בשאר אל-אסד 10 שנים של בדידות מגיעות לסיומן

28.4.11

בשאר אל-אסד 10 שנים של בדידות מגיעות לסיומן

"שנים רבות לאחר כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח". (100 שנים של בדידות).

לבשאר אל-אסד ניתנה בראשית חודש מרץ הזדמנות לאשש את מעמדה של סוריה במזרח התיכון. אחרי שש שנות חרם מצרי על סוריה הוזמן שגריר סוריה בקהיר, יוסף אל-אחמד, לפגישה עם חוסיין טנטאווי, שר ההגנה ויו"ר המועצה הצבאית העליונה אשר העביר לו מכתב לנשיא אסד. במכתבו הביע טנטאווי את שאיפתו "לפתוח דף חדש ביחסי סוריה-מצרים, על בסיס היחסים הידועים מן העבר ואלה שאנו מקווים לקיימם". שבוע לאחר מכן הגיע שר החוץ וליד מועלם לקהיר ונועד עם שר החוץ המצרי, אל-ערבי בכדי להכין את ביקורו של אסד בקהיר. 30 יום אחרי והתמונה השתנתה ב-180 מעלות.

לא רק שאסד לא יגיע לקהיר, הממשלה המצרית הנוכחית הוציאה גינוי נגד הדיכוי והרג האזרחים בסוריה, האחים המוסלמים הכריזו על קץ שלטונו של אסד וכל מנהיג אשר רואה את עצמו כמועמד לנשיאות במצרים, בין אם עמרו מוסא ובין אם בראדעי מתייחסים למשטרו של אסד בזמן עבר.

ככל הנראה בשאר אל-אסד לא יחגוג ב-17 ביולי את שנתו ה – 11 כנשיא סוריה. מה יהיה בסוריה ביום שאחרי אסד, הדבר נשגב מבינתי ולכן לא אעסוק בו במאמר זה.

אבל בהווה ישנן שתי מגמות עיקריות שיקבעו את עתידה של סוריה:

המגמה החדשה – "האביב הערבי" - אותן תנועות עממיות בסוריה אשר דורשות רפורמות חברתיות, כלכליות פוליטיות וחופש. את קולותיהם ניתן לשמוע באמצעות העיתונות הערבית והרשתות החברתיות - הפייסבוק, הטוויטרים והבלוגים שמגיעים מסוריה.

והמגמה הישנה – האליטות הישנות וכל אותן מדינות סביב סוריה – תורכיה – ישראל – ירדן – עיראק – איראן שחוסר הודאות לגבי אופיו של המשטר העתידי בסוריה והשיעור שנלמד מהפלת משטרו של צדאם חוסיין בעיראק, מביא למאמצים אחרונים למנוע את הפלת משטרו. מגמה זו מגובה על ידי התקשורת הרשמית ששותקת כמעט לחלוטין.

אני מאמינה שההכרעה נפלה ולא ניתן להשיב את הגלגל אחורה. הוצאת הטנקים לרחובות וטבח האזרחים בשבת קבעו למעשה את עתיד משטרו של אסד.

חדש מול ישן

דמוקרטיה מול דיקטטורה – רשתות חברתיות מול תקשורת ישנה

דרשת יום השישי (1.4) של שיח' אל- קרדאווי: "משטר ההולך שבי אחר תדמיתו חלש יותר מקורי עכביש וסופו קרוב" ולחילופין בהודעה (20.4) החריפה שהוציא קרדאווי באתר של איחוד חכמי הדת המוסלמים ובה אמר: "ההנהגה בסוריה חייבת להבין כי עידן שלטון היחיד הסתיים" או כפי שאמר עמרו מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית בראיון שהעניק לעיתון הצרפתי לה-פיגרו (24.4): הרצון לשינוי פוליטי לא יפסח על אף מדינה ערבית. נכון שהשינוי לא יהיה זהה בין הרפובליקות לבין המונרכיות אך התהליך הזה הוא בלתי הפיך.

