יום רביעי, 25 במאי 2011

מהפכת הכעס - 27 במאי 2011 - כיכר תחריר

25.5.11

מהפכת הכעס

אני מחוייב לשינוי ולכן אגיע פעם שנייה לכיכר תחריר

27 במאי 2011

בקשתי את אחת הבולוגריות המצריות, אם היא יכולה לשלוח לי פלייר שמחולק בקהיר על הפגנת המיליון שמתוכננת ליום שישי הקרוב ה- 27 במאי 2011. היא אכן סרקה אותו ושלחה לי אותו. בפלייר שמחולק כתובות דרישות המפגינים מהמשטר המצרי. להלן תרגום תוכנו (למטה מצורף הפלייר המקורי). הדרישות מחולקות לשלושה סוגים – דרישות כלכליות, דרישות פוליטיות ודרישה בנוגע לחירויות:

דרישות כלכליות:

· הגבלת שכר המינימום והמקסימום במשק

· חלוקת מחדש של העושר במטרה להציל את המדינה מהמשבר הכלכלי

· שליטה במחירים

· קביעת מס פרוגרסיבי

· העמדה לדין של אנשי עסקים מושחתים והחרמת נכסים שקיבלו שלא כדין

דרישות פוליטיות:

· השבת הביטחון הפנים מצרי באופן מקיף

· העמדה לדין של מובארכ באשמת בגידה, בהתבסס על עדותו של הגנרל טנטאווי בה הצהיר כי ההוראה שנתן לצבא לירות במפגינים ניתנה על ידי מובארכ

· פיקוח משפטי וחוקתי על מנגנוני הביטחון הלאומי והעמדה לדין של כל קצינים אשר היו מעורבים בהרג המפגינים ובעינוייהם

· פירוק המועצות המקומיות (ובחירתן מחדש)

· פירוקו של מנגנון הביטחון המרכזי או מיזוגו עם הצבא

· מתן זכות ההצבעה לאזרחי מצרים בחו"ל

· פיטורו של יחיא אל-ג'מל והעמדתו לדין של עומר סולימאן

הדרישות בנוגע לחירויות:

· ביטול החוק המתיר שפיטת אזרחים בבתי דין צבאיים

· עריכת משפט חוזר לכל אותם אזרחים שנשפטו בבתי דין צבאיים ושפיטתם בבתי דין אזרחיים

· איסור פיזור שביתות בכוח

· טיהור התקשורת "אנו רוצים תקשורת שמייצגת את העם ולא את השליטים

הערה בבלוגים אחרים ישנה ביקורת על הדרישות הכלכליות. רוב הביקורת מתייחסת לדרישות הכלכליות בטענה שאלו דרישות "נאצריסטיות" וסוציאליות מידי, במיוחד הדרישה לחלוקת העושר במדינה. רוב האנשים לא מעוניינים בהלאמה. רעיונות שהועלו שם על ידי הבלוגרים הם שככל הנראה שהדרישות הכלכליות נוסחו כך בכדי למשוך כמה שיותר מפגינים ממעמד הפועלים במדינה.


הפגנת המילונים יום שישי ה- 27 במאי

הדרישות בפלייר שפורסם באתר הפייסבוק של תנועת ה-6 באפריל (תנועת ה-6 באפריל קראה ליום הזעם ב-25 בינואר שהצית את המהפכה המצרית. פעילי התנועה ממשיכים למלא תפקיד מרכזי בשביתות השבת וההפגנות שמתרכזות בכיכר תחריר בקהיר. התנועה הוקמה בשנת 2008 כרשת קשר בפייסבוק של צעירים ופעילים חברתיים) להלן הדרישות של התנועה כפי שמופיעות באתר הפייסבוק שלהם:

צדק

באופן מהיר, צודק וציבורי יש להעמיד לדין את מובארכ ושאר סמלי משטרו. יש להקים ועדה חדשה למטרת העמדתם לדין של המואשמים בשחיתויות פוליטיות – "אין לנו חוק נגד שחיתות פוליטית"

טיהור

טיהור משרדי הממשלה במיוחד משרד הפנים, תקשורת, מושלים, האוניברסיטאות והשגרירויות מכל הנציגים שמונו בתקופת משטרו של מובארכ ופירוק הרשויות המקומיות

זכויות המרטירים והפצועים של המהפכה

זכותם להיות מטופלים ולקבל פיצויים מהמדינה

חירויות

ביטול חוקי החירום, כל עוד הם אינם חלים על שאריות משטרו של מובארכ והבריונים

שחרורם של עובדי המדינה

להשתחרר משארית משטרו של מובארכ ומהצביעות של המועצה הצבאית העליונה אשר מורידה תוכניות אשר משודרות בטלוויזיה בהם מתארכים אורחים המעבירים ביקורת על אלו שמושלים במדינה

אבטחת האומה וצעיריה

לא עוד סטנדרטים כפולים בכל הנוגע להתמודדות עם המפגינים באופן אלים או שליחת הצעירים לבתי דין צבאיים בעוד מתעלמים ולא מתייחסים לפושעים ובריונים ברחובות.

לחם, חירות כבוד ואנושיות

אסור לאסור הפגנות למרות שאנו יודעים שהממשלה מתמודדת עם אתגרים כלכליים אדירים : "אנחנו רוצים אסטרטגיה ברורה ותוכנית לתקופה הקרובה".

להלן דברי הפלייר של תנועת ה- 6 באפריל:

חיים...... חופש......כבוד

אנחנו הולכים לכיכר פעם שנייה – 27 במאי – הולכים הפעם נגד הצבא

אנחנו הולכים בגלל שאנחנו אומרים שמטרות המהפכה טרם מומשו ואנו הולכים לסיים את מה שהתחלנו בגלל שכל אחד לוקח את החוק לידיו

אנחנו הולכים משום שישנם עדיין פצועים של המהפכה בבתי החולים בעוד מובארכ נמצא בשארם השיח'

אנחנו הולכים כי הכנסיות בוערות והצבא והמשטרה שומרים על השגרירות הישראלית

אנחנו הולכים כי הבריונים מסתובבים ברחובות ונוער המהפכה נמצא בכלא

אנחנו הולכים כי יש משבר בצינורות הגז והגז הולך לישראל

תחיי מצרים לתפארת הקורבנות


יום ראשון, 22 במאי 2011

שם המחזה: מצרים – האחים המוסלמים

‏20 מאי, 2011

שם המחזה: מצרים – האחים המוסלמים

"אני מתבונן בעולם חסר צורה שעדיין לא נולד"


