הפעלת הכור הגרעיני בבושהר

18.8.10

תמה תקופת החד קוטביות במזרח התיכון

שתי מעצמות גרעין אזוריות - איראן וישראל

עוד 4 ימים בדיוק, ברוב הוד והדר יחנכו האיראנים את הכור הגרעיני בבושהר

מתוך "תיק דבקה", "סוכנות הידיעות האיראנית-פארס"

הפעם אני אחרוג ממנהגי ואנסה לעשות סדר בבלגן ולשם שינוי אנסה לארגיע ולא ליצור בהלה ופאניקה אך יחד עם זאת לומר את הדברים כפי שהם. ראשית אביא בפניכן את אחת הכתבות שפרסם ביום שני (16.8) אתר תיק דבקה אשר לקח את מירב האינפורמציה מסוכנות הידיעות האיראנית פארס, בנוגע לחנוכת הכור הגרעיני בבושהר ב-21.8 . בנוסף לידיעות בדבר חנוכת הכור הגיעו הצהרותיו של ג'ון בולטון, שגריר ארצות הברית לשעבר באו"ם (בתקופת הנשיא בוש) אשר הודיע כי: " לישראל 8 ימים לתקוף את הכור הגרעיני בבושהר ולא יהיה מאוחר מידי והכור יופעל [...] "לא ניתן יהיה להפציץ את הכור לאחר שיופעל משום שאם יופצץ לאחר מכן תהיה נשורת ראדיואקטיבית אשר תפוזר מעל המפרץ הפרסי וכל מדינות המפרץ יפגעו מנשורת זאת.

להלן חלק מתוך המאמר שפורסם ב"תיק דבקה":

פוטין החליט סופית: הטענת הכור הגרעיני האיראני בבושייר בדלק גרעיני תחל ביום שבת 21.8
ראש ממשלת רוסיה ולדמיר פוטין החליט סופית ביום ב' 16.8: הטענת הכור הגרעיני האיראני בבושייר בדלק גרעיני תחל ביום שבת 21.8, ובכך יחל הכור הגרעיני האירני לפעול עוד השבוע.

מוסקבה פרסמה ביום ב'כי ראש הסוכנות הרוסית הלאומית לשיתוף פעולה גרעיני 'רוסאטום' Russian state nuclear corporation Rosatom, סרגיי קיריינקו Sergei Kirienko, (מי שהיה פעם ראש ממשלת רוסיה), יגיע לכור הגרעיני בבושייר ביום ו' 20.8, ביחד עם שר האנרגיה הרוסי סרגיי שמאטקו Sergei Shmatko, וכי זמן הביקור מתואם להתחלת הטענת הכור בדלק הגרעיני הרוסי.

הרוסים גם הודיעו כי בשבת 21.8, כלומר, לאחר שהכור כבר יופעל יערוך קיריינקו, מסיבת עיתונאים, עם ראש הוועדה האיראנית לאנרגיה גרעינית עלי אכבר סאלחי Ali-Akbar Salehi.

מוסקבה גם מדגישה בהודעתה, כי לקחה על עצמה לספק ב-10 השנים הבאות את הדלק הגרעיני הדרוש להפעלתו. במילים אחרות, מוסקבה מזהירה בהודעה זו כי המדובר בכור גרעיני המופעל על ידי רוסיה, והיא לא תרשה שהוא יותקף או ייפגע.

דובר הסוכנות הרוסית הלאומית לשיתוף פעולה גרעיני 'רוסאטום', סרגיי נוביקוב Sergey Novikov, אמר ביום ב', עם פרסום ההחלטה הרוסית להפעיל את הכור, 'כי אני חושב שזהו סימן חזק ביותר שהקהילה הבינלאומית תומכת בפרויקטים של שלום כמו (הכור) בבושייר, מאחר וכל אחד מבין שאי אפשר להשתמש בכור לייצור (כוח) חשמלי בתוכנית צבאית היפותטית'.

המקורות של תיקדבקה מציינים, כי זו היא בדיוק הנקודה שמוסקבה וטהרן רוצות לשדר בהפעלת הכור, וושינגטון וירושלים מתעלמות ממנה. אם הכור הגרעיני בבושייר יופעל, הרי איראן הביאה לכך שוב, כי מוסקבה חזרה לעמדתה הישנה, כי אין תוכנית גרעינית צבאית איראנית, וכי המדובר בדיבורים על תוכנית היפותטית, שאיננה קיימת במציאות.
הדובר הרוסי הוסיף ואמר, כי 'כור כוח גרעיני מייצר רק חשמל'. 'ישנם שני גורמים מרכזיים (בהפעלת הכור), העשרה (של אורניום), וניהול דלק גרעיני משומש'. 'שני האלמנטים האלה הוצאו מאחריות של האיראנים. מאחר ואנחנו (הרוסים) נספק לבושייר את הדלק הגרעיני'

בתגובה אמרו מקורות בוושינגטון 'כי אין ספק שהכור בבושייר ייצר פלוטוניום 239 ממנו אפשר לבנות נשק גרעיני'.

המקורות גם חזרו על אזהרותיו של מי שהיה שגריר ארצות הברית באו''ם ג'ון בולטון, 'כי ברגע שהכור יגיע לנקודת ההפעלה, כל ניסיון (לפגוע בו), יביא לשחרור ענני גזים רדיואקטיביים שיהרגו אזרחים, ויזהמו שטחים מסביבו', כלומר, את המפרץ הפרסי.

אם אכן הכור הגרעיני בבושייר יופעל ביום שישי 20.8, תהייה זו הפעם הראשונה בתולדותיה שישראל מאפשרת להפעיל כור גרעיני במזרח התיכון, שמיועד גם למטרות צבאיות.

הערות שלי:

אני אפתח ואומר שאין לי מושג וחצי מושג מהי התמונה האמיתית והמהינה ביותר בכל הנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית ובשלבי התפתחותה והתקדמודתה, ולכן ההבנה שלי מתבססת על אינפורמציה גלויה בעיתונות ובסוכנויות הידיעות של ישראל, מדינות ערב, איראן ארצות הברית והמערב. קיים הרבה מאוד מלל בנושא וניתוחים כאלה ואחרים. כולם מבינים גדולים, כולם מנתחים ופוסקים וכולם מנסים ליצור בהלה, אימה ופחד בקרב הציבור במזרח התיכון ובמערב בכלל. לכן אני אסה ככל שאוכן, בכל זאת להציג את העובדות ולאחר מכן לראות מה אפשר להסיק מהן כרגע.

1. ישנה תוכנית גרעין אזרחית איראנית. התוכנית של יצירת אנרגיה גרעינית למטרות שלום ידועה וגלויה ועליה אין לאף אחד עוררין. לאיראן מספר מתקנים להעשרת אורניום ומים כבדים במדינה באזורים שונים. חלקם ידועים וחלקם חשאיים.