התמונה שעולה, מהעיתונות הערבית, הרשתות החברתיות וארגון האחים המוסלמים היא מאוד ברורה. הסתיימה לגיטימיות משטרו של אסד. הדיווחים בעיתונים, בבלוגים וברשתות החברתיות מצביעים על בין 400 ל-600 הרוגים, כ- 5000 פצועים ואין ספור מעצרים. מיום שני ה-25 באפריל מסר אסד את השליטה על המהפכות לצבא ולמפקד משמר הרפובליקה, מאהר אל-אסד. הבלוגרים הסורים טוענים כי קצינים בכירים בצבא הסורי עורקים מהצבא ולכן מי שמנהל את האסטרטגיה ללוחמה ברחוב הסורי הם קציני משמרות המהפכה שנמצאים בדמשק (למודי הניסיון מדיכוי המהפכה הירוקה בטהראן). המשטר החליט על הפסקת המים והחשמל בדרעא סגירת הגבול עם ירדן ופריסת הטנקים ברחובות לקראת "יום הזעם" שיערך מחר (29.4.11). בנוסף למגמת העריקה בצבא סוריה הודיעו אתמול כ- 300 חברי מפלגת הבעת' (המפלגה השולטת) על התפטרותם מהמפלגה, ואף דווח כי המשפחות העשירות ובכירי הממשל הסורי הוציאו את כספיהם מהמדינה ומשרדי אל-ג'אזירה בדמשק נסגרו.

הממשל האמריקאי אינו יכול עוד לקפוא על שמריו ולשמור על רטוריקה של עידוד רפורמות וגינוי הטבח באזרחים, אך בשל מחויבותו למדיניות הקואליציות פנה לציר התורכי והעניק לנשיא ארדואן פרק זמן של שבוע בכדי להשפיע על הממשל הסורי להפסיק את הטבח באזרחים. שני המנהיגים יצאו בהצהרה משותפת כדלקמן: "שני המנהיגים החליטו כי ממשלת סוריה צריכה לסיים את השימוש באלימות עכשיו, ולהנהיג ללא דיחוי רפורמות ממשיות שיכבדו את הרצון הדמוקרטי של האזרחים הסוריים'.

"The leaders agreed that the Syrian government must end the use of violence now and promptly enact meaningful reforms that respect the democratic aspirations of Syrian citizens"

מרגע שאסד העביר את ניהול המשבר לידי הצבא והוציא טנקים לרחובות ברור היטב לתורכיה וארצות הברית שיום הזעם שיערך ביום שישי הקרוב לא יעבור בשקט. ארדואן שלח היום (28.4) את ראש המודיעין התורכי לדמשק – בניסיון תורכי אחרון להציל את משטרו של אסד (למרות הזעם בתורכיה על העדפת הסיוע האיראני והשימוש בכוח על ההצעה התורכית להאצת הרפורמות) ובמקביל נערכת כעת ארצות הברית בשיתוף האיחוד האירופי לקראת הטלת סנקציות על בכירי המשטר והצבא בסוריה ואף הודיע על הוצאת הדיפלומטים האמריקאים מסוריה.

למען ההגינות ועבור אלו שהערכתי בנוגע לסוף עידן משטרו של אסד טרם נפילתו הסופית נתפסת כנחפזת בעיניהם, אני אשמח להעניק לכם כעת את טיעוני הנגד.

אני לא ארחיב בהיבטים השונים העומדים בפני כל המדינות השכנות לסוריה ומדוע הן עדיין מעדיפות את משטרו של אסד אבל החשש משינוי וחוסר הודאות לגבי אופי המשטר העתידי בסוריה (הסונית) גורם לכך שכל המדינות השכנות לסוריה אינן מעוניינות בנפילת משטרו. תורכיה שבנתה את מדיניות ה- Zero Problem על בסיס היחסים המיוחדים שרקמה עם משטרו על בשר אסד תאבד את בעל בריתה המרכזי, ומלחמת אזרחים בגבולה הדרומי אינו תואם את מדיניותה. יציבות המשטרים בלבנון וירדן אף היא תלויה בהצלחת/כישלונה של המהפכה בסוריה. ובישראל עדיין לא בטוחים מה עדיף, צמיחת דמוקרטיה אשר יכולה להביא לעליית כוחם של האחים המוסלמים (כמו במצרים וירדן) לבין המשטר הדיקטטורים אך המוכרים.

כלומר כל אותם כוחות ישנים שהחשש מדמוקרטיה בסוריה נראה להם פתאום כאופציה מפחידה לא מעוניינים לזרז את נפילת משטרו של אסד. בין פירוק הציר האירני לאפשרות עליית כוחם של האחים המוסלמים ונפילתם של המשטרים בעיראק, ירדן ולבנון נוטים הכוחות הישנים עוד להיאחז בקיים.

