הכורים הגרעיניים של מצרים

7.9.10

מתוך העיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום", אתר האינטרנט הישראל "ynet" והמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

המרוץ לאטום של מצרים

2 כורים גרעינים באנשאס כ-60 ק"מ מקהיר

אז מה באמת יודעים אזרחי מדינת ישראל היקרים על פרוייקט הגרעין המצרי?!? והתשובה היא שרובנו כמעט המוחלט לא יודע דבר. והסיבה לכך שאף אחד מבין מקבלי ההחלטות לא מעוניין לשים על כך דגש ולעורר התעניינות וסקרנות מיותרת מצד העיתונאים והחוקרים. יתחילו להשאל שאלות כמו: מדוע הכור בסוריה ובעיראק היוו איום והושמדו (כמובן על פי מקורות זרים) ע"י ישראל ותוכנית הגרעין האיראנית שכעת מכונה "האיום הקיומי על ישראל" ואילו לא מתייחסים לכורים של פקיסטאן, ישראל וכעת מתברר שגם למצרים יש כוונות ונכונות ואפילו שני מתקנים שטרם ברור מה הכוונה האמיתית מאחוריהם.

אז אלו פני הדברים, אני אנסה לעשות קצת סדר במעט האינפורמציה שמצאתי. ראשית משום שאני חושבת שזכות הציבור לדעת. לא משום שיש כיום משהו מאיים בתוכנית המצרית אבל מי יודע מה יוליד יום והאינפורמציה צריכה להיות קיימת גם אם אינה מדוייקת ורבה ובטח לא גלויה.

מובארכ הכריז לראשונה על כוונת מצרים להקים תחנות כוח גרעיניות למטרות הפקת חשמל ב-2007. בכך, חידש את תוכנית הגרעין המצרית, שהוכנסה להקפאה ב-1986 בעקבות האסון הרדיואקטיבי בצ'רנוביל.

בהצהרתו, הבהיר נשיא מצרים כי ממשלו יעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם סוכנות הגרעין, וכי לקהיר אין כל שאיפה לפתח נשק גרעיני. כמה חודשים לאחר מכן, יצא מובארכ למוסקבה על-מנת לחתום על הסכם שיתוף פעולה בתחום הגרעין.

במצרים פועלים כבר מזה שנים רבות שני כורי מחקר גרעיניים. הראשון סופק על ידי רוסיה ב-1961 ושודרג על ידי הודו והשני הוקם בסיוע ארגנטינה ב-1998. הכורים משמשים למטרות מחקר בתחומי רפואה, חקלאות ועוד. בהמשך הוקמו עוד שני מתקנים גרעינים קטנים. האחד להפקת דלק גרעיני לכור הארגנטיני והשני מעבדת מחקר לניסויים בהפקת פלוטוניום. כל המתקנים הללו הוקמו בעיר אנשאס, כ-60 ק"מ צפונית מזרחית לקהיר ונמצאים תחת פיקוח סבא"א.

האם מצרים תפתח אנרגיה גרעינית גם למטרות צבאיות?

מצרים בחרה איפוא את דרכה והיא תהפוך למעצמה גרעינית. אומנם התהליך אכן מתנהל בשקיפות ובפיקוח ובסיוע סבא"א, אך בניית כורים והפעלתם היא בסיס לרכישת ידע ונסיון בנושא הגרעין. משם אינה רחוקה הדרך לפיתוח אנרגיה גרעינית למטרות צבאיות. הדבר תלוי ברצונה של המדינה בהתאם לתנאים הפוליטים והצבאיים שישררו באזור בשנים הבאות.

מצרים חתמה על הסכם אי ההפצה של נשק גרעיני ב-1981 ומאז היא קוראת להקמת אזור חופשי מנשק גרעיני במזרח התיכון, תוך שהיא מתכוונת לישראל. מצרים היא הגורם המרכזי הפועל בזירה הבינלאומית לאלץ את ישראל להצטרף להסכם אי ההפצה ולהכפיף את הכור בדימונה לביקורת סבא"א.