2. ההנהגה הנוכחית באיראן אכן מאיימת שסופה של הישות הציונית קרב. מספר הצהרות חוזרות ונשנות על קיצה של מדינת ישראל

3. האם איראן מתכננת תוכנית גרעין צבאית, על כך הדעות חלוקות. לפי ההצהרות הפומביות והרשמיות הממשל מודיע בפה מלא כי אין בכוונת הממשל ליצר פצצות גרעיניות כלומר להפוך את התוכנית לצבאית. יתר על כן, אמר נשיא איראן כי נשק להשמדה המונית נוגד את רוח האיסלאם.

4. מתוך האינפורמציה הקיימת איראן מייצרת אורניות מועשר בכמות כזו אשר בעתיד, במידה ותבחר אכן יהיה לה מספיק אורניום מועשר אשר ממנו ניתן יהיה ליצר נשק גרעיני.

5. בעוד 4 ימים מהיום, אם לא יהיה מבצע צבאי, הכור בבושהר אכן יפתח ואיראן תהפוך למעצמה גרעינית. אמנם צריכה להיות הפרדה בין מעצמה גרעינית, בעלת תוכנית גרעין אזרחית ובין מעצמה גרעינית צבאית.

6. בעוד רוסיה לעת עתה מתנגדת שאיראן תהפוך למעצמה גרעינית צבאית שותפה לסנקציות הבינלאומיות נגדה ואף הקפיאה את עסקת מכירת טילי ה- S-300 (אשר יכולים לשאת ראש נפץ גרעיני)

7. איראן חתמה על הסכם עם ברזיל ותורכיה להעברת כמות מסויימת של אורניום מועשר לתורכיה ובתמורה תקבל את כמות הדלק והבנזיק לו המדינה האיראנית זקוקה.

8. להערכתי, היה ניסיון אמריקאי לעודד הפיכה באיראן - "המהפכה הירוקה" בתקופת הבחירות לנשיאות, כסף אמריקאי רב נשפך לקמפיין הבחירות של ראש האופזיציה באיראן, מוסאווי. אך הניסיון נכשל!

9. אין ספור ניסיונות ישראלים ואמריקאים לדחות ולחבל בהתקדמות התוכנית הצבאית של איראן, ע"י חיסולים, פיגועים יזומים, הפגנות, חטיפת מדענים, ריגול כבד בתוך איראן, סנקציות כלכליות, איתור המימון של תוכנית הגרעין וניסיון לסכל ולמנוע את העברות הכספים ע"י איומים על הבנקים וחברות הביטוח העולמיות. יתכן שכל האמצעים הללו אכן מסייעים בדחיית התפתוחת תוכנית הגרעין הצבאית של איראן. אך לא הפעולות החשאיות ולא הפעולות הגלויות לא יצליחו למנוע מאיראן הגעה במועד קרוב יותר או רחוק יותר מלהיות מעצמה גרעינית, כמובן, במידה ולא תהיה פעולה צבאית נגד התוכנית.

מסקנות

1. מבצע צבאי נגד איראן יוביל באופן כמעט ודאי למלחמה כוללת במזרח התיכון שתוצאותיה יהיו הרות אסון עבור ישראל, מדינות ערב, המפרציות, אירופה וארצות הברית.

2. רמטכ"ל צבא ארצות הברית הודיע בחודש שעבר כי ישנה תוכנית לפעולה צבאית נגד איראן, אך כרגע מנסים להערך לכל ההשלכות האפשריות שיהיו כתוצאה מבצע שכזה.

3. שר ההגנה האיראני, הודיע כי במידה וארצות הברית תתקוף את איראן אזי המפרץ הפרסי יעלה באש ואילו אם ישראל תהיה זו שתתקוף אזי תל אביב תושמד.

4. שגריר איחוד האמירויות, יוסף אל-עוטייבה, בראיון שהעניק בארצות הברית אמר שלדעתו הדרך היחידה למנוע מאיראן להתגרען היא התקפה צבאית וכי יפה שעה אחת קודם.

5. קשה לי להאמין שמדינת ישראל או ארצות הברית יעשו מהלך צבאי בארבעת הימים הקרובים. נשיא ארצות הברית נמצא בתקופה שלפני בחירות לקונגרס והבטחה להסיג את הצבא האמריקאי מעיראק עד 2011, ובישראל, ישנה ועדת חקירה נגד אירועי המשט, דיונים בדבר כניסה לשיחות ישירות מול הפלסטינים ופרשת שחיטות מסואבת בצבא. אני מקווה מאוד שלא יתוכנן מבצע צבאי בכדי להסיט את דעת הקהל בישראל ודעת הקהל העולמית מהפוליטיקה הפנימית בישראל ובארצות הברית.

6. אני יודעת שישנם הערכות כאלה ואחרות כי לאיראן תהיה את היכולת ליצר בין פצצה אחת לשלוש פצוצות תוך שנה.

7. הסנקציות הקיימות (הדיפלומטיות והלא דיפלומטיות ) נכשלו. הניסיון להפיל את המשטר נכשל.

8. אני באופן אישי מעריכה שאזור שהוא ד-קוטבי או רב קוטבי עדיף על אזור שהוא חד קוטבי (כמובן מבחינה של יכולת גרעינית). כאשר האזור הוא דו-קוטבי או רב-קוטבי נוצר מאזן אימה שמונע מכל אחת מהשחקניות האזוריות להתנהל בצורה חסרת אחריות. ומקטין את הסיכויים לקונפליקטים רוחביים.

נביל פהמי, שגריר מצרים לשעבר בארצות הברית בראיון מיוחד לעיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום"

15.8.10

העיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום"

נביל פהמי, שגריר מצרים לשעבר בארצות הברית : "הערבים לא ילחמו בישראל ללא מצרים..... ומצרים לא תלחם"

ביום חמישי שעבר ה-12.8.10 פורסם בעיתון המצרי, "אל- מסרי אל-יום" ראיון מיוחד אם נביל פהמי מי שהיה שגריר מצרים לשעבר בארצות הברית (1999-2008) ובנו של אסמעיל פהמי אשר כיהן בשנות ה-70 כשר החוץ של מצרים בתקופתו של אנואר סאדאת. מר פהמי העניק ראיון ארוך ומפורט ובו התבטא בנוגע לכל סוגיות הפנים והחוץ שמעסיקות בימים אלו את מצרים.

בכדי לא להלאות אתכם, בחרתי לתרגם עבורכם אך ורק את הסוגיות העיקריות בנוגע לעניינים הפוליטיים בתוך מצרים ולסוגיות מדיניות החוץ הקשורות גם לישראל.

שינויים בחוקה והנשיאות
שאלה: מה דעתך על הדרישות הרבות לערוך שינויים בחוקה של מצרים?

