ראיון עם ד"ר מחמד בראדעי אחד מהמועמדים לנשיאות מצרים

21.4.11

ראיון אישי עם מוחמד אל-בראדעי

העיתון המצרי,"אל-אהרם" (http://www.ahram.org.eg/Al-Mashhad-Al-Syiassy/News/73090.aspx, http://www.ahram.org.eg/Al-Mashhad-Al-Syiassy/News/73325.aspx)

ב-18 באפריל העניק, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית לשעבר ואחר מהמועמדים הבולטים לנשיאות מצרים, ד"ר מחמד בראדעי ראיון אישי לעיתון המצרי "אל-אהרם". להלן עיקרי דבריו:

"מפת הדרכים"

תקופת המעבר – הדמוקרטיה שבדרך

שאלה: האם לדעתך תקופת המעבר אותה הגדירה המועצה הצבאית העליונה מספיקה?

תשובה: אני מזהיר מהניסיון להאיץ ולקצר את תקופת המעבר, משום שמה שאנו נעשה בתקופה זו ישפיע על מצרים לדורות. אין צורך לנסות ולקצר את התקופה הזו. מה שחשוב הוא החזון ומפת הדרכים, מה עלינו לעשות בשביל שהתוצאה תהיה טובה לנו ולילדנו. אנו נבנה את היסודות של המדינה החדשה. התקופה הזו היא הרבה יותר חשובה מאשר שלב בחירת הנשיא הבא, משום שבמדינות דמוקרטיות, הנשיא הולך אך החוקה נשארת.

שאלה: מה לדעתך יש לעשות בתקופת המעבר?

תשובה: ישנם 4 שלבים שיש ליישם בתקופה הפוסט –מהפכנית בדרך למדינת חוקה. שלבים אלה יש לבצע בתקופת המעבר והם:

א. דיאלוג "הסכמה לאומית" - אשר ייצוגו בו כל השכבות החברתיות במצרים. כאשר האג'נדה ברורה והיא להגיע לקונצנזוס לאומי על: אופייה וצביונה של המדינה, האינטרסים החברתיים והמדיניים שלה.

ב. הרכבת ועדה ממלכתית עצמאית (אשר לא תמונה על ידי הפרלמנט העתידי) - תפקיד המועצה יהיה למצוא את המכניזם ליישום ההחלטות שיתקבלו בדיאלוג אשר יופיעו בחוקה החדשה.

ג. בחירות לנשיאות

ד. בחירות לפרלמנט – אשר יאפשרו למפלגות החדשות להציג את המצע שלהן וחזונן.

שאלה: בכדי להרכיב מועצה מכוננת עצמאית אשר לא תלויה בפרלמנט, האם יש צורך לערוך שינויים בחוקה הנוכחית?

תשובה: ניתן לערוך שינויים בחוקה הנוכחית למטרה זו או אחרת, אך אל לנו להסתפק בכך. אנו כעת בתקופה של מהפכה וכמו במהפכה אנו יכולים לעשות טעויות. יותר חשוב משינוי כזה או אחר בחוקה הוא הצורך בדיאלוג לאומי אשר יאפיין את האינטרסים הלאומיים לפני הבחירות. והועדה הממלכתית העצמאית תהיה אחראית על יישומן של ההחלטות שיתקבלו בדיאלוג הלאומי בחוקה החדשה.

שאלה: מהן הסכנות בקיום בחירות לפרלמנט בספטמבר הקרוב ואחריהן בחירות לנשיאות?

תשובה: במידה ונקבע חוקה אחרי קיום הבחירות למועצת העם ולשורא ולאחר מכן נבחר את המנגנון הנשיאותי אנו נאלץ מהר מאוד לרוץ לבחירות חוזרות ובנוסף הועדה הממלכתית אשר תפקידה לדאוג לכינון החוקה החדשה לא תהיה עצמאית אלא תוצר של הפרלמנט החדש. כמו כן למפלגות הלאומיות הישנות יש אחיזה בכפרים, במועצות המקומיות ובמחוזות ולכן כוחן כיום גדול יותר.

שאלה: כיצד אתה רואה את מערכת הבחירות הבאה?

תשובה: חלק מהבעיה היא חוסר השקיפות וחוסר הדיאלוג עם העם ואי הצגת החזון, מה שמוביל לחוסר בחירה אמתית של האזרח. זכותו של האזרח לדעת מה יוליד יום ומה היא הדרך הרצויה. אינני מעוניין לראות את המפגינים עוזבים את כיכר אל-תחריר. אני יודע שהמועצה הצבאית העליונה מעוניינת לסיים את השלב הזה במהירות האפשרית. אני יודע שהדרך קשה במיוחד לאור הבעיות הכלכליות ולכן הצעתי שני דברים: ראשית, הרכבת מועצה נשיאותית/מייעצת אזרחית אשר יכולה לכלול גם אנשי צבא, וכך להסיר את הנטל מכתפי הצבא אשר סופג את כל הביקורת והכעס. יש צורך בהתוויית החזון. אני לא רוצה לשמוע שהצבא עסוק בקביעת אסטרטגיה כזו או אחרת אשר גורמת לניסיונות לקצר את זמן תקופת המעבר. שנית, יש להפריד בין תפקידו של הצבא כמוסד צבאי ותפקידו ההיסטורי ובין תפקידו הנוכחי כמשטר שיש לו תפקיד מדיני במדינה כתוצאה מהמהפכה ואשר תפקידו כיום הוא לשמור על בניית המוסדות הדמוקרטיים. לכן יש צורך בשקיפות אשר היא הבסיס לאמון העם. שלישית, הפיכת ממשלת המעבר לממשלת ישועה לאומית אשר תפקידה לא רק יישום רפורמות פוליטיות וכלכליות אלא יש צורך לאפשר לה להתמודד עם המצב הנוכחי במיוחד בנושא הכלכלי אשר טומן בחובו סכנות.

שאלה: מה צריכים להיות טיב היחסים בין הצבא למערכת הפוליטית לאחר תקופת המעבר?

תשובה: אני חושב שזה חשוב מאוד שיהיה סעיף בחוקה בו נאמר שתפקיד הצבא הוא לשמור על החברה האזרחית ועל החוקה. ובתקופה הקרובה יהיה לצבא תפקיד חיוני בשמירה על הדמוקרטיה שבחיתוליה.

שאלה: כיצד אתה רואה את מאסרו של הנשיא מובארכ? וכיצד זה ישפיע על תקופת המעבר?

תשובה: דווקא בתקופה הזו עליינו לפעול לפי החוק הפלילי ולהשתמש בחוק החירום, מה שנמנענו לעשות במהלך 30 השנים האחרונות, בשביל להשיב את הביטחון והסדר הציבורי למצבם הטבעי. בשביל שניתן יהיה לעצור את "סמלי המשטר הקודם" ולממש את רצון המהפכה. במיוחד לאור העובדה שאפילו המועצה הצבאית העליונה עצמה ציינה שישנם ניסיונם להפיכת-נגד. לא רק פירוקה של המפלגה הלאומית. עצם העובדה שלקח כמעט חודשיים עד שהחל גל המעצרים של הסמלים הראשוניים של המשטר ולאחר מכן השניים והשלישיים, שעורר תהיות בקרב רבים, מה לא ברור שמדובר פה בשחיתות קשה ובהלבנת הון?!

