מצרים - הרשתות החברתיות

‏יום שני 09 מאי 2011

מלכוד 22

מצרים - הרשתות החברתיות

איך קורה שאותן רשתות חברתיות: פייסבוק/טוויטר/בלוגים/יוטיוב אשר באמצעותן גויסו מיליוני מצרים לכיכר תחריר, עשו מהפכה, הפילו משטר מושחת ומדכא וקראו לרפורמות ודמוקרטיזציה, הן אלו אשר יתכן ויובילו למלחמת אזרחים בן-דתית במצרים.

אז גם במקרה הזה העלילה שלנו מתרחשת בעיירה קטנה ונידחת בשם אימבאבה (Imbaba), פרבר קטן בדרום קהיר שאלמלא לא נהרגו בו שלשלום (7.5) 12 אנשים, נפצעו בו כ- 232 אזרחים מצרים 13 במצב אנוש, הועלו בו שתי כנסיות באש ובתי קפה נשרפו לא היינו יודעים על קיומו.

100 ימים אחרי פרוץ המהפכה במצרים העיירה אימבאבה עולה באש, הפילוג הבן-דתי עולה מדרגה או כפי שאמר מרטין לותר קינג הבן (1967):

" Where do we go from here: Chaos or Community?"

על פניו, זהו בכלל סיפור אהבה קלאסי (רומאו ויוליה מצריים).

הכל התחיל בגלל אישה נוצרייה בשם עביר פחרי (Abir Fahri) שהתאהבה, בערך לפני שנה, בגבר מוסלמי בשם יאסין ת'אבת (Yassin Thabit). עביר ברחה ממשפחתה, התאסלמה, התחתנה ועברה לגור עם יאסין. אחרי כמעט חצי שנה ב- 5 במרץ הגיעה עביר לבקר את משפחתה הנוצרית אימבאבה (אשר לא אישרה את נישואיה למוסלמי) ומשפחתה לא אפשרה לה לחזור לחיק אהובה ומנעה ממנו לפגוש אותה. עד פה סיפור קלאסי.

כאן מתחילות הרשתות החברתיות לפעול. לפתע נשמעו קריאות בפייסבוק ובטוויטר שקראו למוסלמים וסאלפים (מוסלמים רדיקאלים) להגיע בדחיפות לכנסיית מרימינה (Marimina Church ) באימבאבה שם על פי השמועות מוחזקת עביר בניגוד לרצונה על ידי בני משפחתה הנוצרים.

איש בשם מסרי סלאם מצייץ בטוויטר: "אחותנו המוסלמית נחטפה ומוחזקת בכנסייה באמבאבה ברחוב אל-קסר. אחיינו גשו לשם מייד, גשו לשם מיד!

שלשום בלילה (7.5) הגיעו מאות מוסלמים סאלפים וצבאו על פתח הכנסייה בדרישה להסגיר את עביר. משלא נענו, נכנסו קבוצה של שיח'ים סלאפים לכנסיה (לפנות בוקר) במטרה לחפש את הבחורה, אך לא מצאו דבר.

כוחות הביטחון והצבא הופיעו במקום לפנות בוקר ואז המצב החל להתדרדר. יש ידיעות שטוענות שבקבוקי אלכוהול נזרקו מגגות הבתים על החיילים ואז החל הירי. ישנן ידיעות שטוענות כי הנוצרים מתוך הכנסייה, במטרה להרחיק את המוסלמים ירו באוויר באש חיה ויש שטוענים שבני משפחתה של עביר, שגרים בקרבת הכנסייה ירו מהגג בכדי לפזר את ההמונים.

לאחר מכן נפוצו ידיעות שמשהו ניסה להעלות באש את הכנסייה אך תושבי השכונה הגיעו במהרה למקום וכיבו את השריפה. במקביל הועלו תמונות בבלוגים של כנסייה גדולה נוספת ברחוב אל-וואחדה (האיחוד), כנסיית הבתולה (The Virgin Church) שהועלתה באש וגם מספר חנויות של נוצרים ביניהם בית קפה הוצתו.

יש כאלה שטוענים שהסאלפים הם אלו שהחלו לירות באש חייה ויש עדי ראיה שטוענים שבריונים מחוץ לאימבאבה הם אלו שהחלו לירות. הצבא וכוחות הביטחון (CSF – Central Security Forces) החלו להשתמש בגז מדמיע בכדי לפזר את ההמונים. 777 ניידות משטרה פוזרו ברחבי העיירה, הושם עוצר על העיירה וגל של מעצרים נרחב החל (ע"י שימוש בחוק הפלילי) – 190 נעצרו והובאו לבין הדין הצבאי. זה 24 שעות הצבא ערוך סביב הכנסיות ובאזורים נרחבים בעיירה נותקו קווי הטלפון והאינטרנט.

כניסת הטנקים המצריים לרחובות אימבאבה

הראשון שהגיב ושלח בחשבון הטוויטר (האמיתי) שלו הודעה היה המועמד לנשיאות ד"ר מחמד בראדעי, בזאת הלשון:

Urgent measures required to combat religious extremism & intolerance before Egypt slides into the dark ages

אחריו הודיע אמש (8.5) שר המשפטים כי "החוק ללוחמה הטרור" הופעל מאתמול בצהרים וראש ממשלת מצרים, ד"ר שרף הודיע היום (9.8) כי הממשלה תנקוט ביד ברזל נגד אותם קבוצות שינסו להוביל את מצרים למלחמת אזרחים. ד"ר אחמד אל-טיב, שיח' אל-אזהר קרא היום לכנס בדחיפות ישיבת חירום בכדי לסכל את ניסיונות העמקת השסע הבן-דתי במצרים על ידי גורמים זרים. המופתי של מצרים, שיח' עלי ג'ומעה אמר היום כי "יד נסתרת מנסה להפיץ פחד וכאוס" ואף תיאר את השתלשלות האירועים "כמשהו שהשכל לא תופס" והזהיר מרוחות של מלחמה אשר מנשבות להן ברחבי מצרים בגלל ניסיונות זרים להרוס את תדמיתה של מצרים ואת הצלחת המהפכה.