מערכה ראשונה: נוער האחמ"ס – קריאה לרפורמה בתוך התנועה

פברואר 2011

דרישות צעירי האח"ס לרפורמה

בוועידה באלכסנדריה ב-23.2.2011 הציגו "מתאמי מהפכת צעירי האחמ"ס" כ-120 תביעות, ואיימו לצאת בהפגנות המוניות ב-17.3.2011 בהשתתפות למעלה מ-30 אלף איש, במידה שלא תהא היענות לתביעות אלה. בין דרישותיהם:

1. לפזר את לשכת המנהיג הכללי [הנוכחית] בראשותו של ד"ר מוחמד בדיע, ולערוך בחירות מחודשות וחופשיות תחת פיקוח משפטי. עד לבחירות, הם דורשים להקים ועדה זמנית שתנהל את התנועה בתקופת המעבר, בראשותו של המנהיג הכללי הקודם, מוחמד מהדי עאכף, שהיה המנהיג הכללי הראשון שבחר לפרוש.

2. לפרק את מועצת השורא של התנועה, להפרידה מלשכת המדריך הכללי ולבחור את חבריה בבחירות חופשיות.

3. להותיר את לשכות האחמ"ס במחוזות על כנן לתקופת מעבר עד לבחירת מועצות מנהלים חדשות

4. להקים מפלגה של האחמ"ס, שתהיה נפרדת מהתנועה, ששמה ייקבע ע"י הצבעה ושמנהיגה ייבחר באמצעות בחירות.

5. להכיר במעמד הנשים בתנועה ע"י הכנסת שתי נשים לפחות ללשכת המדריך הכללי, ביטול אגף הנשים בתנועה ומתן זכות הצבעה לנשים בסוגיות פוליטיות.

6. פיתוח תכניות החינוך של התנועה וכלי התקשורת שלה, ובכלל זה הקמת עיתונים וערוצי טלוויזיה בלווין שישמשו כביטאוני התנועה.

העיתון המצרי אל-שורוק ב - 27.2.2011 הביא את דבריו של פעיל האחמ"ס, אחמד נזילי,: "לאחר הצלחת מהפכת ה-25 בינואר ונפילתו של מובארכ, תתחולל בימים הבאים מהפכה בתנועה שתוביל להתפתחות גדולה בתפקודה... הנסיבות השתנו לחלוטין. עניינים רבים שנדחו, עומדים עתה על הפרק. התקופה הבאה תהיה עדה לאינתיפאדה בתוך האחים..., שכן הלחצים הביטחוניים שהופעלו על התנועה בעבר נגמרו.

העיתון המצרי, אל-מצרי אל-יום דיווח ב- 1.3.2011 – כי המתאם הכללי של מהפכת צעירי האחמ"ס, כמאל סמיר פרג, הבהיר שמועצת השורא של התנועה ולשכת המנהיג הכללי גובשו בנסיבות של הגבלות ביטחוניות, ואילו לאחר הפלת משטר מובארכ, יש לערוך בחירות מסודרות להנהגת התנועה. המדריך הכללי צריך להיות חבר התנועה לפחות חמש שנים, בין הגילאים 30-55, שהיה חבר בלשכת המנהיג הכללי או באחת הלשכות של האחמ"ס במחוזות מעל 10 שנים. הוא הוסיף: "האחיזה הביטחונית מנעה מאתנו לפעול בפומבי, אך המצב השתנה לאחר מהפכת ה-25 בינואר, וקבוצות רבות דורשות לערוך רפורמה בתנועה..."

מערכה שנייה: ההנהגה הוותיקה מול הנהגה חדשה - שינוי הכחשה והדחקה

מרץ 2011

הנהגת האח"ס: הקריאה למהפכה זרה לתנועה

אל-מצרי אל-יום 8.3.2011 - בכירי האחמ"ס דחו אפשרות של מהפכה, והבהירו כי הם פתוחים לשמוע רעיונות ודעות מכל חברי התנועה. המנהיג הכללי של האחמ"ס, ד"ר מוחמד בדיע, וסגנו ח'ירת אל-שאטר, ערכו מספר פגישות עם נציגי צעירי התנועה. הם שמעו את תלונותיהם והצעותיהם והעבירו אותן לעיון הגופים הרלוונטיים בתנועה.

חבר לשכת המנהיג הכללי של האח"ס, ד"ר עסאם אל-עריאן הפחית מערכם של הדיווחים על מהפכה פנימית בתנועה, ואמר כי מדובר בהסתה. לדבריו, הנהגת האחמ"ס "לעולם לא תשים מחסומים בפני חופש הביטוי או תימנע מתקשורת עם צעיריה, שהם הבסיס של התנועה..." חבר נוסף בלשכת המדריך הכללי של האח"ס, ד"ר עבד אל-רחמן אל-בר, אמר כי צעירי התנועה תמיד מתנהגים בצורה הגיונית ואחראית, ואילו קריאתם למהפכה זרה לערכים של האחמ"ס. אל-בר ואל-עריאן הכחישו כי נפגשו עם הצעירים המארגנים את המחאה.

סגנו של המנהיג הכללי של התנועה, ח'ירת אל-שאטר, ששוחרר מהכלא לאחר המהפכה במצרים, אמר כי הדיבורים על מהפכה פנימית בתנועה הם תופעה תקשורתית שאין לה קיום במציאות. לדבריו, הדרישה לערוך רפורמות בתנועה, כגון שינוי התקנון, אינה ייחודית רק לצעירים. עניינים רבים ייבחנו עתה מחדש, כולל מצע המפלגה של התנועה, יחסה לנשים ולקופטים ועוד. הוא הוסיף כי בעבר לא ניתנה הזדמנות מספקת לצעירים ולנשים בתנועה, מחשש שלא יעמדו בלחצי המשטר, הדיכוי והמעצרים, אך הזמנים השתנו.

אתר האינטרנט הרשמי של תנועת האח"ס דיווח כי צעירי התנועה דוחים את הפרסום ביומון העצמאי אל-מצרי אל-יום בנושא מהפכה מתוכננת, וכי היומון אינו מהימן ותלוי במנגנון ביטחון המדינה המפוקפק. לפי דיווח זה, הקשרים בין צעירי התנועה למנהיגיה חזקים מכדי להזדעזע מפרסומים כאלה.