מבלי לחפש אשמים, אנו נמצאים היום לאחר שהתקבלה החלטה לאסור את ראש המשטר ובזה למעשה שרטטנו קו אדום וברור שאומר שאף אחד לא נמצא מעל החוק. הצעד הזה ישיב למועצה הצבאית העליונה את אמינותה בפני אזרחי מצרים, במיוחד לאור הקלטת שהושמעה לנו בטלוויזיה בקולו של מובארכ בה הוא איים לרדוף אותנו.

שאלה: האם אתה חושב שהפלג הדתי במצרים יכול להוות סכנה על עתיד הדמוקרטיה המצרית?

תשובה: הדבר החשוב ביותר הוא להגיע להסכמה לאומית לגבי צביון המדינה וערכיה. בנושא הזה נראה לי שישנם שני קווים אדומים שאסור לחברה המצרית לחרוג מהם: צביונה של המדינה כחברה אזרחית וכחברה שווה. במסגרת שני הקווים האדומים הללו כל הדעות מותרות בין אם אתה שייך לאחים המוסלמים או לפלגים הסלפיים, ללא קשר לגזע או מקום הולדתך – יהיה חופש דעה לכל – במסגרת הדמוקרטיה. אני מברך על כך שהסלפיים הם חלק מהחברה המצרית. אבל אם אני רואה משהו חותך את אוזנו של אזרח מצרי אחר, האזרח צריך לשבת בבית הסוהר. לאף סלפי אסור לכפות את דתו על אזרח אחר בכוח. לכל מדינה ישנם קווים אדומים. אף מדינה דמוקרטית לא יכולה להרשות לעצמה מפלגות פשיסטיות או נאציסטיות אך בכל מדינה יש מפלגות ימניות ומפלגות שמאלניות הכל במסגרת החוק ותחת פיקוחו של בית המשפט העליון. בסופו של דבר הבחירות הן אלו שקובעות. אין פה חילוקי דעות לגבי אופי המשטר ואין פה ויכוח על הצורך לכבד את דעת הרוב עם שמירה על זכויות המיעוט. לכל אזרח מצרי הזכות להביע את דעותיו ואת אמונותיו בצורה שאינה עוברת על החוק, על בסיס שוויון מלא.

ההשפעה החיצונית על מצרים בתקופת המעבר

שאלה: האם לדעתך שואפות ישראל וארצות הברית להשפיע על ההליך הדמוקרטי במצרים?

תשובה: אינני חושש ממעורבות אמריקאית וישראלית בנעשה במצרים. החשש הזה הוא חלק מאובדן האמון של האנשים משום שמצרים הפכה למדינה שולית בחשיבותה ולכן יש ביננו ששואלים האם ישראל וארצות הברית יאפשרו לנו לעלות על דרך המלך?! עד כדי כך שאנו מדברים על כך שהנשיא הבא של מצרים צריך להיות מוסכם על האמריקאים. עד כדי כך אנחנו מוגבלים?! עליינו לזכור שהמהפכה התרחשה למרות התמיכה של משטר אובאמה במובארכ. ביומה השני של המהפכה, ב-26 בינואר הכריזה שרת החוץ האמריקאית, קלינטון כי להערכת ארצות הברית משטרו של מובארכ יציב אך לאחר שבועיים השתנתה עמדת ארצות הברית ב-180 מעלות והנשיא אובאמה הודיע כי העם המצרי מעורר השראה. הפכנו לפלא בעיני העולם.

שאלה: מה לדעתך הצעדים בהם ינקטו ארה"ב וישראל בכדי לשמור על השפעתן באזור? האם אתה פוסל את האפשרות כי הן ישתמשו בכוח צבאי או בקלף של הסיוע הכלכלי במידה ויראו לנכון?

תשובה: ראשית אני מתנגד לכל צעד מיליטנטי נגד מצרים, או שימושש בקלף הכלכלי כחלק ממאבקי השפעה. ככל שהעולם הערבי מרגיש מאוים כך גם גדלה הסכנה על בטחונה של מדינת ישראל. ויציבות מצרים והצלחתה רק תתרום להיותה מדינה מפותחת, מודרנית ומתקדמת. מצרים מודרנית תסייע בייצוב האזור ופירוק המתיחות, הנפיצות והרדיקליזציה שהפכה להיות בעיית העולם כפי שאנו עדים לה בפלסטין, בתימן, בסומליה, בעיראק, באפגניסטאן ובלוב. חצי מהעולם הערבי נמצא כיום במצב של מלחמות אזרחים ולכן כל העולם מעוניין שמצרים תשוב לתפקידה הקודם כבסיס תרבותי, חינוכי כסמל לקדמה אזורי.

שאלה: אבל האם זה ימנע את המשך מאבקי ההשפעה באזורנו?

תשובה: כל מדינה צריכה להגן על האינטרסים שלה. וכל מדינה תנסה להשפיע על הנעשה במצרים בדרך שתתאים לצרכיה, דה-פקטו לא ניתן לכפות דבר.

מרכיבי הביטחון הלאומי של מצרים

שאלה: מהם לדעתך מרכיבי הביטחון הלאומי של מצרים?

תשובה: אני אחלק אותם לארבעה מרכיבים עיקריים:

א. בניית "עוצמה רכה" (soft power) .

ב. פיתוח הערוצים החיוניים למצרים באמצעות מדיניות חוץ, בשלושה ערוצים מרכזיים: (i) הערבי, האסלאמי והאפריקאי. (ii) האירופאי. (iii) הכלכלות המתפתחות (דרום אפריקה, הודו וברזיל).

ג. זיהוי האינטרסים הלאומיים הקבועים של מצרים והגדרתם של הקווים האדומים.

ד. צבא חזק אשר יכול להתמודד עם כל האתגרים כגון, טרור, פשעים מאורגנים ומלחמות אזרחים.

מצרים-ישראל

שאלה: תאר לי את אופיו של המאבק הישראלי-ערבי פוסט אירועי ה- 25 בינואר?

תשובה: כבר אמרתי בעבר כי השלום עם ישראל הינו בין הממשלה המצרית ותל אביב ואינו עם העם המצרי. והרגשות המצריים והערביים הם שזהו שלום כפוי, אך זה יכול להשתנות עם שינוי המדיניות של ישראל, ארצות הברית ושל המערב. כל עוד אין מאזן כוח הפתרון אינו צודק. השלום האזורי נושא ונותן במסגרת מאזני הכוחות ולאו דווקא על כוח צבאי. במידה ומצרים תצליח לבנות את עוצמתה הרכה, אזי ישראל תהפוך ל"לוקסמבורג של האיחוד האירופי", היא זאת אשר תשאף להסכמים עם כלל העולם הערבי. הפוליטיקה היא האיזון של האינטרסים.

שאלה: מה היו עומקן של חילוקי הדעות בינך ובין ארצות הברית בתקופת היותך ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית.

תשובה: בנושא עיראק, מסקנות הדו"ח של הסוכנות לאנרגיה אטומית ברורות ועליהן העדתי במושב מועצת הביטחון של האו"ם ב-7 במרץ 2003 טרם המלחמה. המסקנות היו כי לא נמצאו הוכחות כי ברשות עיראק נשק גרעיני. אלו היו גם דבריו של ידידי האנס בליקס האחראי בועדת עיראק על סוגיית הנשק הלא קונבנציונאלי, מה שאילץ את ארצות הברית לצאת למלחמה בעיראק ללא החלטת מועצת הביטחון תוך הפרה של החוק הבינלאומי. ולכן קופי ענאן, מזכ"ל האו"ם בזמנו תיאר את היציאה למלחמה כלא חוקית משום שלא הייתה לה הלגיטימיות של מועצת הביטחון. חילוקי הדעות ביני ובין ממשל בוש לא נסובו אך ורק על סוגיית עיראק. מכיוון שהייתה לי נגיעה לכל הסוגיות הרגישות כגון לוב, סוריה ואיראן ולכן ארצות הברית הייתה המדינה היחידה שהתנגדה למינויי לקדנציה שלישית בתפקיד. היו חילוקי דעות קשים ביני ובין השגריר האמריקאי והישראלי בסוגיית סוריה ואיראן, מה שהוביל למאבק קשה מאוד. היה חשש אמיתי מפריצת מלחמה נוספת שתערער את האזור כולו על בסיס ידיעות שרובן אינן נכונות וחלקן מוטעות. באותה תקופה, אם היית נכנס לגוגל ומקיש את שמי היית מקבל כ-6 מיליון תוצאות אשר ברובן הייתי מכונה "מרגל איראני" או מוטה לטובת העולם הערבי והאסלאמי.

