25.7.11
איך הגלגל מסתובב
אומרים שלכל המהפכות מחזוריות: הן מתחילות בחורף, מתחממות באביב, גוררות רגלים בקיץ ואז מגיע הסתיו של מהפכות-הנגד והקרב האחרון על עתיד המדינה. אם זאת המחזוריות אז המהפכה במצרים הקדימה את זמנה והיא נמצאת עדיין בשלבי הסחרור. אך הינה הפרדוקס מצד אחד ישנה האצה בקצב האירועים ומצד שני הסחרור מוביל לעייפות שמדביקה את כולם, כפי שניתן לראות זאת עפ"י מצב הרוח הלאומי במצרים. לכולם יש מה לומר ומה להציע, אף אחד לא רוצה להקשיב. אליה וקוץ בה. אך לאף אחד לא אכפת.
לרוב אזרחי מצרים "הלא-מהפכנים" נמאס מהמהפכנים והם רואים בהם, לא יותר ולא פחות מחוליגאנים ללא תוכנית. התגובה הטבעית של המהפכנים היא: האנשים לעולם אינם מסופקים, תמיד יהיו להם טענות, אך לעולם לא יציעו פתרונות ממשיים (כולם יודעים להצביע על הבעיה, אך לאף אחד אין פתרון), יש חוסר אמנון וחוסר שביעות רצון. אז למה לטרוח?
זו המהפכה היחידה בהיסטוריה שבה המהפכנים צריכים לשכנע את בני עמם, פעם אחר פעם, שהם באותו צד ואפילו מזה כבר כולם עייפים. מעבר לכל זה טמונה האמת: המהפכה הזו היא אינה מהפכה של מובטלים, אומללים, מפונקים או עניים שבאו לכיכר תחריר כדי להפגין. המהפכה הזו היא תגובה אלימה לבעיה קשה. זאת לא בעיה אחת אלא זו מערכת שלמה רקובה ודקדנטית כמו העש שמזיק לבגדים כך הבעיות הזיקו למדינה כולה ודווקא הרוב בוחר להתעלם מכך.
במצרים שררה שחיתות חסרת תקדים שלצידה בן דודה, חוסר היעילות. הקונצנזוס הכללי היה שהמצב מפריע לכולם, אך אף אחד לא עושה דבר בנוגע לכך. כולם התאימו את עצמם. האדישות חגגה. כולם חיו את בועת היום-יום. עד שיום אחד, כל היחידים התאגדו ופעלו כקבוצה.
"האלרגיה" המהפכנית אינה באה כתגובה לשחיתות. השחיתות וחוסר היעילות הם רק סימפטומים לבעיה גדולה יותר והיא אופי היחסים בין המדינה לכלל אזרחיה, אם באשר לרעיון הצדק החברתי וכיצד המערכת המשפטית צריכה לתפקד ואם באשר לרעיון זכויות האדם והשירותים שהמדינה צריכה לספק לכל. בין אם זה חינוך, רווחה ובריאות ובין אם אלו תוכניות כלכליות ותיכנון חברתי ועירוני אשר חסרים או לא מתפקדים במצרים. אף אחת מבעיות אלו לא טופלה ואם נעשה ניסיון לגעת בסוגיות אלו, הדבר נעשה בצורה ריאקציונרית וחובבנית. לא הייתה מערכת שמפקחת ולכן לא ניתן היה לראות התקדמות. במצרים לא קיים מוסד מבקר המדינה או ועדה לביקורת המדינה. כעת באה הדרישה לדין וחשבון. קיים צורך להאיר את מעשיה של הממשלה ולהעניק למעשים אלו פומביות.
המהפכה אינה נוחה לאף אחד. גם חוסר ודאות, גם חוסר יציבות. ההפגנות בתחריר עוד ימשכו, המשחק עדיין נמשך, למרות שהאוכלוסייה בכללותה רוצה שקט ושלווה, שינוי יכול להתרחש רק מתוך לחץ ומועקה. לכן המהפכנים חייבים להמשיך ולהגיע לכיכר תחריר, זאת הדרך. למרות שרוב רוצה שזה יעבור בשקט ובשלום, תמיד יהיו אלה שירצו פרובוקציה. ככל שהזמן עובר, אנו עדים ליותר ויותר הפגנות שיש בהן אלימות וחיכוכים. רק תסיסה יוצרת שינוי. אז מתחילה הסלמה, מקרי האלימות והחבלה מתרבים והטלוויזיה צורחת: "תראו אלימות – הנה כולם חוליגנים וביריונים, אי אפשר לסמוך עליהם" חלק מאמינים לטלוויזיה בעוד אחרים נשארים עם טעם מר כי האשליה של "מהפכה שקטה" הולכת ודועכת.
התוצאה היא שהמהפכה החלה לאבד את התמיכה הציבורית במצרים, כולם עייפים. אך כמו גיבורים של טרגדיה יוונית הם ממשיכים במסע שלהם, כשעל הדרך מתווספים עוד פצועים והרוגים. המהפכנים מבינים פתאום שמנגנוני הביטחון שסייעו בהפלת המשטר הישן למעשה מעוניינים למשוך את המערכה כדי להחליש ולהתיש את המהפכנים (מערכות צריכות להיות קצרות. בין אם במלחמה ובין אם בהצגה – מערכות ארוכות שוחקות את השחקנים/חיילים ומעייפות את דעת הקהל הציבורית). בבוא הזמן, ינצח הצבא - מות למהפכה ובחזרה לשגרה.
הנה הבעיה: הבעיה היא לא המפגינים. גם אם כולם ימותו, יעלמו, ישלחו לכלא זה לא ישנה במאומה, משום שבמציאות המפגינים הם אינם הבעיה. הבעיה תיוותר כשהייתה משום שהציבור לא יסכים לקבל יותר יחס גרוע וניצול מצד כוחות המשטרה או הצבא. הבעיה תמשך משום שגם העניים האנאלפביתיים במצרים מבינים שמשהו לא בסדר ומצריך שינוי ולכן כאשר הרעיון של "הפגנות שקטות", כאמצעי להשגת שינוי יתפוגג נוכל לראות זן חדש ואלים יותר של מחאה שהפופולאריות שלה תלך ותגדל. זה רק עניין של זמן......
המהפכה ה-25 בינואר קרתה כדי למנוע עוד מהפכה, מהפכה שתהיה יותר אלימה, כזאת שכולם מחכים לה..... הענות לדרישות המפגינים יכולה לנטרל את הפצצה המתקתקת אך ככל שהזמן עובר והדרישות לא נענות, חלון ההזדמנויות הולך ומצטמצם. זאת המציאות.
יום אחד הכל יסתיים, מהדרמה הזאת שמתחוללת לנגד עינינו, ישאר רק זיכרון. אי אפשר להעריך איך תראה מצרים בעוד שנה, בעוד חמש שנים או בעוד עשר שנים מהיום, אבל צריך לזכור שאם המהפכה הזאת תצליח זה לא יהיה בגלל שהצדק מנצח או החכמה אלא בגלל אמת היסטורית אחת פשוטה: לא ניתן לדכא עם תקופה ארוכה משום שהם רבים מכדי שניתן יהיה לשלוט בהם לנצח. בסוף יתהפך המטבע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה