מאמר מערכת של הכתב המדיני המצרי, מחמד חגאזי

15.6.10
סכונות הידיעות האיראנית "פארס"

חגאזי: ישראל והממשל המצרי ניסו במהלך שלושת השנים האחרונות לשלוט על המצור על עזה

גם הפעם אני מתרגמת עבורכם מאמר דיעה של כתב מדיני מצרי. אך בשונה ממאמר הדיעה של הכתב האיראני הבכיר, הכתב המצרי, מחמד חגאזי, אינו עיתונאי בכיר בקהיר ואל לנו לשכוח שמאמר זה כמו קודמו פורסם בסוכנות הידיעות האיראנית, אשר יש לה עניין לפרסם מאמרי דיעה של עיתונאים ערבים אשר מעבירים ביקורת ומשתלחים בממשל המצרי. למרות ההקדמה הזאת עדיין אני חושבת שחשוב לקרוא ולהכיר עוד דעות רווחות במצרים. לעיתים רחוקות אנו נוכל לקרוא מאמרי מערכת כל כך ביקורתיים כלפי השלטון המצרי, בו הוא מואשם בשיתוף פעולה עם האוייב הציוני. עד כמה דעתו של חגאזי רווחת במצרים בכלל או בקהיר בפרט איני יודעת אבל, משום מה יש לי הרגשה שיש לדעותיו של חגאזי קונים רבים במצרים. (ביקורת דומה על המשטר ואופן התנהלותו שמענו בעבר גם מדמויות בכירות ומרכזיות בפוליטיקה המצרית, דוגמת מחמד אל-בראדעי).

בנוגע למצור על עזה:
לגבי הפעילות של ישראל ומצרים
ישראל אינה הנציגה האמיתית של היהודים בעולם ושל האמונה היהודית. ישראל והממשל המצרי, במלחמתם נגד חמאס ניסו לשלוט, במהלך שלושת השנים האחרונות על המצור על עזה. בעוד מצרים בנתה חומדת פלדה לאורך הגבול בכדי למנוע תקשורת בין הפלסטינים לאלו אשר היו מעוניינים לסייע להם במצרים, באמצעות מנהרות מהצד השני של הגבול, כוונת ישראל הייתה למנוע את הגעתן של כל הספינות, מכל סוג להגיע לחופי עזה. את ישראל לא מעניין דעת הקהל הבינלאומית והיא מוכנה לספוג את ההתקפות והגינויים בשל המצור.

הקהילה הבינלאומית
כשנשאל מדוע שותקת הקהילה הבינלאומית, כשהיא נתקלת בתוקפנות הציונית השיב: "יד הברזל של ישראל המופנת כלפי ממשלות העולם היא הסיבה העיקרית המונעת זאת, אך כפי שראינו, בכל זאת היו במספר מדינות הפגנות קשות ואף אמצעי התקשורת החלו להביע עניין; זה אפילו כולל את המדיה הישראלית עצמה. אך העניין הזה נמוג עם הזמן כפי שקרה בכל המקרים בהם ישראל פעלה בתוקפנות, זה הפך לעוד אפיזודה באתגרים הניצבים בפני ישראל.

מדינות ערב
המקרה במדינות ערב שונה מאשר באיראן. כל המנהיגים הערביים לא מייצגים את רצון העם, ורוב הממשלות הערביות נשלטות על ידי שליט יחיד ומפלגה אחת. המערכת השקרית הזאת קשורה ברוב המקרים בקשרים לא חוקיים עם המשטר הציוני ועם ארצות הברית. כל עוד הם פועלים עם ישראל וארצות הברית הם מצליחים לשמור על השקט הפנימי.

הטלת הסנקציות על איראן
חגאזי נשאל על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם נגד העם האיראני וכמו כן נשאל, האם הניסיונות האמריקאים מטרתן הסחת תשומת הדעת העולמית מהתוקפנות הישראלית? על כך השיב חגאזי כי אלו שני נושאים נפרדים שאירעו במקרה באותה העת. ארצות הברית תמיד מחפשת תירוצים להאשים את איראן והסיבה הפשוטה היא שאיראן היא האויב המשמעותי היחידי של הציונים. כל פעולה אופרטיבית נגד ישראל באה מאיראן, והחשובה ביותר היא התמיכה בחזבאללה בלבנון ובסיוע לפלסטינים. הסיבה היחידה שארצות הברית לא ממהרת לתקוף את איראן ידועה וברורה לכל והיא, ההבנה שאיראן היא לא מטרה קלה.

תוכנית הגרעין האיראנית
כשנשאל מדוע ארצות הברית לוחצת על איראן להפסיק את תוכנית הגרעין שלה בעוד שידוע לכל שלמשטר הציוני ארסנל גרעיני והסוכנות לאנרגיה אטומית מתעלמת מכך אף היא השיב חגאזי כי: " התשובה היא שלאור התמיכה האמריקאית בישראל אשר שולטת בפוליטיקה הבינלאומית ובמדיה האמריקאית וכמו כן השליטה של היהודים במוסדות ממשלתיים עולמיים, בשל כל הסיבות הנ"ל אין ציפייה מארצות הברית לאיזה ביקורת אמיתית נגד ישראל אלא הביקורת והאיומים מופנים כלפי איראן.

מאמר דעה של הכתב המדיני האיראני, מחמד צאדק אל-חוסייני

14.6.10

"החשדנות האמריקאית וההפתעות האיראניות"

סוכנות הידיעות האיראנית "פארס"
כהרגלי, אני משתדלת מדי פעם להביא בפני קוראי מאמרי דעה של עיתונאים ערבים בכירים או במקרה הנ"ל של הכתב המדיני הבכיר ביותר באיראן, מחמד צאדק אל-חוסייני, אשר מנתח בצורה מעניינת את הטלת הסנקציות הנוספות על איראן. חשוב לי לציין, כמו בעבר, גם הפעם עצם העובדה שאני תרגמתי עבורכם את מאמרו של אל-חוסייני אין זה אומר שאני מסכימה או תומכת בדעותיו או במסקנותיו. אך אני סבורה שאם זהו ניתוחו של הכתב המדיני הבכיר ביותר באיראן, זהו קול שחשוב לשמוע אותו. בנוסף עצם העובדה שסוכנות הידיעות האיראנית מביאה באופן מיוחד את מאמרו ואף מכנה אותו "ככתב המדיני הבכיר" משמעו שישנה הסכמה ואחדות דעים בין השלטון לדעותיו של אל-חוסייני.

במאמרו ציין חוסייני כי הסינים טועים אם הם חושבים שאיראן תשכח את עמדתם והצבעתם בעד הטלת סנקציות חדשות על איראן באמצעות נציגם במועצת הביטחון של האו"ם, "זהו כלי לא מתוחכם בו משתמשת מעצמה אימפריאלית" או כפי שאמר המנהיג הסיני המנוח, מאו "זה כמו נמר מנייר"


גם הרוסים טועים, אפילו יותר והם יצטערו על אובדן החברות עם איראן ובשביל מה??? עבור שותפות בעמדות ופריבילגיות בינ"ל מצד ארצות הברית, וכאשר רוסיה תתעורר מהשטות הזאת היא תצטרך לשלם מחיר גבוה על ההחלטות הללו כפי שאמר גם כן ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, כאשר שוחח עם הנשיא הצרפתי, סרקוזי.


חוסייני הוסיף במאמרו ואמר: "הבכירים הלבנונים הבינו ולא נכנעו לאשליות שמנסים למכור להם, כפי שניסו למכור להם כל השנים, והבטיחו להם שיעמדו לצידם ויסיעו להם ופעם אחר פעם עמדו ותמכו באויבים של לבנון ולכן לא נכנעו ללחצים ונמנעו מהצבעה.

חוסייני המשיך ואמר: "כל זה איננו העיקר, בשורה התחתונה, היינו עדים בכינוס מועצת הביטחון של האו"ם לשתי כוחות. [....] " קבוצה אחת מורכבת מהמעצמות אשר ניצחו את מלחמת העולם השנייה ואשר האמינו ועודן מאמינות ש"מאזן הכוח" עודנו כפי שהיה לאחר מלחמת העולם השנייה, בעוד בקבוצה השנייה ישנן מדינות אשר מחזקות ומעצימות על הרצון החופשי והנחישות למרות הדרך הקשה והעובדה שטרם זכו לתמיכה נרחבת" [....] "הקבוצה הראשונה תעלם ותנוצח".


איראן שמוטלות עליה היום סנקציות נוספות, היא אינה אותה איראן האנמית מלפני שלושה עשורים. איראן של היום קיבלה החלטות חשובות אשר מעמידות אותה כיום כמעצמה עולה בעולם חדש ואשר עומדת מול העולם הישן אשר מתמוטט ונחרב. איראן של היום חזקה בהרבה מאיראן אשר הוטלו עליה בתקופה הקולוניאלית הסנקציות הראשונות".


"ההחלטות החדשות לא רק שיגבירו את הנחישות להמשיך ולקדם את תוכנית הגרעין והשאיפות הגרעיניות, וכולם יופתעו, ומי שלא משוכנע יראה זאת במו עיניו" [....] "הציפייה אינה תהיה ארוכה ואז הצער והחרטה לא יעזרו לאלו שהסיקו מסקנות מהר מידי לכל אלו שחשבו שוושינגטון היא בלתי מנוצחת".

"בתחום העשרת האורניום למטרות שלום, בתחום היצור הצבאי ובתחום המוקוומה (ההתנגדות) לסנקציות תפתיע איראן את הקהילה הבינלאומית המדעי והטכנולוגי" [....]"שבירת המצור רק תעודד את הרצון החופשי ואת הנחישות "

"תורכיה וברזיל הצטרפו היום למשפחה המורחבת של איראן במטרה לשבור את המצור וישנם עוד הרבה מאוד אנשים המסורים כיום להתנגדות להגמוניה והמונופוליזציה של הקהילה הבינלאומית" [....] "אם וושינגטון חושבת שההחלטות הללו יאפשרו לה לבצע עוד תוכניות חד צדדיות כמו חיפוש על אוניות סחר איראניות או שליטה על הסחורות שיוצאות ונכנסות לטהראן אז היא צריכה להיות מוכנה למלחמה אמיצה שעד היום היא לא ידעה כמותה" [...] "רק אציין שדרך מייצרי חורמוז יוצאות ונכנסות סחורות אמריקאיות של ארצות הברית ובעלות בריתה אז כדאי להם להיזהר" [....] "לא סתם אמר נשיא איראן כי אובאמה הוא ההזדמנות האחרונה של ארצות הברית ואיראן היא ההזדמנות האחרונה של אובאמה" [...] "כעת זה הזמן לראות האם כוונותיו של אובאמה כלפי העולם המוסלמי הן אמיתיות או שמא הוא אזוק וכפות בשלשלאות חבויות על ידי הממשלה הציונית אשר חזקה ממנו ומרצונותיו".

"מי שלא קשוב ואינו מודע להסכם שחתמה עליו טהראן אז הרי: "המסמך עליו חתמה טהראן דן בהעברת אורניום מועשר לדרגה נמוכה יותר של העשרה, ההצעה הראשונית זכתה לאישור מאובאמה בשתי אגרות נפרדות לנשיא ברזיל ולראש ממשלת תורכיה, וכאשר הסכימה איראן לבקשת שתי המדינות החברות הבטיחו השתיים לטהראן שההסכם יתבצע, אך אובאמה אשר מאמין במדיניות המקל והגזר נכנע לאלו שמאמינים שבשביל שאיראן תהיה מחוייבת להסכם באמת יש להשתמש ראשית ב"מדיניות הקאובוויז", אך איראן היא מדינה חופשית ועצמאית ונחושה להתקדם הלאה בשאיפותיה, שאיפות שטרם נראו עד היום".

ועוד אמר: "איראן מסוגלת להעשיר אורניום בכל דרגה ומסוגלת ליצר דלק גרעיני אשר יספיק לכל הבירה ואשר ישרת את אזרחי איראן ולא ישאיר מיליוני אזרחים איראנים נתונים לחסדיהם של התאגידים והמונופולים הזרים. איראן רוצה להוכיח לעולם החופשי אשר הולך וגדל שוושינגטון משקרת ומפירה את הבטחתה. "איראן תמשוך את השטיח מתחת לרגליה של ארצות הברית ותוכיח אותה בשקריה".

"כפי שהיה המקרה במהלך שלושת העשורים האחרונים וכפי שניתן היה לראות עם צרפת "המעצמה הליברלית". איראן שמחזיקה ב- 10% ממניות של חברת הדלק הגרעיני הצרפתית ORDIF, "פאריס הליברלית" מחויבת למסור לאיראן את חלקה בתוצרת החברה, אך הממשלה החליטה להפר את המחויבות החוקית שלה לטהראן וכמוה גם וושינגטון אשר זרקה לפח את ההבטחות שלה לאנקרה וריו דה ג'נרו בשל הלחצים הציוניים ושליטתם העולמית"

"ארצות הברית אשר סובלת בהרבה מאוד תחומים: כלכלי, צבאי, מדיני ובטחוני חייבת לשמור על הקלף מול איראן ולהראות בו הצלחות טרם הבחירות לקונגרס אשר יערכו באוקטובר 2010" [....] "אובאמה לא לומד מטעויותיו והוא חופר לעצמו במו ידיו את הקבר, ההיסטוריה חוזרת על עצמה רק במתכונת חדשה והטרגדיה תשכפל את עצמה. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי אין רחמים כלפי אלו אשר משחקים באמונות של העמים".

"להחלטות מועצת הביטחון החדשות נגד איראן יהיו השלכות חמורות וקשות יותר מאלה שתשא בהן איראן. לאיראן יש את היכולת להתמודד הפעם והיא תפתיע את וושינגטון עד כמה היא העריכה את יכולותיה של איראן בצורה לא נכונה" [....] "בעלות בריתה וחברותיה של איראן ואלו שרצונם להצטרף לכוחות העצמאיים והחופשיים בעולם, הם הולכים ומתרבים במיוחד לאחר הסקנדל שארע במשט השלום".

האינתיפאדה בדרך הפיוס בלתי נמנע

26.1.10

עבד אל-בארי עטוואן: האינתפאדה בדרך והפיוס בלתי נמנע

כמו בכל תוקפה שבה קיים קיפאון מדיני, וההנהגה האזורית שוברת את הראש כיצד ניתן לצאת ממצב כזה, כי הרי ידוע שלא ניתן להשאר במצב של קפאון ביחסים זמן רב. יחסים או מתקדמים לנקודה חדשה ומתפתחים או ישנה הסלמה ואז היחסים מדרדרים, בתקופות כאלה בדרך כלל ניתן לראות מן עשיית יתר מדינית, שליחים באים והולכים, פסגות וועידות מתרחשות חדשות לבקרים. כאשר גם צעדים אלו נכשלים אנו זוכים לתקופה של מעין שקט, מבוכה והודעות על כשלון המאמצים. בתקופות אלה קשה מאוד להעריך את הצעד הבא וגם במידה וההדרדרות צפויה לא ניתן לחזות במדוייק את התרחשותה המדוייקת. לכן בתקופות כאלה אני משתדלת לא להביא בפניכם את דבריהם של מנהיגי המדינות, שהרי הם די צפויים, מליטנטיים מצד אחד ושלומניים מצד שני ולא מצביעים על דבר וחצי דבר בכל הנוגע למה שעומד להתרחש ולכן ברצוני, גם הפעם להביא בפניכם תרגום מדוייק של מאמר מערכת של העורך הראשי, עבד אל-בארי אל-עטוואן, של העיתון הלונדוני הנחשב "אל-קודס אל-ערבי". עבד אל-בארי הוא אינטלקטואל פלסטיני ועיתונאי בכיר ונחשב בקרב האינטלקטואלים הערבים. בעוד אי שם בצמרת השלטונית "החמצן דליל" האינטלקטואלים הערבים, בדרך כלל, מייצגים בצורה נאמנה יותר את דעת הקהל ברחוב הערבי ולכן אם ברצוננו לנסות ולהציג מציאות ריאליסיטית יותר יש לקרוא את מאמרי המערכת של האינטלקטואלים הערבים בעיתונות הערבית. וזהו ניתוחו של עבד אל-בארי בתרגום לעברית:

השליח האמריקאי המיוחד למזרח התיכון, ג'ורג' מטשל סיים את ביקורו האחרון באזור ללא הישג ממשי בקידום חידוש המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים. וזאת הייתה המטרה העיקרית של ביקור זה. שלוש סיבות עיקריות הובילו לכישלון הביקור וחזרתה של המשלחת לוושינגטון בידיים ריקות:

1. הודעתו של נתניהו בדבר שמירה על רוב גושי ההתנחלות היהודיים בגדה ושמירה על שליטתה של ישראל בבקעת הירדן בגבול בין ירדן ובין הגדה המערבית והוסיף ואמר כי כל גבול מזרחי של מדינה פלסטינית כשתקום יקבע רק כתוצאה של משא ומתן בין הצדדים.

2. החלטת נשיא הרשות, עבאס לא לחדש את המשא ומתן אלא רק לאחר שממשלת נתניהו תקפיא את כל ההתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, תגדיר לוח זמנים ברור למשא ומתן ומסגרת זמנים לסיומו בגיבוי ומתן ערבויות של הקהילה הבינלאומית.

3. הצהרותיו של נשיא ארצות הברית, ברק אובאמה אשר הכיר בכך שהערכות הממשל לגבי המכשולים הקיימים בדרך להשגת השלום היו מוטעות וכי היכולת של הממשל האמריקאי מוגבלת. ישנה אי התקדמות של תהליך השלום וישנו צורך לחזור להתחייבויות הקודמות, בשל כניעת הממשל האמריקאי ללחצים מצד ישראל לוותר על התנאים המקדימים (הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות) כתנאי לחידוש המשא ומתן.

ניסיון העבר בעולם הערבי ובאזורים אחרים לימד אותנו כי ואקום פוליטי הוא לא מצב טבעי ואינו נמשך זמן רב משום שלמצב כזה ישנם השלכות במוקדם או במאוחר. העולם הערבי שבמהלך 20 השנים האחרונות חי תחת אשליות תהליך השלום אינו מסוגל לוותר על רעיון השלום משום שההנהגה הערבית לא חשבה ולא רצתה לפנות לאופציות אחרות או חילופיות "תוכנית B" כיאה למדינות תרבותיות.

הרשות הפלסטינית בראמללה דברה רק לאחרונה על האפשרות של "התנגדות" שקטה בגדה שתפרוץ ויחלו הפגנות, מחאה ומרי אזרחי ואולי אף חזרה לזריקת אבנים בדומה לאירועי פרוץ האינתיפאדה הראשונה אשר החלה ברמאללה לפני 16 שנה. כאשר החלה האינתיפאדה הראשונה לפני 20 שנה, לא הייתה שם רשות אשר נתמכת לחלוטין על כספי תרומות מהמערב ומפוקחת ע"י כוחות המשטרה והביטחון של הגנרל האמריקאי דייתון מבלי להזכיר אפילו את יחס ה- VIP לו זוכים שרי הרש"פ.

נשיא הרשות, עבאס זוכה כעת לאותה התייחסות לו זכה קודמו, יאסר ערפאת לאחר כישלון שיחות קמפ דיוויד כאשר סרב ללחצים האמריקאים לקבל את התיווך שהציע הנשיא ביל קלינטון, עם הבדל אחד מהותי, שהנשיא ערפאת יזם מייד עם שובו לחדש את המוקוומה (ההתנגדות) על ידי ייסודו של ארגון גדודי אל-אקצא וחיזוק הקשר עם תנועת חמאס והג'יאהד האסלאמי ושליחת שליחים ללבנון, איראן ואירופה בכדי לרכוש נשק. ערפאת שילם מחיר גבוה בשל הבחירה באופציה הזאת. הוא הוחרם ובודד וסיים כמו המרטירים שלו, סוף אשר לו ציפה וייחל.

אין אנו יודעים כמה זמן יצליח עבאס להחזיק בעמדותיו וסירובו לחדש את המשא ומתן ללא התנאי של הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות, בשל הלחצים הגדולים בהרבה המופעלים עליו מצד מדינות ערב מאשר אלו המופעלים עליו מצד הממשל האמריקאי ובני בריתו האירופאים.

ניסיון העבר אף לימד אותנו כי הדרך בה בוחרת ממשלת ישראל לצאת ממשברים היא יציאה למלחמה שמטרתה שינוי מאזן הכוחות בשטח. מכניזם זה החל עם ההסלמה מול תנועת ההתנגדות בדרום לבנון בקיץ 1982 וכך גם פעל אהוד אולמרט בהתקפתו על רצועת עזה בניסיון לכפר על ההשפלה של הכישלון בדרום לבנון. יתכן וכך יפעל גם נתניהו במהלך השבועות הבאים או החודשים הבאים כאשר יצא למבצע צבאי נגד דרום לבנון או רצועת עזה. ישנה תמיכה ערבית ברורה לצעד זה, במיוחד לשליחת הטנקים הישראלים לרצועת עזה. אנו לא שומעים מדינה ערבית אחת מלבד סוריה הדורשת להסיר את המצור והחרם מעל רצועת עזה או נגד בניית גדר הפלדה בגבול עם הרצועה אשר יחנוק סופית מיליון וחצי פלסטינים. מדינות ערב נתנו לממשל המצרי אור ירוק לחיסולה של משטר חמאס. טרם ראינו מתקפה כזו של נשיא מצרים נגד חמאס כפי ששמענו בנאומו האחרון שנשא ב"יום השוטר" בקהיר. כמו כן ישנם מספר בכירים ואנשי פרלמנט מצרים אשר איימו בהריסתה של הרצועה בעקבות רצח החייל המצרי בגבול בין הרצועה ומצרים לפני 3 שבועות.

ככל הנראה ישנה תוכנית ערבית-ישראלית-אמריקאית שמטרתה סיום המצב הנוכחי ברצועת עזה (חיסול משטר חמאס) באמצעים צבאיים בשל כשלון הערוצים המדיניים (החרם והמצור) וזה אנו למדים מהגברת החנק על הרצועה ואי בנייה מחדש של 60 אלף יחידות דיור אשר נהרסו בעקבות התוקפנות הישראלית האחרונה. התוקפנות כלפי עזה לא תהיה פשוטה, משום שראינו כי התוקפנות האחרונה לא הביאה את לחיסולה של חמאס בעזה ולחיסול ההתנגדות העממית בקרב אזרחי הרצועה אלא תוצאותיה הפוכות לגמרי. העם הפלסטיני ימשיך בהתנגדות בכל הכוח כל עוד יחליטו הכוחות הישראלים להישאר ברצועת עזה לתקופה ארוכה יורת. השאלה האם נתניהו למד את השיעור או לא?!?

הפיוס הפלסטיני אפשרי יותר מאשר בעבר במיוחד אם עבאס ידבוק בעמדותיו לא לחדש את המו"מ כל עוד ישראל לא עומדת בתנאי ההקפאה וכל עוד החלטת הפתח לאפשר אינתיפאדה שקטה בגדה ולהסיר ידה לחלוטין מהמשא ומתן המגוחך ולשוב למדניות התנועה כבראשית, מדיניות אשר הביאה אותה לשלטון מלכתחילה. למעשה החלה הספירה לאחור לקראת הפיוס ואם לא החלה תתחיל בקרוב. רק להתנגדות שקטה ומיליטנטית תהיה השפעה אפקטיבית במציאות הנוכחית.

ראיון עם החוקר המדיני הלבנוני, אניס אל-נקאש

24.1.10

היעד הבא של חסן נסראללה: השמדתו של צה"ל

ההסלמה בין ישראל לתנועות המוקוומה (חמאס חזבאללה) מסוכנת יותר מהסלמת היחסים בין איראן והמערב

כהרגלי בקודש בחרתי לתרגם עבורכם ראיון מעניין שערך כתב העיתון הכוויתי, "אל-דאר" בטהראן עם החוקר המדיני הלבונוני המפורסם, אניס אל-נקאש. חשוב לציין שאני מביאה בפניכם את תרגום המאמר כפי שהוא נערך ע"י העיתון, ללא פרשנות שלי. אין החשיבות של המאמר היא האם דעתו נכונה או לא והאם הפרשנות של לרצף האירועים והסלמת היחסים בין ישראל וחזבאללה ובין ישראל לחמאס היא נכונה אלא חשיבותו של מאמר זה הוא בעמדתו של חוקר מדיני ואינטלקטואל לבנוני, ערבי נחשב. אין לי ספק כי ישאל כל ישראלי באשר הוא, מדינאי, עיתונאי, אזרח מהשורה לגבי פרשנותו לשתי המלחמוחת האחת עם חזבאללה (2006) והשנייה עם חמאס (2008) המילים תבוסה וכישלון של צה"ל לא יוזכרו ויחד עם זאת כאשר קוראים פרשנות ומחקרים של חוקרים ואינטלקטואלים ערבים רובם הגדול נוקטים בדעה דומה לזו שמציג נקאש בראיונו ולכן חשוב מאוד לדעת איך נתפסות שתי המלחמות האחרונות בין ישראל לתנועות המוקוומה בעיני העולם הערבי ומוסלמי (כמיליארד איש). ואילו פרטי הראיון:

לטענתו של נקאש סימן מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה כיעד למלחמה הבאה עם ישראל את השמדתו של צה"ל. נקאש הסביר כי בעבר מטרת תנועת ההתנגדות הייתה היכולת לעמוד איתן מול האויב ולשמור על רוח ההתנגדות העממית במהלך המלחמה ולהוכיח לאויב הציוני כי אין ביכולתו להשמיד את תנועת ההתנגדות ע"י מלחמה. חיזבאללה הוכיחה במלחמת תמוז (2006) כי היא לא איבדה את יכולת השבת האש נגד האויב וגרמה לאויב אבדות כבדות. נקאש הוסיף ואמר כי כעת המבחן של חזבאללה אינו עוד יכולת עמידתו מול צה"ל אלא כעת צה"ל יצטרך להשתמש בכוח גדול יותר וכי ביכולתה של חזבאללה להשיב בכוח אש גדול יותר. מטרת התנועה היא להרוס את צה"ל.


לדעתו של נקאש ההסלמה של ישראל בגבול עם לבנון מטרתה היא לא רק פסיכולוגית ותעמולתית אלא תוביל בסוף למבצע צבאי רחב, במיוחד לאור העובדה שהאויב (צה"ל) עורך תמרונים יום וליל בגבול בין ישראל ולבנון, וההצהרות של רוב הבכירים בישראל אשר קוראות למערכה נוספת מול חזבאללה שמטרתה חיסול סופי של התנועה. ישראל לא מעוניינת לחיות בסמוך לכוח התנגדות עממי, זה מפחיד ומסכל את תוכניותיה.


המהות הישראלית באזור הולכת ונחלשת. אין לשכוח שהמטרה של ישראל היא לא רק להגן על עצמה אלא על האינטרסים המערביים באזור. במידה והיא לא תצליח להגן על עצמה ועל האינטרסי םשל המערב היא תעמוד בפני בעיה קשה ותסיים את תפקידה באזור. אין יכולת לדעת בברור מתי יהיה המאבק המזויין הבא, אך, להערכתי הוא לא יתקיים בחודשיים שלושה הקרובים.


כאשר נשאל נקאש האם המטרה העיקרית של ההסלמה הישראלית היא תנועת ההתנגדות הפלסטינית או זאת הלבנונית ענה כי ראשית ישראל מעוניינת לחסל את תנועת ההתנגדות הפלסטינית, אך המחשבה מאחורי היציאה למלחמת לבנון ב-2006 הייתה כי הפסד חזבאללה יחליש את עמדתן של סוריה ואיראן ובאופן עקיף ישפיע על תנועת ההתנגדות הפלסטינית. אך כאשר הם נכשלו בלבנון ורצו לשפר את תדמיתם ואת יכולת ההרתעה שלהם הם עברו למבצע בעזה אשר חלשה יותר כאשר המחשבה הייתה שניצחון וחיסול המוקוומה בעזה תהיה מכה קשה לשאר תנועות המוקוומה אשר ייחלשו; אך גם הפעם נכשלו ולא הצליחו להחליש את כוחה של המוקוומה. מי שהחלה את המלחמה ומי שסיימה אותה הייתה ישראל כתוצאה מכישלונה. מכיוון שהבעיה לא נפתרה אזי ישראל יכולה לבחור באיזו חזית היא מעוניינת לפתוח שנית במלחמה; אך מלחמה יכולה להתחיל גם ביותר מחזית אחת.


כשנשאל נקאש מדוע ישראל ממשיכה במדיניות זאת למרות שנכשלה השיב כי, אמנם יש מספר מדינות המבינות שנעשו טעויות ומנסות לשנות את מדיניותן, אך לא ישראל, משום שקיומה תלוי בכך שכל מדינות האזור ידעו כי אין גבול לכוחה של ישראל ולכוח בו היא יכולה להשתמש והיא לא יכולה להרשות לעצמה להודות בכישלונה, משום שאם המוקוומה הצליחה לנצח את ישראל, אין הצדקה לקיומה. נקאש הסביר כי ההסלמה נגד תנועות ההתנגדות היא קריטית יותר מההסלמה המערבית נגד איראן, משום שארצות הברית והקהילה הבינ"ל לא מעוניינות בעימות צבאי עם איראן ולא בעימות אזורי נוסף אך ישראל לא יכולה לקבל את המצב כפי שהוא ולכן ההסלמה מול תנועות ההתנגדות היא יותר ממשית ומסוכנת.

מאמרו של מוצטפא אל-סואף - שכרון הכוח האמריקאי

9.12.09

קבלתי אתמול משימת ניתוח ותרגום טקסט מערבית, ולכן קוראי היקרים אתם זוכים לקרוא מאמר דעה מעולה, של אינטלקטואל פלסטיני, מוצטפא אל-סואף אשר כותב עבור העיתון של ארגון חמאס הפלסטיני "אל-פלסטין" מתאריך ה- 9.11.09 בעקבות ה"אסטרטגיה האמריקאית החדשה" באפגניסטאן. המאמר הוא אנטי אמריקאי אך לדעתי מדוייק.

מנטאליות הקאוובוייז (Cowboys) האמריקאית[1]

מאת: מוצטפא אלסואף

המדיניות אשר עודנה שולטת בממשל האמריקאי, היא מדיניות ה"קאוובוייז" מדיניות אשר סוברת כי הכוח ורק באמצעות הכוח לבדו ניתן לשלוט בעולם ובאמצעות מדיניות זאת לכפות את רצונותיה ומדיניותה. ראוי לציין כי השימוש בכוח, אינו הדרך היחידה לשלוט על היקום, גם בצילו של המשטר האמריקאי החד-צדדי ומדיניות החד קוטביות.

היו תקופות בהן המדיניות הכוחנית זכתה להצלחה, אך מדיניות זאת תוכרע בסוף המסע, לאחר שיעלה בידי העמים לאסוף את עצמם, לאגור כוח, להתאגד יחדיו ולפעול נגד הכובש בהתנגדות ( resistance- מקאוומה). ושתי דוגמאות עודן קיימות אשר עד להן כל העולם והן: הלקח ומוסר ההשכל שכל בר דעת צריך לשים אותן כנגד עיניו; ואילו ארה"ב הייתה ברת דעת והממשל היה לומד מלקח עיראק לא היה חוזר עליו באפגניסטן.

האמת היא שתוך מספר שעות ותחת אש כבדה השתלטה אמריקה על כל עיראק וביצעה בה פשעים גדולים יותר מאלה המכונים "פשעי מלחמה" אלה דומים יותר לרצח עם (ג'נוסייד), אך מהי התוצאה? האם התייצב מצבה של אמריקה בעיראק? והאם קיבל העם העיראקי את הכיבוש האמריקאי וסיועו בפרחים? והאם השקט והשלווה הושבו? או האם למעשה, הפיצוץ הגיע לאחר השוק הראשוני, וגרם לעם העיראקי להתמודד עם האויב באמצעי הכוח אשר ברשותו והמית עליו אבדה שלא הובאה בחשבון עד שהחברה האמריקאית קצה במדיניות בוש הבן ודרשה נסיגה דחופה מעיראק. הנקודה אשר נשא עימו אובאמה במהלך מסע הבחירות, בה התמקד קמפיין הבחירות ובה התרכזה הבטחתו לעם האמריקאי - הבטחה בדבר הסגת הכוחות האמריקאים מעיראק, אמנם אמנם תוך פרק זמן מוקצב; והיו מעטים אשר הושלו כי אכן פניו לנסיגה מעיראק אך המציאות היא, שנעשתה היערכות מחדש בתוך עיראק בכדי להימנע מהאבדות הרבות אשר נגרמו בקרב חייליו, כתוצאה מההתנגדות (resistance – מוקוומה) והתרחק במקצת ממרכזי הערים לפריפריות בכדי להמנע מהאבדות הגדולות של חייליו וכך עניין האבדות היומיות יטריד פחות (יורחק מעיני) את דעת הקהל בארה"ב; דעת קהל אשר עודנה מאמינה כי אובאמה יסיג את הכוחות באופן מוחלט ב- 2011.

אך אובאמה לא למד מהלקח של עיראק, אשר נפל בו בוש, והדרדר למסלול של אלימות באפגניסטן. למרבה הצער ביצע אובאמה אותם פשעים אשר ביצע בוש בעיראק והעביר את אסטרטגית הכוח מעיראק לאפגניסטן ואף סחב עימו את נאט"ו ומדינות נוספות. והתוצאה פגיעה בזכות אפגניסטן ע"י הגברת הטרור האמריקאי והבינלאומי הפרו-אמריקאי מצד אחד ומהצד השני הרחבת ההתנגדות (resistance – מוקוומה) של העם האפגאני והרוגים בקרב כוחות הקואליציה. מצב זה הוא שהביא להערכה מחודשת בנוגע למצב באפגניסטן – הערכות התואמת דוקטרינת העצמת הכוח.

המטרה העיקרית באסטרטגיה החדשה אותה הגדיר אובאמה היא – חיסול ארגון אל-קאעידה באפגניסטן ופקיסטאן, פירוקו ומניעת שובו לאחת משתי המדינות בעתיד; ובאותה הדרך בה פעל בוש בעיראק, כאשר צירף לכל פטרול אמריקאי חיילים עיראקים. בנוגע לאסטרטגיה החדשה באפגניסטן אמר אובאמה כי כל יחידה אמריקאית תפעל בשיתוף פעולה עם יחידה אפגאנית. ארצות הברית תדאג לכך שמדריכים מכוחות נאט"ו יוודאו שכל יחידה צבאית אפגאנית תחבור לכוחות הקואליציה.

אסטרטגיית אובאמה מתייחסת גם לחשיבות הגברת המעורבות של האו"ם בנוגע למקורות המימון ורדיפתה של אל-קאעידה והטליבאן בפקיסטאן. האסטרטגיה הזו זהה לאסטרטגית בוש בעיראק – והיא מדיניות סיבוכן של בעלות הברית, בריטניה, צרפת ומדינות נוספות.

בשל שכרון הכוח של הממשל האמריקאי, שוכח אובאמה שמדיניות זו אינה רלוונטית עוד. מדיניות אשר מגבירה את הטרור וההרג בקרב האזרחים החפים מפשע, היוצרת עוד קורבנות ומגבירה את נכונות העמים להתנגדות (resistance – מוקוומה) – למרות הדיכוי והשימוש בכוח תפסיד בסופו, ארה"ב, את המערכה והעמים ינצחו.
יתכן ויכלה ארצות הברית ליישם את מדיניות ההשמדה הטוטאלית באפגניסטן, כפי שעשתה עם האינדיאנים, אך הזמנים היום אינם אותם זמנים.

האמצעי הטוב ביותר לחיים של העמים הוא לחיות בביטחון ושלום; ולאפשר לעמים לבחור את גורלם ולא מדיניות הכוח האמריקאית. הבחירה צריכה להיות חופשית והוגנת ולאו דווקא מה שיבחר העם יהיה מוסכם על רצונה של ארה"ב. לכל עם מטרותיו ומדיניותו, ועל ארצות הברית להפסיק לשחק את תפקיד השוטר העולמי ועליה להתעסק בעניינה הפנימיים ככל שאר מדינות העולם.

[1] http://www.felesteen.ps/Index.php?action=showwrite&id=6769

Call White House, Ask for Barack

Op-Ed Columnist
Call White House, Ask for Barack

By THOMAS L. FRIEDMAN
Published: November 7, 2009

The Israeli-Palestinian peace process has become a bad play. It is obvious that all the parties are just acting out the same old scenes, with the same old tired clichés — and that no one believes any of it anymore. There is no romance, no sex, no excitement, no urgency — not even a sense of importance anymore. The only thing driving the peace process today is inertia and diplomatic habit. Yes, the Israeli-Palestinian peace process has left the realm of diplomacy. It is now more of a calisthenic, like weight-lifting or sit-ups, something diplomats do to stay in shape, but not because they believe anything is going to happen. And yet, as much as we, the audience, know this to be true, we can never quite abandon hope for peace in the Holy Land. It is our habit. Indeed, as I ranted about this to a Jordanian friend the other day, he said it all reminded him of an old story.

These two guys are watching a cowboy and Indian movie. And in the opening scene, an Indian is hiding behind a rock about to ambush the handsome cowboy,” he explained. “ ‘I bet that Indian is going to kill that cowboy,’ one guy says to the other. ‘Never happen,’ his friend answers. ‘The cowboy is not going to be killed in the opening scene.’ ‘I’ll bet you $10 he gets killed,’ the guy says. ‘I’ll take that bet,’ says his friend.

“Sure enough, a few minutes later, the cowboy is killed and the friend pays the $10. After the movie is over the guy says to his friend, ‘Look, I have to give you back your $10. I’d actually seen this movie before. I knew what was going to happen.’ His friend answers: ‘No, you can keep the $10. I’d seen the movie, too. I just thought it would end differently this time.’ ”
This peace process movie is not going to end differently just because we keep playing the same reel. It is time for a radically new approach. And I mean radical. I mean something no U.S. administration has ever dared to do: Take down our “Peace-Processing-Is-Us” sign and just go home.

Right now we want it more than the parties. They all have other priorities today. And by constantly injecting ourselves we’ve become their Novocain. We relieve all the political pain from the Arab and Israeli decision-makers by creating the impression in the minds of their publics that something serious is happening. “Look, the U.S. secretary of state is here. Look, she’s standing by my side. Look, I’m doing something important! Take our picture. Put it on the news. We’re on the verge of something really big and I am indispensable to it.” This enables the respective leaders to continue with their real priorities — which are all about holding power or pursuing ideological obsessions — while pretending to advance peace, without paying any political price.

Let’s just get out of the picture. Let all these leaders stand in front of their own people and tell them the truth: “My fellow citizens: Nothing is happening; nothing is going to happen. It’s just you and me and the problem we own.”

Indeed, it’s time for us to dust off James Baker’s line: “When you’re serious, give us a call: 202-456-1414. Ask for Barack. Otherwise, stay out of our lives. We have our own country to fix.”

The fact is, the only time America has been able to advance peace — post-Yom Kippur War, Camp David, post-Lebanon war, Madrid and Oslo — has been when the parties felt enough pain for different reasons that they invited our diplomacy, and we had statesmen — Henry Kissinger, Jimmy Carter, George Shultz, James Baker and Bill Clinton — savvy enough to seize those moments.

Today, the Arabs, Israel and the Palestinians are clearly not feeling enough pain to do anything hard for peace with each other — a mood best summed up by a phrase making the rounds at the State Department: The Palestinian leadership “wants a deal with Israel without any negotiations” and Israel’s leadership “wants negotiations with the Palestinians without any deal.”

It is obvious that this Israeli government believes it can have peace with the Palestinians and keep the West Bank, this Palestinian Authority still can’t decide whether to reconcile with the Jewish state or criminalize it and this Hamas leadership would rather let Palestinians live forever in the hellish squalor that is Gaza than give up its crazy fantasy of an Islamic Republic in Palestine.

If we are still begging Israel to stop building settlements, which is so manifestly idiotic, and the Palestinians to come to negotiations, which is so manifestly in their interest, and the Saudis to just give Israel a wink, which is so manifestly pathetic, we are in the wrong place. It’s time to call a halt to this dysfunctional “peace process,” which is only damaging the Obama team’s credibility.

If the status quo is this tolerable for the parties, then I say, let them enjoy it. I just don’t want to subsidize it or anesthetize it anymore. We need to fix America. If and when they get serious, they’ll find us. And when they do, we should put a detailed U.S. plan for a two-state solution, with borders, on the table. Let’s fight about something big.

http://www.nytimes.com/2009/11/08/opinion/08friedman.html?_r=1

האם ארגון אל-קאעידה מנוהל למעשה על ידי איראן

24.9.09

מתוך העיתון הלונדוני "אל-שארק אל-אווסט"

האם ישנו פלג של "אל-קאעידה" איראני? או היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?!?

כהרגלי בקודש, כשישנו מאמר מערכת באחד העיתונים הערביים שהוא מעניין באופן מיוחד אני משתדלת לתרגם אותו עבורכם ולהציג אותו כפי שהוא. היום בחרתי להביא ניתוח מעניין מאוד של אחד מהכותבים של העיתון הלונדוני, "אל-שארק אל-אווסט" , עבדול רחמאן אל-ראשיד. אל-ראשד משמש היום כמנכל רשת הטלויזיה "אל-ערביה" ובעברו היה העורך הראשי של העיתון הלונדוני שבו הוא מפרסם כיום את מאמריו.

בשנים האחרונות אנו קוראים כי אחד מהפלגים של ארגון "אל-קאעידה"הצליח לברוח מאפגניסטאן בעת הפלישה האמריקאית בשנת 2001 ומצא מקלט באיראן. אמנם האירגון בבסיסו הוא ארגון סוני רדיקאלי אשר רואה בשיעים כופרים וחרט על דיגלו את הלוחמה בה, ואיראן היא מדינה רדיקאלית אך שיעית ולכן היו וישנם רבים שתוהים מה חיבר את הארגון הסוני למדינה השיעית.

לפני כשנתיים אירע פיגוע בריאד ומתוך האזנות לשיחות טלפון התברר כי מי שעמד בראש הפלג של אל-קאעידה שתכנן את הפיגוע הוא לא אחר מאשר, סייף אל-עדל, אחד מהמנהיגים אשר ברחו לאיראן ואכן השיחות שהוקלטו יצאו מאיראן.

בחלוף השנים התמונה התבהרה והתברר כי ישנו שיתוף פעולה הדוק את הפלגים של התנועה עם איראן. החיבור ככל הנראה הוא על בסיס אינטרסים משותפים שיש לאיראן המדינה ולארגון הג'יאהד, ראשית החלה העבודה המשותפת בכל הקשור לאירועי הדמים בעיראק מאז ראשית המלחמה בשנת 2003 וכיום אנו עדים כי אותו פלג משמש למעשה זרוע ארוכה של איראן ומשתף פעולה עם ארגונים כמו חמאס, חיזבאללה והמורדים בתימן (החות'יים)

ולכן זו שאלה מהותית לגבי התפתחותו של האירגון אשר החל כארגון אנטי שיעי עבר ללוחמה באימפרייליזם המערבי ומנהל כיום מערכות מטעם איראן לזעזוע המשטרים הערביים הפרו-מערביים במזרח התיכון גם במחיר של שיתוף פעולה בין ארגון סוני לממשלה שיעית.

השלום האמריקאי – והאיוולת הערבית

1.9.09

תרגום מאמרו של העורך של העיתון הלונדוני "אל-קודס אל-ערב", עבד אל-ברי עטוואן.

כהרגלי בקודש, אני משתדלת להביא לתשומת לבכם, מאמרי דעה אשר מייצגים את דעותיהם של אינטלקטואלים ערבים בנוגע לסוגיות הרלוונטיות לבלוג שלי. חשוב לי להדגיש שלא תמיד אני מסכימה אם דבריו של כותב המאמר או עם כל שלבי הניתוח. במקרה זה של המאמר, יש בו חלקים עליהם אני חולקת אך ישנם הרבה סוגיות עמהן אני מסכימה, אך אשיר את המאמר כפי שהוא, כרגע מבלי לנתח אותו.

קצת רקע על כותב המאמר - עבד אלברי עטוואן נחשב לאחד העיתונאים המוערכים בעולם הערבי. הוא נולד בשנת 1950 במחנה הפליטים דיר אל-בלח בעזה למשפחה בת 11 נפשות. את השכלתו קיבל בעמאן ואחר כך באוניברסיטה של קהיר. משנת 1989 עבר ללונדון והפך לעורך הראשי של העיתון הידוע "אל-קודס אל-ערבי".

במטרה לחשוף את יוזמת השלום החדשה של הנשיא אובאמה, כבר בחודש הבא, במהלך כינוס העצרת הכללית של האו"ם בשבוע האחרון של חודש ספטמבר, נעשו מאמצים עילאיים מצד יועצי הנשיא בכל הנוגע לקונפליקט הישראל-ערבי.

ג'ורג מיטשל, הארכיטקט האמיתי של יוזמה זו, מעדיף להתנהל בצורה חשאית הרחק מאמצעי התקשורת ולכן עד כה אנו ניזונים מהדלפות בכל הנוגע ליוזמה העתידית. עפ"י הדיווחים יוזמה זו מתגבשת על בסיס היוזמה הערבית לשלום רק עם שינויים קלים. ויתור על זכות השיבה ופורמולה מעורפלת לפתרון שאלת ירושלים והפיכתה לבירתן של שתי מדינות. שמירה, פחות או יותר, על הסטטוס קוו עם שינויים קוסמטיים מזעריים.

נרמול היחסים בין ישראל ומדינות ערב, מה שהיה אמור להיות השלב החותם של היוזמה הערבית ("הגזר") הפך להיות התנאי לנסיגה הישראלית מהאדמות הכבושות. תנאי זה אשר הציב ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו מסביר את הפעלת הלחץ המסיבית של ארה"ב על מדינות ערב, במיוחד מדינות המפרץ הפרסי וצפון אפריקה (המגרב), לנרמל את היחסים עם ישראל – פתיחת משרדי אינטרסים ופתיחת השטח האווירי של המדינות למטוסי אל-על, בתמורה להקפאת ההתנחלויות בגדה, ללא הקפאת הבנייה וההתנחלויות בירושלים. יתכן והלחצים הללו יניבו פירות בשבועות הקרובים ואף נזכה לראות מפגשים וועידות של בכירים ומנהיגים ערבים עם ראש ממשלת ישראל, בצידי כינוס העצרת הכללית של האו"ם.

הפלסטינים אשר נתנו את אישורם, אף הם נערכים לקראת היוזמה של אובאמה, והיינו עדים למספר צעדים אותם הם נקטו בתקופה האחרונה:

1. כינוס ועידת הפת"ח ובחירה מחדש של חברי הועד המרכזי. הרחקתם של הדמויות הותיקות אשר התנגדו בעבר להסכמי אוסלו. הנבחרים החדשים הם בעלי דעות מודרניות וליברליות יותר (ולכן הם מיעוט).

2. הצלחתו של עבאס בכינוס ועידת חירום (גם אם בפורום חסר) של המועצה הלאומית הפלסטינית בכדי לסיים את הרכבת הועד המרכזי בצורה חוקית. בנוסף הוסיף את הנושאים הותיקים, אבו-עלא וסאעיב עריקאת שהיו בצוותי המו"מ בעבר להיות חברים בועד המרכזי בכדי שגם בעתיד יהיו אמונים על תיק המו"מ בנוגע ליוזמת השלום החדשה של הממשל האמריקאי.

3. הכרזתו של סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני, על תוכנית חדשה לבניית תשתית למדינה הפלסטינית שתקום תוך שנתיים. בניית תשתית זאת מחולקת לשתיים:

א. השלב הביטחוני – בניית מנגנון ביטחון פלסטיני ע"י הגנרל דייטון ובברכתן של ישראל, מצרים ירדן והפלסטינים.

ב. השלב הכלכלי – עיקרו שיפור תנאי החיים, ראשית בגדה המערבית בכדי שאזרחי הגדה ישכחו את האינתיפאדה וההתנגדות אשר לא הביאו יציבות אלא רק סבל לפלסטינים.

המצב הכלכלי בעזה הולך ומתדרדר ברובו בשל הסנקציות הכלכליות החונקות שמטיל העולם במזימתו המתמשכת. וכמו כן בשל המשטר הביטחוני בעזה אשר מפעיל אגרוף ברזל ע"י משטרת החמאס, כפי שראינו במקרה חיסול אנשי ארגון אנסאראללה במסגד בדרום רצועת עזה, בדרך רצחנית וחסרת תקדים וכמו כן הצליחה לסכל ניסיונות לירות טילים על מדינת ישראל. השפע הכלכלי בגדה והזרמת המיליונים על ידי הערבים והקהילה הבינ"ל היא חלק מתוכניתו של נתניהו ועל יישומה אחראי, שליח הקוורטט, טוני בלייר, כחלק מ"השלום הכלכלי", שלום אשר מטרתו להתעלם מסוגיות הליבה הפלסטיניות, לפחות באופן זמני.

השאלה הנשאלת, שאף צד אינו משיב עליה היא כיצד ניתן לייסד מדינה פלסטינית ברת-קיימה ורציפה בצילן של 249 התנחלויות ישראליות אשר חיים בהן חצי מיליון מתנחלים ובנוסף לזה מאות מחסומים אשר מתורצים ע"י הצורך בשמירה על הביטחון. "המחלוקת הביזנטית" – ההתעסקות סביב הרעיון - האם ההתנחלויות חוקיות או לא חוקיות והאם הריבוי הטבעי בהן חוקי או לא חוקי, חלקי או לא חלקי"?!. והמחיר שיצטרכו לשלם על כך הערבים יהיה נרמול היחסים עם ישראל.