תשובה: החוקה הנוכחית נערכה בתקופה שלאחר הפיכת הקצינים במצרים והיא שיקפה את רוח המהפכה. לאחר מכן הוכנסו שינויים באופן חלקי. יש בחוקה ניסיון לכבד את כל האספקטים המדיניים, חברתיים וחוקיים. יש בחוקה כוונה לאחד את כל העם מאחוריה, אך יחד עם זאת החוקה היא מסמך שניתן לערוך בו שינויים, בהתאם לשינויים וההתפתחויות של המשטר במצרים. זה ברור שנושא השינויים בחוקה תמיד עולה כאשר הבחירות קרבות. אני חושב שיש צורך לערוך שינויים, אך יש לעשות זאת בזהירות יתרה עם התייחסות לכל החלקים שבה ובאופן כולל ולא חלקי, אשר יתאים למציאות הקיימת כיום בכדי שלא נצטרך לערוך בה שינויים נוספים.

עריכת שינויים טרם הבחירות הוא נושא בעייתי וקשה והפתרון, לעניות דעתי, היא כי כל המועמדים לנשיאות צריכים לקחת חלק בשינויים בחוקה וצריך לקבוע באופן אמיתי וברור כי הנשיא אשר יבחר לאחר הנשיא מובארכ יוכל להיות נשיא אך ורק לשתי קדנציות לכל היותר. נקודת זו תיצוק נופך של מהימנות גם אם עדיין תישאר מפלגה אחת דומיננטית יותר מהאחרות.

שאלה: מדוע הנשיא מובארכ אינו מועמד?

תשובה: יש לי את כל הכבוד לנשיא וכבר ייצגתי אותו פעמיים בשליחויותיי בחו"ל, אך אני קורא לשאר המועמדים להיות מחויבים לשינויים בחוקה ובמידה ויתמודד שוב וינצח בבחירות אבקש ממנו שיסדיר את נושא הנשיאות לאלו שיבואו אחריו וכך גם שאר המועמדים. יש צורך להיות מחויבים לשינויים בחוקה וקביעת הגבלת משך כהונת הנשיאות גם במידה ולא תהיה ביניהם הסכמה.

שאלה: מהי לדעתך הנקודה המרכזית שיש צורך לשנות בחוקה?

תשובה: אני לא מעוניין להיכנס כעת ללב הבעיה, אך עלינו לשאול את עצנו: א) האם הייצוג הפרלמנטארי עדיין רלוונטי ויעיל? או שזה התאים למצב בעבר שמטרתו הייתה להשיג צדק חברתי לאותן שתי מעמדות אשר סבלו טרם המהפכה? ב) האם השגנו את היעד הזה?. עלינו גם לשקול את האספקטים הסוציאליים לאחר שנכנסנו לכלכלת שוק חופשי. בעבר הייתה רק מפלגה אחת וממנה נבחר המועמד לנשיאות, כיום יש לנו בחירות רב מפלגתיות לנשיאות ודבר זה צריך להיות מיוצג בחוקה ולו רק בכדי להבטיח את המערכת הרב-מפלגתית ולאפשר את התחרות בן המפלגות, ולכן השינויים בחוקה הם קשים מאוד אשר מצריכים זמן ומאמץ משותף.

מעמדה של מצרים

שאלה: ברצוני לשאול אותך על ירידת קרנה של מצרים

תשובה: השמירה על תפקידה של מצרים הפך להיות קשה בימינו, משום שכללי המשחק השתנו אין יותר משחק בין צפון ודרום מערב ומזרח. ישנם היום ריבוי שחקנים: ישנו הקונפליקט הישראלי-ערבי, הקונפליקט בין מדינות המפרץ ואיראן והקונפליקט בין שיעים-סונים-כורדים אשר הפך למשחק ששחקנים רבים שותפים בו. בעבר היות מצרים, סעודיה וסוריה השחקנים היחידים שטיפלו בבעיה הפלסטינית וכיום יש מספר רב יותר של מדינות ולכן על מצרים להתמודד עם מספר רב שיל חזיתות וזו אינה משימה קלה.

מדיניות החוץ של מצרים

שאלה: האם אתה מרוצה ממדיניות החוץ של מצרים?

תשובה: צריכה להיות לנו תפיסה אסטרטגית כוללת ופרספקטיבה של הצרכים והעדיפויות ולהבחין בין הבעיות והסכנות אשר קיימות כמו: נושא המים, אוכל, אנרגיה, יחסנו עם המדינות השכנות והקונפליקטים האזוריים אשר יכולים להיות לנו לרועץ. עלינו להיערך לכל תרחיש אפשרי במידה והקונפליקטים הקיימים יסלימו. כמו כן צריך להיות בידינו תרחיש למצב בו השיחות בין ישראל והפלסטינים יצליחו ומה יקרה במידה ויכשלו.

שאלה: איזו מדיניות לדעתך עדיפה, זו של שר החוץ הנוכחי אבו אל-ע'ייט אשר טוען שמי שמגדיר את המדיניות הוא הנשיא ואילו השר הוא רק המוציא לפועל או דעתו של מזכ"ל הליע"ר עמרו מוסא אשר טוען כי השר צריך להיות שותף לקביעת המדיניות.

תשובה: אני אפילו ילך צעד אחד רחוק יותר ויטען כי לא רק שר החוץ צריך להיות שותף לקביעת המדיניות אלא צריך להיות מעין קבינט מדיני אשר יכלול את כלל שרי הממשלה אשר צריכים להיות שותפים לשרטוט המדיניות גם אם בסופו המדיניות שנקבעה תינקט או לא .

הסוגיה הפלסטינית

שאלה: נעבור לבעיה הפלסטינית..... כיצד אתה מבין את הצהרות הנשיא אובאמה במהלך ביקרו האחרון של נתניהו בארצות הברית, בו הוא אמר: "ישראל מדינה קטנה ולה צרכים בטחוניים מיוחדים", האם זה אומר כי ארצות הברית תאפשר לישראל לא לחתום על האמנה לאי הפצה של נשק גרעיני (NPT) האזורית? ומה כוונת המשפט "בגבולות 67' עם התחשבות במצב שנוצר בשטח" כאשר התייחס לפתרון הסכסוך בנוגע לשאלת הגבולות?

תשובה: ההצהרה המיוחדת בדבר הצרכים הבטחוניים המיוחדים של ישראל היא חזרה של האמריקאים ממה שהם חתמו עליו בועידת אי ההפצה של נשק להשמדה המונית במזרח התיכון אשר כוללת גם את ישראל. הנסיגה הזאת בעמדת ארצות הברית מחזירה אותנו לשנות ה-2000 לאחר ההסלמה בעמדה המדינית הבינ"ל בבעיה זאת בתקופת בוש הבן. ותאמת הצטערתי לשמוע את ההצהרה הזאת שלמעשה מרוקנת מתוכן את האידיאולוגיה והעקרונות של האמנה לאי הפצה של נשק גרעיני באזור ומשתמע מדבריו שארצות הברית תשאיר את ישראל מחוץ להסכם. בנוגע לתהליך השלום בין ישראל והפלסטינים אני מאמין שהצהרות הנשיא בנוגע לפתרון הסכסוך ע"ב שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67' הוא צעד חיובי אבל המשפט "בהתחשב במצב שנוצר בשטח" מצביע על כך שהאמריקאים ואובאמה אינם חוזרים בם מהערבויות אשר העניק בוש לשרון וזהו מצב שיש להיזהר ממנו משום שהצהרות אלו מאשרות לישראל לשמור על ההתנחלויות לאורך הגבול. נקודה שלילית נוספת היא שההצהרות אינן מתייחסות לכך שמזרח ירושלים תהיה הבירה של פלסטין.