גם המועמד השני לנשיאות, עמרו מוסא הגיב היום בחשבון הטוויטר שלו וכתב: "המצב באימבאבה מאשש את חומרת הסכנה הנשקפת לחברה המצרית ואני קורא לממשלה לנקוט ביד קשה כלפי אלו שעומדים מאחורי זה".

الوضع في امبابة يؤكد خطورة الوضع المجتمعي في مصر وادعو الحكومة الي الضرب بيد من حدديد علي المتسببين فيها

כל ההתנגשות הדתית הזאת על רקע רומנטי זה טוב ויפה אך לדעתי זה לא הסיפור האמיתי. משהו הדיף ריח מוכר ולא טוב ואחרי מספר נבירות העליתי בחכתי שתי נקודות מעניינות:

1. חשבונות הטוויטר שמהם נשלחו ההודעות על חטיפתה של עביר ועל הצורך לשחררה, נמצאו על שרתים בסעודיה.
2. עביר לא נחטפה, שלומה טוב, ואותם טווטרים שהיו מיוחסים לה, בהן כביכול קראה לעזרה, לא היו ולא נבראו.

כעת אני אקח אתכם אחורה בזמן לאירוע בעייתי מאוד שהדיף ריח דומה.

ב- 30 לאפריל התפרסמה ידיעה בעיתון הארץ:

"רמטכ"ל צבא מצרים, סמי ענאן, הזהיר את ישראל לא להתערב בפתיחת מעבר רפיח"

רמטכ"ל צבא מצרים, סמי ענאן, הזהיר היום (שבת) את ישראל מפני התערבות בהחלטה לפתוח את מעבר רפיח. לדבריו, שפורסמו בעמוד הפייסבוק שלו, "מדובר בעניין מצרי-פנימי ולישראל אין זכות להתערב בו".

בתגובה: נתניהו הביע בשבועות האחרונים בשיחות עם שגרירים אירופים ועם סנאטורים אמריקאים דאגה מההקצנה בהתבטאויות המצריות כלפי ישראל.

בנוסף הגיב בכיר במערכת הביטחון ואמר שהדברים - שפורסמו בעמוד הפייסבוק של ענאן - "לא היו אמירה רשמית", אך הם מהווים התפתחות מדאיגה, במיוחד בעקבות היחסים הטובים שהיו בעבר בין הגנרל ענאן והרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי.

אלא מה, שחשבונות הפייסבוק האלו כמו הטווטרים של גברת עביר היו מזויפים. מה שעורר את זעמה של המועצה הצבאית העליונה במצרים הוא שבאותם אתרים שכביכול היו רשמיים פורסמו הודעות על גלי מעצרים של נוער המהפכה ע"י כוחות הצבא במטרה להחזיר את הסדר והחוק לרחובות קהיר. ולכן הכעס ברחוב המצרי שוב הופנה רובו כלפי שר ההגנה וראש המועצה הצבאית, הגנרל טנטאווי (שמעמדו גם ככה לא יציב - בעקבות הירי של הצבא על המפגינים - בהפגנות שדרשו את מעצרו של מובארכ).

אי לכך הוציאה ב- 4.5 המועצה הצבאית הודעה רשמית כי האתרים האלו מזויפים ונמצאים על שרתים מחוץ למצרים ומטרתם לייצר קרע בן דתי בעם המצרי ולערער את יציבות מצרים. "גורם זר מחוץ למצרים רוצה לערער את האמון בין העם לצבא" (שגם ככה התערער - בעקבות הירי של הצבא על המפגינים - בהפגנות שדרשו את מעצרו של מובארכ).

http://www.facebook.com/Egyptian.Armed.Forces

ניתוח ומסקנות:

בשני המקרים, גורם זר, מחוץ למצרים שיושב על שרתים חיצוניים העביר אינפורמציה שקרית באמצעות הרשתות החברתיות שבמקרה הראשון הובילה לבהלה וזעם במערכת המדינית והביטחונית של ישראל שבלעה את הפיתיון בלי להניד עפעף והחלה לירות "חיצי רעל" לכל עבר, ואילו במקרה השני הובילה להרוגים ופצועים בקרב אזרחי מצרים. העמקת השסע הבן-דתי, ניסיון ליצור קרע בין העם והצבא וכאוס ברחובות.

אותה רשת חברתית, אשר אפשרה למיליוני ערבים להעביר אינפורמציה במדינות בהן העיתונות אינה חופשית, התאגדות אסורה וחופש הביטוי לא קיים ולומר את דברם, ולמעשה להניע את ה"אביב הערבי" - הפסקת הדיכוי והפלת המשטרים המושחתים והדיקטטוריים היא אליה וקוץ בה. הרשתות הנחמדות הללו ועל פניו הלא מזיקות "נושכות". כפי ש"מקרות זרים" טוענים שמשהו החדיר וירוסים למחשבים בתוכנית הגרעין של איראן, "דבר שיעקב את התקדמותה במספר שנים" משהו עלה על הפטנט וכעת מנסה "לחבל" בתוצאות המהפכה במצרים. עם ע"י חרחור ריב בין ישראל ומצרים ועם על ידי התססת החברה המצרית מבפנים באמצעות העמקת השסע הבן-דתי במטרה שהדבר יוביל למלחמת אזרחים.

אין ביכולתי לדעת מי עומד מאחורי שני האירועים הבעייתיים הללו. אבל אני חושבת שהמגמה הזאת מספיק מסוכנת ובעייתית בכדי להיות מודעים אליה להיזהר ולהתריע מפניה.

