הסלמה בסכסוך בין איראן והמפרציות

3.5.11

מלחמת המפרץ 4?!

זה לא עוד שם של סרט הוליוודי עטור פרסים. אם נעשה לרגע ZOOM OUT מהאזור שלנו ZOOM IN למפרץ, זאת מציאות די ממשית ומדאיגה שקורמת עור וגידים במרחק לא רב מכאן.

בואו נתחיל מהסוף להתחלה. בצעד שערורייתי וחסר תקדים מוציא אתמול (30.4.) הרמטכ"ל האיראני חסן פיירוזבאדי הודעה רשמית לכלי התקשורת באיראן ובה הוא מכריז: "המפרץ שייך לאיראן"

וזו לשון ההודעה: "חזית הדיקטטורות הערבית" של מדינות המפרץ אינה מסוגלת למנוע את האינתיפאדות העממיות" [....] "במקום לפתוח חזית מול איראן שלעולם לא יוכלו לשמור עליה, על הדיקטטורות הללו לוותר על שלטונן, לשים קץ למשטרים האוטוקרטים ולאפשר לעמים שלהם לבחור את עתידם בחופשיות".

הרמטכ"ל גינה את הניסיון הקונספירטיבי של מדינות המפרץ לשנות את זהות המפרץ הפרסי למפרץ ערבי ואף הדגיש כי המפרץ היה, ויהיה שייך לאיראן.

בתגובה אמר היום ראש מועצת האומה של כווית, ג'אסם אל-ח'רפי בהודעה: "ההצהרות האחרונות היוצאות מאיראן לא משקפות שכנות טובה. דבריו של הרמטכ"ל הם כמו כדור שלג שיש להיזהר ממנו, אלה הן הצהרות מסוכנות אשר יכולות להוביל להסלמה ביחסים המדיניים".

שרי החוץ של המועצה לשיתוף פעולה מפרצי כינסו היום (1.5) ועידת חירום בריאד לדון בהסלמת היחסים עם איראן.

אז איך הגענו לנקודה הזו (על חלק מהנקודות אני חוזרת מהדיווח הקודם על בחריין):

עם ההפיכה בתוניס ובמצרים התעצמו ההפגנות בבחריין שקראו לשינוי, דרשו חוקה חדשה וביקשו יתר דמוקרטיזציה. כל עוד ההפגנות היו שקטות הצליח המשטר הבחרייני להכיל אותן והבטיח דיאלוג ורפורמות והעניק לכל בית אב בחרייני כ-1500 דולר כמענק הכנסה חודשי. באמת החלה רגיעה ודיאלוג בין הצדדים. אך מאז שאיראן החלה להפעיל את תאים רדומים בבחריין, ציידה אותם בנשק והתסיסה את ההמון. ההפגנות החלו להיות אלימות. כתוצאה מכך הכניסו הבחריינים כוחות משטרה גדולים למרכז מאנאמה. המשטר הבחרייני לא יכל, לבדו לעמוד מול הפגנות אלימות ואין ביכולתו לבדו היה להפעיל כוח צבאי.

חוסר האונים הבחרייני הביא ב- 12.3 את שר ההגנה האמריקאי גייטס לביקור פתע במאנאמה ומתן אור ירוק לכוחות אל-ג'אזירה לסייע לבית המלוכה הבחרייני. (אם האמריקאים היו מתערבים באופן ישיר – איראן הייתה אף היא מתערבת באופן ישיר). לאחר שהממשלה בבחריין הכריזה על מצב חירום בבירה מאנאמה נכסו ב- 15.3 כוחות אל-ג'זירה (סעודים, קטארים ומאע"מים). הסמל השיעי בכיכר הפנינה במאנאמה הופל והחל גל מעצרים נרחב של פעילי אופוזיציה שיעים.

ב- 19.3 שרת החוץ האמריקאית, קלינטון ושר החוץ של איחוד האמירויות, שיח' עבדאללה בן זיד הצהירו בפריס על גינוי מלא של ההצהרות האיראניות. שרת החוץ הבהירה כי "על איראן להפסיק להתערב בענייני הפנים של בחריין ושאר מדינות המפרץ". בנוסף הכריזה על המחויבות האמריקאית התמידית לביטחונן של המפרציות וכי "זוהי עדיפות עליונה עבור ארצות הברית לפעול בשיתוף פעול עם שותפינו בנוגע לחששות המשותפים בנוגע להתנהגות איראן באזור"

שר החוץ האיראני, סלאחי הודיע מייד שאיראן רואה בפלישה של המפרציות לבחריין צעד אלים ולא חוקי ובמידה וכוחות אלו יפעילו אלימות איראן לא תעמוד מהצד ותפעל. וביום חמישי 31.3 קיבלה וועדת הביטחון והחוץ של הפרלמנט האיראני החלטה שגינתה בלשון חריפה מאוד את התנועות הצבאיות הסעודיות בתוך בחריין והגדירה אותן כמשחק מסוכן. ההודעה הייתה כדלקמן: "ערב הסעודית יודעת יותר טוב מכל מדינה אחרת כי משחק באש באזור רגיש כמו המפרץ הפרסי איננו משרת את האינטרסים שלה."

בשבת 2.4 מתח ראש ממשלת עיראק נורי אל מלכי ביקורת קשה על ארצות הברית שנוקטת לדבריו במזרח התיכון מדיניות של איפה ואיפה כלפי המפגינים הערביים נגד משטרים דיקטטוריים. "כל החלטה שמתקבלת לגבי לוב אמר מלכי צריכה להיות מיושמת גם כלפי כל ממשלה אחרת המדכאת את ההמונים בברזל (הכוונה לבחריין ולטנקים הסעודים הנמצאים בה) ואש חיה".

לא עוברים להם ארבעה ימים וב- 6.4 שר ההגנה האמריקאי, רוברט גייטס נוחת לו בערב הסעודית בכדי לתאם עמדות עם הסעודים ואומר: "יש לנו הוכחות כי האיראנים מנסים לנצל את הסיטואציה בבחריין וכמו כן יש לנו הוכחות כי כבר כעת הם מדברים על כך שהם יכולים ליצור בעיות גם במקומות נוספים"

בתגובה להצהרות האיראניות והעיראקיות התכנסו ביום א' 3.4 שרי החוץ של המועצה לשיתוף פעולה מפרצי (GCC) וקבלו החלטה המגנה את התערבותה של איראן בעניינה הפנימיים של בחריין. ההחלטה אומרת: כי שרי החוץ "מגנים בחריפות את מעורבותה של איראן בעניינה הפנימיים של בחריין וכי הפעולה מהווה הפרה של הסכמים בינלאומיים". החשש הכבד ממעורבות איראנית אקטיבית הביא את יועצו של המלך הסעודי (ובנו) עבד אל-עזיז בן עבד אל-עזיז להגיע בדחיפות לדמשק ולבקש מהנשיא הסורי להתערב ולדרוש מאיראן לא להתערב. הנשיא הסורי שלח את שר החוץ שלו, ווליד מועלם לטהראן ונועד עם היועץ לביטחון לאומי, סעיד ג'לילי , לו העביר איגרת דחופה לנשיא אחמדינג'ד.