שאלה: לאחרונה אנו שומעים הזהרות מצד הבית הלבן בדבר הדחיפות להתחיל במו"מ ישיר בערוץ הישראלי-פלסטיני ואף שומעים מצד נשיא הרשות שמופעלים עליו לחצים כבדים מה דעתך בנושא?

תשובה: הבעיה הפלסטינית הגיע לשלב ההכרעה והליגה הערבית קוראת להתחיל את המשא ומתן הישיר ובמידה ויכשל ללכת למועצת הביטחון של האו"ם. לפנינו שתי אופציות: א) במידה ויצליח המו"מ, ואני בספק, משום שכל הסימנים מראים הפוך, והשיחות הישירות ימשיכו 6 חודשים ואובאמה נמצא לפני בחירות לקונגרס ולא ינקוט בשום עמדה לפני הבחירות (שבאוקטובר), ב) הערבים יפנו למועצת הביטחון של האו"מ ויגישו בקשה להקמתה של מדינה פלסטינית על בסיס גב' 67' , שתי בירות בירושלים ופתרון בעיית הפליטים ע"ב החלטת מועצת הביטחון 194 במטרה להגיע לאישור בינ"ל גם אם זה יסחב עוד מספר חודשים. במדיה כמובן שארצות הברית לא תשים וטו. איך שלא יהיה אני לא רואה פתרון לבעיה ב- 2010 במיוחד לאור העובדה שבארצות הברית נערכים לבחירות בקונגרס באוקטובר וחוסר הרצון של ממשלת ישראל להתחיל במו"מ מצד שני. לדעתי, לא יקרה דבר עד חודש דצמבר 2010, ולאחר שיסתיימו הבחירות בארצות הברית יחכו הערבים שיתחלף השלטון בישראל לממשלה שתרצה למצוא פתרון לבעיה.

שאלה: בן שתי האופציות שציינת לא קיימת האופציה של פתרון הסכסוך או לחילופין מלחמה?

תשובה: הערבים לא ילחמו ולא נאפשר לאף אחד לדרדר אותם למלחמה, לא תהיה מלחמה בלי מצרים ומצרים לא תלחם.

שאלה: ומה בנוגע לאיומי חזבאללה?

תשובה: יש הבדל גדול בין מלחמה כוללת לבין ירי טילים ספוראדי על ישראל.

המעורבות התורכית בסכסוך הפלסטיני
שאלה: אנו עוסקים שנים רבות בבעיה הפלסטינית, והנה באירועי המשט האחרון אנו עדים לשחקן נוסף שמעורב. מעמדה של תורכיה עולה מצד אחד ומצד שני נשמעות ביקורת מבית על אי המעורבות המצרית.

תשובה: אין להעריך את התנהלותה של מצרים מתקרית אחת ובטווח הקצר ומן הסתם כל מי שמעורב בנושא הפלסטיני מופנה אליו זרקור, אך זהו אירוע חד פעמי ואני בטח מברך על כל מאמץ. זה לא מוריד מכוחה של מצרים. זה נכון שמצרים לא הצליחה להביא לתוצאות קונקרטיות אך זה משום שהאקלים סביב הבעיה הפלסטינית עבר מחיובי לשלילי ומשלילי אף הדרדר יותר. בנוסף ממשלת ישראל לא מעוניינת בשלום ואין היא מסכימה על המינימום בכדי שיהיה אפשר להתחיל במשא ומתן. ישנם שחקנים רבים, אך אל לנו להיות יותר מידי מוטרדים מזה.

מאמר מערכת של הכתב המדיני הפלסטיני מוצטפא סוואף

29.7.10

העיתון הפלסטיני "פלסטין"

גם היום בחרתי להביא בפניכם תרגום מאמר דיעה מעניין של אחד העיתונאיים המדיניים הבכירים ביותר בעזה, מוצטפא סוואף מאמר שנקרא "האחים המוסלמים במצרים ותקופה המעבר" והוא עוסק במצב הנוכחי במצרים, ובצורה מדוייקת יותר מנסה סוואף לזהות את שני הקונפליקטים הקיימים כיום, מתחת לפני השטח במישור הפוליטי בתוך מיצרים: האחד בתוך המפלגה השולטת "המפלגה הלאומית הדמוקרטית" בין שתי קבוצות והקונפליקט השני בין המפלגה השולטת לאופוזיציה שבראשה עומד ארגון "האחים המוסלמים" (האחמ"ס).

חשוב לי להבהיר מדוע בחרתי להביא בפניכם מאמר זה. ראשית, אני אינני מכירה את המורכבות הפנים מצרית היטב ולכן כל ניתוח מדיני של כתב ערבי, מדיני בכיר מעניינת בעיני וחשובה להבנת התמונה הכללית במצרים. שנית מר סוואף, במאמרו מחזק מגמה שכבר קיימת ואשר עליה קראתי בעבר בעיתונים ערבים נוספים ומפי מומחים מדיניים אחרים. פרט נוסף וחשוב הוא שאכן יתקיימו במהלך שנת 2011 בחירות לפרלמנט במצרים ובחודש ספטמבר שנה הבאה יערכו בחירות לנשיאות ולכן המגמות הפוליטיות בתוך מצרים הן קריטיות וחשובות אף יותר, בנוסף לכך שנשיא מצרים, מובארכ חולה במחלת הסרטן והשמועות כי לא יתמודד לקדנציה נוספת הולכות ומתגברות.

"האחים המוסלמים במצרים ותקופת המעבר"

הפוליטיקה במצרים רוחשת ובוחשת ונמצאת בתקופה מסוכנת במיוחד בשל כל הידיעות אודות מצבו הבריאותי של נשיא מצרים, חוסני מובארכ, והמאבק הכפול הקיים כיום בתוך מצרים ומתנהל בשני מישורים מקבילים:

(א) המאבק בתוך מפלגת השלטון (המפלגה הלאומית הדמוקרטית) לבין האופוזיציה שבראשה ארגון "האחים המוסלמים". למרות שישנו ניסיון להגן על התדמית של המשטר ועל היציבות השלטונית, ניסיון לשדר "עניינים כרגיל", כאילו לא יהיה מאבק פנימי בחסרונו של מובארכ האב אך המציאות היא שונה והמאבק קיים. המאבק בתוך מפלגת השלטון מתחולל כאשר מהצד האחד נמצא בנו של נשיא מצרים, גמאל מובארכ אשר נתמך ע"י אנשי העסקים הבכירים אשר שולטים למעשה על כלכלת מצרים ולהם קשרים הדוקים וחזקים עם המערכת המדינית בארצות הברית ועם ישראל ומולם מהצד השני נמצאים בכירי המפלגה הותיקים ובראשם, מי שמכהן כראש שירותי המודיעין, הגנרל עומר סולימאן אשר אחראי על בטחון הנשיאות והמפלגה ועימו נמצא שר החוץ המכהן, אבו אל-ע'ייט שרק עם יחבור לסולימאן יוכל לשמור על תפקידו בודאות, קבוצה זאת נתמכת ע"י הצבא ואף היא נמצאת בקשרים טובים מאוד עם הממשל האמריקאי ועם ישראל.