מצרים לא חתמה על הפרוטוקול הנוסף של הסכם אי ההפצה
עם זאת, מצרים סירבה לחתום על הפרוטוקול הנוסף של הסכם אי ההפצה המעניק לסבא"א את האפשרות לערוך ביקורי פתע ובדיקות חודרניות במתקני הגרעין של המדינות החברות. הפרוטוקול הנוסף נוסח באמצע שנות ה-90 והוצב כנספח להסכם, אחרי שהתברר כי בביקוריהם השיגרתיים לא הצליחו פקחי סבא"א לחשוף את התוכנית הגרעינית של עיראק. שר החוץ המצרי אחמד אבו אלרייט אמר בדצמבר 2007, כי מדינתו אינה מתכוונת ליטול על עצמה התחייבויות נוספות בנוגע לפיקוח על תוכניתה הגרעינית מעבר לאלה הקיימות בהסכם אי ההפצה שעליו היא חתמה ב-1981. נראה איפוא כי מצרים אינה רוצה לכבול את עצמה בפיקוח החודרני של סבא"א, אולי תוך המתנה לראות כיצד יפעלו בעתיד המדינות באזור.
יוזכר כי במאי 2009 הודלף מידע ממשרד סבא"א בוינה, כי בשני כורי המחקר באינשאס נתגלו חלקיקי אוראניום מועשר מעבר לרמה הדרושה לשימושים אזרחיים. דובר משרד החוץ המצרי הזדרז להודיע כי מדובר במידע ישן משנת 2007, שעליו כבר הגיבה מצרים כי מדובר בחלקיקים שכנראה הגיעו לשטחה באקראי בתוך מכולות בהם מועברים אליה חומרים רדיו אקטיבים לצורכי מחקר. באותה עת היו ששאלו האם למצרים תוכנית מחקר סודית, אך הנושא גווע מחוסר מידע נוסף.

עוד אינפורמציה מעניינת: בשנת 2007 נתפסו ע"י השלטונות של מצרים 3 מרגלים של המוסד הישראלי אשר הואשמו בריגול במתקני הגרעין לטובת ישראל. בין הנאשמים מהנדס מצרי ושני חוקרים, אחד אירי והשני יפני.

הסיבה שבגללה נתקלתי בשני הכורים הנחמדים הללו היא שבכתבה בעיתון "אל-מסרי אל-יום" אשר התפרסמה היום (7.10) ישנו ראיון עם ד"ר מחמד אלקללי, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית במצרים בנוגע לתקלות שארעו בכור באנשאס, וד"ר אל-קללי הבהיר שאמנם היו תקלות במתקן אך לא נגרמה דליפה רדיואקטיבית.

ככה למעשה אני התוודעתי לכורים הגרעיניים שישנם 60 ק"מ מקהיר.

אני מודה שלגבי הרצון של מצרים להקים כורים גרעינים למטרות אנרגיה וחשמל ידעתי כבר מזמן, ואף כתבתי עליהם בבלוג. לגבי האתר, ההנחה היא כי הכורים יוקמו באזור דבעה על חוף ים התיכון, כ-160 ק"מ מערבה לאלכסנדריה. באזור זה ניתן לבנות ארבעה כורים של 1000-800 מגה וואט העונים בשלב ראשון לצרכיה של מצרים. כל המחקרים הדרושים לגבי התשתיות נעשו כבר בתחילת שנות ה-80 והמקום נמצא מתאים מבחינת הרכב הקרקע, סמיכות וזמינות מקורות מים ונדירות רעידות אדמה. אפילו עבודות תשתית ראשוניות כבר בוצעו בשטח. ישנם אנשי עסקים בכירים שמתנגדים להקמת המתקנים ומעוניינים להקים במקום אתרי תיירות ענקיים.

מאמר דעה של נשיא מצרים בניו-יורק טיימס - תוכנית השלום בהישג יד

2.9.10

Op-Ed Contributor

תוכנית השלום בהישג יד

By HOSNI MUBARAK
Published: August 31, 2010

IT’S been 10 long years since the Palestinians and Israelis last came close to establishing a permanent peace, in January 2001 at Taba in Egypt. During my career in the Egyptian Air Force, I saw the tragic toll of war between the Arabs and Israel. As president of Egypt, I have endured many ups and downs in the Israeli-Palestinian peace process. Egypt’s decision to be the first Arab state to make peace with Israel claimed the life of my predecessor, Anwar el-Sadat. Ever since the day in 1981 that I witnessed his assassination by extremists, I have tried to turn the dream of a permanent peace in the Middle East into a reality.