מסמך סודי של המודיעין הסורי חושף: המלצות המודיעין הסורי כיצד להערך לקראת גל ההפגנות בסוריה

14.4.11

הי חברה, ענת קם לא לבד,

אחד הבלוגים הסורים הטובים שיש - http://alazdy.blogspot.com/ פרסם היום מסמך אותנטי של המודיעין הסורי ובו הוא חושף בפרטים את המלצות המודיעין הסורי כיצד משטרו של אסד צריך להתמודד עם גל ההפגנות והמחאה הציבורית שהגיע לסוריה. מסקנות הדו"ח הן מה- 23.3.11.

מסמך סודי של המודיעין הסורי חושף:

PAGE 1


Syrian Arab Republic
General Directorate Of The Intelligence Services
No. / /
Date / /
Without Record / Top Secret


General Directorate Of The Intelligence Services / Top Secret


Detailed Plan for implementation:

Evaluation:


It is imperative to make use of the previous experience in dealing with the hostile Muslim Brotherhood movement, and to learn from the mistakes of the Tunisian and Egyptian regime, especially since they neutralized the power of the army and Republican Guard from the beginning, and allowed media outlets to cover every movement until matters got out of control.


In the detailed plan, things won't get to point where the regime or state is endangered or the current continuation [of rule] is under threat, and the final result will be passage of many tiresome months, and after that the regime emerge more powerful indefinitely.

The miniature security panel consisting of A.S. [likely to be Asef Shawkat], M.N., H.K., A.M., H.M. covered at 23/3/2011 regarding opposition protests and discussed the matter from all its aspects (Security, Economic, Political) and has set the following measures: It is stressed that the treatment of the matter requires shared security-media-political-economic work.

Detailed plan:


The plan depends on three complementary factors: Media [PR], security and field performance, political and economic.


Media/PR Factor:


- Connecting the protests with personalities who are detested among the Syrian public, such as known Saudi and Lebanese personalities [possibly alluding to March 14] and connecting all of them with Zionism and the USA.

There is a plan prepared being prepared by a security cell, which will be introduced/implemented in a suitable, timed way on questionable sites under the name of "Bandar Sultan's plan", which is believable and convincing.


- Intense Media campaign accusing protesters and opponents of subservience to Israel, Saudi Arabia and the USA. In the case of killings, the security cell should repeatedly accuse armed or radical gangs, and claim that the security apparatus and army are contributing to the protection of order, stability and the people.


- Indirect media campaign on TV and privately-owned channels about sectarian strife/disorder, and instilling fear of the Muslim Brotherhood in Christians and Druze, warning them of the reprisals they might face by them if they did not participate in ending the protests. Enlisting the Alawites in the coastal regions so they can defend 'their' regime and lives, which are going to be threatened by Sunni radicalism.


- Instructing some security units in all security agencies to work within Facebook to respond to and disrupt the communication of the opponents, labeling them as opponents of the regime with fake names/nicknames, posting views/opinions which damage the reputation of the opposition, and possibly also exposing 'schemes and plans' hostile to the president and the state.


- Forbidding all media outlets from going to the places of unrest, and punishing anyone broadcasting any news which doesn't serve the state - and not showing any tolerance in this matter.


- In case the opposition manages to take pictures or film any videos, the security cell should prepare scenes from the protests and insert loopholes in them, so they can broadcast on state media and subsequently exposed so as to remove credibility from the films/videos of the opposition

PAGE 2


- When being prevented from providing coverage or intervening, the media often relies on eyewitnesses, and we expect that a few of them would dare to call satellite channels to provide their testimony - therefore it is the responsibility of the 'media/press intelligence' cell to prepare some eyewitnesses from 'professional security agents' to contact satellite channels and provide them with exaggerated testimony, with the prerequisite that it should contain loopholes, so it can be directly exposed in our State Media and also on satellite channels in order to 'damage the credibility of any eyewitnesses'.


- Instructing some members of the people's assembly to respond to the 'opponents' and 'vandalists', and to provide them with some points and specifics on how to respond to them.


- Instructing some personalities from the state apparatus located in the place of the protests to respond to the protesters and 'opponents'.


- In case the protests are too intense and hard to ignore, it is inevitable that the 'opposition' should be turned into local demands specific to the region only.