איראן - התנגשות הטיטנים

‏ 07 מאי 2011

התנגשות הטיטנים

הקרב על עתידו של המזרח התיכון

מטרת המאמר היא להראות איך שינוי האסטרטגיה הסורית וניסיון פירוק הציר סוריה-איראן הובילו לקרע מדיני פנימי באיראן בין הסמכות הדתית האייתוללה, חמינאי לבין הנשיא אחמדינג'אד . בנוסף אנסה להציע כי לאותו קרע פנימי שנוצר באיראן יש השלכות מרחיקות לכת על המערכה של ה"אביב הערבי" בסוריה ועל הברית עם סעודיה ועם תורכיה.

הזירה הראשונה

המערכה הפנים-איראנית

בחודש האחרון, מקורות רבים בעולם הערבי מדווחים[1] כי המנהיג הרוחני העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, ביקש מנשיא איראן, אחמדינג'אד לפרוש מתפקידו. על פי הדיווחים, כמה ממקורביו של הנשיא אף נעצרו. הרקע הגלוי לסכסוך בין חמינאי לבין אחמדינג'אד המחאה שהביע הנשיא האיראני, אחרי שחמינאי החזיר את שר המודיעין, חיידר סלאחי לתפקידו, למרות שאחמדינג'אד פיטר אותו. בתגובה עזבו הנשיא וכמה ממקורביו את הממשלה למשך שבועיים וחצי. בוטלו כל הפגישות המדיניות, הביקורים המתוכננים וישיבות הממשלה לא התנהלו כהרגלן. אחרי כ-3 שבועות בהן הממשלה האיראנית לא תפקדה הוציאה מועצת השורא הודעה רשמית ובה דרשה מנשיא איראן לשוב לתפקידו מיד ולקבל עליו את הפסיקה של האייתוללה חמינאי. יומיים לאחר מכן שב הנשיא, השתתף בישיבת הממשלה ואמר: "על כולנו לסור למרות המנהיגות השיפוטית העליונה" וכי "אויבי המהפכה האסלאמית מתנגדים לעיקרון המנהיגות העליונה ולכן עליינו להראות חזית אחת מאוחדת" שבוע שעבר אמר חמינאי כי יש בסמכותו להתערב בענייני הממשלה "בכל עת שירגיש שיש בכך צורך". בדרשה שנשא אמר כי יתערב במקרים בהם יחוש שהממשלה אינה עושה את תפקידה כראוי. לאחר שבאוגוסט 2009 פיטר הנשיא את שר ההגנה, עלי שמאחאני ובמקומו מינה את אחמד וואחידי ובדצמבר 2010 פיטר (אחרי סכסוך ארוך וחשוף) את שר החוץ מונשאהר מותקי ומינה במקומו את ראש תוכנית הגרעין של איראן, עלי אכבר סלאחי, הפעם נעמד המנהיג הרוחני על רגליו האחוריות ושם ווטו מוחלט על פיטוריו של חיידר סלאחי, שר המודיעין.

הזירה השנייה

הברית הסורית-איראנית

רקע

כפי שישראל מהווה בת חסות של ארצות הברית מעין שליח שינוי במזרח התיכון אשר אמורה לשרת את האינטרסים האסטרטגים של ארצות הברית באזורנו וכאשר ישראל לא פועלת על פי אינטרסים אלו יוצא הגנרל דיוויד פטראוס, ראש פיקוד מרכז (ומי שעתיד לעמוד בראש ה- CIA) ואומר: " ישראל מסכנת את מעמדנו" [...] "אמריקה לא רק נתפסת כחלשה, אלא מעמדה הצבאי באזור מתפורר" (ינואר 2010) אותו הדבר קורה עם בת החסות של איראן, סוריה אשר נתפסה בפני ההנהגה האיראנית כסוכנת שינוי (להפלת המשטרים הפרו-מערביים באזור) ואשר באמצעותה מעבירה איראן את התמיכה הכלכלית, מדינית וצבאית לשלוחותיה: חזבאללה וחמאס. לא אהבה את שינוי המגמה שהחל לרקום לו עור וגידים, עם התחזקות הברית בין סוריה ותורכיה ובין סוריה לסעודיה, על חשבונה של איראן.

מערך הבריתות של בשאר אל-אסד:

1. סוריה-סעודיה – מטרתו שמירת מעמדה של סוריה בעולם הערבי ומכאן לשמור על ההשפעה בגזרה הפנים ערבית. הרצון של סעודיה לשמור על בת חסותה – לבנון ולהציל אותה מהמלתעות האיראניות.

2. סוריה-איראן – מטרתו לסכל ניסיון אזורי ישראלי-אמריקאי לפגוע בסוריה או בלבנון\פלסטינים. עבור איראן זו הזרוע הראשית להעברת המימון והנשק לשלוחותיה: חזבאללה וחמאס ובכך לסייע ביצוא המהפכה האיראנית (שבראש ובראשונה מטרתה הוא הפלת המשטרים הערבים הפרו-מערביים ולא מאבק שיעי-סוני).

3. סוריה-תורכיה - מטרתו לסכל ניסיון איראני להפיל את המשטר הסורי במידה ולא יהיה לה בו עוד צורך/או לחילופין במידה ואסד ירצה להשתחרר מלפיתת הדוב של איראן.

ולענייננו, בין שתי הידידות היו הבנות לא כתובות שאמרו כדלקמן: עיראק היא החצר הביתית של איראן ואילו לבנון היא החצר הביתית של סוריה. והמפרץ הפרסי הוא קו אדום.