הטעות הפטאלית של סוריה הייתה כאשר שר החוץ הסורי העניק גיבוי מלא למפרציות ולברחיין בפרט ואמר כי זו זכותן החוקית של מדינות המפרץ לשלוח את כוחות ההגנה "אל-ג'זירה" לבחריין וכי אין זה נחשב כיבוש של האי על ידי כוחות זרים. מועלם הוסיף ואמר כי: "סוריה היא חלק מהאומה הערבית ואנו פועלים לשיפור היחסים בין איראן ומדינות ערב, מה שמצריך שינוי ברור של עמדתנו. יחד עם זאת אנחנו מכבדים את איראן. השר הבהיר כי היחסים הסורים - סעודים הם אסטרטגיים והם אבן הפינה של הביטחון והיציבות במזרח התיכון. (אין צורך להכביר במילים על מצבו של הנשיא הסורי היום?!).

הממשלה הסעודית הודיעה כי אינה מתכוונת להישמע לדד-ליין האיראני וכי כוחות "אל-ג'אזירה לא יצאו מבחריין עד שהאיום יוסר. בנוסף סיכם המלך הסעודי עם מלך בחריין חמאד אל חליפה להעביר בסוף חודש מרס, את האחריות על הטיפול בנושאי ההגנה, מדיניות החוץ, הפיננסים, וביטחון הפנים של בחריין לידי סעודיה ואף מינה את בנו הבכור ומפקד המשמר הלאומי הסעודי הנסיך מטעב בן עבד אל-עזיז להיות גם מפקד כוחות אל-ג'אזירה בבחריין. מראשית חודש אפריל שלחו סעודיה ואיחוד האמירויות תגבורות שכללו יחידות שריון וטילים מסוגים שונים. מספר החיילים הנמצאים כיום בבחריין מגיע כבר ל-11,000 .במקביל הוצבו מערך טילי נ"ט והחלו העבודות להקמת בסיס צי סעודי גדול בבחריין.

בשבוע הראשון של חודש אפריל הודיעה בחריין כי היא מנתקת את כל קשרי התעופה שלה עם עיראק ועם לבנון , וכי מטוסים שימריאו משם לא יורשו לנחות יותר בבחריין, ובכך ניתקו הסעודים והבחריינים את האמצעי העיקרי בו השתמשו האיראנים להחדיר לבחריין סוכני מודיעין ומדריכים צבאיים אשר פעלו ביחד עם המפגינים השיעיים. בנוסף נתפסה חוליית טרור איראניות בכווית אשר תכננו פיגוע טרור בבסיס האמריקאי באריפג'אן (Arifjan) שבכווית. השר הכוויתי, שיח' מחמד אל-צבאח הודיע כי החולייה נתפסה וכי היא הופעלה על ידי משמרות המהפכה של איראן. איראן כמובן הכחישה כל מעורבות והצעד הבא היה הרחקתם של השגריר האיראני מכווית ועוד שני דיפלומטים בכירים נוספים (סילוקם של הדיפלומטים מכווית מתווסף להרחקתם של השגרירים מסעודיה, איחוד האמירויות ומבחריין).

ראיון עם מוסא אבו-מרזוק - הפיוס הפנים פלסטיני

3.5,11

חמאס - לקראת חתימת הסכם הפיוס

תנועת ההתנגדות הפלסטינית ואף לא מילה אחת על התנגדות

אני שולחת לכם את תרגום של הראיון שהעניק היום לעיתון המצרי "אל-יום אל-סבע" (http://www.youm7.com/News.asp?NewsID=403584&SecID=12) סגנו של ראש הלשכה המדינית של חמא"ס, ד"ר מוסא אבו-מרזוק:

"אנו עובדים עם הממשל המצרי החדש" [....]"המשטר הקודם פיזר שקרים עליינו וייחס לנו את פיצוץ צינור הגז והכנסייה (באלכסנדריה)"

"אני אופטימי בנוגע להצלחת הפיוס הפנים פלסטיני. המצב השתנה כעת והלחצים שמפעילות כעת ישראל וארצות הברית על אבו-מאזן לא יצליחו לחבל משום שאבו-מאזן בחר בפיוס הפנים פלסטיני כחלופה ללחצים מצד ישראל".

שאלה: מהם לדעתך סיכויי ההצלחה של יוזמת הפיוס לאור הלחצים והאיומים מצד ישראל וארצות הברית על מנהיגי תנועת הפת"ח ונשיא הרשות, אבו-מאזן?

תשובה: לאור ניסיונות העבר, הערוצים הקודמים היו קשובים לישראל בנוגע לפיוס ונכשלו (היוזמה התימנית, היוזמה הסעודית והיוזמה המצרית), אך המצב כיום השתנה. ניסיון התיווך בין ישראל והרשות כשל, אין שם שיתוף פעולה. אותו הדבר קרה עם האמריקאים ועם נושא ההתנחלויות. האמריקאים העלו את אבו מאזן גבוה על העץ, אחר כך נסוג אובאמה מהתחייבותו והשאיר את עבאס על העץ, ולא אפשר לו לרדת. כל הדרכים החסומות לא השאירו לעבאס ברירה והובילו אותו לפיוס. זו כבר לא רק שאלה של חמאס או פת"ח אלא של כל העם הפלסטיני. כל נשיא שירצה שיהיה לו מקום בקרב עמו חייב לשמור על אחדות עמו, אדמתו ועצמאות החלטותיו.

שאלה: האם אבו-מאזן יצליח לעמוד בפני הלחצים האלו?

תשובה: אני חושב שאבו-מאזן יצליח לעמוד בלחצים והפעם ההסכם הזה יוביל לפיוס פנים פלסטיני אשר יסיים את הפילוג.

שאלה: יש כאלה שמפקפקים בכוונות הפיוס. יש האומרים שעוד לא נגעתם בסוגיות הרציניות וכי השטן נמצא בפרטים הקטנים?

תשובה: ישנן כוונות אמתיות ואתגר רציני עבור כולנו שהפיוס יצליח.

שאלה: האם עסקתם בפרטי ההסכם הקודם או שתפתחו דף חדש שעליו נשמע במהלך הימים הקרובים?