- Sending a convoy of cars carrying pictures of the president, with the possibility of adding the Syrian flag, with the help of security units, their friends, children of government officials and army officers inside cities, and providing these cars with sirens similar to those equipped on ambulances, to create awe within the spirits of by-passers and residents.


- Inviting some moderates within the opposition to [interviews] on State TV, with the possibility of using 'shaming' and some courtesy to persuade them, for this dilutes their demands and turns them to trivial, simple demands they're asking the president to fulfill for them. This is also useful for creating splits in the protective and opposing factions within the opposition.


- The announcement of strict instructions by the Ministry Of Education to 'warn' schools and pupils about the usage of the Internet and Facebook.


- Instructing some artists loyal to us or 'captured' by us to talk to [people in] the places where the protests are happening or the opposition in accordance to what we provide them with.


About the security cells and field performance:
_______________________________________________
- No tolerance of any harm to the image of the highest symbol [of the state] (possibly referring to the president), because this, if tolerated, will increase the opposition's ability to cross all lines.


- It is expected that the opposition's gatherings will be held in places with high population density in order to draw attention and encourage others to join them, and here it's needed to 'blockade/barricade' and isolate the place as much as possible and to sneak in security units in civilian clothes in between the protesters to create disputes and foil/disperse the gathering as soon as possible, and also to arrest some of the 'vandalists' if needed.


- Instructing the 'Information Security' branch in the administration and in the centre for scientific studies to cooperate with the two mobile phone providers to monitor the cell- and landline phones of some expected and known 'insightful' and opposition personalities.


- Calling and 'summoning' the youth to instill a fear of participation [in the protests] in them, arresting some of them and announcing a 'general conscription' in the armed forces in order to exhaust [the strength] of the youths and activists with visiting the recruitment offices.


- Exhausting the strength of the opponents and symbols of the opposition with lawsuits of all shapes and forms, slandering their moral and religious reputation, and it is possible to use some means prepared specifically for this purpose.


- Forbidding prominent members of the opposition from all travel, regardless of reason.


- Instructing the Military Security branch to monitor all mid- and high-level command in the army, especially Sunni ones.


- In the case of violent confrontations between army units and protesters, it is required to issue a clear order to cease all fire [from the side of the army], with the order not being applicable to trained Security Forces, and units belonging to the 'serba' and 'souda' companies, and to use snipers within these companies in a non-apparent way to prevent the localization of the source of the fire - also to increase cover: There is no problem in killing some units and officers of the army, as this is useful in increasing the animosity of the army towards the protesters.

In any place the protests go out of control:

- Isolation of the place with security and army forces, and cutting off electricity, communications, and internet.

- Arresting some influential personalities from this place, and if the situation is critical - killing them.

- Making use of some smugglers and criminals, flooding the place with them and creating a state of chaos.

- Sending trained security forces in civilian clothing to the place of the protests, who should attempt to convince the protesters of using weaponry against the army and security forces.

- Deploying security forces and units from the 'Serba' and 'Souda' companies with snipers in organized campaigns during the protests, with the number of fatalities not exceeding 20 every time, because this might expose the matter and make a case for outside intervention.

PAGE 3


- Deploying Druze and Christian units/officers in the army to the places of protest and tempting them to defend them selves, also deploying units of the army based in remote regions to prevent cases of refusal, rebellion, or hesitation.

- If a critical or potentially dangerous situation develops, getting everyone to choose between security and stability, or the freedoms they're demanding, and here they will choose their security and safety. This can be implemented with some assassinations [of individuals] belonging to different sects and clans, or detonating some places of worship in regions with intense protests.

Economic factor:

- Planning/Sending out a massive demonstration in favor of the president before his speech in front of the people's assembly, so his speech would be a response to the demands of the masses and nothing more. Strict instructions should be issued here to government institutions, syndicates, unions and schools to gather employees and pupils and issue new slogans/banners to them.


The president's anticipated speech:


- Delaying the speech as much as possible, as this delay is an expression of the state's power and its immunity to the current events - it also contributes to clearing the image and setting the amount of political movement needed. Any change we might be forced to make must be presented as if we were the ones who started it and called for it.


- Giving a picture stable impression of the regime.

Measures that can be presented in the president's speech before the people's assembly:


- Increasing the salary of government and public sector employees after consulting the minister of treasury and putting plans for returning the economic stability with 3 months, especially if this raise might destabilise the current economic interests.

- Promising to create new jobs to distribute among the governorates.

- Lowering the price of some essential goods.