פרק א': סדקים ראשונים

עיראק: הסדקים הראשונים בידידות האמיצה החלו, כאשר סוריה תמכה במועמדותו של איאד אל-עלאווי ראש הרשימה העיראקית בבחירות לממשלה בעיראק בניגוד לרצונה של איראן אשר תמכה במועמדותו של נורי אל-מלכי. האיראנים זעמו. עלאווי ניצח בבחירות אך לא הצליח להרכיב ממשלה. שר החוץ האיראני הגיע לדמשק ודרש מאסד לאפשר למלכי להרכיב קואליציה עם התנועה השיעית של מוקתדא אל-צדר. האזהרה הובנה ונורי אל-מלכי הגיע לדמשק להשלים עם נשיא סוריה. ביוני 2010 (4 חודשים מקיום הבחירות) הורכבה הממשלה ברשותו. איראן סולחת אבל לא שוכחת והעונש לא איחר לבוא.

לבנון: ב- 12 באוקטובר הגיע נשיא איראן לביקור בבירות ונועד עם נשיא לבנון, מישל סולימאן, ומזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, ודרש מהממשלה הלבנונית להסיר את תמיכתה בחקירה שמתנהלת על ידי בית הדין הבינלאומי נגד אביו של סעיד ח'רירי, רפיק אל-ח'רירי. קור מקפיא הגיע מדמשק והעיתונאים הסורים העבירו ביקורת קשה על מעורבות איראן במדיניות הפנים של לבנון, באופן כל כך בוטה לאור הניסיונות הסורים-סעודים למצוא פתרון מוסכם לבעיה. אסד פונה לאנקרה לעזרה וב- 24 בנובמבר מגיע ארדואן לבירות בשביל להציג חזית מאוחדת עם ראש ממשלת לבנון, סעיד ח'רירי. העיתון הלבנוני א-ספיר דווח כי ראש הממשלה התורכי התחייב שארצו לא תיתן ללבנון להידרדר למלחמת אזרחים. "תורכיה תעשה את מה שדרוש כדי להילחם בגורמים שעלולים להוביל למלחמת אזרחים בלבנון". חודשיים לאחר מכן כאשר ח'רירי הבן לא נענה לאולטימטום האיראני, ב-12 לינואר 2011 הודיעו 11 השרים מטעם חיזבאללה כי הם מתפטרים מתפקידיהם.

ההודעה על ההתפטרות הגיעה כאשר בוושינגטון החלה פגישתם של ח'רירי ואובאמה.
שרי החוץ של תורכיה וסעודיה קראו במסיבת עיתונאים משותפת לחיזבאללה: "חיזרו בכם, אל תהרסו את כל מה שנבנה עד כה" [...]"ההתפטרות הזאת יהיו לה השלכות מסוכנות, שכן הן יגרמו שוב למהומות", אמר שר החוץ הסעודי, סעוד אל-פייסל, במסיבת עיתונאים משותפת באנקרה עם עמיתו התורכי, אחמט דבוטוגלו. "אנחנו מקווים שההתפטרות לא תיכנס לתוקף, כי יש לה פוטנציאל למוטט את כל מה שנבנה עד כה". [....] גם דבוטוגלו הביע תקווה ששרי חיזבאללה ימשכו בחזרה את מכתבי ההתפטרות שלהם ואמר: "כולי תקווה שחיזבאללה תשקול מחדש את פרישתה מהממשלה, ותביע תמיכה בתיווך הסורי-סעודי". כלום לא עזר. השרים לא חזרו בהם ונג'יב מיקאתי נבחר מטעם האופוזיציה להרכיב את הממשלה הבאה אך עד היום טרם גובש הקואליציה.

פרק ב': סופה של ידידות נפלאה

בחריין: הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר כוחות מסעודיה ומאיחוד האמירויות, ניצלו את הסכמי ההגנה בין המדינות החברות במועצה לשיתוף פעולה מפרצי ותחת המטריה של כוחות אל-ג'אזירה נכנסו לבחריין להציל את בית המלוכה הבחרייני מניסיון ההפיכה שיעי במדינה. ההפגנות דוכאו ביד קשה והסדר שב לרחובות. התגובה האירנית לא אחרה שר החוץ האיראני, סלאחי הודיע מיד שאיראן רואה בפלישה של המפרציות לבחריין צעד אלים ולא חוקי ובמידה וכוחות אלו יפעילו אלימות איראן לא תעמוד מהצד ותפעל. וביום חמישי 31.3 קיבלה וועדת הביטחון והחוץ של הפרלמנט האיראני החלטה שגינתה בלשון חריפה מאוד את התנועות הצבאיות הסעודיות בתוך בחריין והגדירה אותן כמשחק מסוכן.

בתגובה להצהרות האיראניות שרי החוץ של המועצה לשיתוף פעולה מפרצי (GCC) קבלו החלטה המגנה את התערבותה של איראן בעניינה הפנימיים של בחריין. ההחלטה אומרת: כי שרי החוץ "מגנים בחריפות את מעורבותה של איראן בעניינה הפנימיים של בחריין וכי הפעולה מהווה הפרה של הסכמים בינלאומיים". החשש הכבד ממעורבות איראנית אקטיבית הביא את יועצו של המלך הסעודי (ובנו) עבד אל-עזיז בן עבד אל-עזיז להגיע בדחיפות לדמשק ולבקש מהנשיא הסורי להתערב ולדרוש מאיראן לא להתערב. הנשיא הסורי שלח את שר החוץ שלו, ווליד מועלם לטהראן ונועד עם היועץ לביטחון לאומי, סעיד ג'לילי , לו העביר איגרת דחופה לנשיא אחמדינג'ד.

הטעות הפטאלית וחציית הקו האדום ביחסי שתי המדינות ארע כאשר שר החוץ הסורי העניק גיבוי מלא למפרציות ולבחריין בפרט ואמר כי זו זכותן החוקית של מדינות המפרץ לשלוח את כוחות ההגנה "אל-ג'זירה" לבחריין וכי אין זה נחשב כיבוש של האי על ידי כוחות זרים. מועלם הוסיף ואמר כי: "סוריה היא חלק מהאומה הערבית ואנו פועלים לשיפור היחסים בין איראן ומדינות ערב, מה שמצריך שינוי ברור של עמדתנו. יחד עם זאת אנחנו מכבדים את איראן. השר הבהיר כי היחסים הסורים - סעודים הם אסטרטגיים והם אבן הפינה של הביטחון והיציבות במזרח התיכון .