(ב) המאבק בין מפלגת השלטון לבין האופוזיציה ובראשה האחמ"ס. הקונפליקט הוא ארוך שני וידע עליות ומורדות. אמנם מפלגת השלטון מאבדת את הפופולאריות שלה ואף מואשמת בפרשות שחיתות ובהתנהלות טיראנית ודיקטטורית אך הממשל הנוכחי זוכה לגב האמריקאי ונשען עליו (וזאת למרות שהמשטר במצרים אינו פועל לפי המודל של הדמוקרטיה האמריקאית). האופוזיציה המצרית ובראשה האחמ"ס נמצאת היום בעמדה טובה יותר מאשר בעבר למרות הניסיונות לדכאה על ידי גלי מעצרים מצד השלטון במצרים ואחוזי התמיכה בקרב הציבור במצרים רק עולים. בשל הרפורמות שנערכו (בלחץ אמריקאי) בחוקה ויכולתו של ארגון האחמ"ס להתמודד באופן עצמאי ולהכנס לפרלמנט (משנת 2005, דבר שנאסר עד אז) והעלייה בפופולריות כלפיו יתכן ובעתיד נהיה עדים לשינוי מאזן הכוח במצרים ובמנגנון המדיני בפרט. מצבו הבריאותי של מובארכ, מדיניות פנים וחוץ שאינן זוכות לפופולריות גורמים לתסיסה ואקטביזם של הרחוב המצרי דבר אשר מנוצל ע"י מפלגות האופוזיציה ובפרט ע"י האחמ"ס.

חילוקי דעות בקרב מפלגת הוופד המצרית בנוגע ליוזמת השלום בין מצרים לישראל

25.7.10

העיתון המצרי "אל-יום אל-סבע"

יו"ר מפלגת אל-וופד המצרית: "יש לבטל את הסכם השלום בין ישראל ומצרים"

ד"ר סייד אל-בדאווי, יו"ר מפלגת האופוזיציה הרפורמיסטית "אל-וופד" הבטיח לבטל את הסכם השלום בין ישראל ומצרים במידה ויבחר לנשיאות בספטמבר 2011. הצהרה זו של יו"ר המפלגה עוררה גל של חילוקי דעות בקרב הנהגת המפלגה, כפי שתיאר היועץ המדיני, מוצטפא טאוויל וחבר המפלגה ואמר כי: "שינוי כזה לא יכול להתרחש בנסיבות הקיימות במערכת הפוליטית כיום"

טאוויל הבהיר כי הכרזותיו של אל-בדאווי בנוגע לביטול הסכם השלום עם ישראל לא אפשרית לביצוע ואף מנוגד לדעותיהם של רוב חברי הנהגת המפלגה, אשר תומכים בהסכם השלום ויתרונותיו. טאוויל הוסיף ואמר כי הצהרותיו של בדאווי הן פופוליסטיות ומטרתן לרצות את ההמון אשר מביע לאחרונה כעס כלפי מה שמתרחש נגד העם הפלסטיני כתוצאה מהכיבוש הציוני.

טאוויל הסביר כי הבעיה הפלסטינית הגיעה למבוי סתום וכי היא אינה פתירה ולכן נשמעים קולות בנוגע לכך שעזה היא המדינה הפלסטינית, ורק בשל כך עליינו לשמור על חוזה השלום עם ישראל בכדי לא לאפשר לישראל ליישם את תוכניתה הראשונית הראשונית להשתלט על מצרים. בנוסף אמר כי למרות הדימיון בין ההכרזות של תנועת האחים המוסלמים ושל אל-בדאווי אין זה אומר שישנו קונצנזוס בין האחמ"ס לבין המפלגה, אלא זהו ניסיון של כל אחת מהפלגות במפרד להענות לרחשי הכעס של הציבור המצרי.

לעומת טאוויל הבהיר סגן יו"ר אל-וופד, יאסין תאג' אל-דין כי הצהרת היו"ר היא בסיס רעיוני של המפלגה אשר מתנגדת להמשך התוקפנות הישראלית על פלסטין, בעודו מדגיש כי החלטה זאת תוכל להפוך לצעד קונקרטי רק במידה והיו"ר יבחר לנשיאות ורק במידה וישראל תמשיך במדיניות התוקפנית כלפי הפלסטינים. תאג' הבהיר כי אין באפשרות הנשיא, כמובן, לקבל כזאת החלטה על דעת עצמו אלא יצטרך להביא את ההחלטה בפני הפרלמנט להצבעה.

גמאל מובארכ הוא הנשיא הבא של מצרים

6.7.10

העיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום"

ד"ר אברהים כמאל: "במידה ונשיא מצרים מובארכ לא יתמודד בבחירות 2011 , בנו גמאל מובארכ יהיה המועמד של המפלגה השולטת (המפלגה הלאומית הדמוקרטית) לנשיאות מצרים"

הפעם בחרתי להביא בפניכם את אחד הראיונות[1] המעניינים שערך העיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום" אמש (5.7) עם אחד מאנשי העסקים הבכירים במצרים ואחד החברים הבכירים במפלגת השלטון, המפלגה הלאומית הדמוקרטית, ד"ר אברהים כמאל.

כמה מילים על ד"ר אברהים כמאל. חוץ מעשייתו הפוליטית, ד"ר כמאל הינו מייסד החברה הראשונה במצרים ליצור מטוסים אזרחיים ופועל בנוסף במספר מגזרים של התעשייה המצרית (בתחום התיירות), כמו כן מכהן בשש השנים האחרונות כנשיא המועצה המצרית-אמריקאית לשיתוף פעולה. ד"ר כמאל סיים תואר ראשון בתעשייה באוניברסיטת קהיר ובשנת 1970 סיים את הדוקטורט במנהל עסקים באוניברסיטת מישגן בארצות הברית. ד"ר כמאל הינו חבר קרוב של נשיא מצרים.