שאלה: מה מסגרת יחסיך כיום עם ישראל, ארצות הברית ואיראן?

תשובה: בנוגע לישראל ואיראן, אין לי תקשורת קבועה עמן. אם איראן תבקש להיפגש עמי אשמח אך עד היום לא היה שגריר איראני בקהיר. אינני עושה הבחנה בין מדינה אחת לשנייה ואין לי רגישויות כאלה או אחרות. מה שאני אומר בפרהסיה אלו הדברים שאני אומר בדלתיים סגורות. בנוגע לארצות הברית אין לי יחסים מיוחדים עמם אך גם איני אויב או חבר שלהם. ארצות הברית, כמוה כמו מדינות אחרות, אני יושב עם כל המשלחות שמגיעות למצרים ומבקשות לשוחח עמי. כפי שכבר נועדתי עם ראשי המדינות ושרי החוץ של רוסיה, יפן, תורכיה וראש ועדת החוץ של הקונגרס.

מצרים כיום

שאלה: כיצד אתה רואה את מצבה של מצרים כיום?

תשובה: תוצאות השחיתות הנפשעת הביאו את מצרים להוביל ברשימת המדינות המושחתות והנחשלות, מבחינה כלכלית (אנחנו במקום ה-49 מתוך 60), בהתפתחות אנושית (אנחנו במקום ה-123)

שאלה: האם אתה חושש לגורלה של מצרים?

תשובה: אם עלינו על דרך המלך ונחוקק חוקה חדשה, נערוך בחירות דמוקרטיות לפרלמנט ולנשיאות. אם נבנה את המוסדות שלנו על פי החוק ובשקיפות מלאה על בסיס האינטרסים החברתיים בצורה קולקטיבית ושקולה ונשיב את האמון במערכת ונכבד את דעות המיעוט אז אינני חושש לגורלה של מצרים.

שאלה: האם אתה חושב שהנשיא הבא של מצרים צריך להיות בעל רקע צבאי?

תשובה: אינני חושב כך. רוב אזרחי מצרים חושבים שהגיע הזמן לבחור נשיא אזרחי, לאחר 60 שנה של שלטון של גנרלים. ויחד עם זאת אין זה חשוב מי יבחר אלא כיצד יבחר והאם הבחירות יהיו חופשיות עם שקיפות מלאה. זכותו של כל אזרח לראות עצמו מועמד לנשיאות.

מסמך סודי של המודיעין הסורי חושף: המלצות המודיעין הסורי כיצד להערך לקראת גל ההפגנות בסוריה

14.4.11

הי חברה, ענת קם לא לבד,

אחד הבלוגים הסורים הטובים שיש - http://alazdy.blogspot.com/ פרסם היום מסמך אותנטי של המודיעין הסורי ובו הוא חושף בפרטים את המלצות המודיעין הסורי כיצד משטרו של אסד צריך להתמודד עם גל ההפגנות והמחאה הציבורית שהגיע לסוריה. מסקנות הדו"ח הן מה- 23.3.11.

מסמך סודי של המודיעין הסורי חושף:

PAGE 1


Syrian Arab Republic
General Directorate Of The Intelligence Services
No. / /
Date / /
Without Record / Top Secret


General Directorate Of The Intelligence Services / Top Secret


Detailed Plan for implementation:

Evaluation:


It is imperative to make use of the previous experience in dealing with the hostile Muslim Brotherhood movement, and to learn from the mistakes of the Tunisian and Egyptian regime, especially since they neutralized the power of the army and Republican Guard from the beginning, and allowed media outlets to cover every movement until matters got out of control.


In the detailed plan, things won't get to point where the regime or state is endangered or the current continuation [of rule] is under threat, and the final result will be passage of many tiresome months, and after that the regime emerge more powerful indefinitely.

The miniature security panel consisting of A.S. [likely to be Asef Shawkat], M.N., H.K., A.M., H.M. covered at 23/3/2011 regarding opposition protests and discussed the matter from all its aspects (Security, Economic, Political) and has set the following measures: It is stressed that the treatment of the matter requires shared security-media-political-economic work.

Detailed plan:


The plan depends on three complementary factors: Media [PR], security and field performance, political and economic.


Media/PR Factor:


- Connecting the protests with personalities who are detested among the Syrian public, such as known Saudi and Lebanese personalities [possibly alluding to March 14] and connecting all of them with Zionism and the USA.

There is a plan prepared being prepared by a security cell, which will be introduced/implemented in a suitable, timed way on questionable sites under the name of "Bandar Sultan's plan", which is believable and convincing.


- Intense Media campaign accusing protesters and opponents of subservience to Israel, Saudi Arabia and the USA. In the case of killings, the security cell should repeatedly accuse armed or radical gangs, and claim that the security apparatus and army are contributing to the protection of order, stability and the people.


- Indirect media campaign on TV and privately-owned channels about sectarian strife/disorder, and instilling fear of the Muslim Brotherhood in Christians and Druze, warning them of the reprisals they might face by them if they did not participate in ending the protests. Enlisting the Alawites in the coastal regions so they can defend 'their' regime and lives, which are going to be threatened by Sunni radicalism.


- Instructing some security units in all security agencies to work within Facebook to respond to and disrupt the communication of the opponents, labeling them as opponents of the regime with fake names/nicknames, posting views/opinions which damage the reputation of the opposition, and possibly also exposing 'schemes and plans' hostile to the president and the state.


- Forbidding all media outlets from going to the places of unrest, and punishing anyone broadcasting any news which doesn't serve the state - and not showing any tolerance in this matter.


- In case the opposition manages to take pictures or film any videos, the security cell should prepare scenes from the protests and insert loopholes in them, so they can broadcast on state media and subsequently exposed so as to remove credibility from the films/videos of the opposition

PAGE 2


- When being prevented from providing coverage or intervening, the media often relies on eyewitnesses, and we expect that a few of them would dare to call satellite channels to provide their testimony - therefore it is the responsibility of the 'media/press intelligence' cell to prepare some eyewitnesses from 'professional security agents' to contact satellite channels and provide them with exaggerated testimony, with the prerequisite that it should contain loopholes, so it can be directly exposed in our State Media and also on satellite channels in order to 'damage the credibility of any eyewitnesses'.


- Instructing some members of the people's assembly to respond to the 'opponents' and 'vandalists', and to provide them with some points and specifics on how to respond to them.


- Instructing some personalities from the state apparatus located in the place of the protests to respond to the protesters and 'opponents'.


- In case the protests are too intense and hard to ignore, it is inevitable that the 'opposition' should be turned into local demands specific to the region only.