כעבור מספר ימים פורסם באתר הרשמי של האחמ"ס ראיון עם המתאם הכללי של מהפכת צעירי האחמ"ס, כמאל סמיר פרג, בו הכחיש כל כוונה לחולל מהפכה, ואמר כי דבריו נופחו על ידי התקשורת ולא הובנו כהלכה. פרג הבהיר כי כל רצונו הוא לכנס את הוועידה השנתית של התנועה על מנת לנהל דיאלוג על השינויים הדרושים בה לאור השתנות הנסיבות. הוא הוסיף כי הוא מכבד את ההנהגה הקיימת של התנועה, והודה כי טעה באופן שבו בחר להעלות את תביעותיו.

מערכה שלישית: ההנהגה הוותיקה של האחמ"ס מודיעה על הקמתה של מפלגה חדשה

אפריל 2011

העיתון המצרי אל-יום אל-סבע מדווח כי יריית הזינוק נורתה וארגון האחים המוסלמים הודיע ב- 30.4, בסופו של היום הראשון של ועידת החירום של מועצת השורא כי הוקמה לה מפלגה חדשה, "מפלגת החירות והצדק" אשר תתמודד בבחירות הבאות לפרלמנט המצרי.

ד"ר בדיע שעומד מינואר 2010 בראש התנועה, נמנה עם הזרם השמרני ומי שהעדיף בראשית דרכו, למקד את פעילות התנועה בהטפה ובשמירה על עקרונותיה, על חשבון השותפות עם השלטון. הודיע כי הפור נפל ובמסיבת עיתונאים חגיגית, בסוף יומה הראשון של ועידת החירום של מועצת השורא של ארגון האחים המוסלמים מכריז לו בדיע על הקמתה של מפלגה חדשה בשם "מפלגת החירות והצדק"

להלן עיקרי דבריו כפי שהופיעו בעיתון המצרי, אל-יום אל-סבע:

"מהפכת מצרים המבורכת באה כמתנה מאלוהים לעם כולו וכי האחים המוסלמים הם כמו הלב של העם אשר מזרים דם רענן ואנרגטי לפני האומה, לגופה ולמשק כנפי העבודה שלה"

בדיע הדגיש את החשיבות בעבודה משותפת עם כלל המפלגות והתנועות הפוליטיות במצרים המוסלמיות והקופטיות. "כל המפלגות מעוניינות לקדם את טובתה של מצרים" [....] "הצדק והעוצמה צריכים להיות מתועלים ראשית לטובתה של מצרים ואחר כך לעולם כולו".

"היום יכול העולם כולו לראות כי ארגון האחים המוסלמים הוא מציאות ולא רק מילים ריקות"[....] "במצרים שררה במשך תקופה ארוכה מציאות של אי-צדק ומשטר דיקטטורי שמטרתו הייתה להצר את צעדיו של הארגון ולמנוע ממנו לגדול. אך אלוהים העניק לנו כוח להביא את הטוב לכל חלקי מצרים, וכי אחד מהישגי המהפכה הוא שאלוהים כעת העניק לארגון את החופש להראות לכל את טוב ליבו של הארגון". [....]" עליינו להשתחוות לאלוהים על שהעניק לעם המצרי את החופש, וכעת עליינו להפשיל ברצינות שרוולים ולפעול, לא על ידי מילים אלא על ידי ג'יהאד והקרבה"[....] "כפי שעד היום פעלנו בחדרים קטנים, בכל הכוח למען עבודת צדקה, כעת עליינו להכפיל את מאמצינו בתחומים נוספים".

בדיע הבהיר כי היחסים בין הארגון למועצה הצבאית העליונה וממשלת המעבר יציבים והוסיף כי כעת "על כולנו לשאת בנטל למען בני האומה המצרית" וכמו כן ציין כי אחד הפירות הטובים שהניבה המהפכה הוא הצלחת המאמצים אשר הובילו למימוש הפיוס הפנים פלסטיני. "זהו צעד שהגשים את חלומם של כל המצרים, הערבים והמוסלמים".

מזכ"ל הארגון, ד"ר מחמוד חוסיין הדגיש כי אין שאיפתה של המפלגה החדשה לזכות ברוב בפרלמנט בבחירות הבאות אלא לזכות ב- 30%-40% מהמושבים.

מערכה שלישית - ישן מול חדש - מהפכה שקטה

מאי 2011

עבד אל-פותוח בן ה-60, חבר מועצת השורא של התנועה הודיע במסיבת עיתונאים ב- 13.5 כי הוא פורש מארגון האחמ"ס ומציג את מועמדותו לבחירות לנשיאות מצרים באופן עצמאי. עבד אל-פותוח מייצג את דור הצעירים בתנועה ונחשב לאחד המנהיגים המתונים בה. צעירי האחמ"ס שלא מוכנים להסתפק בשותפות ב- 30%-40% מהמושבים בפרלמנט, כלומר להיות גוש חוסם (מאמינים כי יוכלו להשיג 50% מהמושבים) וללא מועמד לנשיאות. מיד עם הודעתו של עבד אל-פותוח הודיע אחמד אל-ג'עלי, אחד ממנהיגי נוער האחמ"ס כי צעירי התנועה מסירים את תמיכתם במפלגת החירות והצדק ומעבירים את תמיכתם לאל-פותוח..

בנוסף העניק אל-פותוח מצידו ראיון ראשון (12.5) לעיתון המצרי שורוק ואלו היו דבירו:

שאלה: האם הצגת מועמדותך לנשיאות יוצרת חילוקי דעות?

תשובה: החלטתי להגיש את מועמדותי הצריכה מחשבה רבה, משום שאיני פועל מתוך אמביציה אישית. אני נמצא כעת רק בשלב ההתחלתי של קבלת ההחלטה להתמודד. אני לא פועל למען האינטרסים האישיים שלי אלא בכדי לשרת את מולדתי, אך ההחלטה הסופית תלויה בחקיקת חוק הבחירות לנשיאות שטרם פורסם. עליינו ללמוד את המערכת הפוליטית החדשה שתקום בין אם זו תהיה מערכת פרלמנטרית או נשיאותית. יחד עם זאת החלטתי לא להמתין ולהתחיל לפעול בכיוון זה כבר מעכשיו.

שאלה: בעבר אמרת כי אם ביום מן הימים ישתנה המצב המדיני במצרים אתה תפרוש מהאחמ"ס ותקים מפלגה. האם אתה מתכוון כעת להקים מפלגה חדשה?