תשובה: אין כאן דיאלוג חדש, זהו דיאלוג מתמשך זה זמן רב בין הפלגים הפלסטינים בנוגע לסוגיית הרכב הממשלה, הסוגיות הביטחוניות, אש"ף והבחירות. בנוגע לדמויות הציבוריות העצמאיות הגענו להסכמות רחבות בנושא זה. בנוגע לאש"ף והבחירות גם כן הגענו להבנות ובנושאים הביטחוניים הגענו להסכמה על כ- 90% מהנושאים. כעת יש ליישמם ולכן בנוסף להסכם הפיוס אנו חותמים על "הבנות קהיר" שהן למעשה מענה להסתייגויות שהיו במסמך המקורי.

שאלה: האם אתה חושב שתהיה הסכמה בינלאומית בנוגע להכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר?

תשובה: קשה לחזות מה יקרה. דבר אחד ברור וזה שישראל חוששת מאוד מסוגיית ההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית. כעת ההסכמים הזמניים בינה ובין הרשות עסקו בסוגיות הליבה במשא ומתן ללא שימוש באלימות או כל דרך אחרת. אך הניסיונות האלה לא השיגו דבר, ומה יעשו שיגיעו לספטמבר??? אין ספק שארצות הברית תעמוד לצד ישראל בספטמבר בעוד הרוב יעמדו לצד העם הפלסטיני.

שאלה: אחרי שנים של יובש ביחסי מצרים וחמאס האם יש שינוי?

תשובה: כן יש שינוי משום שבעבר אמצו את גישת מצרים בנוגע לבעיה הפלסטינית. זה השפיע בשני מישורים: א. בנוגע לתמיכה פתרון הסכסוך במשא ומתן וב. מצרים סירבה להמצאות חמאס בגבולה או שתהיה ממשלה או הנהלה בעזה או אפילו שניקח חלק בהחלטות על עתידו של העם הפלסטיני. אני בטוח שמצרים מתייחסת באופן שווה לכל הפלגים הפלסטינים, במיוחד הפת"ח וחאמס כפי שזה בה לידי ביטוי במהלך דיאלוג הפיוס.

אני מאמין שהמשטר הנוכחי מבין שחמאס לא מהווה בעיה למצרים. כל אדם בעל היגיון ברצועת עזה לא מעוניין ליצור בעיות למצרים. לא כמו המשטר הקודם אשר ניסה ליחס לנו את פיצוץ צינור הגז עם ישראל או פיצוץ הכנסיה (באלכסנדריה) מה שהתברר כשקרים והמצאות.

שאלה: האם סוכם כבר הסכם בינכם לבין מצרים בנוגע לסידורים הנדרשים לפתיחת מעבר רפיח?

תשובה: חמאס עברה על ההסכם שנחתם בזמנו בין מחמד דחלאן לישראל לשנה ושאחר כך הוארך בעוד 6 חודשים ולאחר מכן בוטל לאחר הנסיגה הישראלית מרצועת עזה. נושא המעבר הוא עניין מצרי-פלסטיני ואין לישראל כל קשר לכך. וסגירתו כחלק ממדיניות המצור היא דבר לא אנושי ולא חוקי.

שאלה: האם אתם מוכנים לנהל את המעבר מהצד הפלסטיני?

תשובה: אין לנו בעיה, ניהול המעבר הוא לא עניין חדש עבורנו. יש לנו ניסיון רב בנושא.

שאלה: האם לגישה החיובית הזו יש קשר לאחמ"ס במצרים?

תשובה: המצב הפנים מצרי מתעצב כעת וזוהי סוגיה פנית מצרית שלחמאס אין קשר אליה וחשוב שחמאס תכבד את המדיניות הרשמית של הממשלה החדשה במצרים. יש צורך להבדיל בין חאמ"ס כתנועה לשחרור פלסטין והאחים המוסלמים שהיא סוגיה פנים מצרית.

הכרזה על הקמת המפלגה החדשה של האחים המוסלמים במצרים

30.4.11

האחים המוסלמים

"על קו הזינוק לפני המירוץ"

כן עוד שורה לירית לתיאור מצב ריאלי. אני יודעת שכולכם חיכתם לאירוע הזה זמן רב והנה אני שמיחה להודיע שהרגע המכונן הגיע, יריית הזינוק נורתה וארגון האחים המוסלמים הודיע היום בסופו של היום הראשון של ועידת החירום של מועצת השורא כי הוקמה לה מפלגה חדשה, "מפלגת החירות והצדק" אשר תתמודד בבחירות הבאות לפרלמנט המצרי.

אכן במאגר האוייבים שלנו ישנם כבר מספיק פרצופים אבל הנה מגיע עוד אחד.

אחרי אחמדינג'ד, נסראללה, משעל וארדואן נא קבלו את ד"ר מחמד בדיע המנהיג הראשי של תנועת האחים המוסלמים

רקע

המנהיג הכללי שנבחר בראשית שנת 2010 לעמוד בראש הארגון, הוא רופא. זהו הווטרינר ד"ר מוחמד בדיע, בן 67, וככל הנראה לא יוכל להסתפק בכישוריו באבחון מחלות של בהמות כדי לרפא את השבר שמכאיב לתנועה האיסלאמית החשובה ביותר: פוליטיקה או דת.

הווטרינר, שעומד מעתה בראש התנועה, נמנה עם הזרם השמרני. כמי שהתנגד לדיאלוג עם המערב והודיע כי "לתנועה אין אמנם בעיה עם המערב, אבל יש לה בעיה עם המדינות שזרעו את הישות הציונית בלב העולם המוסלמי"(ארצות הברית), העדיף ד"ר בדיע, בראשית דרכו, למקד את פעילות התנועה בהטפה ובשמירה על עקרונותיה, על חשבון השותפות עם השלטון.

והנה עוברים להם שלושה חודשים מאז פרוץ המהפכה והתמונה משתנה, הפור נפל ובמסיבת עיתונאים חגיגית, בסוף יומה הראשון של ועידת החירום של מועצת השורא של ארגון האחים המוסלמים מכריז לו ד"ר בדיע על הקמתה של מפלגה חדשה בשם "מפלגת החירות והצדק"

להלן עיקרי דבריו כפי שמופיעים היום בעיתון המצרי, אל-יום אל-סבע:

"מהפכת מצרים המבורכת באה כמתנה מאלוהים לעם כולו וכי האחים המוסלמים הם כמו הלב של העם אשר מזרים דם רענן ואנרגטי לפני האומה, לגופה ולמשק כנפי העבודה שלה".

בדיע הדגיש את החשיבות בעבודה משותפת עם כלל המפלגות והתנועות הפוליטיות במצרים המוסלמיות והקופטיות. "כל המפלגות מעוניינות לקדם את טובתה של מצרים" [....] "הצדק והעוצמה צריכים להיות מתועלים ראשית לטובתה של מצרים ואחר כך לעולם כולו".