Now, after a nearly two-year hiatus in direct negotiations, we are opening yet another chapter in this long history. Many claim that this new round of talks — which begins with meetings between President Obama; Prime Minister Netanyahu of Israel; the Palestinian president, Mahmoud Abbas; King Abdullah of Jordan; and myself here on Wednesday — is doomed to fail like all the others.

However, President Obama’s determined involvement has revived our hopes for peace and we must seize this opportunity. The broad parameters of a permanent Palestinian-Israeli settlement are already clear: the (a) creation of a Palestinian state in the territories occupied by Israel in 1967 with (b) Jerusalem as a capital for both Israel and Palestine. Previous negotiations have already resolved many of the details on the final status of refugees, borders, Jerusalem and security.

The biggest obstacle that now stands in the way of success is psychological: the cumulative effect of years of violence and the expansion of Israeli settlements have led to a collapse of trust on both sides. For the talks to succeed, we must rebuild trust and a sense of security. How do we do this?

First, we must safeguard the peace process from further outbreaks of violence. To that end Egypt stands ready to resume its efforts to resolve the many difficult issues surrounding Gaza: mediating a prisoner exchange between Israel and Hamas, which controls Gaza, bringing an end to Israel’s blockade and fostering a reconciliation between Hamas and its rival Fatah, which controls the West Bank. All this is critical to achieving a two-state solution. The Palestinians cannot make peace with a house divided. If Gaza is excluded from the framework of peace, it will remain a source of conflict, undermining any final settlement.

For an Israeli-Palestinian peace to succeed, it must also be embedded in a broader regional peace between Israel and the Arab world.

The Arab Peace Initiative, endorsed by all Arab states, offers Israel peace and normalization in exchange for Israel’s withdrawal from Arab territory and a just solution to the Palestinian refugee issue. But in the interim both sides must show that this dream is within reach. Arab nations should continue to demonstrate the seriousness of their peace initiative with steps that address the hopes and concerns of ordinary Israelis.

For its part, Israel should make no mistake: settlements and peace are incompatible, as they deepen the occupation that Palestinians seek to end. A complete halt to Israel’s settlement expansion in the West Bank and East Jerusalem is critical if the negotiations are to succeed, starting with an extension of Israel’s moratorium on settlement-building, which expires this month.

For both sides trust can be built only on tangible security. Security, however, cannot be a justification for Israel’s continued occupation of Palestinian land, as it undermines the cardinal principle of land for peace. I recognize that Israel has legitimate security needs, needs that can be reconciled with the Palestinians’ just demand for a complete withdrawal from occupied territory.

Egypt believes that the presence of an international force in the West Bank, to be stationed for a period to be agreed upon by the parties, could give both sides the confidence and security they seek.

Finally, Egypt stands ready to host the subsequent rounds of negotiations. Every major Palestinian-Israeli agreement has been reached with active Egyptian involvement, in close collaboration with the United States. The 2001 talks in Taba, on the Egyptian coast of the Red Sea, were the closest that the two sides have ever come to an agreement to end the conflict. Let us pick up where we left off, and hope that the spirit of engagement that accompanied those last talks engenders success.

We live in a world that is suffering from the bitter lash of extremism. A permanent peace between Israel and the Palestinians would bring the light of hope to the Middle East and to people everywhere. As someone who has witnessed both the ravages of war and the hope for peace, I appeal to all sides to make this new round of negotiations the one that succeeds. Hosni Mubarak is the president of Egypt.

כמה הערות שלי

יש כמה סוגיות מאוד מעניינות שניתן ללמוד מתוך מאמר הדיעה של נשיא מצרים, חוסני מובארכ בניו-יורק טיימס מיום שלישי ה- 31.8. לפני שאתחיל חשוב לי להדגיש כי אין אני יודעת האם השיחות הישירות יצליחו ויביאו לתוצאות והתקדמות בשטח או לא. אני לא חושבת שקראתי מאמר דעה אחד מצד כתבים ישראלים, פלסטינים, ערבים, איראנים ותורכים אשר מאמינים שיכולות תוצאות חיוביות ופרודקטיביות לחידוש המשא ומתן הישיר, וכי הן יביאו לפתרון סוגיות הליבה ובאופן יותר מינימאלי לעוד התקדמות בשטח לקראת הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית וסיום הסכסוך. הפסימיות שולטת בכל. אני אפילו מוכנה לעשות צעד מטומטם ולערוב לכך שירושלים לא תחולק והמתנחלים לא יפונו במהלך שנת 2011.