בחרתי לא להביא בפניכם את כל הראיון שכלל 5 עמודים ודיונים לא פחות מעניינים על מצב העוני, התקשורת והתעשייה במצרים אלא התמקדתי בשלושה תחומים מרכזיים בראיון והם: א. הבחירות הבאות לנשיאות במצרים ושאלת ירושת תפקיד נשיא הרפובליקה. ב. המערכת הפוליטית במצרים: שאלת התמודדותו של ד"ר מחמד אל-בראדעי וכניסת תנועת האחים המוסלמים לפרלמנט. ג. בניית כור גרעיני במצרים

הראיון התקיים בצורה של שאלות ותשובות ולכן בחרתי להשאיר את המבנה הזה כפי שהוא.


שאלה: מהי הערכתך לגבי המצב הפוליטי במצרים כיום? והאם כפי שאחדים טוענים שזוהי "אחיזת עיניים" שלא תביא לרפורמות אמיתיות?

תשובה: ישנם שינויים במצרים, שניתן להתייחס אליהם כשינויים מדיניים, כפי שקרה במקרה של מפלגת הוופד ( מפלגת האופוזיציה ) בניסיונותיה לשנות, וכמו כן ישנה פעילות חקיקה רבה ואף השינויים המבניים בתוך המפלגה הלאומית השולטת. ואף כניסתו לארנה הפוליטית של ד"ר מחמד אל-בראדעי. ברצוני לתת לו עצה אישית, ואומר לו כי תהליך שינוי החוקה טרם הבחירות לנשיאות אינו מציאותי. ובמידה וינסה, כאזרח לשנות את המערכת הפוליטית עליו להבין שפעילות שינוי החוקה ניתן רק מתוך המערכת ולא מחוצה לה.

שאלה: איך תיראנה פני הנשיאות במצרים לאחר הבחירות ב-2011?

תשובה: הנשיא חייב יהיה לקבל החלטה.... במידה ויחליט להגיש את מועמדותו לקדנציה נוספת בבחירות ב-2011, אזי מובארכ ימשיך להיות נשיא מצרים, וכולנו מכירים אותו. ובמידה והנשיא יחליט לא להתמודד בבחירות הבאות מכל סיבה שהיא אזי המועמד של מפלגת השלטון יהיה, בנו גמאל מובארכ, דמות המייצגת מנהיגות טובה. רבים ממנהיגי העולם כיום הם בני גילו של גמאל ובמהלך 15 השנים האחרונות הוא פועל יום ולילה למען האינטרס של הכלל ואף ערך ביקורים בכל המחוזות באופן רציף ללא הרעש התקשורתי. ( אני אוסיף כמה פרטים אודות גמאל : גמאל מובארכ, המכונה גם ג'ימי, נולד ב-1963. גמאל הצעיר סיים את חוק לימודיו באוניברסיטה האמריקאית בקהיר שנים ספורות לאחר שאביו הפך לנשיא מצרים, בעקבות רציחתו של הנשיא הקודם, אנוואר סאדאת.

הוא קיבל תואר "MBA" (תואר שני בניהול עסקים) והחל לעבור בסניף קהיר של ה"בנק אוף אמריקה", שאינו הבנק המרכזי של ממשלת ארה"ב אלא בנק פרטי, הגדול ביותר בארה"ב. מובארק הצעיר הצליח מאד בתפקידו והועבר כעבור זמן קצר לסניף החשוב בהרבה של הבנק בלונדון. במהרה מונה הכוכב המצרי למנהל הסניף, והתמחה בתחום ההשקעות.

לאחר כהונה בבנק אוף אמריקה עבר מובארק הצעיר לייסד, יחד עם עוד כמה שותפים (כולל סייף אל-איסלאם קדאפי, בנו של שליט לוב) את "מדאינווסט בע"מ", חברת לניהול קרן השקעות שנוכחותה באינטרנט דלה ביותר (אתר האינטרנט "נמצא בבנייה" ואינו מכיל אפילו מידע בסיסי על החברה). בנוסף הוא גם עסק בייעוץ השקעות וייסד את "קרן העתיד", עמותה ללא כוונת רווח העוסקת בהכשרה מקצועית. 2002 מונה גמאל הצעיר, ששב מעסקיו בלונדון, בידי אביו הנשיא לתפקיד מזכ"ל ועדת המדיניות של המפלגה הדמוקרטית הלאומית. מדובר בתפקיד השלישי בחשיבותו במפלגה אחרי היו"ר, שהוא הנשיא, וסגן היו"ר.)

שאלה: האם גמאל מובארכ, מרוויח או מפסיד לדעתך מתפקידו הפוליטי?

תשובה: אין אני רוצה לבחון את הימצאותו של גמאל מובארכ בעשייה הפוליטית במושגים של רווח והפסד, משום שהמצב כיום מאוד רגיש ואני מתאר שגמאל רק מעריך את תפקידו ועושה וימשיך לעשות כל שביכולתו למען עתידה של מצרים. אני אשמח לראותו כנשיא מצרים הבא בכדי שיוכל להמשיך ברפורמות שכבר החל בהן בתוך מפלגת השלטון גם בכל המדינה וכך יתרום לפיתוחה ויציבותה של מצרים.

שאלה: מה דעתך בנוגע לקריאתו של ד"ר מחמד אל-בראדעי לערוך שינויים בחוקה?

תשובה: עם כל הערכתי לד"ר אל-בראדעי, אשר איני מכירו באופן אישי אלא רק דרך פועלו; והוא אישיות מצרית מכובדת אשל פעל רבות למען המולדת המצרית, במיוחד במישור המדיני, אך אני סבור כי כאשר ד"ר אל-בראדעי מבקש לערוך שינויים בחוקה כתנאי להשתתפותו בבחירות, הוא למעשה מראה שאין הוא בקיא ומבין את כל הדרישות הבסיסיות וההיבטים הדרושים לכל מי שמעוניין למעשה להיות מועמד לנשיאות במצרים . אזרח מצרי יכול להעמיד עצמו לנשיאות[2] רק אם הוא חלק מאחת המפלגות אשר יבחרו לפרלמנט אשר יערכו ב 2010. מתוכן ניתן יהיה להעמיד מועמד לנשיאות. החוקה גם מאפשרת למועמד עצמאי לרוץ לנשיאות אך הוא צריך ליצג דמויות או קבוצות מהפרלמנט או ממועצת השורא או מהעיריות של המחוזות במצרים. יחד עם זאת ברור שזו דרך קשה יותר והדרך הפשוטה היא להצטרף לאחת המפלגות ולעמוד בראשה. אני מתאר כי במקרה של ד"ר אל-בראדעי ישנה יותר ממפלגה אחת שתשמח לקבל אותו, אך התנאים המוקדמים שהוא מציב ובראשם שינוי החוקה הם מוגזמים ולא ריאליסטים. החלטת הד"ר אל-בראדעי היא החלטה שלו, אבל אני כאזרח מאחל שהבחירות יהיו אמיתיות וכניסתו של בראדעי יאפשרו לבחירות הבאות להיות שונות מהבחירות הקודמות במיוחד אילו המועמד שיעמוד בראש המפלגה הלאומית הדמוקרטית יהיה אישיות אחרת מהנשיא המכהן מובארכ.