התפתחות נוספת לה אנו עדים בימים אלו היא הצלחת הפעלת המניפולציות של ישראל וכפיית דרישותיה בנוגע לתנאים המקדימים לחידוש המו"מ. לא רק הויתור על זכות השיבה והמעטת חשיבותה של שאלת ירושלים אלא גם בקשירת כל נושא הקפאת ההתנחלויות בהפעלת סנקציות ימיות, אוויריות ויבשתיות על איראן באופן מוחלט כחלק מהתכונית הגדולה יותר של ישראל נגד איראן. דבר דומה קרה בועידת מדריד אשר קדמה למתקפה האמריקאית על עיראק בשנת 1991.

ישנו רצון לקשור את יוזמת השלום האמריקאית החדשה לנושא תוכנית הגרעין האיראנית. כל דרך שתביא לפירוקה של התוכנית אם בצורה דיפלומטית ואם בדרך צבאית מקובלת.

מדוע לא קושרים את השיחות בתוכנית הגרעין של ישראל, לה יותר מ-300 ראשי נפץ גרעיניים בעוד התוכנית האיראנית רק בראשיתה?! קואליציה של הפלסטינים ומדינות ערב המתונות נגד איראן בתמורה לשיבה לתהליך השלום. שמענו כבר דברים דומים בעבר. ההבטחות הללו מתנפצות ברגע שהאמריקאים מקבלים את מבוקשם.

הבעיה הגדולה החלשת האופוזיציה הפלסטינית וסוריה. סוריה עסוקה בשיתוק ארה"ב על ידי קבלת המשלחות האמריקאיות וההתוועדות איתן וכמו כן מוטרדת מנושא הרכבת הממשלה בלבנון. החמאס שעסוקה בבוץ של עזה ועסוקה בשאלה כיצד תאפשר חיים למיליון וחצי פלסטינים ובפתיחת ערוצי תקשורת עם מדינות המערב במסווה של שיחות על "חילופי האסירים ושחרור החייל הישראלי גלעד שליט.

למרבה הצער, תנועת החמאס אינה מניפה יותר את דגל המאבק כיאה לתנועת ג'אהד אסלאמית. כעת ידו של הענף בתנועה אשר מעוניין בדיאלוג עם המערב על העליונה. הם אפילו משתתפים בועידות בהן משתתפים ישראלים במחשבה שאם התנועה תתמתן ניתן יהיה לעבוד עימה ואף להעניק לה בעתיד את השלטון.

הבעיה הפלסטינית, אשר כולם מודעים לה היא, שהפלסטינים והערבים קנו כעת באמצעות מילים יפות והבטחות מצד ארה"ב את רעיון "השלום הכלכלי והביטחוני" בשל השגשוג בגדה.

איראן קושרת את השיחות בנוגע לתוכנית הגרעין שלה לזו של ישראל

23.8.09

בדיוק סיימתי לקרוא מאמר של עבד אל-ברי עטואן, העורך של העיתון הלונדוני, "אל קודס אל ערבי"[1] וחשבתי שהוא מאמר חשוב, לכן החלטתי לפרסם אותו בבלוג שלי. בדרך כלל איני מסכימה אם דעותיו של עבד אל-ברי אך במקרה הזה מה שחשוב זה לא האם ישראל תסכים/צריכה להתפרק מנשק גרעיני או לא, אלא שנושא זה הופך להיות קלף מיקוח בידי איראן כתנאי מקדים להתחלת משא ומתן עם האמריקאים בנוגע להקפאת תוכנית הגרעין שלה ולכן המאמר חשוב.

Iran Ties Talks on its Nuclear Program to Israeli Nuclear Weapons
2009-07-28

Almost ten years ago the Egyptian government caused an international uproar when it tied its accession to the renewal of the Nuclear Non-Proliferation Treaty to Israel becoming bound by it and opening Israeli nuclear installations to international inspection.

The Egyptian position was welcomed on the international and Arab levels because it was logical and legitimate; but this courageous stand by the Egyptian government did not last long. Israeli and US pressure succeeded in forcing President Husni Mubarak to change his mind and order his foreign minister to sign the renewal of the Nuclear Non-Proliferation Treaty and drop all Egyptian conditions relating to Israel's nuclear weapons and installations.

Even more serious, is the fact that all other Arab states, without exception, have abandoned their demand to subject Israeli nuclear installations to international inspection, even though at the time they were demanding that the former Iraqi President Saddam Husayn submit to international will and allow international inspectors to move freely in Iraq to search for and destroy Iraqi weapons of mass destruction.

Now that the Iraqi regime has been proven to have had no weapons of mass destruction, whether nuclear, biological or chemical, the Arab states have begun talking about the Iranian nuclear program as being the danger that threatens the security and stability of the region. They are calling on Iran to cooperate with the inspectors of the International Atomic Energy Agency [IAEA], without pointing a finger at the increasing Israeli nuclear arsenal.

The United States is justifying its objection to the Iranian nuclear program on the grounds that it may lead to a nuclear arms race in the region. But the question is: why the talk about a nuclear arms race only began when it appeared that Iran might have nuclear ambitions, but no one spoke about it in the past 50 years when the Israeli nuclear program was producing hundreds of nuclear warheads?

The Iranian government has become aware of the importance of tying its nuclear program to that of Israel. Iran's foreign ministry spokesman Hasan Qashqavi announced a few days ago that Iran intends to put a basket of proposals to the G6 -the five permanent members of the UN Security Council plus Germany -regarding the Iranian nuclear program, adding that: "We cannot talk about the issue of the [Iranian] nuclear file without talking about nuclear disarmament. We cannot talk about a Middle East free of nuclear weapons without raising the issue of the more than 200 nuclear warheads of the Zionist regime."

This Iranian stand is very smart and deserves the support of all Arab and Islamic countries because it is simultaneously logical and responsible. The Israeli Prime Minister Binyamin Netanyahu has tied any peaceful settlement of the Arab-Israeli conflict to an end of the Iranian nuclear ambitions; so why should not Iran have recourse to the same idea and literally return the ball to the Israeli and US courts?
Iran should continue making this connection and should resist all pressures to back off, and we believe it will do so. We have learnt from experience that it is the only Muslim state that has independent decision making, and does not receive financial or military aid from the West

[1] http://www.bariatwan.com/index.asp?fname=2009\07\07-28\2009-07-28-12-57-12.htm&storytitle=%20Iran%20Ties%20Talks%20On%20its%20Nuclear%20Programme%20to%20Israeli%20Nuclear%20Weapons

"אילי מואב יאחזמו רעד.." (שמות טו,טו)

בהמשך לניתוח שלי מהבוקר: "אם רצונך בשלום היכון למלחמה" אני מצרפת ניתוח יפה ומעניין בנושא: "המשבר הכלכלי העולמי ממשיך להטיל צל כבד על המזרח התיכון" שהתפרסם היום בבוקר בעיתון הסעודי "אל-ריאד"[1].

"סכנות המזרח התיכון: איראן גרעינית, אי יציבותה של עיראק ושלום חמקמק"

האמביציות הגרעיניות של איראן והמתח הגובר בשל הבחירות האחרונות (12 ביוני 09) הובילו לשווקים כלכליים מבוהלים ושמרניים במפרץ הפרסי. התנהלות כזאת יכולה להיות הרסנית למפרץ ומסוכנת אם תתפשט גם לשוק הגלובאלי.

איראן... מהומה מדינית
השאיפה הגרעינית

קיים חשש מכך שהמדינה החמישית בגודלה ביצוא נפט מנסה להגיע ליכולות גרעיניות (למרות הכחשות המשטר האיראני), בעוד הדד-ליין שהציבה ארה"ב למציאת פתרון ע"י דיאלוג דיפלומטי יגיע לקיצו בחודש ספטמבר . במידה ויכשלו המאמצים הדיפלומטים יופעל על ארה"ב לחץ כבד מצד ישראל, שמטרתו הפעלת לחץ על רוסיה וסין להטיל סנקציות כבדות טרם יציאה למבצע צבאי להפסקת הפעילות הגרעינית של איראן. למבצע צבאי נגד איראן יהיו השלכות הרסניות וחמורות בשל ההשפעה האזורית של איראן והקרבה שלה הפיסית למקורות הנפט באזור.

עיראק... ההתמודדות עם הנסיגה של ארה"ב

ישנו שיפור במצב הביטחוני לאחר תקופה ארוכה של אלימות מתמשכת בין הסונים והשיעים, בשנים
2006-2007. עיראק שהייתה עדה למלחמת אזרחים עקובה מדם, לא בדומה לפיגועים האחרונים, המיוחסים לארגון אל-קאעידה העלתה חששות רבים בנוגע ליכולתם של כוחות הביטחון העיראקים לשמור על השליטה והסדר עם נסיגת הכוחות האמריקאים. כשהמטרה היא שעד 2011 ישארו בעיראק רק 130 אלף חיילים.

