחם של האחים המוסלמים עליו לטפח את אותו רבד באוכלוסייה שבתקופת מובארכ, קופח והופלה ולכן היווה את בסיס כוחה והם השכבות החלשות (50% מהמצרים חיים תחת קו העוני) ובני הנוער שעד היום רובם היו מתוסכלים ומובטלים. במשך 30 שנה באמצעות שירותי הדעווה הצליחה תנועת האחים לזכות בפופולריות רבה בקרב שכבות אלו ולכן בראדעי החליט שהדרך היחידה להתמודד מול פופולריות זו הוא להוות תחליף ולתת מענה וחלופה לשכבות אלו. ואילו מוסא פונה למעמד הביניים, אותו מעמד שעבר שחיקה על ידי המדיניות שהוביל גמל בנו של מובארכ וכמו כן פונה למעמד הגבוהה ועובדי המדינה. מכיוון שבראדעי הבהיר כי האחמ"ס והצבא מתנגדים למדיניותו יתכן ומוסא יזכה אף לקולותיהם של אלו. בנוסף לכך למוסא ישנו יתרון מול אזרחי מצרים ה"יורדים" הוא משקיע זמן רב ומאמץ לקדם את מעמדו בקרב אזרחי מצרים החיים בחו"ל וכמו כן מעוניין לזכות בתמיכת ארה"ב ואירופה ולכן מעניק ראיונות רבים לרשתות הזרות (יותר אפילו מאלו שהוא מעניק לרשתות הערביות).

הדומה:

  1. לא לבחירות לפרלמנט בספטמבר – שני המועמדים מבינים היטב שבחירות בספטמבר 2011 לפרלמנט לא ישרתו את התקדמותה של מצרים בכיוון הדמוקרטיה. ישנו כיום רק כוח פוליטי אחד פופוליסטי מאוד ומאורגן והוא ארגון האחרים המוסלמים והתנועות האסלאמסטיות. כלומר בחירות לפרלמנט בספטמבר 2011 יביאו לניצחון שלמעלה מ- 50% מהמושבים בפרלמנט יהיו של האחמ"ס ולכן גם ראש הממשלה ימונה מתוך האחמ"ס ואז ניתן יהיה לשכוח מהדמוקרטיה, מהסיוע הכלכלי ומהשבת השקט והביטחון. נכון שישנו כוח פוליטי חדש בדמותן של תנועות וקואליציות הנוער אך זהו כוח חדש, שאין ביכולתו להתארגן לבחירות באופן יעיל במידה ויערכו בספטמבר. שני המועמדים מעוניינים לאפשר לכל המפלגות החדשות להתארגן ולהיערך לבחירות באופן מסודר וכמו כן לאפשר לרבדים נוספים באוכלוסייה המצרית להקים מפלגות ולהתארגן. הליך שייקח זמן.
  2. כן למודל התורכי ולא למודל האיראני – שני המועמדים לא מעוניינים שמצרים תהיה רפובליקה אסלאמית. בראדעי אף יותר ממוסא פעל עוד בתקופת מובארכ למען קידום הזכות הפוליטית של תנועת האחים המוסלמים לפעול באופן חוקי וציבורי במצרים. מוסא יצטרף לתמיכה זו רק לאחר המהפכה. בכל אופן שתי הדמויות תומכות בשוויון הזדמנויות פוליטי ודמוקרטי אך יעשו הכל בכדי שהאחמ"ס והתנועות האסלאמסטיות לא ישתלטו על מצרים כמו שקרה באיראן אחרי המהפכה הלבנה. שניהם חושבים שהמשטר במצרים צריך להיות משטר אזרחי. מוסא מאמין שאין צורך לשנות את סעיף 2 בחוקה אשר מתייחס לאסלאם כדת המדינה ולשריעה כמקור העיקרי לחוקי המדינה בכדי לא לעורר את התסיסה בקרב התנועות האסלאמיסטיות ולשמור על הסטטוס קוו.
  3. כולם שווים בפני החוק - לא לחנינה – שני המועמדים מאמינים שנשיא המדינה לשעבר, חוסני מובארכ, בניו ובכירי משטרו צריכים לעמוד לדין, לא מתוך נקמה אלא מתוך העיקרון הדמוקרטי שכולם שווים בפני החוק ואף אחד לא נמצא מעליו. שניהם מסכימים שעליהם להישפט על השחיתות הפושעת שהתנהלה בתקופת משטרו של מובארכ ועל רצח המפגינים. שניהם חושבים שהזכות לחנינה נמצאת בידי העם, אך לא מאמינים שהעם יעניק זכות זאת.
  4. קיצור זמן כהונת המועצה הצבאית העליונה – שני המועמדים מבינים ומעוניינים בקיצור הזמן בו הצבא מנהל את הסוגיות המדיניות של המדינה. שניהם מאמינים שעתידה ויציבותה של מצרים תלויים בקשר שבין הצבא והעם וככל שהזמן עובר והמועצה שולטת במצרים החיכוך בין הצבא והעם גדל מה שמקטין את בסיס הלגיטימציה ואת רווחי המהפכה בהם זכה הצבא בשל עמידתו לצד העם. מוסא ובראדעי מעוניינים שהצבא ישוב לתפקידו הטבעי מהר ככל הניתן – הגנת המדינה והחוקה. אך בעוד אחד מעוניין להעביר את השליטה מהמועצה הצבאית למועצה נשיאותית (בה עדיין יכהן נציב אחד של הצבא מתוך שלושה ראשים) השני מעדיף להעביר את השלטון על המדינה לנשיא שיבחר בספטמבר 2011.

כמה מילים לסיום

מכיוון שגם הצבא אינו מעוניין בבחירות לפרלמנט בספטמבר אך לא מעוניין להמשיך בתפקידו הנוכחי, ככל הנראה אנו נצפה בשלב הבא בחירות לנשיאות. בין אם בספטמבר או מספר חודשים לאחר מכן (משום שקמפיין של חודשים אינו מספיק) – ינואר 2011 ( שנה למהפכה). האירועים כל כך דינאמיים שלא ניתן לקבוע בוודאות את השתלשלות האירועים. ראינו בעבר, במקרה של ההצבעה על השינויים בחוקה כי למרות שכל המנהיגים הפוליטיים כולל בראדעי ומוסא וכל תנועות הנוער וקואליציות המהפכה התנגדו לשינויים ואילו האחמ"ס והצבא תמכו ובסוף לא אלו שעשו את המהפכה ניצחו אלא הרוב העני והשמרן הם אלו שקבעו ברוב גדול שיש לאשר את השינויים בחוקה. ויחד עם זאת, טרם שינו את הסעיפים שהיו אמורים לעבור אותו. למרות שאלו שהובילו למהפכה ואלו שמגיעים לכיכר תחריר בימי שישי – הנערים והנערות מהרשתות החברתיות, מנהיגי מדינות ערב ואפילו, בכיר העיתונאים והוגה הדעות, מחמד חסנין היכל תומכים בבראדעי, עדיין, נכון להיום בסיס התמיכה בעמרו מוסא רחב יותר. כאשר בראדעי מעמיד עצמו נגד הצבא והאחים המוסלמים הוא למעשה גוזר על עצמו עמדת פתיחה הרבה פחות טובה מזו של עמרו מוסא.