- Partial governmental change and exposure of the corruption of some ministers - this requires one security panel to decide which ministers will be sacrificed.


- Lowering the price of mobile phone calls officially, with the possibility of reclaiming part of the losses through hidden costs.


- Giving personal and public privileges to some Muslim and Christian religious figures who are close to the regime and using them to slander the protesters and the opposition, and asking them to use convincing verses from the Qu'ran or specific Hadiths discouraging them from participating in the current events.


- Sending official figures acceptable to the people to talk with opposition and to ask them to accept the political leadership's attempts to converse with them - some of them will accept immediately, some will accept with reservations, and some will reject the matter entirely. This is useful in creating disputes and splits within the opposition and preventing them from appearing as an effective, monolithic actor which can be influential in the protest movement.


- Responding to some of the Kurdish demands regarding citizenship, but only if that happens in a way that doesn't change anything in the state and society or disrupts the current balances - and this response is only to conscript them and suppress their acceptance of foreign intervention if the opposition protests intensify - for the northeastern region is the only problem in regard to this issue as the other regions are not expect to accept such a thing.


- Instructing Syrian embassies overseas, as well as the foreign ministry to reassure the USA and the European states, and reminding that the Golan front might be susceptible to instability if the radicals succeed and gain control.


- Instructing the Syrian embassy in all states to monitor Syrians and their behavior - the foreign ministry is to act in this matter.


- Preparing security and media teams for implementation as soon as possible and as secretly as possible.


Note: The entirety of the detailed plan is not to be put in the hands of anyone or any team of the operation, but should be split into branches and sections

נאום קורי העכביש 2 - דרשת יום שישי של השיח' יוסף אל-קרדאווי בקטאר

2.4.11

"אל-יום אל-סבע"

נאום קורי העכביש 2

"משטר ההולך שבי אחר תדמיתו חלש יותר מקורי העכביש וסופו קרוב"

או

כפי שכתוב בתהלים : כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

11 שנים אחרי נאומו המפורסם של נסראללה במאי 2000 אודות "תאוריית קורי העכביש" בו השווה את החברה הישראלית לקורי עכביש. נסראללה טען כי למרות שהצבא הישראלי חזק החברה הישראלית חלשה ומפונקת ולכן למרות עוצמת קורי העכביש ניתן לקרוע אותם בהינף יד. והנה עשור עובר וגיבור חדש עומד במרכז התאוריה. אני יודעת האמרה אומרת "אמור לי מי חברך ואמור לך מי אתה" אך במקרה שלנו צריך לומר "אמור לי מי הם אוייבך ואומר לך מי אתה"... אצלנו הצבא חזק והחברה חלשה לטענתו של קרדאווי בסוריה החברה חזקה והמשטר חלש...

אז ככה, הדובר הפעם הוא שיח' יוסף אל-קרדאווי ראש האיחוד העולמי של חכמי הדת (העולמא) הסונים ונאום קורי העכביש מופנה הפעם לנשיא סוריה באשר אל-אסד.

אמש, ה-1.4.11 בדרשת יום השישי שנתן קרדאווי במסגד בדוחה/קטאר הבהיר כי: "מי שלא נכון לשינוי ההיסטוריה תדרוס אותו". לאחר שהוכרז כפרסונה נון גראטה בדמשק הודיע אל-קרדאווי: מדינה שהולכת שבי אחר תדמיתה היא חלשה יותר מקורי העכביש" קרדאווי ביקש לחזק את ידיהם של המפגינים ושל אלפי הנעדרים והעצורים הפוליטיים בסוריה.

קרדאווי התייחס למפלגת הבעת' השולטת בסוריה ואמר כי סופה של המפלגה הזו הגיע עם קיצו של משטר צדאם חוסיין בעיראק וכי זה תום עידן המפלגות הטוטליטריות. מי שתומך במשטרו של אסד ומתעטף בגלימה פרלמנטרית לא ראוי להנהיג את סוריה ולא מייצג את העם הסורי.

קרדאווי הגיב לתביעה שהוגשה נגדו בדמשק באשמת הפצת הקרע העדתי בין הסונים והשיעים ואמר כי המשטר הסורי מעוניין להפחיד אותו, אך הוא אינו מפחד ומבטיח להמשיך ולומר את האמת.... "מנסים להשתיק אותי משום שאני פוגע בתדמיתה של סוריה ובתדמיתו של הנשיא שלה" [...]" מדינה שהולכת שבי אחר תדמיתה אינה ראויה להיקרא מדינה, היא חלשה יותר מקורי עכביש" [....] " זה זמן לשינוי ומי שלא ישתנה ידרס המשטר הסורי הופך את אזרחיו לעבדים וכאשר הם דורשים חופש המשטר מגיב בירי לעברם".