תשובה: כבר לפני 3 שנים אמרתי כי יש צורך להפריד בין הפעילות הפוליטית לפעילות הדעווה (הערה - פעילות "הדעווה" היא מערך התמיכות שמעניקה האחמ"ס לתומכיה ולציבור המצרי בתחומים מגוונים החל מדת וחינוך וכלה ברפואה ורווחה), ולא לערב ביניהן בשביל לא ליצור בלבול. כעת הקימו האחמ"ס מפלגה שאמורה להיות עצמאית למרות שכבר כעת היא מעוררת תגובות שליליות. אני מדגיש כי מועמדותי לנשיאות תהיה עצמאית ואינה מייצגת אף מפלגה או קבוצה ולכן אני לא חושב כעת על הקמת מפלגה חדשה.

שאלה: אילו נקודות שליליות אתה רואה בתהליך הקמת המפלגה החדשה של האחים המוסלמים?

תשובה: ראשית, אני מעוניין לדבר על התהליך הפרוצדוראלי והשיווקי של המפלגה הזו. המפלגה התפצלה מתוך תנועת האחים המוסלמים ולכן המפלגה תמיד תהיה שחקן בידי הארגון. תמיד יהיו שם מאבקי כוח ושליטה והדבר יעיב על פעילות הדעווה של התנועה. ההתעסקות במערכת הנשיאותית ובחירת הנציגים לפרלמנט ירחיקו עת התנועה מהיעוד המרכזי שהוא מתן שירות לקהילה ולחברה ככל הנדרש.

התנועה היא זו שהכריזה מי יהיה היו"ר, המזכ"ל וסכן היו"ר, זה יוצר חוסר איזון ובלבול במדינה. הם צריכים לזנוח את הדרך הזו ולאפשר למפלגה לבחור באופן עצמאי את העומדים בראשה.

שנית ולא פחות חשוב, מאז הקמתה של תנועת האחים המוסלמים, היא אינה כפתה על איש את הדוקטרינה שלה אז כיצד היא מתכוונת לכפות על חבריה את הדוקטרינה אות המצע הפוליטי כעת?! אין מקום לקשר בין האחמ"ס לפעילות מפלגתית.

שאלה: האם אתה מתכוון שתהיה קריאה להצביע עבורך בצורה מרוכזת?

תשובה: אני לא מאמין. אני מאמין כי הבחירות צריכות להתנהל בצורה אינדיבידואלית בה כל אדם צריך לפעול על פי המצפון שלו ואסור שזה יעשה בכפייה. כמו שאני לא רוצה שמשהו יכפה על ילדי ויאמר להם עבור מי להצביע. אנו קובעים את עתיד מצרים כאשר אנחנו בוחרים במועמד כזה או אחר לפרלמנט או לנשיאות ולכן יהיו אשר יהיו הם צריכים לזכות בקונצנזוס לאומי. כמו כן זו זכותי, בבוא השעה לפנות לאנשים ולבקש מהם שיצביעו בעבורי, אך בסופו של דבר זו החלטה מצפונית של כל אחד ואחד.

שאלה: המעמד החוקי של האחמ"ס עדיין בעייתי, גם אחרי המהפכה. מה לדעתך המסגרת החוקתית שבה האחמ"ס יוכל לפעול?

תשובה: אתם שואלים אותי שאלה שאין לה בכלל מקום, משום שבמדינה שומרת חוק עליינו לקבל אותו ולכבד את החוק גם אם זה סותר את דעתי האישית. אין מקום לאף ארגון/תנועה/קבוצה שפועלת במצרים מחוץ לחוק. אסור לנו לאפשר זאת. והאחמ"ס מאז הקמתה בשנת 1928, בראשית דרכה, למרות דעותיו של חסן אל-בנא, אנו פעלנו במסגרת החוק גם כשהחוק סתר את דעותינו האישיות.

שאלה: מהו חזונך והמצע הפוליטי שלך כמועמד לנשיאות?

תשובה: העשייה שלי תתמקד בארבעה נושאים:

הנושא הראשון – החינוך המדע והמחקר. הם האמצעי לפיתוחה וקידומה של החברה ולכן יש להעביר לתחומים אלו חלק גדול מתקציב המדינה גם אם זה יבוא על חשבון הנוחות האישית של האזרחים.

הנושא השני – העמקת החירויות והדמוקרטיה במצרים, על ידי חופש הביטוי, חופש העיתונות וההתאגדות ושאר החירויות . כמו כן זכותם של אזרחי מצרים לחופש הדת והפולחן מבלי החשש לבריאותם הרוחנית והפיסית.

הנושא השלישי – הרחבת פעילות מנגנוני המשפט והצדק ועצמאות המערכת המשפטית. בכדי שנוכל להשיג צדק עליינו להעלות את שכר השופטים ואלו העוסקים במערכת השיפוט והחוק ולספק להם את צרכיהם בכדי שיוכלו להתמקד אך ורק בתחום זה ללא הפרעה חיצונית.

הנושא הרביעי – פיתוחה של מצרים, בכדי שמצרים תהיה מדינה עצמאית לחלוטין בתחום הכלכלה וברמת החיים בתחום החקלאות והתעשייה ובכך כל מדינה תהיה מעוניינת להשקיע במצרים, אך בשביל שזה יקרה יש צורך לשמור על החוק ועל ביטחונם האישי במדינה. כל אלו היו מטרות המהפכה והם אלו שיובילו עם הזמן לכך שלא נצטרך את סיוע מארצות הברית או מכל מדינה אחרת.

שאלה: מה לדעתך צריכה להיות שיטת המשטר במצרים?

תשובה: לדעתי השיטה הטובה ביותר היא משטר נשיאותי פרלמנטרי. משטר נשיאותי בלבד יוצר פרעונים והפרלמנטארי לבדו יוצר "באגים" במערכת. כשיש מערכת נשיאותית ומערכת פרלמנטרית נוצר איזון.

שאלה: מה דעתך על אירועי אמבאבה בפרט והמתח הבן-דתי באופן כללי? וכיצד יש ליישב את הבעיה הזו?

