טוב, שלשום שפרסמתי את מאמר הדעה החריף והתוקפני של העיתון הגדול ביותר במצרים "אל אהרם" נגד נשיא סוריה לא חשבתי שיהיה לך המשך פומבי ולכן נתתי למילים לדבר בעד עצמן, לא הרגשי שיש צורך להוסיף על הכתוב. אך היום כשפתחתי את העיתון "אל-קודס אל-ערבי" וראיתי את מאמר הדעה הנגדי שפרסם היום העיתון הגדול ביותר בסוריה "אל-ווטן" הבנתי שהדבר מחייב התייחסות מצידי טרם אסכם עבורכם את תוכן מתקפת הנגד של עורך העיתון הסורי נגד נשיא מצרים, מובארכ והממשל במצרים.
חשוב לציין שגם במצרים וגם בסוריה העיתונות אינה חופשית כמו במדינות דמוקרטיות ולכן משמשת כשופר של המשטרים. עד כמה וכמה כאשר מדובר בעורכים הראשיים של העיתון משום שאם העורכים הראשים של העיתונים הגדולים ביותר בצרים ובסוריה יוצאים למתקפה חסרת רחמים באסד ובמובארכ, במידה ומאמרים אלו לא היו על דעתם של שני המנהיגים, היו זוכים שני העורכים היקרים למכתבי פיטורים כבר באותו היום. לשני עיתונים אלו התפוצה הרחבה ביותר במדינתם ולכן הם משפיעים על דעת הקהל באותן מדינות בפרט ועל דעת הקהל הערבית הניזונה מהן גם כן. מאמרי דעה כאלו חורגים לחלוטין מחוות דעת עיתונאיות כפי שעושים רבים מעורכי עיתונים ערבים אחרים כמו העורכים של העיתון "אל-קודס אל-ערבי" (העורך הידוע עבד אל ברי עטוואן) או לחילופין "אל-שארק אל-אווסט" (העורך הידוע עבד אל-רחמן ראשד) אשר מעבירים ביקורת עניינית כלפי המשטרים הערבים ומדיניותן אך לעולם לא תוקפים באופן כל כך ישיר ובוטה את נשיאי המדינה.
ולכן חשוב להבין שמתקפה כזו היא ברוח השלטון המצרי והסורי והיא מכוונת לחלוטין מלמעלה. זוהי דרך מקובלת למתקפה עקיפה נגד המשטרים והמדיניות של שתי המדינות.
להלן סיכום מאמרו של עורך העיתון "אל-ווטן" הסורי:
העורך טוען כי ישנו יותר מגורם אחד אשר מפריע למצרים לשוב ותפוס את מעמדה ואת תפקידה בעולם הערבי (וזו אינה סוריה). "אין כיום למצרים תפקיד בעולם הערבי כפי שהיה לה בעבר".
העיתון מגנה את מובארכ אשר האשים את נשיא סוריה ברצח ח'רירי (האב). "אותה מצרים שבעבר הובילה את העולם הערבי לניצחונות גדולים, הממשל של היום אין ביכולתו לשלוט, אין לו כוח ואין לו מטרות מלבד אלו שמשרתות את האינטרס הישראלי והאמריקאי".
" מצרים עשתה כל שביכולתה לשכנע את צרפת במעורבות סוריה ברצח ח'רירי (האב) ולכן במשך חמש השנים של שלטון שיראק, הממשל הצרפתי עשה כל שביכולתו להתנכל לסוריה". העורך תוהה "מה הייתה הדחיפות של מצרים להאשים את סוריה ברצח?" [...] "מה זה עניינה של מצרים מה קורה ביחסים בין סוריה ולבנון?"
העורך משיב ועונה כי יש כאלה שיתלו את תשובתם בכך שזו מדיניות אזורית ומתאימה למדיניות המצרים של השנים האחרונות, אך אם יורדים לעומקם של דברים הרי זה ברור שההתלהטות המצרים הגיע בעקבות הכינוי שהעניקה מחלקת המדינה האמריקאית לאסד כאשר כינתה אותו "אסד הוא הנאצר החדש" וזה מה שיצר לאמתו של דבר את העוינות המצרית כלפי סוריה. משום שכוכבה של סוריה דורך, קרנה עולה והפופולאריות של הנשיא אסד ברחוב הערבי, מהים ועד המפרץ הפרסי גוברת, ואילו מעמדה וקרנה של מצרים דועך.
העורך אף מציין כי מצרים סייע לישראל במלחמת לבנון השנייה 2006 במטרה לחסל את תנועת ההתנגדות, חזבאללה וכמו כן במלחמה האחרונה בעזה 2008 אשר התנגדה למוקוומה הפלסטינית ומצודדת עד היום בתנועת הפת"ח.
למרות מעמדה ההולך ופוחת של מצרים, מעוניינת קהיר לכנס ועידת שלום אשר דומה לזו שהתקיימה באנאפוליס, "עוד אחת מהועידות חסרות התכלית". הועידה הזו היא עוד ניסיון של מצרים להשפיע על מקומה בעולם הערבי ועל תפקידה, בפרט, בתהליך השלום.
מה שהממשל במצרים כנראה לא זוכר הוא שגם פאריס רצתה לערוך כזו ועדה ונכשלה וכמו כן מוסקבה ואף היא ויתרה, לא בגלל שאף אחד לא מעוניין בשלום, אלא משום שישנה חזית מאוחדת אשר מסרבת לשלום והכוונה היא לישראל, אשר מסכלת כל ניסיון ומאמץ בינלאומי מול הפלסטינים ואחרים ואינה מכירה בתנאים הנדרשים לשלום, אותם תנאים שמצרים מעוניינת להזכיר לה במהלך ועידת שלום בינלאומית ולא רק זאת אלא להושיט לה יד לשלום ולצייר את ישראל כ"יונת שלום" וכך תוכל להמשיך ולפעיל לחץ על מדינות ערב לקבל את תנאיה הבלתי מקובלים בעליל וכך למעשה להכשיל את המהלך הערבי החד צדדי, לפנות למועצת הביטחון של האו"ם בכדי לזכות בהכרה בינלאומית במדינה פלסטינית עצמאית.
"זה לצערנו התפקיד המצרי היום" [....] "לצערנו זו מדיניות מצרים, ושוב נחזור על השאלה מה רוצה מצרים מאיתנו?" [...] "בפשטות, היא מעוניינת בכניעה מוחלטת של כל הסורים ושל המוקוומה ומישראל היא רוצה שתכפה את תנאיה על תהליך השלום ועל האזור מבלי להכריז על הקמתה של מדינה פלסטינית עם גבולות ובירה".
אנו פונים לעם המצרי ואומרים: "הדלת פתוחה בפני הממשל המצרי לשוב לשורות המוקוומה הערבית, ובמידה ולא תפקידו של הרחוב המצרי להתנגד לכל צורה של נרמול היחסים וכניעה"
ובאשר אלינו לדמשק, כותב העורך, לנו יש לב גדול וסלחן בשם הסולידאריות הערבית".