הזירה השלישית

המאבק הפנים איראני והשפעתו על המהפכה בסוריה

ב- 15 במרץ מתחיל ה"אביב הערבי" להרים את ראשו בסוריה. אחרי סוף שבוע של הפגנות פורש צבא סוריה את כוחותיו באזור העיר דרעא שבדרום המדינה, כתגובה להפגנות ההמוניות הנערכות באזור, במחאה נגד מוסדות השלטון הסורי ונגד ממשלו של הנשיא אסד.

ההפגנות ממשיכות והנקמה האיראנית לא מאחרת לבוא. שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלחי בהודעה לסוכנות הידיעות (3.4), התייחס לראשונה למהומות בסוריה ואמר כי "כל עוד התנועה העממית נמשכת",טהרן תומכת בהיענות השלטונות "לדרישות העממיות". אסד שנזנח ע"י אחמדינג'ד פונה לתורכיה ומבקש עזרה. ארדואן שולח את שר החוץ שלו, דבוטוגלו לדמשק ומבטיח כי תורכיה תעזור לסוריה להכין תוכנית רפורמות מואצת. הנשיא הסורי, מצדו מודיע על שורה של ויתורים ורפורמות בכדי לרצות את המפגינים, כגון העלאת המשכורות של פקידי המדינה והקמת ועדה שתשקול את אפשרות ביטול חוקי החרום. כמו כן מפרק את הממשלה וממנה את עאדל סאפר להרכיב את הממשלה החדשה. אך ההפגנות לא מפסיקות ומתפשטות לבניאס, לטקיה, דמשק, חמס וערים נוספות.

מכאן מתחיל איזה שינוי בתוך איראן. לדידו של חמינאי, עדיין מוקדם לוותר על אסד ולכן בצעד מפתיע שלח האיתוללה[2], ככל הנראה מבלי להתייעץ עם הנשיא כ- 10 קצינים בכירים של משמרות המהפכה לדמשק בכדי לנהל את הדיכוי האלים של ההפגנות.

מיום שני ה-25 באפריל מסר אסד את השליטה על המהפכות לצבא ולמפקד משמר הרפובליקה, מאהר אל-אסד. טנקים הוכנסו לרחובות, הוחלט על סגירת הגבול עם ירדן והמים והחשמל הופסקו בערים המורדות, משרדי אל-ג'אזירה ואל-ערביה בדמשק נסגרו ובנוסף נחסמו רבים מהבלוגים והרשתות החברתיות. מאז שינוי המגמה דווח על בין 400 ל-600 הרוגים, כ- 5000 פצועים ואין ספור מעצרים.

התגובה האמריקאית לא אחרה לבוא וב- 27 באפריל הודיעה שגרירת ארצות הברית באו"ם, סוזן רייס, כי ישנן הוכחות לתמיכה איראנית בתגובה ה"מתועבת" להפגנות הבלתי אלימות בסוריה. "השימוש השערורייתי באלימות לפיזור הפגנות חייב להיפסק", היא אמרה. "במקום להקשיב לאזרחיו, הנשיא אסד מאשים גורמים זרים בעוד שבמקביל הוא מקבל את תמיכת איראן בדיכוי אזרחי סוריה באותן שיטות ברוטליות בהן עושה השלטון באיראן שימוש.

גם התגובה התורכית לא מאחרת וב- 4 במאי ארדואן, שנמצא במצב רוח מלחמתי, רותח גם על אסד, שבמקום לאמץ את העצה הטובה שקיבל מתורכיה ולהתחיל ברפורמות מסיביות, הוא דווקא משגר טנקים ומסוקים אל המפגינים, שהרוגיהם נאמדים במאות רבות.
"אני רוצה לשלוח אזהרה לכל המדינות שנמצאות בשכנות לנו" [...] " שוויון, חירות, צדק ודמוקרטיה אינם זכויות של מדינות או אומות מסוימות בלבד. אלה זכויות של האנושות כולה". ואם למישהו לא היה ברור למי הוא מתכוון, הוא פירט: "איננו רוצים לראות טבח חדש בחלבג'ה, בחמה, בחומס או בבוסניה".

נשיא איראן פגוע, הוא אינו היה שותף לקבלת ההחלטות בנוגע לשליחת משמרות המהפכה לסוריה. בצעד חד צדדי ומתריס הוא מפטר את שר המודיעין (אשר מונה ע"י האייתוללה). האייתוללה חמינאי שם ווטו על הפיטורים ומשאיר את השר בתפקידו.

אמש (6.5) מוסר העיתון אל-קודס אל-ערבי כי מחריף הקרע בין המנהיג הדתי של איראן, ח'מנאי לבין נשיא איראן, אחמדינג'ד. מקורות העיתון מוסרים כי בשיחה קשה מאוד בין השניים הציב האיתוללה לנשיא אחמדינג'ד אולטימטום: התפטרות או ביטול פיטוריו של שר המודיעין, חידר מסלחי. שר המודיעין, מסלחי ממשיך לעת עתה בתפקידו משום שח'מנאי שם ווטו על עזיבתו.