"היום יכול העולם כולו לראות כי ארגון האחים המוסלמים הוא מציאות ולא רק מילים ריקות"[....] "במצרים שררה במשך תקופה ארוכה מציאות של אי-צדק ומשטר דיקטטורי שמטרתו הייתה להצר את צעדיו של הארגון ולמנוע ממנו לגדול. אך אלוהים העניק לנו כוח להביא את הטוב לכל חלקי מצרים, וכי אחד מהישגי המהפכה הוא שאלוהים כעת העניק לארגון את החופש להראות לכל את טוב ליבו של הארגון". [....]" עליינו להשתחוות לאלוהים על שהעניק לעם המצרי את החופש, וכעת עליינו להפשיל ברצינות שרוולים ולפעול, לא על ידי מילים אלא על ידי ג'יהאד והקרבה"[....] "כפי שעד היום פעלנו בחדרים קטנים, בכל הכוח למען עבודת צדקה, כעת עליינו להכפיל את מאמצינו בתחומים נוספים".

בדיע הבהיר כי היחסים בין הארגון למועצה הצבאית העליונה וממשלת המעבר יציבים והוסיף כי כעת "על כולנו לשאת בנטל למען בני האומה המצרית" וכמו כן ציין כי אחד הפירות הטובים שהניבה המהפכה הוא הצלחת המאמצים אשר הובילו למימוש הפיוס הפנים פלסטיני. "זהו צעד שהגשים את חלומם של כל המצרים, הערבים והמוסלמים".

מזכ"ל הארגון, ד"ר מחמוד חוסיין הדגיש כי אין שאיפתה של המפלגה החדשה לזכות ברוב בפרלמנט בבחירות הבאות אלא לזכות ב- 30%-40% מהמושבים.

כמה מילות הרגעה

אני יודעת שישנם מספיק טיעונים מדוע המצב מבהיל אז תנו לי להיות זאת שנותנת את הטיעונים המתונים יותר.

· עכשיו אני אשתמש בהמשגה מעולם של נשים. כשיש חצ'קון, גם אם שמים עליו מייקאפ החצ'קון לא נעלם. אפשר להסתיר אותו אך הוא קיים. ומה שקרה במצרים, פשוט הסירו את האיפור, והופ החצ'קון יצא לאור. אז מה?! כן זה לא אסתטי, כן זה לא נעים.

· האחים המוסלמים היו קיימים, הם פעלו שנים בתוך החברה המצרית, אך בנישה מאוד ספציפית. במקום שבו המשטר לא טיפל, כלומר מתן צדקה וסיוע חברתי לשכבות העניות שם נכנסו הארגונים הדתיים, אך פעילותם הייתה בהיחבא משום שהמשטר רדף אותם. הם מאורגנים, הם תמיד היו אופוזיציה למשטר הישן ויש להם בסיס אלקטורלי של כ- 25%-30%, אבל בגלל שהם תנועה דתית אין להם אחיזה לא במגזר הצבאי\בטחוני לא במגזר העסקי\כלכלי ולא בתקשורת המצרית.

· אני אזכיר לכם שבשיא המהפכה כאשר הגיע ד"ר יוסף אל-קרדאווי, העומד בראש מועצת חכמי הדת הסונים לקהיר, ונתן את דרשת יום השישי הראשונה שלו, כאשר הצפי של האחמ"ס היה שיגיעו לדרשה בין 6-8 מיליון מצרים הם התבדו. לדרשה של קרדאווי הגיעו רק כמיליון מצרים (זה לא מעט אבל אלו בהחלט לא המספרים שלהם ציפה הארגון).

· אם זאת המציאות, עכשיו היא חשופה, ולפחות ניתן לדעת מול מה מתמודדים. מצב של מודעות עדיף על מצב של הדחקה.

· מצרים בשונה מאיראן היא לא מדינה עשירה. אין לה נפט וגז כמו שיש לאיראן. יש בה אחוזים גבוהים מאוד של אבטלה (עד כ- 40%) ועוני ואינפלציה של כ- 12% (נכון לנתוני חודש מרץ 2011) ואם זה לא מספיק אז מאז גלי המהפכות בלוב ובתוניס שבו למדינה עוד חצי מיליון מצרים. משהו יצטרך להתמודד עם הנתונים האלו ולספק מקומות עבודה ומזון ועם הנתונים הללו אין עדיין לארגון יכולת להתמודד.

· המפלגה בהחלט תוכל להיות גוש חוסם בפרלמנט ולהכביד על הממשלה המצרית ויתכן ואף תפעל למען ביטול/עיקרו של הסכם השלום עם ישראל. אל לנו לשכוח שגם בישראל ישנן מפלגות דתיות וגם להן יש כוח אלקטורלי וגם הן יכולות לגרום לפיזור הממשלה וגם הן יכולות לסכל מהלכים מדיניים כאלה ואחרים.

· אני לא יודעת מה כוחם העתידי של האחים המוסלמים במצרים, אבל זאת תמונת המצב בהווה ולכן בהלה, היסטריה ופאניקה לא יהיו הדרכים הנכונות להתמודד עם הסוגיה הזו.

בשאר אל-אסד 10 שנים של בדידות מגיעות לסיומן

28.4.11

בשאר אל-אסד 10 שנים של בדידות מגיעות לסיומן

"שנים רבות לאחר כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח". (100 שנים של בדידות).

לבשאר אל-אסד ניתנה בראשית חודש מרץ הזדמנות לאשש את מעמדה של סוריה במזרח התיכון. אחרי שש שנות חרם מצרי על סוריה הוזמן שגריר סוריה בקהיר, יוסף אל-אחמד, לפגישה עם חוסיין טנטאווי, שר ההגנה ויו"ר המועצה הצבאית העליונה אשר העביר לו מכתב לנשיא אסד. במכתבו הביע טנטאווי את שאיפתו "לפתוח דף חדש ביחסי סוריה-מצרים, על בסיס היחסים הידועים מן העבר ואלה שאנו מקווים לקיימם". שבוע לאחר מכן הגיע שר החוץ וליד מועלם לקהיר ונועד עם שר החוץ המצרי, אל-ערבי בכדי להכין את ביקורו של אסד בקהיר. 30 יום אחרי והתמונה השתנתה ב-180 מעלות.

לא רק שאסד לא יגיע לקהיר, הממשלה המצרית הנוכחית הוציאה גינוי נגד הדיכוי והרג האזרחים בסוריה, האחים המוסלמים הכריזו על קץ שלטונו של אסד וכל מנהיג אשר רואה את עצמו כמועמד לנשיאות במצרים, בין אם עמרו מוסא ובין אם בראדעי מתייחסים למשטרו של אסד בזמן עבר.

ככל הנראה בשאר אל-אסד לא יחגוג ב-17 ביולי את שנתו ה – 11 כנשיא סוריה. מה יהיה בסוריה ביום שאחרי אסד, הדבר נשגב מבינתי ולכן לא אעסוק בו במאמר זה.