שאלה: מדוע למרות שקבוצת האחים המוסלמים היא קבוצת האופוזיציה הגדולה ביותר ואף מהווה את הבלוק השני בגודלו במועצת העם אחרי מפלגת השלטון ועדיין לא מאפשרים לה להתמודד בבחירות?

תשובה: עד היום איני יודע אם תנועת האחים המוסלמים היא תנועה פוליטית או תנועה דתית? ועד היום מאז הקמתה בשנת 1928 העניין טרם הוחלט. במידה והיא תנועה פוליטית, אני כאזרח מתנגד לפעילות של התנועה ולמצע שלה משום שמצרים מכילה ומייצגת את כל הדתות: יהודים, נוצרים ומוסלמים ולא רק את המוסלמים. ואילו היא תנועה דתית הרי לפי החוקה אסורה השתתפות של תנועה דתית בבחירות. ואילו האחריות הייתה בידיי לא הייתי מאפשר לאחים המוסלמים להשתתף בשום בחירות. אך לצערי קיימת סוג של סובלנות במערכת הפוליטית אשר אפשרה להם להיכנס לבחירות במערכת הקודמת (2005) ולזכות ב-88 מושבים במועצת העם.

שאלה: מספר דו"חות מצביעים כי ניתן להקים כור גרעיני למטרות שלום באזור דבעה )אשר בחוף הצפוני של מצרים). הינך עומד בראש המתנגדים לבנות הפרוייקט במקום הזה מדוע?

תשובה: אמצעי התקשורת שרטטו תמונה בה אנשי עסקים מתנגדים להקמת כור גרעיני באזור דבעה ואין זאת האמת, משום שאיש העסקים היחידי לו דעה אחרת בנוגע לפרוייקט זהו אני, אזרח מצרי בשם אברהים כמאל. ישנו ניסיון לשכנע את דעת הקהל העולמית כי אנשי עסקים חומדים את אדמות הפרוייקט למטרות רווח אישי, וזה לא נכון. ראשית ברצוני להיות ברור ולהבהיר האם באמת יש לי אינטרסים באזור זה והתשובה היא שאכן לאחת החברות שלנו ישנו פרוייקט הגובל באזור זה בחוף הצפוני ואנחנו בשלבי היישום של הפרוייקט הזה. יחד עם זה מצרים החליטה להפסיק את בניית תחנות החשמל המתבססות על אנרגיה גרעינית מיד לאחר האסון בצ'רנוביל שבאוקריינה. ישנם היום באזור זה 6 מלונות ולדעתי האישית אזר החוף הצפוני, אילו ימשיך להתפתח יהיה אחד מאתרי התיירות הפנים הגדולים במצרים אתר חופש משמעותי עבור התיירות מאירופה, אבל זה כבר מצריך תוכניות אחרות. כורים באזור זה יכולים להוביל לקטסטרופה וזאת משום שהרוחות במצרים הן צפון מערביות וכך אם יהיה אסון בחוף הצפוני כל הנשורת תגיע לקהיר מיד והדבר קטסטרופאלי. זה יהיה אסון מצטבר שישפיע על ילדנו ונכדנו.

[1] http://www.almasry-alyoum.com/article2.aspx?ArticleID=261365&IssueID=1822

[2] במצרים מתקיימות בחירות רב-מפלגתיות. למעשה, הבחירות במצרים אינן חופשיות, והן בנויות כך שהמפלגה השלטת תנצח בכל מקרה. למרות זאת, רפורמות דמוקרטיות שנעשו עקב הלחץ האמריקאני לדמוקרטיזציה 2003 ו-2004, גרמו לכניסתם של חברי פרלמנט שלא מהמפלגה השלטת (בעיקר מהאחים המוסלמים), לפרלמנט המצרי בתור עצמאיים. למובארכ להפסיק בצעדיו לדמוקרטיזציה, ולגבש רפורמות מרחיקות לכת שאמורות להבטיח את יציבות שלטון מפלגתו. באופן זה, הוכנסו במרץ 2007 34 תיקונים לחוקה המצרית, המחזקים את מעמדו של מובארכ ומגבירים את האפשרות שלו להעביר את הנשיאות לבנו גמאל מובארכ. תיקונים אלו קובעים כי לא יתאפשר למפלגה בעלת אופי דתי להתמודד בבחירות במצרים וכי נשיא המדינה, כלומר, חוסני מובארכ יוכל לפזר את הפרלמנט ללא צורך במשאל עם.

הסלמה ביחסים בין מצרים וסוריה

5.7.10
העיתון הלונדוני "אל-קודס אל-ערבי"

מתיחות גוברת ביחסים בין מצרים וסוריה

שר ההסברה הסורי, מחסן בלאל העביר ביקורת קשה על המדיניות המצרית בעקבות ביקורו של סמיר ג'עג'ע בקהיר.

לאחר תקופה של שקט בין שתי המדינות, מצרים וסוריה ישנה שוב הסלמה ביחסים בינהן וניסיונות חוזרים של המלך הסעודי, עבדאללה בן עבד אל-עזיז להפגיש בין שני המנהיגים בכדי ליישב את ההדורים ולהרגיע את הרוחות.

לאחר מספר ראיונות והצהרות שהעניק שר ההסברה הסורי, מחסן בלאל בתוכניות טלויזיה ברשות שידור בסוריה ולבנון בהן הוא מתח ביקורת נוקבת על מדיניות החוץ וההנהגה המצרית, אבדה מצרים את שלוותה.

בלאל הבהיר כי הוא סירב לבקר במצרים ולהשתתף בכנס שרי ההסברה של מדינות ערב בשל התנגדותה של סוריה למדיניות המצרית במספר סוגיות הקשורות לעולם הערבי. השר הסורי העביר ביקורת חריפה על מדיניות מצרים העויינת כלפי סוריה, כאשר הסכימה לארח את סמיר ג'עגע' מנהיג מפלגת ה"כוחות הלבנוניים" ואשר עומד בראש האופזיציה לנוכחות הסורית בלבנון.

מקור מדיני מצרי הבהיר כי הביקורת גרמה לגל חדש של עויינות ביחסי שתי המדינות וכי מצרים לא תסכים לקבל ביקורת כזו מבכירים סורים ואף הוסיף כי הביקורת שהשמיע בלאל אינה מיצגת אך ורק את דעותיו שלו אלא את דעת ההנהגה הסורית.

נשיא מצרים, מובארכ לא הסכים להענות לניסיונות התיווך של המלך הסעודי אשר מעוניין לקיים מפגש בשארם א-שייח' בין שני המנהיגים בכדי לקרר את האווירה, אך מובארכ נפגע מהתנגותו של המלך הסעודי אשר לא ערך ביקור חולין בקהיר כאשר חזר מובארכ מהניתוח שעבר בגרמניה.