---

[1] העיתון הכוויתי אל-אנבא דיווח ב- 3.5 כי קיים משבר אמון חריף בין ההנהגה הדתית לנשיאות באיראן. בפעם הראשונה זה 3 שבועות הופיע נשיא איראן, אחמדינג'ד בפני הפרלמנט האיראני. לפני כשלושה שבועות פיטר הנשיא האיראני בצעד חסר תקדים את שר המודיעין האיראני, חיידר מסלחי ובמקומו ביקש למנות את איש אמונו, המושל רדא כרימי. האיתוללה ח'מנאי, ביטל את הפיטורין והחליט לפעול נגד הנשיא ולהשאיר את מסלחי בתפקידו. תגובתו של הנשיא האיראני לא אחרה לבוא והנשיא החליט כי הוא אינו מגיע לישיבות הממשלה וביטל את כל פגישותיו ונסיעותיו. מועצת השורא, נקראה לפעולה והוציאה הודעה חריפה בה היא קוראת לנשיא המדינה, אחמדינג'אד לשוב בהקדם לתפקידו ולקבל על עצמו את החלטת הסכות הדתית הגבוהה. בתגובה על התנהגותו של אחמדינג'ד הוציא הנשיא הקודם ח'תמי הודעה ובה הוא אמר שהנשיא הנוכחי חותר תחת הסמכות הדתית וכי עליו להיענש על כך.

[2] בעיתון הכוויתי אל-סיאסה (7.5) דווח כי: 10 קצינים בכירים של משמרות המהפכה האיראנים הם אלו שמנהלים את המערכה לדיכוי ההפגנות בסוריה. מסגד הגברת רוקייה בדמשק הוסב למפקדה שממנה מנוהלת המערכה. מקור סורי בכיר מסר לעיתון הכוויתי כי הפעילות האיראנית בסוריה הורחבה בשל החשש של בכירי הדת ובראשם ח'מנאי לאבד את בת החסות שלהם. סוריה היא זאת שדרכה מועבר הנשק לשלוחות של איראן, חזבאללה וחמאס וכל עוד אין לכך תחליף ההנהגה הדתית מעוניינת לשמור על המשטר הסורי. משמרות המהפכה העדיפו לא לפעול מתוך השגרירות האיראנית בדמשק ולא מתוך המרכז לתרבות איראן אלא בחרו במסגד הגדול בדמשק כבסיס הפעילות שלהם. הצוות האיראני כולל 10 בכירים ביניהם: מחמד חזאזי, מפקד חיל ת'אר אללה ועבדאללה ראגי מפקד חיל שליחי אלוהים (ראסול אללה). שני המפקדים הללו היו אלו שניהלו את כל המערכה לדיכוי ההפגנות בטהראן ב-2009.

10 סיבות לחייך מדוע הפיוס הפנים-פלסטיני הוא הדבר הכי טוב שקרה לישראל

5.5.11

10 סיבות לחייך

מדוע הפיוס הפנים-פלסטיני הוא הדבר הכי טוב שקרה לישראל

אמש נחתם הסכם הפיוס הפנים פלסטיני שהביא לקיצם 4 שנים של מלחמת אזרחים פלסטינית. היום יערך ברוב כבוד והדר ובנוכחות מרשימה טקס חנוכת הסכם הפיוס. השושבינים, תורכיה ומצרים בחסות, סין ורוסיה. ובמימון האמיר של קטאר. התגובה בישראל לא אחרה לבוא. כשאדם נתפס כשמכנסיו מופשלים תגובתו המידית היא מבוכה במדינת ישראל התגובה היא פאניקה ופחד. כמו כל חייה מפוחדת אנחנו מוצאים קוצים - איום – "או אנחנו או הם" השלב השני שלב הבואש – מפיצים ריח רע – הפסקת המימון לרשות. הרי אחרי שראינו שהמצור על עזה נגמר אז למה לנו להסתפק רק בעזה כשאנחנו יכולים לשים מצור גם על הגדה, ויש אף שהגדילו לעשות והציעו לכבוש מחדש את הגדה. השלב השלישי הוא השלב שאני מכנה אותו שלב השוטה. השלב שבו אתה אומר לעצמך – אני לא יודע?! ואז אפשר להתבונן על הסיטואציה בצורה קצת יותר שקולה ולא מתגוננת ולהיערך מחדש למציאות חדשה.

אני יודעת שיש כבר גופים שהגיעו לשלב הזה וכבר נכתבו הערכות כיצד אפשר למנף את האירוע הזה לטובת מדינת ישראל. כולם מסתכלים על הטווח הארוך ואני אומרת אין צורך לפסוח על ההווה ולקפוץ ישר לעתיד כי שם אולי מחכה משהו טוב. קרה פה משהו טוב – בהווה. וכעת אני אנסה למנות את הסיבות מדוע.

אם בסוף המאמר לא חייכתם אז כנראה נכשלתי.

1. "ציר הרשע" - איראן-סוריה-חזבאללה-חמאס – התפרק. אני מאמינה שלפחות בעשור האחרון אין גוף מודיעיני אחד, גופי מחקר, מומחים וממשלות שלא ניסו לשבור את ראשם ולמצוא דרכים כיצד לפרק את אותו ציר שמהווה "איום קיומי" על מדינת ישראל. "האביב הערבי" – תהליכי הדמוקרטיזציה שעוברים על מדינות ערב פירקו למעשה את הבריתות האסטרטגיות הישנות ושינו את פני המזרח התיכון – כפי שהכרנו אותו עד היום. כאשר סוריה עוברת טלטלה רצינית, וטרם ידוע האם המשטר של אסד ישרוד את המהפכה בארצו, מצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר עברה מהפכה ואיראן שאף היא הופתעה מהתעוזה הסעודית והצבת כוחות אל-ג'אזירה בבחריין (החצר האחורית שלה) מוטרדת ותוססת מבפנים (אות לכך ניתן היה לראות בשלושת השבועות האחרונים כאשר ריב איתנים נתגלע בין האיתוללה חמנאי לבין הנשיא אחמדינג'ד בעקבות פיטוריו של שר המודיעין ע"י נג'אד והווטו המוחלט שהטיל חמנאי. כשבועיים וחצי לא הגיע הנשיא לפרלמנט, ביטל את כל פגישותיו ולא נראה בתקשורת. רק צו של מועצת השורא הכריח אותו לשוב לעבודתו). נסראללה – שותק והרכבת הממשלה הלבנונית נעצרה.