תשובה: קודם כל יד לטפל בבעיה במסגרת החוק. ועל האזרחים להבין שאף אחד לא נמצא מעל החוק. אסור שיהיה בשום פנים ואופן הפלייה על רקע דתי במדינה, לא בקבלה לעבודה, לאוניברסיטה או לכל משרד ממשלתי. אנחנו נמצאים כעת במדינה חופשית בה תפקיד הכנסיות והמסגדים בגדר פעילות דתית רוחנית ומתן תמיכה וסיוע למאמינים ולא יתכן שהם יהוו מקומות לפעילות מפלגתית או פוליטית.

שאלה: יתכנו משטר איסלאמיסטי בשלב הבא מעורר חשש בקרב הקופטים האם אתה לוקח את הסוגיה הזו בחשבון?

תשובה: זה רק מחזק את דעתי בנוגע לצורך להתמודד. יחסי עם הנוצרים מושתתים על אהבה ואמון ואני הראשון שהתנגדתי לסעיף בדוקטרינה של האחים המוסלמים אשר מונעת מנשים וקופטים לרוץ לנשיאות.

שאלה: האם אתה מאמין שהמועצה הצבאית העליונה תסכים לקבל נשיא שחבר באחים המוסלמים?

תשובה: אין לכך קשר למועצה הצבאית העליונה וזה יהיה מסוכן מאוד עבור מצרים במידה ולצבא יהיה מעורבות ישירה או עקיפה בפעילות המדינית או המפלגתית. אסור שזה יקרה. תפקידו ההיסטורי של הצבא הוא לשמור על גבולות המדינה ועל החוקה. במידה והצבא יתערב לטובת מועמד כזה או אחר באופן ישיר או עקיף או ינסה למנוע ממועמד כזה או אחר להתמודד זאת תהיה סכנה עבור מצרים.

שאלה: במערב חוששים ממצב בו בראש המדינה יעמוד איסלאמיסט במיוחד לאור העמדה האסלמיסטית כלפי ישראל

תשובה: אז הקהילה הבינ"ל לא מקבלת את רצונם של 85 מיליון אזרחים כלפי ישראל. המצרים כולם לא מעוניינים בנרמול היחסים עם ישראל, לא רק האסלאמיסטים. אין מקום כעת לחשש כזה. פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי חייב להיפתר בצורה צודקת אשר שומרת על זכויות הפלסטינים. השבת הצדק וזכות השיבה.

המצב אחרי המהפכה שונה מהמצב שקדם למהפכה. בעבר שמענו שהנשיא האמריקאי חייב לקבל אישור מנשיא ארצות הברית ושעמדתו לא תהיה מנוגדת לזו של הציונים. אך כעת העם המצרי הוא זה שיקבע את עתיד המדינה ואת נשיאיה ולא נסכים לקבל תכתיבים. זה עלבון לומר כי העולם בחוץ לא יקבל עמדה כזו או אחרת. אנחנו לא נשלט על ידי גורם חיצון אלא על ידי העם המצרי.

שאלה: אתה מסכים להכיר בישראל כמדינה?

תשובה: הצעתי בעבר כי פלסטין תהיה מדינת כל אזרחיה, בה יחיו מוסלמים, נוצרים ויהודים וינהלו את מדיניותם באופן דמוקרטי, אך אני משוכנע כי הציונים אינם מעוניינים בפתרון מדינה אחת ולא בפתרון שתי מדינות השוכנות זו לצד זו.

המערכה החמישית: הוותיקים – מורידים כפפות ומפשילים שרוולים

העיתון המצרי אל-אהרם (19.5) הביא את דבריו של ד"ר בדיע מתוך נאום שנשא במסגד עמרו בן אל-עאס: "נגמרה התקופה בה לא עורבבו הדת והמדינה וענייני המדינה מענייני הדת" [......] "זכותם של אזרחנו לדעת את זכויותיהם" [....] "לאחים המוסלמים אין אמביציות אישיות ולכן לא תעמיד מועמד לנשיאות (בתגובה ישירה להודעת המועמדות של אל-פותוח), אך אנחנו רוצים להיות משרתים נאמנים של ארצנו ולשמור עליה מדיקטטור חדש או פרעה חדש" [.....] אנחנו בדיאלוג ישיר עם המועצה הצבאית העליונה ואף מסרנו לידיה 3 מסמכים המתארים את הבעיות הלאומיות של מצרים והדרכים לפתרונן. אך בראש ובראשנה החשוב ביותר הוא האמונה באל" בנוסף הוסיף ד"ר בדיע כי " כולנו נטה יד אחת ונשמור על המהפכה נגד השחיתות והדיקטטורה, משום שטעמנו את טעם החופש" [....] " לאחמ"ס אין אג'נדה אישית נגד התקשורת במצרים למרות ניסיונה למשוך את האחמ"ס למאבקים פנימיים"

מערכה שישית: אפילוג – מגמות בהווה

כמה מילים לפני שאחתום את המאמר הזה. תנועת האחים המוסלמים הוותה צל כבד שחור ומאיים על דרומה של מדינת ישראל, והחשש הגדול מהיום בוא אותה תנועת אופוזיציה תשתלט על מצרים ותאחוז ברסן השלטון הפחידה מאוד את כל מקבלי ההחלטות בישראל ואת אזרחיה.

"פעם היה אדם שפחד מצילו ותיעב את עקבות רגליו. כדי להיפטר מהן רץ. ככל שהחיש את פעמיו, רבו טביעות רגליו. ככל שהגביר את מהירותו, היה צלו הולך לצדו. הוא חשב לעצמו שהוא עדיין איטי מדי, על כן מבלי שיפוש אף לרגע, רץ במהירות רבה עד שאזלו כוחותיו ומת. הוא לא הבין שלו היה עומד בצל – היה צלו נעלם. ולו היה עוצר במקומו, לא היה מותיר עקבות".

הסיבה לכתיבת המאמר הזה היא בראש ובראשונה בכדי לנסות ולבין את המגמות והשינויים העוברים על תנועת האחים המוסלמים לאחר מהפכת ינואר 2011: ישן מול חדש, דת מול פוליטיקה, אופוזיציה מול רוב, לפני שנערכים לקראת העתיד לבוא.

  • המאבק בין חדש וישן - האחים המוסלמים במצרים אינם עוד גוף אחד הומוגני ומאוחד אשר צבוע בצבע אחד – שחור. מאז מהפכת ה- 25 בינואר נגלה לעיננו המאבק הפנימי שהיה קיים בתוך התנועה אך כעת זקף את ראשו ונגלה ברוב תפארתו, תנועת האחים המוסלמים התפצלה ועוברת מהפכה פנימית בין הדור הישן בהנהגתו של ד"ר מחמד בדיע (השמרן) לבין הדור הצעיר של האחמ"ס אשר החליט לפרוש מהתנועה ולתמוך במועמדותו של אבו אל-פותוח.