אבל בהווה ישנן שתי מגמות עיקריות שיקבעו את עתידה של סוריה:

המגמה החדשה – "האביב הערבי" - אותן תנועות עממיות בסוריה אשר דורשות רפורמות חברתיות, כלכליות פוליטיות וחופש. את קולותיהם ניתן לשמוע באמצעות העיתונות הערבית והרשתות החברתיות - הפייסבוק, הטוויטרים והבלוגים שמגיעים מסוריה.

והמגמה הישנה – האליטות הישנות וכל אותן מדינות סביב סוריה – תורכיה – ישראל – ירדן – עיראק – איראן שחוסר הודאות לגבי אופיו של המשטר העתידי בסוריה והשיעור שנלמד מהפלת משטרו של צדאם חוסיין בעיראק, מביא למאמצים אחרונים למנוע את הפלת משטרו. מגמה זו מגובה על ידי התקשורת הרשמית ששותקת כמעט לחלוטין.

אני מאמינה שההכרעה נפלה ולא ניתן להשיב את הגלגל אחורה. הוצאת הטנקים לרחובות וטבח האזרחים בשבת קבעו למעשה את עתיד משטרו של אסד.

חדש מול ישן

דמוקרטיה מול דיקטטורה – רשתות חברתיות מול תקשורת ישנה

דרשת יום השישי (1.4) של שיח' אל- קרדאווי: "משטר ההולך שבי אחר תדמיתו חלש יותר מקורי עכביש וסופו קרוב" ולחילופין בהודעה (20.4) החריפה שהוציא קרדאווי באתר של איחוד חכמי הדת המוסלמים ובה אמר: "ההנהגה בסוריה חייבת להבין כי עידן שלטון היחיד הסתיים" או כפי שאמר עמרו מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית בראיון שהעניק לעיתון הצרפתי לה-פיגרו (24.4): הרצון לשינוי פוליטי לא יפסח על אף מדינה ערבית. נכון שהשינוי לא יהיה זהה בין הרפובליקות לבין המונרכיות אך התהליך הזה הוא בלתי הפיך.

התמונה שעולה, מהעיתונות הערבית, הרשתות החברתיות וארגון האחים המוסלמים היא מאוד ברורה. הסתיימה לגיטימיות משטרו של אסד. הדיווחים בעיתונים, בבלוגים וברשתות החברתיות מצביעים על בין 400 ל-600 הרוגים, כ- 5000 פצועים ואין ספור מעצרים. מיום שני ה-25 באפריל מסר אסד את השליטה על המהפכות לצבא ולמפקד משמר הרפובליקה, מאהר אל-אסד. הבלוגרים הסורים טוענים כי קצינים בכירים בצבא הסורי עורקים מהצבא ולכן מי שמנהל את האסטרטגיה ללוחמה ברחוב הסורי הם קציני משמרות המהפכה שנמצאים בדמשק (למודי הניסיון מדיכוי המהפכה הירוקה בטהראן). המשטר החליט על הפסקת המים והחשמל בדרעא סגירת הגבול עם ירדן ופריסת הטנקים ברחובות לקראת "יום הזעם" שיערך מחר (29.4.11). בנוסף למגמת העריקה בצבא סוריה הודיעו אתמול כ- 300 חברי מפלגת הבעת' (המפלגה השולטת) על התפטרותם מהמפלגה, ואף דווח כי המשפחות העשירות ובכירי הממשל הסורי הוציאו את כספיהם מהמדינה ומשרדי אל-ג'אזירה בדמשק נסגרו.

הממשל האמריקאי אינו יכול עוד לקפוא על שמריו ולשמור על רטוריקה של עידוד רפורמות וגינוי הטבח באזרחים, אך בשל מחויבותו למדיניות הקואליציות פנה לציר התורכי והעניק לנשיא ארדואן פרק זמן של שבוע בכדי להשפיע על הממשל הסורי להפסיק את הטבח באזרחים. שני המנהיגים יצאו בהצהרה משותפת כדלקמן: "שני המנהיגים החליטו כי ממשלת סוריה צריכה לסיים את השימוש באלימות עכשיו, ולהנהיג ללא דיחוי רפורמות ממשיות שיכבדו את הרצון הדמוקרטי של האזרחים הסוריים'.

"The leaders agreed that the Syrian government must end the use of violence now and promptly enact meaningful reforms that respect the democratic aspirations of Syrian citizens"

מרגע שאסד העביר את ניהול המשבר לידי הצבא והוציא טנקים לרחובות ברור היטב לתורכיה וארצות הברית שיום הזעם שיערך ביום שישי הקרוב לא יעבור בשקט. ארדואן שלח היום (28.4) את ראש המודיעין התורכי לדמשק – בניסיון תורכי אחרון להציל את משטרו של אסד (למרות הזעם בתורכיה על העדפת הסיוע האיראני והשימוש בכוח על ההצעה התורכית להאצת הרפורמות) ובמקביל נערכת כעת ארצות הברית בשיתוף האיחוד האירופי לקראת הטלת סנקציות על בכירי המשטר והצבא בסוריה ואף הודיע על הוצאת הדיפלומטים האמריקאים מסוריה.

למען ההגינות ועבור אלו שהערכתי בנוגע לסוף עידן משטרו של אסד טרם נפילתו הסופית נתפסת כנחפזת בעיניהם, אני אשמח להעניק לכם כעת את טיעוני הנגד.

אני לא ארחיב בהיבטים השונים העומדים בפני כל המדינות השכנות לסוריה ומדוע הן עדיין מעדיפות את משטרו של אסד אבל החשש משינוי וחוסר הודאות לגבי אופי המשטר העתידי בסוריה (הסונית) גורם לכך שכל המדינות השכנות לסוריה אינן מעוניינות בנפילת משטרו. תורכיה שבנתה את מדיניות ה- Zero Problem על בסיס היחסים המיוחדים שרקמה עם משטרו על בשר אסד תאבד את בעל בריתה המרכזי, ומלחמת אזרחים בגבולה הדרומי אינו תואם את מדיניותה. יציבות המשטרים בלבנון וירדן אף היא תלויה בהצלחת/כישלונה של המהפכה בסוריה. ובישראל עדיין לא בטוחים מה עדיף, צמיחת דמוקרטיה אשר יכולה להביא לעליית כוחם של האחים המוסלמים (כמו במצרים וירדן) לבין המשטר הדיקטטורים אך המוכרים.

כלומר כל אותם כוחות ישנים שהחשש מדמוקרטיה בסוריה נראה להם פתאום כאופציה מפחידה לא מעוניינים לזרז את נפילת משטרו של אסד. בין פירוק הציר האירני לאפשרות עליית כוחם של האחים המוסלמים ונפילתם של המשטרים בעיראק, ירדן ולבנון נוטים הכוחות הישנים עוד להיאחז בקיים.