2. ניצחון הפרגמטיזם – חמאס עזה מול חמאס דמשק. שינוי מאזן הכוחות בתוך חמאס נוטה כעת לטובת חמאס עזה. מי שהוביל את הקו הפרגמטי שקרא לפיוס פנים פלסטיני הוא ד"ר מחמוד א-זאהר סגנו של "ראש ממשלת" עזה אסמעיל הנייה. עד היום הכף נטתה לכיוון חמאס דמשק שבראשה ראש הזרוע המדינית של חמאס, ח'אלד משעל. א-זאהר הבין מהר מאוד שהפטרונים של חמאס דמשק חלשים (איראן/סוריה) וידע לנצל את עלייתם של הכוחות החדשים במצרים ובתורכיה. א-זאהר ידע כי תורכיה שהתמכרה למדיניות התיווך (ZERO PROBLEM) בניצוחו של המאסטרו, שר החוץ, דאבוטוגלו וראש הממשלה, ארדואן שנמצע כחודשיים לפני בחירות תשמח לקחת על עצמה את תפקיד המנווטת מול חמאס דמשק (במקום איראן) ומצרים שצריכה שקט בגבולה הצפוני ושקט בזירה הפנימית מול האחים המוסלמים תתגייס במהרה למשימה החדשה. התוצאה הברורה היא ניצחון לקו הפרגמטי בתוך חמאס.

3. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. האביב הערבי הוא מעין רעידת אדמה אזורית שמשנה את כל כללי המשחק המוכרים ולכן אותן שלוחות או כפי שאנו מכנים אותם "ספויילרס" לא יכולים להמשיך אף הם באותה התנהלות של "התנגדות" כפי שהייתה כשבעל הבית היה חזק. הראשון שהבין את זה היה מחמוד א-זאהר ממנהיגי חמאס עזה שהיה האדריכל של הסכם הפיוס וראה שהמציאות משתנה. אם בעבר נאמר על מצרים שהיא "משענת קנה רצוץ" כעת הגב היחידי שהפלסטינים יכולים להישען עליו זו מצרים ותורכיה (סוריה מתהפכת ואיראן מוטרדת). דווקא בהווה/הטווח הקצר המוקוומה מתה. כשהכיסאות זזו "השלוחות" צריכות לזוז אף הן. וכיום לא נוח למצרים ולתורכיה שבמקביל לאביב הערבי תתנהל מלחמה בין ישראל והפלסטינים. כולם עסוקים בענייני פנים ואף אחד לא יכול עכשיו לעסוק בסכסוכי גבולות. פטרונים חלשים שווה בעלי חסות חלשים וכשאתה חלש אתה מחויב לפרגמטיזם (עד שתתחזק שוב).

4. תהדייה/הודנא ארוכת טווח – או בעברית פשוטה מצב של חוסר לחימה. אני לא יודעת איך לומר את זה בצורה יותר ברורה. הולך להיות שקט בדרום. כאשר חמאס קשרה את עצמה כעת לפטרונים חדשים. היא מחויבת לא להביך אותם. מצרים זו לא תימן או סעודיה. אם החמאס יהווה איום על השקט בגבולה הצפוני של מצרים לא יהיה לארגון בעיה עם מדינת ישראל אלא עם 80 מיליון מצרים שעוברים מהפכה. האחים המוסלמים במצרים לא יוכלו לסייע לחמאס במידה וחאמס יפעל נגד האינטרסים של מצרים. כנ"ל לגבי תורכיה. תורכיה יכולה לפעול נגד מדיניות ישראל, נגד המצור ולמען הכרזה על הקמת מדינת פלסטין בתנאי שחמאס שומר על השקט ולא נותן לישראל לגיטימציה לירות, להטיל מצור ולא להעביר כספים. בראש ובראשונה ההסכם שנחתם אתמול הוא מול מצרים ותורכיה (שר המודיעין המצרי, מוראד מוואפי ומול שר המודיעין התורכי, חקאן פידאן) ולכן הפרתו תעמיד את חמאס בבעיה עם שתי המדינות הללו.

5. הממשלה המצרית – האחים המוסלמים 1 – 0 . זהו מהלך שנזקף לטובת ממשלת המעבר של מצרים והמועצה הצבאית העליונה ולא לטובת תנועת האחים המוסלמים. האחים המוסלמים הודיעו במהלך שבוע שעבר כי הם ייסדו מפלגה חדשה "מפלגת החירות והחופש" אשר תתמודד לפרלמנט הבא אך לא תציג מועמד לנשיאות. בכל קמפיין עתידי יהיו שלוש סוגיות ודאיות: הבעיה הפלסטינית העוני והאבטלה והסכם השלום עם ישראל . לשתי הסוגיות האלו (הבעיה הפלסטינית והסכם השלום) היה צורך במענה. נביל אל-ערבי עשה כאן מהלך מבריק. הוא פשוט הוציא לאחים המוסלמים את האוויר מהבלון בכך שהראה לעם המצרי שמי שדואג לסוגיה הפלסטינית ומי שמצליח לפתור את המצוקה של עזה זו דווקא הממשלה הנוכחית ולא האחים המוסלמים. מאותה סיבה בדיוק מנסה כעת שר החוץ המצרי לפעול למען כינוס ועידה בינלאומית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני (רק ועידה כזו יכולה להוציא את האוויר לבלון של הסכם השלום הישראלי-מצרי).

6. הסרת המצור על עזה. המאבק מול ישראל עבר ממאבק צבאי למאבק בזירה הבינלאומית וגם למאבק הזה הגענו לא ערוכים והתוצאה הייתה ברורה- תהליך של דה-לגיטימציה בינ"ל נגד ישראל. מה שאנחנו לא השכלנו לעשות, מצרים עשתה בשבילנו. פתיחת מעבר רפיח, והעברת 4 מיליארד דולר (שהתקבלו ע"י המדינות התורמות בוועידת שארם 2009) לבניית עזה משמעו הסרת המצור והפסקת המשטים לעזה (אחד כזה היה אמור להתקיים באמצע מאי). צמצום הדה-לגיטימציה כלפי ישראל (כמובן במידה וישראל לא תפעל צבאית נגד מה שהתרחש כעת).