  • המאבק בין דת ופוליטיקה – בעבר העדיפה ההנהגה הישנה והשמרנית להתרכז בפעילות הדעווה החברתית-סוציאלית במצרים, פעילות המהווה את בסיס הלגיטימציה של התנועה. בנוסף, מכיוון שנאסרה התמודדותה של התנועה כמפלגה בפרלמנט (בעקבות סעיף 6 בחוקה אשר קבע שאסור שמצע של מפלגה יהיה דתי), נותרה התנועה, כתנועת אופוזיציה (בודדים יכלו להתמודד באופן עצמאי משנת 2005) . לאחר המהפכה ולאחר שהוחלט על השינויים בחוקה הישנה (עד שתוחלף בחוקה חדשה) החליטה ההנהגה הישנה "להתלכלך" בבוץ הפוליטי והודיעה על הקמת מפלגה חדשה "מפלגת החירות והצדק" שראשיה הם חברים בתנועת האחים המוסלמים. יחד עם זאת הוחלט כי המפלגה לא תציג מועמד לנשיאות וכי מפלגה זו אינה מעוניינת לזכות ברוב בפרלמנט בבחירות הבאות אלא להסתפק ב- 30%-40% שהם שליש מהמושבים ולהוות גוש חוסם ולא שולט.

לעומתם, הדור הצעיר רוצה ללכת עד הסוף. הנהגתו הודיעה על העברת תמיכתם מההנהגה הישנה להנהגה חדשה בראשותו של אל-פותוח המתון (שטרם הודיע על הקמה של מפלגה חדשה). בנוסף הכריזו כי הם אינם מסתפקים בשליש מהמושבים בפרלמנט אלא מעוניינים לזכות בלמעלה מ-50% מהמושבים בפרלמנט – כלומר להיות מפלגה שולטת. בשני המקרים הפור נפל והפוליטיקה תתערבב בדת והדת תתערבב בפוליטיקה.

  • האסטרטגיה הפוליטית ­ - הדור הישן מבין כי לצד הסמכות ישנה אחריות וכי האחריות מביאה לפרגמטיזם. ברגע שהאחריות לפרנסה, מקומות עבודה, תיירות כלכלה ומסחר ומחירי מזון יושבים על כתפיהם של העומדים בראש המדינה הם אינם יוכלו עוד לנקוט בעמדה קיצונית ולדבוק בדוקטרינה הישנה שהתווה חסן אל-בנא. לכן אין הם מעוניינים, לעת עתה, לשלוט במדינה אלא להיות שותפים ומתווי דרך אך לא להיות אלא שעול השלטון והאחריות נופלים על כתפיהם.

לעומת הדור הישן, הדור הצעיר והמשולהב, שמרגיש כעת כמו אסיר שנעתקו שלשלאותיו, מעוניין לרוץ קדימה ולא להסתכל יותר אחורה. זהו דור שאינו נרתע מתיקון הדוקטרינה הישנה ואף מעוניין להתוות את הדרך של מצרים כדמוקרטיה, לאחוז ברסן השלטון ואף לשלוט במדינה, מתוך אמונה שבשל עמדות יחסית מתונות סיכוייהם לזכות ברוב, בבחירות הבאות גדול.

  • ישן וחדש מול ישראל וארה"ב – דווקא בנקודה הזו, כשמדברים על הטווח הקצר, ישנה אחדות דעים, בקרב הדור הישן והדור הצעיר. למרות שטרם המהפכה עוד הכריזה התנועה כי אם תשתתף בפרלמנט, תדאג לביטול הסכם השלום עם ישראל. כעת במצרים שאחרי המהפכה, אף אחד לא מזדרז לדרוש את ביטול ההסכם. כולם צעירים וותיקים מדברים על הפסקת הנורמליזציה בטענה שזהו רצון העם אבל גם הדור הישן וגם הדור החדש מבינים היטב כי למען שיקום מצרים הפוסט מהפכנית ובכדי לקדם את רצון המהפכה – דמוקרטיה , מבלי ליפול למצב של מלחמה בן דתית וכאוס כלכלי ובטחוני יש צורך בסיוע הכלכלי האמריקאי. ואם זה לא היה ברור, אמש (19.5) הבהיר הנשיא האמריקאי, ברק אובאמה כי "ארה"ב תעזור לממשלות שיעמדו בחובותיהן הבינלאומיות וישקיעו מאמצים במלחמה בשחיתות" כלומר התנאי הוא שמירה על התחייבויות בינלאומיות (למתן סיוע ומחיקת חובות). ולכן ביטול ההסכם פירושו ביטול הסיוע.

לסיכום - כפי שמצרים עוברת תהליך של טרנספורמציה לאחר מהפכת ינואר 2011 כך גם תנועת האחים המוסלמים עוברת תהליך זהה של השלת עור הנחש והתהוותו של עור חדש. אי לכך הארגון עוד יעבור זעזועים ושינויים טרם קבלת הצורה הסופית ולכן מוקדם עדיין לקבוע מה יהיה תפקידו בעיצוב מדיניות הפנים והחוץ של מצרים הדמוקרטית.

יום ראשון, 15 במאי 2011

ברית המלכים

15.5.11

ברית המלכים

או

האם ה- GCC(Gulf Cooperation Council)

יהפוך ל- MCC (Monarchies Cooperation Council )


מימין לשמאל: סולטאן קאבוס (עומאן), שיח' חמד בן עיסא (מלך בחריין), עבדאללה בן עבד אל-עזיז (מלך סעודיה), שיח' ח'ליפה בן זייד אל-נאהיין (נשיא

איחוד האמירויות), שיח' חמד אל-ת'אני (אמיר קטאר) ושיח' צבאח אל-אחמד (אמיר כווית)

שבוע שעבר ה- 10.5 במהלך התכנסות ראשי המדינות של המועצה לשיתוף פעולה מפרצי (GCC) הפיל מזכ"ל המשפ"ם, ד"ר זיאני פצצה והודיע כי מנהיגי מדינות המפרץ מברכות על בקשתן של ירדן ומרוקו להצטרף למועצה ומכאן והלאה ימצאו שרי החוץ של המדינות את המכניזם וישלימו את ההליך הפרוצדוראלי שבסופו יחברו שני המלוכות לברית הקיימת.