מה שכן אפשר ללמוד ממאמרו של נשיא מצרים, הן דעותיו ועמדותיו של הנשיא בכל הנוגע לתהליך השלום ולפתרון סוגיות הליבה, ואף מאיר בצורה מעניינת את מדיניותה של מצרים בנוגע לסוגיות. אז ככה.....

1. נשיא מצרים מאמין כי הפרמטרים לפתרון הסכסוך הם כמובן, נסיגה לגבולות 67' וחלוקת ירושלים.ממה שעולה מהטקסט אלו כנראה 2 הסוגיות שטרם נפתרו. משום שבנוגע להסדרי ביטחון, פליטים, החלפת השטחים, מעברים וסוגיות מים, הוסכם בסבבים קודמים כמעט כבר על הכל. וישנן הבנות כתובות.

2. לדעת הנשיא אחת הבעיות הגדולות שבה צריך לעסוק היא שאלת האמון. ולכך צריך:

פלסטינים (עם סיוע מצרי)

א. לשמור שלא תפרוץ אלימות חדשה מעזה

ב. השלמת עסקת חילופי השבויים

ג. פיוס פנים פלסטיני

הנשיא המצרי מבהיר כי ללא שלושת התנאים הללו התהליך לא יצליח להתקדם.

ישראל-מדינות ערב

לדעת מובארכ לא יכול להיות פתרון אלא רק כחלק ממסגרת רחבה יותר של יוזמת השלום הערבית בה תמורת שלום ונורמליזציה ישראל צריכה לסגת מהטריטוריות הערביות כלומר הנשיא לא מדבר רק על השטחים הפלסטינים אלא על מסגרת רחבה יותר שכוללת גם את רמת הגולן וכפר רג'ר. בנוסף הוא מדבר, וזה קריטי, על פתרון (just a solution) לבעיית הפליטים הפלסטינים. הוא לא מדבר על זכות השיבה או אפילו על פתרון צודק אלא פתרון מוסכם. בנוסף לכך הוא מדגיש כי מדינות ערב צריכות לבצע צעדים בוני אמון כלפי אזרחי מדינת ישראל בכדי לזכות באמון העם בישראל.

ישראל

בתמורה ישראל צריכה להמשיך את הקפאת ההתנחלויות בגדה אך גם במזרח ירושלים. תמורת צעדים בוני אמון מצד ישראל המשך הקפאה מדינות ערב יצטרו לבצע גם הן צעדים בוני אמון. הרעיון של ההקפאה הוא בשביל לרצות את הערבים לא רק את הפלסטינים. הנשיא המצרי חוזר ומדגיש וזה חשוב מאוד שהביטחון ישמר בשביל שהשיחות יצליחו. הוא מדגיש כי לישראל יש צרכים בטחוניים לגיטימיים (חוזר על דבריו של הנשיא אובאמה) אך ביטחון לא צריך להיות תירוץ להמשך הכיבוש.

3. בנוגע לדרישות של ישראל לנוכחות בינ"ל בבקעת הירדן (ישראל וגם ירדן לא מוכנות שיווצר מצב בגדה דומה לזה שקרה בעזה: הברחות נשק וטרור ומכיוון שהפלסטינים לא מוכנים לנוכחות של צה"ל וירדן לא מוכנה להציב את הכוחות שלה בבקעה אזי הפתרון האפשרי הוא הצבת כוחות בינלאומיים). הנשיא מובארכ מדגיש כי העניין מקובל עליו ושנוכחות כזו צריכה להיות זמנית ומקובלת על הצדדים.