משרד ההגנה האמריקאי (הפנטגון) מכחיש כי ישנם חששות אמיתיים בנוגע ליכולתה של הממשלה לספק מקומות עבודה לאלפי סונים אשר הצטרפו ללחימה נגד בסיסי אל-קאעידה. בנוסף קיימות דרישות הכורדים לעצמאות, כאשר הם שולטים על אחד ממרכזי הנפט הגדולים, בעיר קירקוק, בצפון עיראק. צעד כזה מוביל לקונפליקט בין הממשל הערבי והכורדים.
כמו כן מעוניינת הממשלה שמשקיעים זרים יסייעו לעצב את הכלכלה ותעשיית הנפט במדינה וכמו כן יסייעו בבנייתה ושיקומה של עיראק. יחד עם זאת ישנו חשש אמיתי מצד הממשלה לגבי היווצרות שחיתות כמו גם סיכונים ביטחוניים, חוקתיים ומבניים.

הממשלה העיראקית הציעה 10 שדות נפט וגז למכרז פומבי בסוף חודש נובמבר 2008. הממשלה מקווה שזו תהיה הזדמנות טובה למשוך חברות אנרגיה עולמיות להתחרות על האזור השלישי בגודלו בעולם, ברזרבות נפט וגז. אך להפתעת הממשל, קיימת בהלה משום שבחודש יוני 2009 הסתיים הסבב הראשון של המכרזים, ולמרות שהממשלה הציעה תנאים "מצחיקים" (החזרים נמוכים) רק שדה אחד נקנה במכרז.

ישראל והפלסטינים
מאמצי אובאמה לקידום השלום

מאז בחירתו לנשיא, משקיע אובאמה מאמצים נרחבים לקידום תהליך השלום, בין ישראל והעולם הערבי וזאת למרות עליית הימין הקיצוני בישראל אשר למעשה מהווה מכשול בהשגת פיתרון לקונפליקט הקיים זה 60 שנה.
הנשיא האמריקאי דרש מישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון, בקשה אשר הפנו הפלסטינים לאמריקאים מזה תקופה ארוכה. צעד אשר נדרש בכדי להקים מדינה פלסטינית חיונית וברת-קיימא.

בעיה זאת יצרה קרע ביחסים בין ארה"ב וישראל במהלך התקופה האחרונה. נשיא הרשות עבאס הודיע כי לא יוכל להמשיך במשא ומתן לשלום עם ישראל, מו"מ אשר נעצר מאז חודש דצמבר 2008 . גם עצירת המו"מ לה הפסיקה את המשך הפעילות ההתנחלותית.

ארה"ב האיצה במדינות ערב להעניק מספר מחוות לישראל (צעדים בוני אמון) בכדי לעזור לאמריקאים לשכנע את ראש ממשלת ישראל, נתניהו, להסכים ולעצור את הבנייה בהתנחלויות. ברם מדינות ערב מתייחסות אך ורק ל"יוזמת השלום הערבית" המתבססת על העקרות של 2 מדינות ל-2 עמים כבסיס לפתרון הסכסוך. יוזמה אשר ישראל בוחרת להתעלם ממנה.
ישראל מתמקדת כעת באיום שנכפה עליה על ידי איראן, ומבחינתה בעיה זו ניצבת בעדיפות קודמת להשגת שלום עם שכנותיה. יתכן שכל עימות צבאי של ישראל עם איראן יגרור אחריו מלחמה גם עם סוריה ולבנון.
רבים הערבים אשר סבורים כי אם יהיה שלם כולל וצודק, האזור יירגע וזה יקדם את בלימת והדיפת האסלאם הקיצוני, אשר הקונפליקט מהווה שמן תחת רגליהם.

מדינות המפרץ
שיקום קשה
המרוויחות הבלעדיות מעליית מחירי הנפט (70$ לחבית ) הן מדינות המפרץ. למרות זאת שווקי הנדל"ן במפרץ מתנדנדים ולא יציבים. בשל חוסר השקיפות קשה להעריך מהי מידת הנזק והשבירות של השווקים , המוסדות הפיננסים וההשקעות של חברות זרות במפרץ. קשה להעריך אך יחד עם זאת הזעזוע נראה לעין בכל אחת ממדינות הנפט אשר למרות מאמצי הפרלמנטים להעביר יוזמות וחוקים אשר יעודדו השקעות מבחוץ, "הבהלה לזהב" טרם נראית לעין.

[1] http://www.alriyadh.com/2009/08/12/article451588.html

איגרת המלך הסעודי, עבדאללה לנשיא הרשות אבו מאזן

איגרת המלך הסעודי, עבדאללה בן עבד אל-עזיז לנשיא הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן לרגל כינוס הפת"ח בבית לחם – 4.8.09

המלך הסעודי מבכה ומספיד את גורל העם הפלסטיני

באחד המכתבים הכי קשים שנכתבו ע"י מנהיג ערבי ופורסמו בעיתון הסעודי "עוכאז"[1] מבכה המלך הסועודי את גורל העם הפלסטיני...

" הבעיה הפלסטינית נכנסת לתקופה של אופל ואבדון, ורק האל לבדו יוכל לעזור"

" מה שהעושק, הניצול והעוול של האוייב (ישראל) הגדול לא הצליחו לעשות במהלך השנים, עושים הפלסטינים לעצמם במספר חודשים ספורים". "ההסטוריה מראה כי מלחמות של אויב מול אויב הן לגיטימיות אך מלחמות של אחים מול אחים זהו אובדן כל הערכים הנעלים"

"מדינה פלסטינית לא תקום בצל הפילוג הפלסטיני ולא יעזור כל הסיוע הערבי והבינ"ל"

"על הפלסטינים לדבוק "בהסכמי מכה", אשר נחתמו לפני 3 שנים במכה הקדושה, זהו הפתרון היחידי שיוכל לעזור להם"

הניתוח

1. לטענת המלך ההתעקשות של הפת"ח לכנס חבריה בבית לחם ללא הנציגים מעזה רק מנציחה את הפילוג הקשה שיש בין הצדדים.

2. הודאה בכישלון השיחות בין הפלגים הפלסטינים במצרים "לא יהיה פיוס פלסטיני"

3. המלך מבהיר לפלסטינים ש"מלחמת אחים" (פתנה) היא זאת שתביא לחורבן הבית/אי הקמת המדינה הפלסטינית. "מה שלא הצליחו להחריב הישראלים אתם מחריבים בידיכם". ההאשמה מוטלת על הפלסטינים. המלך מנקה את ידיו.

4. לא תקום מדינה פלסטינית. הוא מנבא אבדון ותקופה של אופל.

5. "כל הסיוע כולו לא יוכל לעזור לכם אם לא תעזור לעצמכם" (אם אין אני לי מי לי.. פרקי אבות, א פסוק יג).

6. המלך טוען שיש לחזור להסכמי מכה שהופרו בעיר הקודש.

7. לא מזכיר את התפקיד של מצרים.

הערה

איגרת המלך מלאה בתכנים המזכירים את נבואות הזעם של הנביא ירמיהו טרם חורבן הבית הראשון.

הנביא ראה את ישראל בקלקלתם וניסה להוכיחם שיחזרו למוטב. בלב כואב צעק ואמר: "'על שבר בת עמי השברתי קדרתי... הנה קול שוועת בת עמי מארץ מרחקים, הה' אין בציון אם מלכה אין בה?' כשאני רואה את העתיד לבוא על ירושלים, לבי שבור ורצוץ. מתחנן אני אליכם: שובו מדרכיכם הרעים!"ירמיהו התנבא נבואות קשות מאד עם ישראל: "כה אמר ה' צבאות, אלהי ישראל, הנני מאכילם את העם הזה לענה, והשקיתם מי ראש, והפיצותים בגויים אשר לא ידעו המה ואבותם, ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם" (ירמיה ט', י"ד-ט"ו). "ונתתי את ירושלים... מעון תנים, ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב" (ירמיה ט', י'). "והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד" (ירמיה ז', ל"ג)."אחי בני עמי, אוי מה היה לכם על כי לא שמעתם לקול נבואת ה'", כי מכאן ואילך כבר לא ישיבם בוראם לארצם"..

בשפה הערבית המלך משתמש במילים מהקוראן שדומות מאוד לתכנים של הנביא.

[1] http://www.okaz.com.sa/new/issues/20090805/Con20090805296716.htm