"Leaders of the GCC welcomed the request of the Hashemite Kingdom of Jordan to join the council and instructed the foreign minister to enter into negotiations to complete the procedures,” GCC Secretary-General Abdullatif Al Zayani said in Riyadh. He said the same procedure would be followed with Morocco".


במהלך המאמר אנסה לשרטט את הרקע והאינטרסים של הצדדים אשר הובילו לנקיטת מהלך זה, במטרה להבין בצורה טובה יותר מה מוביל שש מונרכיות עשירות, יצואניות נפט וגז שיושבות לחופי המפרץ לצרף לברית ביניהן שתי מדינות שחוץ מהיותן מונרכיות ערביות אין דבר וחצי דבר (כביכול) שמחבר באופן טבעי את המדינות הללו אליהן.

רקע

המועצה לשיתוף פעולה מפרצי (GCC) הוקמה בהסכם ב -25 במאי 1981 בריאד, והיא כוללת את: בחריין, כווית, עומאן, קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות.


ברמה ההצהרתית הברית הוקמה על רקע היחסים המיוחדים בין המדינות ובשל המערכות הפוליטיות הדומות שלהן המבוססות על האמונה האסלאמית, שותפות גורל ומטרות משותפות. בלה בלה בלה. שתי הסיבות האמיתיות שהובילו לכינון הברית המפרצית היו המהפכה האסלאמית באיראן ורוחות הפונדמנטליזם השיעי שנשבו מכיוון זה וכמו כן מלחמת איראן-עיראק (שתי ענקיות שהולכות מכות) שהחלה בשנת 1988 והתישה את המפרץ עד 1988. הפחד האמיתי מהאידיאולוגיה השיעית והאתגרים הביטחוניים הם אלו, שמלכתחילה, יצרו את התשתית הנוחה עבור הקמת הברית ופריסת רשת ביטחונית-הגנתית לאורך השאט אל-ערב.



עכשיו נשאלת השאלה, מלבד העובדה שבעולם הערבי נותרו רק עוד שתי מונרכיות: ירדן ומרוקו מה עוד קושר בין שתי המדינות הללו למפרציות, במעין ברית הגנה שבצידה הטבות כלכליות מפליגות והבטחה שאף אחת מהמדינות לא מתערבת בענייני הפנים אחת של השנייה?! בשביל לענות על השאלה הזו יש צורך להבין קודם כל מהם האינטרסים הלאומיים של המפרציות ולאחר מכן מהו האינטרס של ירדן ומרוקו לקשור את עצמן לתמנון מרובה הזרועות הזה.



האינטרסים הלאומיים של המפרציות

1. השמירה על המודל המונרכי שמועבר בירושה. או כפי שאמר לואי ה-14:

- "L'État, C'est Moi" (המדינה - זה אני(

2. השמירה על מקורות הנפט.

3. שמירה על הבריתות השבטיות בתוך המונרכיות.



אני אעסוק רק באינטרס הראשון למרות שגם שני האינטרסים השניים בסופו של דבר מאפשרים את השמירה על האינטרס הראשון.



לאור ה"אביב הערבי" הולך ומאבד מהלגיטימציה שלו המודל המונרכי בקרב מדינות ערב. כל ברית, כל הסכם כל מהלך אסטרטגי, מטרתו בראש ובראשונה ליצור מצב אופטימאלי עבור יציבות השלטון של בתי המלוכה (ואלו שנהנים ממטעמי משטרים אלו). לכן כשצריך חוברים לארצות הברית (מוציאים פתוות שמאפשרות הצבת צבא אמריקאי בסעודיה, הצבת הבסיס המרכזי של צבא ארה"ב בקטאר, הצי החמישי של ארה"ב בבחריין, המפקדה של הנייבי וחיל האוויר האמריקאי באבו-דאבי, עוד בסיס יושב בכווית וכו'), כשצריך כורתים ברית עם איראן ובאותה מטבע גם עם ישראל וכן הלאה (אין צורך להרחיב).



ה"אביב הערבי" תפס את המפרצית לא מוכנות. ביום בהיר אחד, ה- 18 בדצמבר החלו להישמע בתוניסיה מחאות של סטודנטים ושל צעירים מתוסכלים שהפגינו נגד עליית המחירים, האבטלה הגואה במדינה והמשבר הכלכלי הקשה שפגע בכלכלת המדינה. צעיר בן 26 בשם מחמד בועזיזי שורף את עצמו לפני הפרלמנט וכך פורצת לה המהפכה הראשונה מיני רבות שעוד יבואו. ב- 13 בינואר בורח לו שליט תוניס, בן-עלי מהמדינה והמשטר נופל. העם מצידו, דורש דמוקרטיה, זכויות אדם והרחבת החירויות האישיות. לא עובר לו שבוע מנפילת המשטר בתוניס וב- 25 בינואר מתחילה לה המהפכה במצרים שמסתיימת ב-11 בפברואר עם נפילת משטרו של מובארכ וכינון מועצה צבאית עליונה וממשלת מעבר. לעומת בן עלי שברח, משפחתו של מובארכ מוחזקת בכלא א-טרה ומובארכ עצמו מוחזק בבית חולים בשארם א-שיח'. מדינה שלימה דורשת נקמה וכל אלו שהיו תלויים זה בזה יתכן וימצאו עצמם תלויים זה לצד זה. במקביל גם בתימן ובלוב פורצות הפגנות עממיות שדורשות את התפטרות הממשלה והדחת הנשיאים. המנהיגים בשתי המדינות לא נכנעים ומתחיל טבח ומלחמת אזרחים. הצבא יורה על המפגינים בלי הכרה והמהפכות טרם מראות סימני דעיכה. במקרה של לוב הקהילה הבינ"ל מתערבת, מוכרז אזור אסור לטיסה במטרה להגן על אזרחי לוב. מהצורך להגן על אזרחים הפך המרדף של בעלות הברית למרדף אישי להפלתו של קדאפי ולאט לאט מחוסלים להם הבנים (במדינה שבטית כמו במדינה שבטית אם לא מורידים את כל ראשי ההידרה משהו עוד ינקום).


לא עובר לו חודש ובמרץ 2011 מתחילות להן המהומות בסוריה, וגם שם הדרישה ברפורמות רחבות והפלת המשטר לא עוברת בשקט, השלטון יורה וטובח במפגינים, סנקציות מוטלות על 15 בכירי צבא וממשל.