- Sending a convoy of cars carrying pictures of the president, with the possibility of adding the Syrian flag, with the help of security units, their friends, children of government officials and army officers inside cities, and providing these cars with sirens similar to those equipped on ambulances, to create awe within the spirits of by-passers and residents.


- Inviting some moderates within the opposition to [interviews] on State TV, with the possibility of using 'shaming' and some courtesy to persuade them, for this dilutes their demands and turns them to trivial, simple demands they're asking the president to fulfill for them. This is also useful for creating splits in the protective and opposing factions within the opposition.


- The announcement of strict instructions by the Ministry Of Education to 'warn' schools and pupils about the usage of the Internet and Facebook.


- Instructing some artists loyal to us or 'captured' by us to talk to [people in] the places where the protests are happening or the opposition in accordance to what we provide them with.


About the security cells and field performance:
_______________________________________________
- No tolerance of any harm to the image of the highest symbol [of the state] (possibly referring to the president), because this, if tolerated, will increase the opposition's ability to cross all lines.


- It is expected that the opposition's gatherings will be held in places with high population density in order to draw attention and encourage others to join them, and here it's needed to 'blockade/barricade' and isolate the place as much as possible and to sneak in security units in civilian clothes in between the protesters to create disputes and foil/disperse the gathering as soon as possible, and also to arrest some of the 'vandalists' if needed.


- Instructing the 'Information Security' branch in the administration and in the centre for scientific studies to cooperate with the two mobile phone providers to monitor the cell- and landline phones of some expected and known 'insightful' and opposition personalities.


- Calling and 'summoning' the youth to instill a fear of participation [in the protests] in them, arresting some of them and announcing a 'general conscription' in the armed forces in order to exhaust [the strength] of the youths and activists with visiting the recruitment offices.


- Exhausting the strength of the opponents and symbols of the opposition with lawsuits of all shapes and forms, slandering their moral and religious reputation, and it is possible to use some means prepared specifically for this purpose.


- Forbidding prominent members of the opposition from all travel, regardless of reason.


- Instructing the Military Security branch to monitor all mid- and high-level command in the army, especially Sunni ones.


- In the case of violent confrontations between army units and protesters, it is required to issue a clear order to cease all fire [from the side of the army], with the order not being applicable to trained Security Forces, and units belonging to the 'serba' and 'souda' companies, and to use snipers within these companies in a non-apparent way to prevent the localization of the source of the fire - also to increase cover: There is no problem in killing some units and officers of the army, as this is useful in increasing the animosity of the army towards the protesters.

In any place the protests go out of control:

- Isolation of the place with security and army forces, and cutting off electricity, communications, and internet.

- Arresting some influential personalities from this place, and if the situation is critical - killing them.

- Making use of some smugglers and criminals, flooding the place with them and creating a state of chaos.

- Sending trained security forces in civilian clothing to the place of the protests, who should attempt to convince the protesters of using weaponry against the army and security forces.

- Deploying security forces and units from the 'Serba' and 'Souda' companies with snipers in organized campaigns during the protests, with the number of fatalities not exceeding 20 every time, because this might expose the matter and make a case for outside intervention.

PAGE 3


- Deploying Druze and Christian units/officers in the army to the places of protest and tempting them to defend them selves, also deploying units of the army based in remote regions to prevent cases of refusal, rebellion, or hesitation.

- If a critical or potentially dangerous situation develops, getting everyone to choose between security and stability, or the freedoms they're demanding, and here they will choose their security and safety. This can be implemented with some assassinations [of individuals] belonging to different sects and clans, or detonating some places of worship in regions with intense protests.

Economic factor:

- Planning/Sending out a massive demonstration in favor of the president before his speech in front of the people's assembly, so his speech would be a response to the demands of the masses and nothing more. Strict instructions should be issued here to government institutions, syndicates, unions and schools to gather employees and pupils and issue new slogans/banners to them.


The president's anticipated speech:


- Delaying the speech as much as possible, as this delay is an expression of the state's power and its immunity to the current events - it also contributes to clearing the image and setting the amount of political movement needed. Any change we might be forced to make must be presented as if we were the ones who started it and called for it.


- Giving a picture stable impression of the regime.

Measures that can be presented in the president's speech before the people's assembly:


- Increasing the salary of government and public sector employees after consulting the minister of treasury and putting plans for returning the economic stability with 3 months, especially if this raise might destabilise the current economic interests.

- Promising to create new jobs to distribute among the governorates.

- Lowering the price of some essential goods.


- Partial governmental change and exposure of the corruption of some ministers - this requires one security panel to decide which ministers will be sacrificed.


- Lowering the price of mobile phone calls officially, with the possibility of reclaiming part of the losses through hidden costs.


- Giving personal and public privileges to some Muslim and Christian religious figures who are close to the regime and using them to slander the protesters and the opposition, and asking them to use convincing verses from the Qu'ran or specific Hadiths discouraging them from participating in the current events.


- Sending official figures acceptable to the people to talk with opposition and to ask them to accept the political leadership's attempts to converse with them - some of them will accept immediately, some will accept with reservations, and some will reject the matter entirely. This is useful in creating disputes and splits within the opposition and preventing them from appearing as an effective, monolithic actor which can be influential in the protest movement.


- Responding to some of the Kurdish demands regarding citizenship, but only if that happens in a way that doesn't change anything in the state and society or disrupts the current balances - and this response is only to conscript them and suppress their acceptance of foreign intervention if the opposition protests intensify - for the northeastern region is the only problem in regard to this issue as the other regions are not expect to accept such a thing.


- Instructing Syrian embassies overseas, as well as the foreign ministry to reassure the USA and the European states, and reminding that the Golan front might be susceptible to instability if the radicals succeed and gain control.


- Instructing the Syrian embassy in all states to monitor Syrians and their behavior - the foreign ministry is to act in this matter.


- Preparing security and media teams for implementation as soon as possible and as secretly as possible.


Note: The entirety of the detailed plan is not to be put in the hands of anyone or any team of the operation, but should be split into branches and sections

ראיון עם שר הנפט של מצרים

10.4.11

העיתון המצרי "אל-שורוק" - http://www.shorouknews.com/ContentData.aspx?id=428286

שר הנפט המצרי - מסנגר על משרדו ועל הסכם יצוא הגז לישראל והודף את כל האשמות המגוחכות והמספרים ההזויים שמוטחים בו חדשות לבקרים

עבדאללה ע'ראב, שר הנפט המצרי: אנו מייצאים גז לישראל בעלות של יותר מ-3 דולר ומרווחים יותר ממה שמרוויחה ארצות הברית על יצוא גז.

בצילן של החקירות המתנהלות בימים אלו במצרים נגד שר הנפט הקודם והקולות שעולים כל יום שישי מכיכר תח'ריר הקוראים להפסקת אספקת הגז לישראל ודעת הקהל אשר העובדה שמצרים מספקת 40% מצריכת החשמל של ישראל לא ערבה לאזניהם, יוצא שר הנפט הנוכחי, עבדאללה ע'ראב להגן על משרדו ולהעמיד את הדברים על דיוקם.

"אלו שישבו בכיסא זה לפני עסקו יותר בפוליטיקה מאשר בנפט, מאז שסוגיית אספקת הגז המצרי "נחטפה" על ידי ארמון הנשיאות ונוהלה משם" [....] "לכן קודמי לא נשאר הרבה זמן בתפקידו (בהתייחסו למנהדס מחמד לטיף) ואף אני נתקל בלחצים דומים".