ועוד קצת מסקנות אישיות

1. אין זכות שיבה - ויתור על היוזמה הערבית וחזרה ליוזמה הסעודית וזאת משום שביוזמה הערבית מדובר בפרוש בזכות השיבה בעוד ביוזמה הסעודית ולפי דבריו של מובארכ לא מדברים על זכות השיבה אלא על מציאת פתרון לבעיית הפליטים. יש בעיה וצריך למצוא לה פתרון. לא מדובר על פתרון צודק או על שיבה וזאת למעשה (מבלי לומר זאת באופן מפורש) ישמור על הרוב היהודי בארץ ישראל. לא תהיה הכרה רשמית בישראל כמדינה יהודית אך אם העולם הערבי והפלסטינים יסכימו לוותר על זכות השיבה המשמעות היא שמירת הרוב היהודי בארץ ישראל בגבולות 67'. יש ויתור על החלטת 194 בנושא זכות השיבה.

2. חלוקת ירושלים - המשך ההקפאה במזרח ירושלים משמעותה, קודם כל כוונה לחלוקת העיר ושנית שרטוט הגבול העתידי, פחות או יותר, בין מזרח ירושלים למערב ירושלים. ראש ממשלת ישראל התחייב בנאומו באוניברסיטת בר-אילן (המצע הרעיוני שלו) שירושלים תשאר מאוחדת. יתכן ובתקופתו ירושלים אכן תשאר מאוחדת אבל מבחינת העולם הערבי, הפלסטינים ומצרים בפרט. לא יהיה פתרון לסכסוך והקמת שתי מדינות זו לצד זו מבלי חלוקת העיר ירושלים.

3. צעדים בוני אמון - רווח מול ויתור - מובארכ דורש ממדינות ערב כי תמורת הקפאה נוספת מצד ישראל יעשו צעדים בוני אמון לא מול הדרך המדיני (כלומר לא ינרמלו את היחסים ברמה הדיפלומטית) אך יפנו לעם בישראל במטרה לבנות אמון ותקווה. ובכדי שהישראלים יראו את הרווח מול התשלום. מובארכ מבין שעם הישראלים לא יראו רווח מהתקדמות התהליך המדיני אלא רק את המחיר (שטחים) הם לא ירצו לשלם אותו ולכן כבר בשלב הזה צריך להיות רווח גלוי גם עבור הישראלים.

4. ביטחון - למצרים ברור הדרישות הבטחוניות של מדינת ישראל ומובארכ אף מצדיק אותן אך טוען שהמשוואה של שלום תמורת ביטחון שייכת לעבר והיום היא שלום תמורת שטחים (המעבר מהסכמי אוסלו להסכמי קמפ דיוויד ויוזמת השלום הסעודית). כלומר הפרות בטחוניות לא צריכות להוות תירוץ להמשך הכיבוש.

5. עזה - למובארכ חשוב להדגיש כי מבלי פתרון שלושת הסוגיות הקריטיות בנוגע לעזה: בעיית הטרור, עסקת חילופי השבויים ופתרון הסכסוך הפנים פלסטיני לא ניתן יהיה לפתור את הקונפליקט כלומר הוא מבהיר לצד הישראלי כי שום טעם לדבר על הסכם הכולל רק את הגדה המערבית. אין מדינה פלסטינית בלי עזה ולא ניתן יהיה לישם שום תהליך בשטח מבלי פתרון הבעיה המשולשת של עזה. כל ניסיון לבודד את עזה מהמשוואה לא יצליח.

• http://www.nytimes.com/2010/09/01/opinion/01mubarak.html?_r=1&scp=1&sq=mubarak&st=cse

ראיון עם עוזרו של ראש ממשלת תורכיה והאחראי על יחסי החוץ ב"מפלגת הצדק והפיתוח"

תורכיה על צומת דרכים: חילוניות מול אסלאם - חלק ב'

31.8.10

העיתון הלונדוני "אל-שארק אל-אווסט"

סעוד קיניקואוגלו (SUAT KINIKLIOĞLU), עוזרו של ראש ממשלת תורכיה והאחראי על יחסי החוץ במפלגת השלטון: תורכיה בצומת דרכים - הדרך החילונית והדרך האסלאמית, אנחנו מגלים מחדש את זהותנו [....] "העם יהיה בקדמת הבמה והמדינה במקום השני... יהיו שינויים בחוקה בכדי להקטין את השפעתו של הצבא על המערכת הפוליטית" [....] " אנחנו עדיין מעוניינים להכנס לאיחוד האירופי אך נחכה לעד ואכן אנו מחפשים קואליציות אזוריות חילופיות"

בחלק השני של המאמר אני מתרגמת עבורכם קטעים מתוך ראיון שהעניק היום (31.8) סעוד קיניקואוגולו עזרו של ראש ממשלת תורכיה ארדואן ומי שמשמש האחראי על יחסי החוץ של מפלגת השלטון (הצדק והפיתוח) והכוכב החדש בפרלמנט התורכי. ואלו השאלות והתשובות:

שאלה: מהו תפקידכם החדש במזרח התיכון?