7. הסדרי ביטחון/סיוע בטחוני. בשל השינויים האסטרטגים באזור והמצב של חוסר יציבות וחוסר ודאות. גם בחזית הצפונית, גם בחזית הדרומית וגם בחזית המזרחית יהיה קל יותר לישראל לבקש מארצות הברית עוד סיוע בטחוני ו"מטריות" הגנתיות. זו מדיניות אמריקאית ידועה. כתוצאה ממצבים בהן קיים חוסר ודאות בקרב בעלות בריתה של ארצות הברית מתחיל מייד מרוץ התחמשות. כיפות הברזל ומערך טילי החץ יתפזרו להם, ככל הנראה כמו כלניות אחרי הגשם לא רק בחזית הדרומית אלא בכל חזיתות (ראה מודל המפרץ הפרסי).

8. מניעת אינתיפאדה – 3. נכון שלא רק הפיוס כשלעצמו ימנע את האינתיפאדה ה-3 אבל הוא בהחלט סיפק את צרכיהם של פלסטינים רבים. הסקר האחרון של אוניברסיטת אל-נג'אח הצביע שיותר מ-77% מהפלסטינים האמינו שרק התעוררות עממית (לא אלימה) בגדה ובעזה תביא את שתי הממשלות לחתום על פיוס. כעת שיש פיוס אין צורך באינתיפאדה. התסכול מהפילוג הפנים פלסטיני היה גדול יותר מהזעם על מדינת ישראל. לכן עם שעבר מלחמת אזרחים (פיתנה) לא ימהר כל כך לחדש את גלי האלימות. גם חמאס שמעוניינת לשוב באופן רשמי לפוליטיקה ויודעת שיש לה כעת שנה להיערך לבחירות לא מעוניינת להבעיר את השטח.

9. הקמת מדינה פלסטינית (עם גבולות זמניים) – מדינה פלסטינית לא יכולה לקום כאשר היא מפולגת בתוכה לשתי מדינות ולשתי ממשלות שלא מתפקדות באופן מלא. בשביל להכריז על הקמת מדינה יש צורך שתהיה מדינה אחת עם ממשלה אחת ועם אחד. כאשר חמאס חתמה על הסכם הפיוס היא למעשה מאפשרת לרשות להמשיך לשאת ולתת עם ישראל על הגבולות הזמניים של המדינה העתידית. גם בלי להגיד את המילים: "אנחנו מכירים במדינת ישראל" דה-פקטו עצם הישיבה בממשלה שמנהלת משא ומתן שהבסיס הרעיוני שלו הוא "שתי מדינות לשני עמים" מהווה למעשה הכרה בכך שיש פה שתי מדינות. כלומר גם חמאס כמו אש"ף בזמנו מוכנה, בהווה, לוותר על חזון "פלסטין השלמה" לטובת הגדרת הזהות הפנים פלסטינית. יש פה תהליך דומה למה שעוברת החברה הישראלית. גם בישראל – החילונית התקבלה החלטה אסטרטגית שקובעת שחזון המדינה יותר חשוב מחזון ארץ ישראל השלמה. וכעת זהו תהליך שעובר על הציונות הדתית. בשביל לחזק את הזהות היהודית בתוך הקו הירוק יהיה צורך להתכנס. וכעת זה קורה גם בקרה העם הפלסטיני. קודם הפת"ח קיבל על עצמו לותר על "פלסטין השלמה" למען הקמתה של מדינת פלסטין וכעת גם החמאס עובר תהליך דומה של עיצוב הזהות הפנים פלסטינית למען ויתור על "פלסטין השלמה". כמו שביהדות (לפי ההלכה) דין ירושלים הוא כדין חברון כך באסלאם דין ירושלים הוא כדין צפת. המגמות הללו שעוברות על שתי החברות הישראלית/הפלסטינית יקרבו בסופו של דבר את חלוקת הארץ והקמתן של שתי מדינות לאום זו לצד זו.

10. שחרור שליט - אם כבר אופטימיות אז עד הסוף. יש פה שלושה מרכיבים עיקריים שבאמצעותם ניתן יהיה להבין מדוע הפיוס הפנים פלסטיני יקרב את שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. ראשית, פתיחת מעבר רפיח באופן קבוע יכול להוביל למקרה "רון ארד-2. קל כעת להבריח אותו מחוץ לרצועה והחשש בקרב מקבלי ההחלטות במדינת ישראל מהישנות המקרה של רון ארד תוביל לחידוש המשא ומתן על שחרורו. שנית, מצרים ותורכיה יודעות שישראל לא תנהל משא ומתן עם ממשלה שחברה בה חמאס כל עוד החייל השבוי לא ישוחרר. בעבר לא יכולנו להעביר לתורכיה את שרביט המתווך בעסקה הזו כי חששנו מהתגובה המצרית אך כעת ששתי המדינות הללו לקחו על עצמן, במשותף את פרויקט הפיוס לשתיהן יש מחויבות שהוא יצליח ולכן לשתי המדינות יש כעת אינטרס משותף לפעול למען שחרור גלעד שליט. לחמאס יש אינטרס לסיים את העסקה הזו כעת משום ש: " מעוניינים לרצות את הפטרונים החדשים. ב. להראות לפלסטינים של הגדה וגם לעזתיים שהם דואגים לשחרור האסירים הפלסטינים ולבניית עזה.

· כל האמור לעיל הוא כמובן רלוונטי בתנאי ששני הצדדים יכבדו את ההסכם ובמידה וישראל לא תחליט להיכנס למבצע צבאי נוסף.