ראיון עם מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא בעיתון הצרפתי לה-פיגארו

24.4.11

ראיון עם מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא בעיתון הצרפתי לה-פיגארו : "התהליך הוא בלתי הפיך והוא יגיע גם לאיראן"

אני מודה שאני לא מסמפטת את הדמות הזו (בוא נגיד שכמות האנשים אשר מעידים על "אי-אמינותו", בלשון המעטה, של עמרו מוסא היא כפולה ומכופלת מכמות האנשים שמעידים על כך שראש הממשלה שלנו אינו אמין) ולא נראה לי שהוא יהיה הנשיא הבא של מצרים. אבל זה לא משנה כי היום, אפריל 2011 הוא עדיין דמות פוליטית חשובה בזירה המצרית, גם בתקופת המעבר וגם לאחריה. ומכיוון שהזירה המצרית "בתולה" כרגע מדמויות פוליטיות חדשות (יש כיום כ-4 מועמדים פוטנציאלים לנשיאות הראשונה). ולכן אני אניח את חוסר הסימפטיה שלי בצד ואני שולחת לכם תרגום של ראיון שערך עימו אמש העיתון הצרפתי, LE FIGARO (http://www.lefigaro.fr/international/2011/04/22/01003-20110422ARTFIG00577-amr-moussale-mouvement-des-peuples-est-irreversible.php) אני בטוחה שאתם לא תהיו מופתעים שבכל מדינה ועיתון הוא נשמע קצת שונה.....

שאלה: רוחות של שינוי עוברות על המזרח התיכון, כיצד מתמודדת עם כך הליגה הערבית?

תשובה: הליגה הערבית תומכת בקולות העמים הערבים הקוראים לשינוי. היינו מודעים לכך שלא ניתן יהיה להנציח את המשטרים הפוליטיים הללו. העמים הערבים ראו איך עמים אחרים מתמודדים עם הקדמה שהביאה עימה המאה ה-21 ולעומתם אצלנו לא השתנה דבר ולכן הייאוש התעצם.

בפיסגה האחרונה של הליע"ר שהתקיימה בשארם א-שיח' ב-19 בינואר, כשבוע לפני פרוץ המהפכה במצרים, אמרתי באופן פומבי כי מצרים תושפע מרוחות השינוי שהחלו לנשב באזוריינו ומהדרישה לדמוקרטיה. מובארכ העביר עלי ביקורת ואמר כי דין תוניסיה אינו דין מצרים......

שאלה: זה בדיוק מה שבשאר אל-אסד אמר בימים אלו בעת נאומו בדמשק מול המפרלמנט הסורי ב-30 במרץ....

תשובה: טיעונים אלה הם חסרי חשיבות. נכון שבכל מדינה ומדינה השתלשלות האירועים שונה אך המהות זהה. העמים מחקים אחד את השני משום שהשאיפות הן דומות. השאיפה לחיסול הדיקטטורה, הנפוטיזם, השחיתות. כולם רוצים להיות יותר מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות על עתיד מדינותיהם. ב-19 בינואר כבר אמרתי שהרצון לשינוי פוליטי אל יפסח על אף מדינה ערבית. נכון שהשינוי לא יהיה זהה בין הרפובליקות לבין המונרכיות אך התהליך הזה הוא בלתי הפיך.

שאלה: האם זה היה חכם מצד ערב הסעודית לשלוח את כוחותיה לבחריין?

תשובה: שליחת כוחות "אל-ג'אזירה" נעשתה באופן חוקי, כחלק מהסכמי ההגנה הקיימים בין כל החברות במועצה לשיתוף פעולה מפרצי (GCC). מבחינתנו זה ברור מאוד: בחריין היא מדינה ערבית ותישאר כזו. השמירה על יציבותה חשובה לנו. אני מקווה שאיראן תפנים את הצורך בשמירה על קשרי שכנות טובה עם מדינות המפרץ וכי אל לה לנצל את האתגרים שניצבים כעת בפני העולם הערבי. אני מאמין שכוחות השינוי לא יעצרו בגבולותיהן של מדינות ערב אלא ישפיעו גם על המתרחש באיראן.

שאלה: באילו צעדים על המשטר הבא במצרים לנקוט, לאור העובדה שאתה רואה את עצמך מועמד לנשיאות בנובמבר 2011?

תשובה: עליינו לפעול למען קידום הדמוקרטיה ויישום הרפורמות. במהלך 20 השנים האחרונות דבר לא נעשה בשביל לשפר את המשילות, לא בתחום החינוך, הבריאות, הדיור, החקלאות, התעסוקה והתשתיות. אנו נייסד חוקה חדשה אשר תהווה את אבן הפינה של הדמוקרטיה המצרית החדשה. אנו נקים ועדה ממלכתית אשר תורכב מכל השכבות החברתיות במצרים אשר תדאג ליישום הרפורמות הנדרשות.

שאלה: מאז ההפיכה ב-1952, מצרים נשלטה על ידי אנשי צבא. מבחינה היסטורית התוצאה של 60 שנות משטר צבאי היא קטסטרופה.

תשובה: לצערי עלי להסכים עמך. אכן אחרי 60 שנה של משטר צבאי, כאשר באים לבחון את העוני בכפרים והמצב הבלתי נסבל של השירותים הציבוריים, ניתן לומר שהמורשת שמהשטר הזה הוריש אינה טובה.

שאלה: האם לדעתך יש צורך לבטל את סעיף 2 בחוקה המצרית אשר מתייחס לאסלאם כדת המדינה ולשריעה (חוקי האסלאם) כמקור העיקרי לחוקי המדינה. האם זו לא צריכה להיות בחירה אינדיבידואלית?

תשובה: גם במצרים וגם מחוצה לה מתקיים ויכוח בנושא זה ויש לגשת לסוגיה זו בזהירות. באופן אישי אני מאמין שעדיף לכולם לא לגעת בסעיף הזה בחוקה. הוא מתייחס יותר לעקרונות ההומניטריים, אך איני פוסל מקורות משפט אחרים. אין צורך ליצור בעיות חדשות, האם משהו ירוויח מזה?! אך כמובן אסור שסקטורים אחרים יפגעו מכך ולכן יש לגבות את הזכויות השוות של כל אזרחי מצרים בחוקה החדשה.

שאלה: המיעוט הקופטי מודאג. כיצד אתה יכול להרגיע אותו?

תשובה: לצערי יש בסיס לחשש הזה. הבעיה היא שמצרים לא נוהלה בצורה טובה, במיוחד בתחום הסובלנות האזרחית. לפנינו עבודה קשה וארוכה בהקניית עקרונות של סובלנות כלפי השונה, כלפי המיעוט. עד היום לא הייתה בכלל סבלנות דתית במצרים.

שאלה: מה עדיף משטר נשיאותי או משטר פרלמנטרי?