חופש הוא התנאי ליצור ויצירה והוא תנאי שצריך להיות מקובל על כולם. הדיכוי והרדיפה הם הסיבה לכישלונן של המדינות האסלאמיות, וציין כי כעת הגיע תור המהפכות. מהפכנים שאינם מוכנים יותר לפחד ממנהיגיהם.

אז כמו שאתם מבינים, ביקורו של משעל בקטר לא עזר. אמנם בפעם האחרונה היה זה מנהיג דתי שיעי שהפנה אצבע והפעם זה מנהיג דתי סוני אבל תנסו אתם למצוא את ההבדלים...

העורך הראשי של העיתון הסורי "אל-ווטן" תוקף חזרה את מצרים כתשובה למתקפה של העיתון המצרי "אל-אהרם"

2.11.10

העיתון הסורי "אל-ווטן" והעיתון הלונדוני "אל-קודס אל-ערב"

עורך העיתון הסורי "אל-ווטן": "מעמדה של מצרים הולך ופוחת" [...] "מצרים עובדת בשביל ישראל וארצות הברית" [.....] "אסד הוא הנאצר החדש"[....]" מובארכ הוא זה ששכנע את הצרפתים כי סוריה מעורבת ברצח ראש ממשלת לבנון, ח'רירי"

טוב, שלשום שפרסמתי את מאמר הדעה החריף והתוקפני של העיתון הגדול ביותר במצרים "אל אהרם" נגד נשיא סוריה לא חשבתי שיהיה לך המשך פומבי ולכן נתתי למילים לדבר בעד עצמן, לא הרגשי שיש צורך להוסיף על הכתוב. אך היום כשפתחתי את העיתון "אל-קודס אל-ערבי" וראיתי את מאמר הדעה הנגדי שפרסם היום העיתון הגדול ביותר בסוריה "אל-ווטן" הבנתי שהדבר מחייב התייחסות מצידי טרם אסכם עבורכם את תוכן מתקפת הנגד של עורך העיתון הסורי נגד נשיא מצרים, מובארכ והממשל במצרים.

חשוב לציין שגם במצרים וגם בסוריה העיתונות אינה חופשית כמו במדינות דמוקרטיות ולכן משמשת כשופר של המשטרים. עד כמה וכמה כאשר מדובר בעורכים הראשיים של העיתון משום שאם העורכים הראשים של העיתונים הגדולים ביותר בצרים ובסוריה יוצאים למתקפה חסרת רחמים באסד ובמובארכ, במידה ומאמרים אלו לא היו על דעתם של שני המנהיגים, היו זוכים שני העורכים היקרים למכתבי פיטורים כבר באותו היום. לשני עיתונים אלו התפוצה הרחבה ביותר במדינתם ולכן הם משפיעים על דעת הקהל באותן מדינות בפרט ועל דעת הקהל הערבית הניזונה מהן גם כן. מאמרי דעה כאלו חורגים לחלוטין מחוות דעת עיתונאיות כפי שעושים רבים מעורכי עיתונים ערבים אחרים כמו העורכים של העיתון "אל-קודס אל-ערבי" (העורך הידוע עבד אל ברי עטוואן) או לחילופין "אל-שארק אל-אווסט" (העורך הידוע עבד אל-רחמן ראשד) אשר מעבירים ביקורת עניינית כלפי המשטרים הערבים ומדיניותן אך לעולם לא תוקפים באופן כל כך ישיר ובוטה את נשיאי המדינה.

ולכן חשוב להבין שמתקפה כזו היא ברוח השלטון המצרי והסורי והיא מכוונת לחלוטין מלמעלה. זוהי דרך מקובלת למתקפה עקיפה נגד המשטרים והמדיניות של שתי המדינות.

להלן סיכום מאמרו של עורך העיתון "אל-ווטן" הסורי:

העורך טוען כי ישנו יותר מגורם אחד אשר מפריע למצרים לשוב ותפוס את מעמדה ואת תפקידה בעולם הערבי (וזו אינה סוריה). "אין כיום למצרים תפקיד בעולם הערבי כפי שהיה לה בעבר".