תשובה: כאשר אנו רואים שלתוכניותינו ישנו גיבוי עממי ואזורי אנו גאים בכך וכמובן נענים ושמחים לסייע. אך ישנה השפעה הדדית. מה שבטוח הוא שחזרת השפעתנו על האזור היא חלק מהאסטרטגיה הגדולה שלנו. אנו לא נשוב לפעול רק במזרח התיכון אלא גם בבלקן, בים השחור ובקווקז. זוהי האסטרטגיה עליה כתב בספרו שר החוץ התורכי ובתיאום עם ראש הממשלה. אנו נרחיב את הדיאלוג שלנו עם שכננו ונרחיב את הפעילות הכלכלית. נעודד פעילות ישירה . אנו מעוניינים שאנשי העסקים שלנו יוכלו להיכנס לעמאן או ביירות ללא צורך בויזות וכמו כן, שאנשי עסקים יוכלו להגיע אלינו בלי צורך באשרות כניסה. אנו מעוניינים שיהיה קשר הדוק בייננו לשכננו כמו שקורה באיחוד האירופי וכפי שקורה כיום בין תורכיה וסוריה. אני לא יודע אם נצליח אך זו שאיפה שיהיה אזור סחר חופשי בין תורכיה, סוריה, לבנון ועיראק כך שהנפט המפרצי יוכל להגיע אלינו דרך עיראק ומאיתנו לשוק העולמי.

שאלה: האם זהו ניסיון ליצור איחוד חילופי לזה עם האיחוד האירופי?

תשובה: לא במדויק. תורכיה טרם ויתרה על רצונה להצטרף לאיחוד האירופי, אך לתורכיה אין את הסובלנות הגיאו-פוליטית להמתין עד שהאירופאים יגבשו החלטה סופית. ישנו גבול. "הגבר יכול לעמוד מתחת לחלונה של נערה יפה ולשיר לה סרנאדות מתחת לחלונה, אך לא משנה כמה ישיר אם העלמה לא מעוניינת ימצא לו עלמה אחרת....."

שאלה: והאם ילך לעלמה אחרת?

תשובה: אנחנו חושבים על כך.......

שאלה: אינכם שרים יותר תחת המרפסת של העלמה האירופאית?

תשובה: אנחנו עדיין מנסים. אך לתורכיה שכנים רבים וחשוב לה לשמור על יחסים טובים עם כל השכנים....

שאלה: מה בנוגע ליחסיכם עם איראן? האם אתם משתפים פעולה יחדיו בנוגע למדיניות האזורית ומחלקים ביינכם את ההשפעה והתפקידים?

תשובה: איראן שכנתנו ו- 11% מהגז הטבעי של תורכיה מיובא ממנה וכמו כן היקף הסחר השנתי הוא כ- 10 מיליארד דולר. אך במישור הבינלאומי ישנם דברים שאנו רואים באותה עין וישנם דברים שלא , למשל, ביקשנו מהאיראנים, למרות זהותם השיעית לא להתערב רק לטובת השיעים בעיראק והדגשנו כי החשיבות העליונה היא שלעיראק תהיה ממשלה יציבה ועצמאית בין עם סונית ובין עם שיעית. כך עיראק תהיה ככל המדינות כאשר האמריקאים יעזבו. ישנם גורמים באיראן שחולקים על דעתנו, אך בנושא תוכנית הגרעין לדוגמא, אנחנו פועלים בכדי שהמאמצים הדיפלומטים יהיו הבסיס לפתרון חילוקי הדעות. ההנהגה באיראן שוקלת מחדש האם לשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית או לא, אך מה שחשוב לנו באמת היא היציבות . תורכיה לא תהיה חלק מכיבוש של עיראק. אנו סירבנו לקחת בזה חלק. ובנוגע לאיראן תורכיה מזהירה ממצב כזה. ובחזרה לשאלה, אני אומר שתורכיה, איראן, סעודיה ומצרים הן המדינות המרכזיות באזור ואנחנו איננו בתחרות עם אף אחת מהן, אך יחד עם זאת, באזורנו ישנם שחקנים רבים וזה טבעי שבנושאים מסוימים תהיה הסכמה ובנושאים אחרים תהיה אי הסכמה.