תשובה: אנו צריכים משטר נשיאותי לפחות לתקופה של 10 השנים הבאות, בכדי לאפשר הקמה של מפלגות חדשות, כרגע הן רק בשלבי התהוות ויש צורך בצבירת ניסיון פרלמנטרי דמוקרטי. במקרה שלי, במידה ואבחר אני לא מעוניין לאחוז בתפקיד יותר מ-4 שנים ורק, לעלות את מצרים על המסלול הנכון, ואז להעביר את השרביט לדור הצעיר.

שאלה: מה עמדתך כלפי ישראל?

תשובה: מובארכ עשה 2 טעויות: המצור על עזה וההתקפה על הרצועה בדצמבר 2008 והשנייה היא הפסאדה של "שיחות השלום" כאשר ממשלת ישראל בכלל לא מעוניינת בהן וממשיכה להחזיק באדמות הכבושות בצורה לא חוקית. יחד עם זאת אני מאמין שהפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי יכול להיות רק מדיני, וכי האינטרס המצרי הוא לשמור על הסכם השלום עם ישראל.

17.4.11

"ברית החלשים"

ועידת הפיוס שבדרך

בחודש אוגוסט 2008 (13.8.2008) תרגמתי ראיון שהתפרסם בעיתון אל-קודס אל-ערבי עם מחמוד א-זאהר ממנהיגי חמאס בעזה ובו הבהיר את האסטרטגיה של חמאס המתבססת על תפיסת עמדת המתנה עד לתביעה לקבל לידיו את כס הנשיאות של אבו מאזן לאחר תום כהונתו. א-זאהר הסביר כי חוסר אמון והיריבות בין הפתח לחמאס הם כה עמוקים שאינם מאפשרים כעת להגיע להסכמה אפילו על מכאניזם להידברות על אפשרות לפיוס. הוא האשים את אבו-מאזן בהכשלה מכוונת של מאמצי התיווך עם חמאס בשל כניעתו לווטו האמריקאי בעניין זה.

אל-זהאר טען בזמנו, כי אבו מאזן אינו יכול לצאת מתחת ל"חיק האמריקני", ומכאן שקריאותיו לדיאלוג אינם אלא לצורכי יחסי ציבור. אפשרות ליצירת בסיס להידברות תיתכן, לדברי אל-זהאר, רק לאחר ששלטון "שלושת החלשים" – בוש, אולמרט ואבו מאזן – יסתיים

כהונתו של אבו מאזן כ"נשיא פלשתין" אמורה הייתה להסתיים ב-9 בינואר 2009, ולאחר מכן, הדגיש אל-זהאר, "חמאס אינו מתכוון להכיר עוד באבו מאזן כ"נשיא". חמאס תבע להעביר את סמכויות הנשיא לידי יו"ר הפרלמנט, עבד אל-עזיז דוייכ, שהינו בכיר בחמאס, ולמעשה להשלים את ההשתלטות על מוסדות הרשות הפלשתינית.

בפת"ח לא ישבו שלובי זרועות מול התקפות התעמולה של חמאס. נביל עמר, שגריר הרשות הפלשתינית במצרים ומקורבו של אבו מאזן, הבהיר כי לא יהיה דיאלוג עם חמאס עד אשר הארגון יחזור בו מההפיכה הצבאית שביצע ביוני 2007. לדבריו, פת"ח רואה את יעד הדיאלוג עם חמאס בעריכת בחירות חדשות לנשיאות ולפרלמנט.

עזאם אחמד, ראש סיעת פת"ח בפרלמנט ראה בחמאס איום מהותי ליציבות האזורית ולא רק לשלטון הרשות הפלשתינית. אחמד טען, כי חמאס פועלת בהתאם לדרכה של תנועת האם שלה - האחים המוסלמים - החותרת להקים אמירות אסלאמית קיצונית ב"פלשתין" שתהיה מקפצה להמשך החתירה נגד משטרים אחרים באזור.

הסיבה שאני מביאה את דבריו של מחמוד א-זאהר היא משום שהוא עומד היום, אפריל 2011 בראש המשלחת של חמאס עזה למצרים המעוניינת למצוא את המכניזם לועידת פיוס פנים פלסטינית אשר תתקיים במהלך הקיץ הקרוב בקהיר. ולא רק שהוא עומד בראש משלחת חמאס לשיחות בקהיר אלא הוא אף הקדים את הרשות הפלסטינית ונועד עם ההנהגה המצרית בנוגע לחידוש שיחות הפיוס עוד טרם ביקורו של אבו-מאזן במצרים.

יהיו כאלה שיבואו ויגידו לי מה השתנה, היהפוך כושי עורו?. השנאה אותה שנאה, חוסר האמון הלך וגדל עם השנים ואין אווירה עכורה יותר מזאת הקיימת כיום בין עזה לגדה. ככל הנראה אסטרטגית 2008 של חמאס קרסה. זה לא שעבאס התחזק אלא שחמאס ככל הנראה נחלשה.

אמנם נפלו "שלושת החלשים" כדברו של א-זאהר, אך הוא לא חזה מצב קיצוני יותר בו כל הפטרונים של הפלסטינים חלשים ולא מתפקדים ומי שמחקה כעת את מדיניותו הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל, נתניהו שאף הוא נוקט במדיניות "ההמתנה" – עבאס-חלש, הנייה/משעל חלשים – אובאמה – חלש (עסוק בענייני פנים) – אין טעם לעשות איתם הסכם – המסקנה נמתין.

המהפכות בעולם הערבי אכן הביאו איתן שינוי. מובארכ (הפטרון של הרשות) – נפל, אסד- הפטרון של חמאס – מנסה לשרוד את גלי המחאה בארצו ואת ההתקפות של האחים המוסלמים נגדו – עסוק בענייני הפנים של סוריה. אובאמה – הפטרון של ישראל – התעייף. (משבר הסאב-פריים של 2008, איבוד הרוב המוחלט של הדמוקרטים בסנאט – ינואר 2010 ההבטחה להוציא את הכוחות האמריקאים מעיראק – דצמבר 2011 וכישלון חידוש השיחות בין ישראל והרשות). אחד הלך אחד נאבק, אחד עייף?! התוצאה היא ששלושה פטרונים חלשים – יצרו שלושה נתינים חלשים. עבאס - אין גב . הנייה/משעל – אין גב.נתניהו – אין גב.

כשאתה חלש ניתן להפעיל עליך לחץ ביתר קלות. אם יש דבר שיותר חזק מחוסר אמון הוא החשש מחוסר רלוונטיות. עכשיו נבדוק את השחקנים החיצוניים ומה האינטרס לדחוף את שני הצדדים לנוע לכיוון פיוס פנים פלסטיני.