העיתון מגנה את מובארכ אשר האשים את נשיא סוריה ברצח ח'רירי (האב). "אותה מצרים שבעבר הובילה את העולם הערבי לניצחונות גדולים, הממשל של היום אין ביכולתו לשלוט, אין לו כוח ואין לו מטרות מלבד אלו שמשרתות את האינטרס הישראלי והאמריקאי".

" מצרים עשתה כל שביכולתה לשכנע את צרפת במעורבות סוריה ברצח ח'רירי (האב) ולכן במשך חמש השנים של שלטון שיראק, הממשל הצרפתי עשה כל שביכולתו להתנכל לסוריה". העורך תוהה "מה הייתה הדחיפות של מצרים להאשים את סוריה ברצח?" [...] "מה זה עניינה של מצרים מה קורה ביחסים בין סוריה ולבנון?"

העורך משיב ועונה כי יש כאלה שיתלו את תשובתם בכך שזו מדיניות אזורית ומתאימה למדיניות המצרים של השנים האחרונות, אך אם יורדים לעומקם של דברים הרי זה ברור שההתלהטות המצרים הגיע בעקבות הכינוי שהעניקה מחלקת המדינה האמריקאית לאסד כאשר כינתה אותו "אסד הוא הנאצר החדש" וזה מה שיצר לאמתו של דבר את העוינות המצרית כלפי סוריה. משום שכוכבה של סוריה דורך, קרנה עולה והפופולאריות של הנשיא אסד ברחוב הערבי, מהים ועד המפרץ הפרסי גוברת, ואילו מעמדה וקרנה של מצרים דועך.

העורך אף מציין כי מצרים סייע לישראל במלחמת לבנון השנייה 2006 במטרה לחסל את תנועת ההתנגדות, חזבאללה וכמו כן במלחמה האחרונה בעזה 2008 אשר התנגדה למוקוומה הפלסטינית ומצודדת עד היום בתנועת הפת"ח.

למרות מעמדה ההולך ופוחת של מצרים, מעוניינת קהיר לכנס ועידת שלום אשר דומה לזו שהתקיימה באנאפוליס, "עוד אחת מהועידות חסרות התכלית". הועידה הזו היא עוד ניסיון של מצרים להשפיע על מקומה בעולם הערבי ועל תפקידה, בפרט, בתהליך השלום.

מה שהממשל במצרים כנראה לא זוכר הוא שגם פאריס רצתה לערוך כזו ועדה ונכשלה וכמו כן מוסקבה ואף היא ויתרה, לא בגלל שאף אחד לא מעוניין בשלום, אלא משום שישנה חזית מאוחדת אשר מסרבת לשלום והכוונה היא לישראל, אשר מסכלת כל ניסיון ומאמץ בינלאומי מול הפלסטינים ואחרים ואינה מכירה בתנאים הנדרשים לשלום, אותם תנאים שמצרים מעוניינת להזכיר לה במהלך ועידת שלום בינלאומית ולא רק זאת אלא להושיט לה יד לשלום ולצייר את ישראל כ"יונת שלום" וכך תוכל להמשיך ולפעיל לחץ על מדינות ערב לקבל את תנאיה הבלתי מקובלים בעליל וכך למעשה להכשיל את המהלך הערבי החד צדדי, לפנות למועצת הביטחון של האו"ם בכדי לזכות בהכרה בינלאומית במדינה פלסטינית עצמאית.

"זה לצערנו התפקיד המצרי היום" [....] "לצערנו זו מדיניות מצרים, ושוב נחזור על השאלה מה רוצה מצרים מאיתנו?" [...] "בפשטות, היא מעוניינת בכניעה מוחלטת של כל הסורים ושל המוקוומה ומישראל היא רוצה שתכפה את תנאיה על תהליך השלום ועל האזור מבלי להכריז על הקמתה של מדינה פלסטינית עם גבולות ובירה".

אנו פונים לעם המצרי ואומרים: "הדלת פתוחה בפני הממשל המצרי לשוב לשורות המוקוומה הערבית, ובמידה ולא תפקידו של הרחוב המצרי להתנגד לכל צורה של נרמול היחסים וכניעה"

ובאשר אלינו לדמשק, כותב העורך, לנו יש לב גדול וסלחן בשם הסולידאריות הערבית".