ע'ראב אשר מכהן בתפקיד שר הנפט כחודש ימים מבקש שלא ינסו להצר את צעדי משרדו בכל הנוגע ליצוא הגז לישראל. השר לא מרגיש שיש עדיין טעם לדבר על איש העסקים סאלם שייסד את EMG - החברה האחראית על יצוא הגז לישראל, ולאחר מכן מכר אותה לאמריקאים ולישראלים. אך גם כשהו מנסה להתחמק מסוגיות אלה הפוליטיקה אינה מרפה וככל הנראה אין לשר את הפריבילגיה להמשיך ולהתחמק כל עוד ההמון בכיכר אל-תח'ריר אוחז בגרונו ואינו מרפה. עליו לענות לכל אלו שבהפגנות יום שישי דורשים את הפסקת אספקת הגז לישראל במידה ולא יעלו את המחיר כנדרש. גם אם יצליח להתחמק מהסוגיה הראשונה הקשורה ביצוא הגז לישראל עדיין ישנה הסוגיה השנייה שעליו יהיה לתת את הדין והיא התמיכה והסובסידיה לשוק האנרגיה המקומי אשר קשור לרווחתם של כלל אזרחי מצרים.

"אפילו כעת האנשים לא מאמינים לנו שאנו לא מייצאים גז לישראל בשווי 1.3 דולר לממ"ק, אנשים עדיין מאמינים שנעשה כאן מחטף, תמיד יהיו אלה שיגידו שניתן היה להשיג מחיר טוב יותר" [...] "לומר לכם שהמכיר הנוכחי מספק בעיני? התשובה היא לא. תמיד יכול להיות מחיר טוב יותר. אני ודמייני, כולנו היינו מעוניינים שמחיר הגז יהיה 14 דולר ויותר" [...]" מה שאנשים שוכחים המשא ומתן על מחיר הגז נעשה תחת לחץ של חוזים, בעיות טכניות ופוליטיקה מה שמגביל את היכולת לשאת ולתת".

"אם יש כאלה שחושבים שהם יכולים להעריך את ההפסד היומי באספקת הגז לישראל בכ- 13 מיליון דולר, אגיד ומה אומר? מהו המחיר שעלינו לשאת ולתת עליו עם ישראל? לא ברור לי על בסיס מה אומדים "כל המומחים הגדולים" את שווי ההפסד. אני מקווה שכולנו מבינים שאין "מחיר קבוע" שבאמצעותו ניתן לחשב את גודל ההפסד, משום שאין מחיר גלובאלי לגז.

" יש כאלה שלא יאמינו לי שאנו מרוויחים כיום יותר מארצות הברית על יצוא הגז. אנו מוכרים אותו ביותר מהמחיר האמריקאי אשר עומד היום על 1.5 דולר אבל עדיין פחות מהמחיר באירופה".

השר מתבקש להשיב על מספר שאלות הנוגעות באופן ספציפי בהסכם עם ישראל ועל כך משיב:

"הסכמנו כי כל שלוש שנים ניתן לבחון מחדש את החוזה".

"אנו לא נושאים ונותנים רק על מחיר הגז עם ישראל אלא עם כל המדינות להן אנו מייצאים גז" [...] "אך אין אני יכול לנקוב במחיר קבוע לכולן. אנו נושאים ונותנים עם כ-20 חברות ואין בכוונתי להודיע מבעוד מועד מהו המחיר, כי הרי אז אין סיכוי שניתן יהיה ליישמו. למה לי לשים את עצמי בעמדה שאני אכשל בה?. כבר התחלנו במשאים ומתנים, אך אין אני מתכוון לנקוב בשמות החברות שכבר נועדתי עמן ועם אלו אני עוד אמור להיוועד אך בסוף אני אשב עם כל החברות שלמדינותיהן אנו מייצאים גז. טרם נפגשתי עם החברה הישראלית, שלחנו אליהם מכתב וכעת כל שנותר הוא לקבוע את מועד המפגש".

"אנו נערכים לצמצום יצוא כמויות הגז ממצרים אך לא נפגע במחויבויות שלנו" [...]" יחד עם זאת אנו בודקים אופציה של אי חידוש כמה מההסכמים בעתיד" [...] "אני אומר לכל המתנגדים, תארו לעצמכם מה יקרה במידה ונקשור את נפשנו למחירי יצוא הגז של מדינות אחרות אשר חתמנו עמן חוזה ב- 2000/2001?"

מה יקרה אם מחיר הגז יצנח לאחר שנקבע שער גבוהה, ואנו נקשור את המחיר שלנו למחיר של מדינות אחרות? לו נייצא את הגז ב- 3 דולר ומחירו יצנח לדולר אחד, לא נפסיד?"[...]" מחיר יצוא הגז מארה"ב בשנת 2008 הגיע ל-14 דולר, לאחר מכן צנח לדולר וחצי. אנו מייצאים ביותר מדולר וחצי ולכן הרווחים שלנו גדולים מאלו של ארה"ב אך לא יותר משל אירופה. אנו מייצאים כיום גז לישראל ביותר מ-3 דולר ולכן זה יותר ממה שהאמריקאים מרוויחים".

"כשר הנפט אין לי את הסמכות להפסיק את היצוא לישראל אפילו אם הייתי מעוניין בכך"[...]" יש לנו חוזה עם הצד השני ואנו מחויבים לו"

"בתפקידי כשר הנפט, אני עובד עם החברות ולא מתעסק מי הם הבעלים של החברה ומה הזהות שלה".

"כל אלו שמלינים על תפקודו של משרד הנפט ומנסים להצר את צעדינו בנוגע לאספקת הגז לישראל, צריכים לזכור שישנם כ-200 אלף פועלים אשר עובדים בשוק הנפט והגז"[..]" וכמו כן אל למפגינים לשכוח כי בכל תקופת המהפכה סופק הגז והדלק לכל האזרחים ולא החסרנו מאזרחינו דבר"

הדיפלומטיה התורכית - "קיסנג'ר" של המזרח התיכון

7.4.11

אל-ג'רידה, אל-קודס אל-ערבי, אל שארק אל-אווסט, אל-יום אל-סבע

חברה לא לכעוס, אני לא מנסה לצבוע את התמונה התורכית באור ורוד. הוא לא גיבור. וכן הוצאתי לשניה את ישראל ממפת האינטרסים של תורכיה. מה שניסיתי לעשות כאן הוא לתת את הפרשנות שלי שמתגבשת מתמונת המצב שמשתקפת דרך העיתונות הערבית בנוגע לאסטרטגיה התורכית ומדיניות החוץ במזרח התיכון לאור השינויים הדרסטים שמתחוללים באזורנו מראשית חודש ינואר 2011.

הדיפלומטיה התורכית - "קיסנג'ר" של המזרח התיכון

האיש שהגה את מדיניות החוץ התורכית החדשה ZERO-PROBLEM נאבק כעת בכל החזיתות במקביל בשביל שהסכר שבנה לא יתמוטט.

בצעדים אקרובאטיים מנסה שר החוץ התורכי, אחמד דבוטוגלו לייצב על ראשו את כל המערכת הכאוטית שמתרחשת בימים אלה במזרח התיכון כאשר, מצד אחד תומכת תורכיה בדרישות לסדר חדש ורפורמות דמוקרטיות במזרח התיכון ומצד שני החשש מנפילת המשטרים הקיימים והפיכת המאבק לחופש למאבק עדתי פנים אסלאמי הולך וגובר.