הנשיא הסורי כבר הביע בעבר את רצונו לערוך ביקור חולין במצרים לאחר שובו של מובארכ ואף שאף לבקרו מיד עם סיום ועידת הליגה הערבית האחרונה (מרץ 2010) אך הביקור בוטל אי רצונו של הנשיא המצרי.

רבים הרימו גבה כאשר ג'עג'ע הגיע לביקור רשמי בקהיר ונפגש עם הנשיא המצרי, מובארכ. הביקור היה מסר ברור לסוריה כי מצרים עודנה תומכת בכוח האנטי-סורי בלבנון.

נאום שר החוץ המצרי בועידת המדינות התורמות

4.7.10

עיתון חמאס "פלסטין"

שר החוץ המצרי: "מדינה פלסטינית תקום בספטמבר 2011"

שר החוץ המצרי, אבו אל-ע'ייט הבהיר כי במידה ולא יוסכם בין שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני על הכרזה של הקמת המדינה הפלסטינית עד ספטמבר 2011, יגישו מדינות ערב בקשה למוצעת הביטחון של האו"ם בכינוס העצרת בחודש ספטמבר, על הקמת מדינה פלסטינית ע"ב החלטת האו"ם 1515 מחודש נובמבר 2003 (*פרטי החלטת 1515 בהערה בתחתית הדף). השר הוסיף ואמר כי יותר דחוף כעת הוא להכריז על הקמת המדינה הפלסטינית עפ"י גבולות 67' ונושאי חילופי השטחים פינוי סופי של ההתנחלויות יקח עוד זמן וצריך יהיה להיות בתיאום ובתמיכה בינלאומית מלאה.

השר הדגיש את זכויות הפלסטינים בירושלים ואמר כי נושא חילופי השטחים יהיה בתיאום מלא עם מדינות ערב המעורבות וכי הסטטוס הסופי בסוגיות הבטחוניות, הפליטים ונושאים שונים יפתרו בהמשך.

הערות שלי

1. במסיבת העיתונאים (29.6) המשותפת לשר החוץ הישראלי ולשר החוץ הרוסי, לברוב אמר השר ליברמן כי: "לא רואה שום סיכוי שמדינה פלסטינית תקום עד 2012 "[....] "המציאות בשטח היא שאנו רחוקים מהסכמות על מדינה פלסטינית עצמאית"

2. במסיבת העיתונאים (30.6) המשותפת למלך סעודיה ולנשיא ארה"ב אובאמה אמר הנשיא אובמה כי: "יש להבטיח מולדת לפלסטינים לצד ישראל "[...] "יש לנוע בצורה נועזת להבטחת מולדת לפלסטינים".

3. נתניהו מציע לארה"ב (23.4) : "מדינה פלסטינית בגבולות זמניים". לפי מאמרו של אלוף בן מעיתון הארץ, "ראש הממשלה חותר לעסקה עם אובמה, שעיקרה הסדר ביניים חדש, שיוביל להקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. בתמורה יידחה הדיון על ירושלים. אחרי המשבר עם וושינגטון, נתניהו מנסה לצאת לדרך חדשה שעשויה להוביל גם לנסיגה נוספת בגדה".

4. יחד עם זאת, פירסם אמש (3.7.10) העיתון הערבי "אל-חיאת" כי אבו מאזן "מוותר" על הכותל. אבו מאזן העביר הצעה כתובה הכוללת נכונות פלסטינית להסכים לשליטה ישראל ברובע היהודי ובכותל המערבי. אם אכן הדברים נאמרו, סימן שלמרות שנתניהו אמר בנאום בר אילן כי אין הוא מוכן לשאת ולתת על ירושלים וכי ירושלים תשאר מאוחדת אזי שבפועל, הוא ראש הממשלה הראשון שמקפיא את הבניה במזרח ירושלים ונושא ונותן על עתיד העיר בכלל ועל עתיד הר הבית בפרט. אמנם ראש ממשלת ישראל לשעבר, אריאל שרון, ומי שחתום על מפת הדרכים, הכיר בזכויות הפלסטינים בירושלים אך נתיהו, ככל הנראה נכנס לדיונים על החלוקה הכללית של של ירושלים. הפסקת הבנייה באזורים מסויימים למעשה משרטטים את הגבול העתידי בין ירושלים היהודית לזו הערבית.

5. לאחר פגישה בראשית חודש יוני עם נשיא הרשות ופגישה עם המלך הסעודי (1.7) בוושינגטון ומי שעומד מאחורי היוזמה הסעודית לשלום ופגישה שאמורה להתקיים ב-6.7 בוושינגטון בין נתניהו ואובאמה, נראה שיכריזו 2 הצדדים על תחילתן של השיחות הישירות בין שני הצדדים.

6. על פניו כל הצדדים מסכימים על מפת הדרכים ועל החלטת העצרת הכללית של האו"ם 1515 בדבר הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, אבל רק בתנאי שהאמריקאים יתנו את הערבויות שזהו רק השלב הראשון בפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני ואחריו יישמו ההחלטות בנוגע לירושלים, פליטים וחילופי שטחים שמטרתן הגדרת הגבול הסופי בין שתי המדינות.

*החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1515
'החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1515' (11/03) מאמצת את "מפת הדרכים" לקידום פתרון 'שתי מדינות לשני עמים' לסכסוך הישראלי- פלסטיני.
הגדרה
'החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1515' (11/03) מאמצת את "מפת הדרכים" לקידום פתרון 'שתי מדינות לשני עמים' לסכסוך הישראלי- פלסטיני.
רקע
מפת הדרכים (4/03) מציעה מתווה לחידוש המו"מ על הסכם הקבע בין ישראל והפלסטינים ומכילה שלושה שלבים ולוח זמנים מפורט ליישום. מפת הדרכים נולדה בחסות וביוזמת הקווארטט.

הבסיס למפת הדרכים הוא חזון בוש למזרח-התיכון (6/02) וכמו כן, המתווה מאזכר את החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו- ו-החלטת מועצת הביטחון של האו"ם כבסיס לתהליך המדיני.

ייחודיות המתווה בקביעה, שמדינה פלסטינית בגבולות זמניים תוקם לפני ההגעה להסכם קבע. בכך הופכת מפת הדרכים את מבנה התהליך המדיני כפי שעוצב בתהליך אוסלו, שמהותו היא הסדרי ביניים אשר מובילים להסכם קבע ובסופו להקמתה של מדינה פלסטינית. ישראל קיבלה בעיקרון את המתווה, אולם הוסיפה מספר הסתייגויות.החלטה 1515 של מועצת הביטחון (19/11/2003) קראה לישראלים ולפלסטינים למלא את התחייבויותיהם על-פי מפת הדרכים כדי להגשים את חזון 'שתי המדינות'. כמו כן קראה ההחלטה להסכם שלום בין ישראל וסוריה ובין ישראל ולבנון.