שאלה: מפלגת הצדק והפיתוח מעוניינת לשנות את פניה של תורכיה; האם ברצונכם להפוך את תורכיה למדינה אסלאמית? אתם מעוניינים לשנות כעת את החוקה ויש שאומרים שאתם מעוניינים לשוב לימים שבה שלטה האימפריה העות'מאנית.

תשובה: אין ברצוננו לחזור לתקופת האימפריה העות'מאנית אך אנו מודעים להתלחשויות הללו בקרב הערבים. העולם האימפריאלי קרס ותורכיה לא חייה באשליות, אך תורכיה מנסה לגלות מחדש את זהותה ולהשיב את האיזון למוסדותיה. אנו לא המפלגה היחידה שמעוניינת בחידוש החוקה, כל המפלגות דורשות זאת. החוקה הזאת היא תוצר של ניסיון ההפיכה משנת 1982 והיא שמה את המדינה במקום הראשון ואת אזרחיה במקום השני; ואנו כתנועה דמוקרטית מעוניינים שהעם יהיה במרכז ואילו המדינה תשרת את האזרח. אזרחי תורכיה הם מוסלמים והמדינה צריכה לשקף את זהות העם, זה דבר טבעי, אך שלא תהיה טעות, תורכיה היא רפובליקה חילונית. לא מפלגת השלטון ולא מפלגה אחרת מעוניינות לשנות את האופי החילוני של המדינה.

ידוע לי שחלק מתרגמים את משאל העם, על הרפורמה בחוקה, אשר יערך ב-12 בספטמבר כניסיון לשנות את המערכת הפוליטית אך אין זה נכון. אנו מפלגה דומיננטית פוליטית, לנו יש את רוב המושבים בפרלמנט וראש הממשלה והמפלגה מאוד אהובים ע"י העם. הבעיה היא שהאופוזיציה התורכית אינה חזקה מספיק בשביל להוות כוח מאזן ולכן יש ניסיון לזרוע בהלה ופחד. אנו לא מעוניינים בשינוי המערכת אלא ברפורמות בחוקה. וזוהי זכותנו הדמוקרטית.

שאלה: ידוע שיש מאבק ביינכם לבין הצבא ולבין המערכת המשפטית ורצון שלכם להמעיט מהשפעתם על המערכת הפוליטית האם זה נכון?

תשובה: זה נכון. אנחנו מאמינים שהאנשים שאינם נבחרים לא צריכים לשלוט על המדינה. לכן אנשים הולכים לקלפי כל 4 שנים ובוחרים. אילו הצבא והמערכת המשפטית מעוניינים לשמש בתפקיד שאינו שלהם על פי החוקה אז אין אני מסכים עם דרך זו. זהו המצב כיום בתורכיה, מצב בו ביכולתם של הצבא והמערכת המשפטית לחתור תחת הפרלמנט והממשלה שלהן הכוח הריבוני. תורכיה כיום בדרכה להפוך לדמוקרטיה אמיתית יותר, בו העם יחליט מה תהיה דרכה של הממשלה וכיצד תראה המדינה ולא איזה גנרל אלא ראש ממשלה נבחר. תורכיה של היום שונה ומי שיכתוב יום אחד את ההיסטוריה היווכח כי מפלגת הצדק אשר בשלטון זה 10 שנים הפכה את תורכיה לדמוקרטיה אמיתית יותר.