אם בחזית המצרית/תוניסאית/לובית/פלסטינית/איראנית/בחריינית/תימנית/סורית תורכיה היא זאת שמובילה את הקו המדיני בכל אחד מהערוצים. במהפכות בתוניס וב‏‏מצרים קרא ארדואן לשליטים-מובאכ/בן-עלי להתפטר ותמך באופן מוחלט בצעירי מצרים ודרישתם בשינוי גם שהקול שנשמע מוושינגטון היה עוד מגומגם. אותו מקרה בדיוק אנו רואים במקרה הלובי. תורכיה הייתה הראשונה עוד לפני הליגה הערבית שקראה להדחתו של קדאפי ודרשה מהמנהיג הלובי להפסיק את הירי על אזרחי לוב. תורכיה תמכה בקואליציה ובמדיניות ה- NO FLY ZONE ולאחר 4 ימים של התקפה, דרשה את הפסקת המבצע המקיף. כיום נמצא בלוב יועצו של קדאפי שדן עם התורכים בתנאים להעברת השלטון לידי ממשלת המעבר והתנאים לכניעת הכוחות של המשטר הנוכחי.

גם במקרה הבחרייני המתווכת היא תורכיה. לאחר שהחלו גלי המהומות בבחריין והניסיון האיראני לבצע הפיכה במאנאמה נכנסו כוחות "אל-ג'אזירה" למאנאמה וסיכלו את ניסיון ההפיכה. המלך הודיע שהיה ניסיון הפיכה שכשל בבחריין ומי שאחראית לניסיון היא איראן. איראן מצידה הודיע שהיא דורשת מסעודיה להוציא את כוחותיה לאלתר מבחריין והזהירה את הסעודים מ"לשחק באש", סעודיה השיבה אש, והממשלה הסעודית פרסמה בראשית כי סעודיה אינה מתכוונת להוציא את כוחות הצבא מבחריין עד שהמצב יתייצב וכדאי מאוד לאיראן לא להתערב בענייני הפנים של המפרציות.

התגובה לא אחרה לבוא והשגרירים של כווית, בחריין וסעודיה הוחזרו לבירותיהם. בנוסף הגיעו שר החוץ הבחרייני, שיח' ח'אלד ושר החוץ הסעודי, סעוד אל-פייסל בדחיפות לאנקרה וביקשו מהתורכים לעמוד לצידם במידה ואיראן תנסה, שנית, לבצע הפיכה באחת המדינות. ארדואן מצידו הודיע כי הוא רואה בכניסת "כוחות אל-ג'אזירה לבחריין צעד לגיטימי שמעוגן בהסכמי הגנה בין מדינות המפרץ וביקש אי-מעורבות חיצונית בענייני הפנים של המפרציות. בנוסף הגיע אמש, שר החוץ התורכי דובוטוגלו למאנאמה במטרה להרגיע את ההסלמה בין ריאד וטהראן. והנה הדובדבן שבקצפת, לאחר סיום הביקור בבחריין הגיע דבוטוגולו, לסוריה ונועד גם עם ראש הזרוע המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, במטרה לתאם ועידת פיוס פנים פלסטינית אשר תיערך, ככל הנראה בקהיר כאשר במקביל נועד דבוטוגולו עם אבו-מאזן וכעת ישנו מאמץ משותף מצרי-סורי-תורכי לגשר על הפערים הקיימים עדיין בין חאמס ופתח.

כמו כן בשל החשש האמיתי מגל ההפגנות בסוריה שהולך ומתרחב, נועד השר עם נשיא סוריה, בשאר אסד ובמהלך מתואם עם רוסיה הודיע כי תורכיה מוכנה להעניק את הסיוע הכלכלי במטרה לזרז ככל הניתן את יישום הרפורמות הפוליטיות/כלכליות/חברתיות הנדרשות בסוריה.

אז מה ניתן להבין מכל זה:

1. תורכיה תומכת בתהליכי הדמוקרטיזציה בעולם הערבי ובעריכת הרפורמות הפוליטיות/חברתיות/כלכליות.

2. במדינות בהן רוב מוסלמי סוני מובהק שלא קיים בהן החשש לפתנה, תורכיה תמכה בהפלת המשטר הישן וכינון סדר חדש. דוגמת מצרים-תוניס.

3. במדינות בעלות אופי שבטי – ישנה תמיכה ברפורמות אך לא בדמוקרטיה מוחלטת וניסיון להעביר בצורה מסודרת ומבוקרת את השלטון לממשלת מעבר אחראית. דוגמת לוב-תימן.

4. במדינות בהן ישנה סכנה כי הדרישה בדמוקרטיה תוביל למלחמת אזרחים/פיתנה ולשינוי הסדר הדתי של המדינה. תורכיה שואפת להשארת המנהיגים הקיימים, אך לכינון רפורמות פוליטיות/חברתיות/כלכליות מקיפות ומואצות. בחריין/סוריה/ירדן/עיראק.

5. בנושא הפלסטיני – אני חושבת שישנה איזו הבנה כלל ערבית-תורכית כי פתרון הסכסוך הפנים פלסטיני קודם לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. וישנה סכנה אמיתית ליציבות הרשות הפלסטינית, ולכינון המדינה הפלסטינית. ולכן תורכיה ומצרים במאמץ משותף מרכזות כעת את המאמצים לכיוון הפיוס הפנים פלסטיני (במלך השבועיים האחרונים גם מחמוד א-זאהר וגם אבו-מאזן הגיעו לקהיר ושוחחו עם שר החוץ המצרי, ד"ר נביל אל-ערבי ושר החוץ התורכי, נועד עם משעל ועם אבו-מאזן).

התמונה היא כל כך מורכבת ונפיצה ולכן אי אפשר להעריך האם כל המאמצים המתוזמרים האלו יסתיימו בהצלחה מסחררת או בפיאסקו מרהיב – ONLY TIME WILL TELL

הפגנות היום השישי במצרים - "משפטי הטיהור"

9.4.11

מצרים -דו"ח מצב

אל-יום אל-מסרי, אל-יום אל-סבע ואל-אהראם

"משפטי הטיהור" - מדינה שלמה דורשת נקמה

"החל מסע טיהור נמרץ בקרב כל מנגנוני המשטר הישן וחיסול מעוזי הכוח האחרונים של מובארכ"

אמש שבו, על פי הדיווחים של אמצעי התקשורת כ-2 מיליון מצרים לכיכר תחריר ודרשו מהמועצה הצבאית והתביעה המרכזית להסגיר את הנשיא המודח מובארכ, משפחתו, מקורבים ובכירים רבים ולערוך להם משפטי ראווה פומביים בכיכר תחריר.

בין השמות שעלו, חוץ ממובאכ ומשפחתו היו: א. ספאוות שריף, מי שהיה דובר מועצת השורא, ממקימי המפלגה הלאומית (NDP) ואף שימש כמזכ"ל המפלגה עד מהפכת ה-25 בינואר 2011. ב. פתחי סרור, דובר מועצת העם 1991-2011 לשעבר (הפרלמנט המצרי מורכב משני בתים, מועצת העם ומועצת השורא) והיה מחליפו של מובארכ על פי סעיף 84 בחוקה הישנה. ג. זכריאן עזמי, מנכ"ל בית הנשיא לשעבר. ד. חביב אל-עאדלי, שר הפנים לשעבר. ה. ד"ר מחמד אברהים סולימאן, שר הבינוי והשיכון. ו. חסן עבד אל-רחמן, ראש שירותי בטחון המדינה לשעבר. אלו רק חלק מהשמות שהוזכרו ושאת ראשם דורשים המפגינים המצרים בכיכר אל-תחריר להביא לגרדום.