מצרים שאחרי המהפכה, היא מדינה שנאבקת בכדי להוקיע כל סממן של המשטר הישן. מצרים המתהווה עסוקה בשבירת כוחם של מוקדי הכוח הישנים, משפטם של המושחתים שיקום הכלכלה וכינון רפורמות חדשות ודאגה מתמדת מכך שהגורמים הישנים לא ינסו לחטוף את המהפכה. משמעו של דבר הוא שמצרים עסוקה כעת בענייני הפנים שלה. ולכן כל המערכות: חוץ, כלכלה, פנים וכו' מגויסות בכדי לשמור על הסביבה החיצונית למצרים יציבה ככל הניתן וכך לאפשר למהלכים הפנימיים להיות קונסטרוקטיביים. לכן שר החוץ המצרי, נביל אל-ערבי עוסק בסוגיה הפלסטינית בכל הכוח. הוא יודע שבמידה ולא יצליח לנטרל את עוקצה, העוקץ הזה יבוא ויתדפק על דלתה של מצרים – בדמותם של האחים המוסלמים. השר המצרי מבין שללא ממשלת אחדות לא ניתן יהיה להתקדם בערוץ הישראלי-פלסטיני וללא ממשלת אחדות, עזה תיוותר "זרע הפורענות" שמאיים על צפונה של מצרים. כל מה שקורה בעזה הוא כמו שמן על גלגליה של תנועת האחים המוסלמים. בספטמבר 2011 לא רק שתהיה הכרזה על מדינה פלסטינית אלא גם אמורים להיערך במצרים לבחירות או לפרלמנט או לנשיאות. המועמדים יצטרכו להציג את המצע המדיני שלהם ובשביל להוציא את האוויר מהבלון של האחים המוסלמים, יש צורך אמיתי לשפר את המצב בעזה, מה שיכול לקרות רק לאחר פיוס פנים פלסטיני. פיוס כזה יעמיד את הממשלה החדשה של מצרים באור אחר לגמרי כלפי העולם הערבי והמוסלמי.

תורכיה לקראת בחירות , ארדואן נערך לבחירות ביולי 2011. אין נושא מדיני שיוכל להביא לו יותר יוקרה בקרב המדינות המוסלמיות מאשר ועידת פיוס פנים פלסטינית, בה תורכיה היא המתווכת ונותנת החסות העיקרית לצד מצרים. תורכיה המעוניינת לסייע לאסד לשמור על משטרו ולקדם את האצת הרפורמות מודעת לצורך להוריד מגבו של אסד את הסוגיה הפלסטינית ולקחת על עצמה את התיווך מול חמאס.

סוריה שנמצאת כחודש במצב של ניסיון מהפכה, עסוקה כעת, מצד המפגינים, בליבוי גלי המחאה והמהפכה ומצד שני, המשטר של אסד, עסוק בדיכוי המהפכה ע"י הצבא וע"י כינון רפורמות מדיניות, ביטחוניות, חברתיות וכלכליות. ההתקפות הבלתי נגמרות של בכיר חכמי הדת המוסלמים הסונים, שיח' יוסף אל-קרדאווי נגד משטרו של אסד הביאו את אסד להבנה כי המשרדים של חמאס בדמשק ומחנות הפליטים בלטקיה מהווים עול עבור משטרו. אסד שעסוק בהישרדותו האישית לא יכול להתפנות כעת לבעיה הפלסטינית.

מול מצרים ותורכיה נמצאות ישראל ואיראן שלא מעוניינות בפיוס פנים פלסטיני. בעוד ישראל מעוניינת בחיסולה של חמאס איראן מעוניינת בחיסולה של הרשות. אך בשני המקרים גם איראן שמעוניינת בחידוש הקשרים עם מצרים וישראל שמעוניינת לשמור על הקשר האסטרטגי עם מצרים, לא יוכלו לפעול בצורה בוטה לסיכול הניסיון של מצרים ותורכיה.

אז מה ראינו בחודשיים האחרונים?

הפילהרמונית של שר החוץ התורכי "המומחה לאסטרטגיה אזורית" ושר החוץ המצרי שהוא "המומחה לחוק בינלאומי" מתוזמרת היטב.

בסוף חודש מרץ ותחילת חודש אפריל הגיעו למצרים. אסמעיל הנייה, מחמוד א-זאהר ונועדו עם טנטאווי העומד בראש המועצה הצבאית העליונה של מצרים ועם נביל אל-ערבי שר החוץ. בנוסף הגיע למצרים נשיא הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. שתי משלחות של חמאס עזה כבר נועדו בגדה עם בכירי הרשות. בנוסף נועד א-זאהר נפגש עם שיח' אל-אזהר אחמד אל-טיב,אשר בפעם הראשונה מאז יוני 2007 נתן את אישורו לפיוס פנים פלסטיני. לטענתו החשיבות של הפיוס הפנים פלסטיני עולה על ההתנגדות לנורמליזציה מול ישראל.

במקביל למצרים נועד שר החוץ התורכי, אחמד דבוטוגלו בדמשק עם ח'אלד משעל ועבדאללה שלח' ראש הג'אהד האסלאמי. לאחר מכן הגיע לקהיר ונועד עם עמיתו המצרי – לקראת ביקורו של ארדואן בקהיר. לאחר הפגישה המשותפת הודיעו שני הצדדים כי מצרים תהיה מוכנה לארח ועידת פיוס פנים פלסטינית בקהיר טרם ההכרזה על הקמת מדינה פלסטינית בעצרת הכללית של האו"ם, בספטמבר 2011.

במקביל קרו עוד שני אירועים. אבו-מאזן הודיע ב-17 במרץ כי הוא מוכן בכל עת להגיע לעזה ולדון על המכניזם להסכמה בכל שלושת סוגיות הליבה (אש"ף-תוכנית מדינית-סוגיות ביטחוניות) הוא הודיע כי מטרת הפיוס היא בנייתה מחדש של עזה וכינון ממשלת אחדות לאומית של טכנוקרטים שתכהן כ-6 חודשים ומיד לאחר מכן יתקיימו בחירות למועצה הלאומית ולנשיאות.

בנוסף הודיע שלשום אבו-מאזן כי הוא הורה על הפסקת הקמפיינים של השנאה וההשמצה נגד חמאס בערוצי התקשרות. העיתון המצרי אל-יום אל-סבע הודיע היום, כי בשבוע הבא יגיע ח'אלד משעל ועבדאללה שלח לקהיר וייוועדו עם שר החוץ המצרי לקראת ועידת הפיוס.

לא ניסיתי לחזות את העתיד, אני לא מתיימרת לנחש אם הם יצליחו לפייס בין הניצים הללו או לא. מה שניסיתי לעשות הוא לנתח את המהלכים האחרונים שאירעו במהלך חודשי מרץ ואפריל בגזרה הפלסטינית כפי שעולה מהעיתונות הערבית, כחלק מהערכות לקראת ספטמבר 2011.