בעקבות האירועים במצרים ומשום שהאביב הערבי לא פוסח על ירדן נפגש המלך עבדאללה עם נשיא בית הנבחרים במדינה בניסיון להרגיע את התסכול והזעם שעלולים להתפרץ גם במדינתו. עבדאללה השני פרסם בעקבות הפגישה הודעה יוצאת דופן שאומרת כי על ירדן להתמודד עם התסכול העממי באמצעות תוכנית של רפורמות פוליטיות וכלכליות. "המלך עבדאללה נחרץ בדעתו כי יש לנוע קדימה באמצעות תוכניות כלכליות ופוליטיות ברורות ושקופות כדי לאפשר לממלכה להתגבר על האתגרים הכלכליים העומדים בפניה, שיבטיחו כי לירדן ולירדנים יהיה עתיד טוב שמגיע להם", נאמר בהודעה מטעמו שפרסם בית המלוכה. עוד נכתב בהודעה כי המלך ביקש מכל פקידי הממשלה ומחברי הפרלמנט להיות קשובים למצוקותיהם של האזרחים בכל המחוזות של הממלכה.



ועם זה לא מספיק אז נשיא תורכיה מתערב ואומר כי יש להיענות לדרישות העם ומודיע כי: לכל העמים מגיע דמוקרטיה ויש לאפשר רפורמות חברתיות, כלכליות ופוליטיות. בצורה עקיפה אם ארדואן קורא לדמוקרטיה במזרח התיכון משמעו שהוא מודיע כי הגיע סוף עידן הדיקטטורות. גם איראן מצטרפת לחגיגה (כמובן שהחוקים לא חלים עליה) וקוראת להתעוררות העמים הערבים. אין כמו מוקוומה טובה להלהטת היצרים. ויווה לרנסאנס.


ובכל ההתלהטות הזו, נותרו להם כמה מלכים זקנים, שעתידם בעברם ואינם מוכנים עדיין לותר על מנעמי השלטון שלהם ושל בניהם, שדמוקרטיה בעיניהם משמעותה אחת: "אסטה לה - ויסטה בייבי".


במקביל ל"אביב הערבי" שמאיים לשטוף אותן במימיו החמים ובנוסף לתמיכה הנלהבת של ראש ממשלת תורכיה בדמוקרטיה הערבית הופיע לו "השטן הגדול" בדמות איראן שנתנה עוד פוש קטן להפגנות השיעים שהחלו בפברואר בבחריין, ועוד ועוד תאי טרור איראנים מתגלים להם כמו פטריות אחרי הגשם בסעודיה, כווית, קטאר ואיחוד האמירויות. גם לזה המפרציות לא היו מוכנות. האיראנים דחפו והמפרציות נעמדו על שתי רגלים אחוריות. הוזזו כוחות צבא לתוך בחריין וארצות הברית הציבה עוד ספינת מלחמה לחופיה של מאנאמה. ההמשך ידוע, איראן נתנה אולטימטום, המפרציות סירבו, השגרירים הוחזרו ואיראן מאיימת לשלוח ספינת מלחמה לבחריין לסייע למפגינים המדוכאים בכדי להיפטר מעול המשטר (הסוני).


אם קודם האיום על יציבות המשטרים המונרכים היה פנימי כעת ניצב בפני המשטרים איום חיצוני שגם כן מאיים לחסל את משטרן.


כשתנועת המלקחיים מתחילה לסגור עליהן גם ממזרח וגם ממערב, המלכים עושים חשבון פשוט של 1+1 והתוצאה היא כמובן 8. 8 מלכים זה יותר טוב מ-6 (היגיון פשוט). אבל עכשיו נוסיף גם קמצוץ של רצינות. אם נשכח לשנייה את המדיניות האמריקאית של One Size Fit All המלכים מבינים שבכל 8 המדינות בשונה מהרפובליקות, העמים אוהבים את המלכים שלהם (במונרכיות אין דרישה להפלת המלך, אפילו לא בבחריין השיעית) ורק מעוניינים ברפורמות כלכליות, חברתיות וביתר מעורבות של רבדים נוספים בחברה בחיים הפוליטיים. החשש האמיתי בקרב המפרציות הוא שאם ירדן ומרוקו (שחלשות יותר) לא יחלו בהליך רפורמות כלכליות וחברתיות מואץ טרם נפילת המשטרים בסוריה (יתכן גם בלבנון) ובלוב הדבר יוביל לנפילתן של שתי המונרכיות הללו, שאינן עשירות מספיק בכדי לקיים רפורמות מקיפות בהקדם לבדן. הכנסתן לברית מתומנת עם המפרציות בצידה הטבות כלכליות. אם תורכיה הסכימה (לפני ההתערבות האיראנית בסוריה) לסייע לסוריה בהאצת הרפורמות יחד עם רוסיה ע"י מתן סיוע כלכלי נרחב, כעת המפרציות מוכנות להיות הגב הכלכלי של ירדן ומרוקו וכך להחליש את עוצמת הזרם הקורא להחלפת המשטרים הישנים.



במידה והמהלך יצליח, תקוותן של המפרצית שהצונאמי הערבי ייעצר בגבולן המזרחי ויסתפק רק ברפובליקות הערביות. חשוב אף יותר לזכור כי בראש ובראשונה זוהי ברית הגנה. ברית הגנה שאמורה להיות חייץ נגד ההשפעה האיראנית וניסיונותיה ביצוא האידיאולוגיה המהפכנית.



אני לא נוטה לדבר על העתיד משום אני לא מאמינה שיש לי כלים בהווה לדעת את העתיד להיות אבל אני אחרוג הפעם ואומר כמה דברים. אני מאמינה שהמהלך הזה הוא מעט מידי ומאוחר מידי. יתכן ובטווח הקצר המלוכות עוד יצלחו לשמור על יציבות משטרן על ידי חבילת רפורמות, משחק עדין בחוטים של אותם ראשי שבטים אשר מסייעים בייצוב המשטרים הללו ואינטרסים אזוריים. אני לא יודעת מה המחיר שיידרש (אני מקווה שגם בנושא זה האזור לא יחקה את אירופה). שינוי לא עוצר בגבולה של מדינה כזו או אחרת. המגמה ברורה אין יותר עתיד למשטרים הדקדנטיים המלוכניים במודל הנוכחי במזרח התיכון.