ההמון הזועם דורש לערוך משפט לא רק על שחיתות כספית אלא גם על השחיתויות הפוליטיות ועל הפשעים שנערכו נגד המפגינים במהלך מהפכת ינואר ההמון דורש נקמה על "קרב הגמל" על "רצח המפגינים" ועל פתיחת בתי הסוהר והניסיון ליצור כאוס וטרור בקרב אזרחי מצרים. ההמונים זעקו בקריאות "מהפכה, מהפכה מהפכה, אנו שבים לכיכר בפעם השנייה" והבטיחו כי במידה ומובארכ לא יובא למשפט הם יעבירו את ההפגנות לשארם א-שיח' (מקום מושבו של מובארכ מאז נפל משטרו) ויגררו אותו בכוח לכיכר.

האזרחים החלו מאשימים את המועצה הצבאית כי היא זו שמונעת מקיום משפט ציבורי למובארכ והחלו להקרא קולות בוז נגד טנטאווי, שר ההגנה וראש המועצה הצבאית העליונה.

בהפגנה השתתפו כמובן, כל תנועות המחאה, המפלגות הפוליטיות והאחים המוסלמים (מינוס המנהיג הרוחני שלהם, שיח' קרדאווי שבמקום לתת רוח גבית לתנועה שלו הוא נמצא בקטאר ועסוק בהתנגחויות מול המשטר הסורי), נוער המהפכה ותנועות חדשות שטרם מוסדו. במהלך ההפגנות נהרגו שני אזרחים מצרים ורבים נפצעו.

לאור ההפגנות הקשות של אתמול פרס היום הצבא המצרי והמשטרה המצרית את כוחותיהם לאורך שארם א-שיח'. מהבוקר מכתר הצבא את הוילה שבה שוכן מובארכ ומשפחתו ואף חוסם את הגישה לשדה התעופה ולמטוסו הפרטי של מובארכ בשל חשש כפול. אחד מהגעה של ההמון הזועם לשארם ושנית מחשש אמיתי שמובארכ ומשפחתו ינסו כעת להמלט מהמדינה ואז ההאשמה כולה תוטל על הצבא אשר איפשר לו להמלט.

חשוב לזכור כי עד היום הצבא המצרי נהנה מאהדה גדולה בקרב אזרחי מצרים ואף רבים ראו בו הגורם שסייע למימוש המהפכה. ולכן בשונה אולי, מ"הטיהורים הסטלינסטים" שפגעו קשות גם כן בצבא האדום, הצבא נישא עד היום על כתפי המפגינים ואף הביע את הסכמתו שטנטאווי יעמוד בראש המועצה הצבאית העליונה במקום עומר סולימאן (שר המודיעין לשעבר).

אם בראשית המהפכה עוד ניתן היה לאפשר למובארכ לברוח מהמדינה (כפי שעשה בן עלי בתוניס) היום זאת אינה אופציה ראלית. העם רוצה לראות את המנהיג הרודן נענש על 30 שנה של רודנות, ודבר לא יספק אותו מלבד זאת. את צדאם חוסיין הצליחו להוציא מהבור ולגזור עליו תליה, האירוניה היא שדווקא המנהיג הערבי הראשון שיצא בחריפות נגד עונש המוות שנגזר על חוסיין עתיד לזכות ליחס דומה מצד עמו.

שדווקא המנהיג הערבי הראשון שיצא בחריפות נגד עונש המוות שנגזר על חוסיין עתיד לזכות ליחס דומה מצד עמו.

"משפטו של מובארכ - דרישה לאומית"

דבר חשוב נוסף, מחמד בראדעי יצא היום בקריאה ברורה (באתר הטוויטר שלו) להמון המצרי וביקש לא להפוך את הצבא לקורבן הבא. בראדעי הדגיש כי "עתידה של מצרים תלוי באמון בין העם והצבא ורק כך ניתן יהיה לשמור על האחדות הלאומית – דיאלוג הוא הפתרון היחידי".

העיתונים מדגישים כי אכן ישנה מחלוקת קשה בקרב המועצה הצבאית העליונה לגבי עתידו של מובארכ וכיצד יש לפעול כעת. השאלה היא האם הצבא ימשיך במגמה של היענות לעם והסגרתו של מובארכ או לאו. לא ניתן יותר לשמור על הניטרלית במידה ומובארכ לא יובא לדין ועוד אזרחים יהרגו ויפצעו במהלך ההפגנות גם עתידו של מחמד חסין טנטאווי והמועצה העליונה בסכנה.

מתחת לפירמידה הקטנה כתוב: פרמית הפחד שנבנתה על ידי הפרעונים במשך 20 שנה, ועל יד הפירמידה הגדולה כתוב: פרמידת השחיתות אשר נבנתה על ידי הפרעונים במשך 30 שנה

ראיון עם שר החוץ המצרי בטלוויזיה המצרית

3.4.11

מתוך העיתון המצרי אל-מסרי אל-יום - http://www.youm7.com/News.asp?NewsID=382744

שר החוץ המצרי, ד"ר נביל אל-ערבי: " אנו מחויבים להסכם השלום עם ישראל"

אמש העניק שר החוץ המצרי ראיון לערוץ הטלוויזיה "דרים" המצרית בתוכנית "עשר בערב" ובו התייחס בפעם הראשונה להסכם השלום בין ישראל ומצרים על סעיפיו השונים ופירט את דעתו בנושא.

לפני שאני אפרוס בפניכם את משנתו ניתן לסכם אותה כך: מצרים הרשמית לא מעוניינת לפגוע בהסכם המסגרת של השלום בין ישראל ומצרים אך היא בהחלט תלמד מחדש את כל סעיפי ההסכם גם כאלו שלא זכו להתייחסות ויישום בתקופת הנשיא הקודם ויערכו בהם עדכונים אשר ידרשו את מחויבותה השווה של ישראל לכל סעיפי ההסכם.

השר הכחיש כי ישנם קולות במצרים הקוראים לביטול הסכם השלום בין ישראל ומצרים והבהיר כי אמנם אינו היה שותף לחתימת הסכם השלום אך זה חשוב מאוד שמצרים תהיה מחויבת להסכם אך גם ישראל מתבקשת לכבד אותו.

השר הבהיר כי למרות שמצרים מחויבת להסכם ישנם סעיפים שיש לתת עליהם את הדעת כמו: הסעיף בהסכם קמפ דיויד העוסק בחתירה לשלום עם כלל מדינות:

"המסגרת הנזכרת לעיל, לפי המתאים, נועדה להוות בסיס לשלום לא רק בין ישראל ובין מצרים אלא אף בין ישראל ובין כל אחת משכנותיה הערביות האחרות המוכנה לנהל עמה משא-ומתן לשלום על בסיס זה: וברצונן לשים קץ למצב המלחמה ביניהן ולכונן שלום אשר בו כל מדינה באזור תוכל להתקיים בבטחה; בהיותן משוכנעות כי כריתת חוזה השלום בין ישראל ובין מצרים הוא צעד חשוב בחתירה לשלום כולל באזור ולהשגת הסדר הסכסוך הערבי-ישראלי על כל הבטיו"[1]

הפאן הזה טרם קרה אך לעומת זאת הפלסטינים מעוניינים להיות חלק מהסכם שלום עם ישראל והיא מסרבת אך זה עדיין לא אומר שישראל מפירה איזה סעיף מסעיפי ההסכם.

אל-ערבי ציין כי הוא פוסל לחלוטין את השימוש במינוח "תהליך השלום" באומרו כי: המונח מתייחס לסיום הקונפליקט ולא לניהול הקונפליקט וכעת ישנו צורך אמיתי בקיום ועידה בינלאומית ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני וההיסטוריה תכריע בסופו של דבר... אל-ערבי אמר כי המאמצים כעת צריכים לעסוק בקיום ועידת שלום בדחיפות במטרה לישב את הסכסוך זהו אינטרס ישראלי, פלסטיני אינטרס של כלל מדינות ערב ושל העולם כולו.

אל-ערבי פסל את הטענות כי מצרים כבר אינה צד בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואמר: "להפך, הפלסטינים מודעים כי כעת במצרים נושבת כעת רוח חדשה ויש לה אינטרסים חדשים. זו מצרים המודעת לאחריותה ולזכויותיה והיא תדאג ליישם אותם. אין ספק שאנו נשיב לעצמנו את תפקידנו ומעמדנו האזורי והבינלאומי"

"קחו לדוגמא את המקרה בו ישראל סירבה לסגת מטאבה ובסוף נסוגה רק לאחר שהרוחות התלהטו והיה צורך בבוררות בינלאומית. לאחר הבוררות הבינלאומית בנוגע להסכם השלום ותוצאותיה שהיו לטובת יינו נדרשה ישראל לעמוד בהתחייבויותיה ונסוגה מטאבה והאדמות שבו לידי מצרים (באמצעות המשא ומתן והבוררות).

והוסיף: יתכן וישראל תאמר כי הנשיא הקודם (מובארכ) היה אוצר עבור ישראל, כי ישראל היתה יכולה "להוציא ממנו את כל מה שרצתה", וכי היום "האוצר נגמר" אין זו יכולה להיות המציאות שלאחר מהפכת 25 בינואר" [...] "בעודו מדגיש כי מצרים מחויבת לכל החלקים והנספחים של ההסכם ואין זו זכותה של אף מדינה לחרוג מחוץ להסכם זה..... אנו מחויבים לכל ההסכם ואנו מבקשים מישראל גם כן להיות מחוייבת להסכם זה". "כל הנושאים עומדים בפני משרד החוץ, לנו ועדות אשר חוקרות אשר לומדות כעת את כל הסוגיות....בנוגע לסוגיית יצוא הגז לישראל, זוהי בעיה טכנית אשר בתחום אחריותו של שר הנפט וכל נושא נתון למשא ומתן.

בנוגע להערכות הביטחונית בסיני אמר השר כי אמנם הוא עצמו אינו השתתף בחתימת הסכם השלום ואין לו קשר לסעיפים 1-4 [2] הקשורים לסיני אך יחד עם זאת: "אין ספק שיש לקחת בחשבון כי כיום מוצבים בשטח (א) 25 אלף חיילים וכ- 150 טנקים וכ-200 משוריינים ובשטח המזרחי (ב') מוצבים כוחות שמירת הגבול, ובאזור בו ישנו גבול עם ישראל ישנו כוח משטרתי. ולכן אני אומר שאי אפשר לומר שסיני הינה שטח מפורז, אמנם מספר הכוחות מוגבל אך אין זה שטח מפורז.

כל התמרונים הביטחוניים אשר מוזכרים בהסכם השלום ניתן לבדוק אותם כפי שהסעיף מצביע על כך שניתן לערוך שינויים בהסכמת שני הצדדים אך הדגיש שאין בכוונת מצרים לסגת מהסדר זה משאירה לעצמה את האופציה לעשות כן ביום מן הימים.

השר ציין את סעיף 8 בהסכם, " הצדדים מסכימים להקים ועדת תביעות לשם יישוב הדדי של כל תביעות כספיות" שעד היום מצרים לא יישמה אותו. בעבר עסקתי רבות בסעיף זה כמסגרת עבודתי בחו"ל ומסקנותיי מונחות עדיין במגירתי" .

---

[1] http://www.knesset.gov.il/process/docs/egypt.htm

[2] http://www.knesset.gov.il/process/docs/egypt.htm

נאום קורי העכביש 2 - דרשת יום שישי של השיח' יוסף אל-קרדאווי בקטאר

2.4.11

"אל-יום אל-סבע"

נאום קורי העכביש 2

"משטר ההולך שבי אחר תדמיתו חלש יותר מקורי העכביש וסופו קרוב"

או

כפי שכתוב בתהלים : כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

11 שנים אחרי נאומו המפורסם של נסראללה במאי 2000 אודות "תאוריית קורי העכביש" בו השווה את החברה הישראלית לקורי עכביש. נסראללה טען כי למרות שהצבא הישראלי חזק החברה הישראלית חלשה ומפונקת ולכן למרות עוצמת קורי העכביש ניתן לקרוע אותם בהינף יד. והנה עשור עובר וגיבור חדש עומד במרכז התאוריה. אני יודעת האמרה אומרת "אמור לי מי חברך ואמור לך מי אתה" אך במקרה שלנו צריך לומר "אמור לי מי הם אוייבך ואומר לך מי אתה"... אצלנו הצבא חזק והחברה חלשה לטענתו של קרדאווי בסוריה החברה חזקה והמשטר חלש...

אז ככה, הדובר הפעם הוא שיח' יוסף אל-קרדאווי ראש האיחוד העולמי של חכמי הדת (העולמא) הסונים ונאום קורי העכביש מופנה הפעם לנשיא סוריה באשר אל-אסד.

אמש, ה-1.4.11 בדרשת יום השישי שנתן קרדאווי במסגד בדוחה/קטאר הבהיר כי: "מי שלא נכון לשינוי ההיסטוריה תדרוס אותו". לאחר שהוכרז כפרסונה נון גראטה בדמשק הודיע אל-קרדאווי: מדינה שהולכת שבי אחר תדמיתה היא חלשה יותר מקורי העכביש" קרדאווי ביקש לחזק את ידיהם של המפגינים ושל אלפי הנעדרים והעצורים הפוליטיים בסוריה.

קרדאווי התייחס למפלגת הבעת' השולטת בסוריה ואמר כי סופה של המפלגה הזו הגיע עם קיצו של משטר צדאם חוסיין בעיראק וכי זה תום עידן המפלגות הטוטליטריות. מי שתומך במשטרו של אסד ומתעטף בגלימה פרלמנטרית לא ראוי להנהיג את סוריה ולא מייצג את העם הסורי.

קרדאווי הגיב לתביעה שהוגשה נגדו בדמשק באשמת הפצת הקרע העדתי בין הסונים והשיעים ואמר כי המשטר הסורי מעוניין להפחיד אותו, אך הוא אינו מפחד ומבטיח להמשיך ולומר את האמת.... "מנסים להשתיק אותי משום שאני פוגע בתדמיתה של סוריה ובתדמיתו של הנשיא שלה" [...]" מדינה שהולכת שבי אחר תדמיתה אינה ראויה להיקרא מדינה, היא חלשה יותר מקורי עכביש" [....] " זה זמן לשינוי ומי שלא ישתנה ידרס המשטר הסורי הופך את אזרחיו לעבדים וכאשר הם דורשים חופש המשטר מגיב בירי לעברם".

חופש הוא התנאי ליצור ויצירה והוא תנאי שצריך להיות מקובל על כולם. הדיכוי והרדיפה הם הסיבה לכישלונן של המדינות האסלאמיות, וציין כי כעת הגיע תור המהפכות. מהפכנים שאינם מוכנים יותר לפחד ממנהיגיהם.

אז כמו שאתם מבינים, ביקורו של משעל בקטר לא עזר. אמנם בפעם האחרונה היה זה מנהיג דתי שיעי שהפנה אצבע והפעם זה מנהיג דתי סוני אבל תנסו אתם למצוא את ההבדלים...