ראיון עם יועצו הבכיר של ראש ממשלת תורכיה, פרופ' אברהים קאלן

תורכיה על צומת דרכים: חילוניות מול אסלאם - חלק א'

30.8.10
העיתון הלונדוני "אל-שארק אל-אווסט"

פרופ' אברהים קאלן, יועצו הבכיר של ראש ממשלת תורכיה, ארדואן: " הצבא איננו מטרה אך עליו לא לחצות את הגבול ואסורה על הצבא התערבות בענייני מדיניות" [.....] "ישראל היא האחראית להתדרדרות היחסים בין שתי המדינות אך ניתוק היחסים עימה אינו דבר פשוט"

פרופ' אברהים קאלן, יועצו הבכיר של ראש ממשלת תורכיה, ארדואן העניק ראיון לעיתון אל-שארק אל-אווסט. להלן מספר נקודות מעניינות שהועלו במהלך הראיון: "ישראל אחראית להדרדרות היחסים בין שתי המדינות והיא יודעת מה עליה לעשות בכדי לתקן אותם, אך ניתוק היחסים אינו דבר פשוט"[.....]" בכוונתנו לכונן חוקה חדשה במידה ומפלגת "הצדק והפיתוח" בראשות ארדואן תזכה בבחירות הבאות לפרלמנט". כמו כן ציין פרופ' קאלן כי "אין הצבא על הכוונת אך הצבא לא תמיד מודע לגבול שאין עליו לעבור - אסור לצבא להתערב בענייני מדיניות" [...] "אין זה סוד שנמנע ניסיון הפיכה גדול וברור יש לכך השלכות. הדמוקרטיה התורכית לא יכולה לשאת ניסיונות הפיכה כל 10 שנים" ולכן הדגיש כי הגבול הוא ברור ואסור לצבא להתערב בענייני מדיניות הממשלה ולא יהיו לכך השלכות".

פרופ' קאלן אף שלל את הטענות כי הדרדרות היחסים בין ישראל ותורכיה היא באשמת תורכיה ואמר כי הסיבות הן רבות אך האחריות היא של ישראל ומדיניותה; בעודו מבהיר כי תורכיה הבהירה להנהגה בישראל מה עליה לעשות בכדי להשיב את הסדר על קנו אך הוא שלל גם את האופציה שהדרדרות היחסים תוביל לניתוקם באומרו כי "זהו אינו צעד פשוט"

איראן יוצאת נגד חידוש השיחות בין ישראל והפלסטינים

28.8.10

העיתון הלונדוני "אל-קודס אל-ערבי" וסוכנות הידיעות האיראנית "פארס"

ראש מועצת השורא באיראן, עלי לארג'אני:"חידוש השיחות בין ישראל והרשות מצער מאוד" [.....] "כ-88% מעמי האזור רואים בישראל את הסכנה הגדולה ביותר עבורן"

במהלך כנס בינ"ל שנערך בטהרן (28.8) בנושא: " ירושלים, הקיבלה הראשונה" (לפי האסלאם אמנם העביר מחמד את כיוון התפילה למכה-אל הכעבה אך ירושלים עדיין נקראת באסלאם גם: "כיוון התפילה הראשון" ("אולא אל-קבלתיין" أولى القبلتين). התייחס לארג'יאני לחידוש השיחות בראשית חודש ספטמבר בין ישראל והרשות והדגיש כי "ברור מדוע הציונים מעוניינים לחדש את השיחות עם ה"אלו" המכנים את עצמם רשות אך אין הם רשות בפועל, וכי התנהלות זאת הינה דבר אשר פוגע בעולם האסלאם" [....] "הקבוצות הללו המעוניינות לערוך שיחות עם הציונים צריכות לדעת כי תוצאות שיחות אלו ילכו לעזאזל".

לארג'אני הוסיף כי הבעיה הפלסטינית נחשבת לבעיה העקרית המעסיקה את עולם האסלאם והבהיר לנציגי המדינות הערביות שהשתתפו בועדה כי הבעיה הפלסטינית " אינה רק בעיה ערבית, אלא בעיה ערבית, אנושית ואסלאמית, אשר צריכה לעניין את שאר האנושות".

לארג'יאני הדגיש כי "הישות מהציונית רוצה שיאמינו שהיא תורמת לבטחון האזור בעוד רוב עמי האזור רואים בה האיום הגדול ביותר עבורן" [....] "אך חשוב להדגיש כי האמאם ח'ומייני הדגיש טרם מותו ממחלת הסרטן כי הישות הציונית אינה חוקית".

"לבעיית ירושלים ניתן להתיחס בשני מישורים: א. ראשית כחלק מיום ירושלים העולמי אשר אנו מציינים היום בהשתתפותן של מדינות האסאלם בכנס זה. ב. זאת הזדמנות להדגיש את הזהות הפלסטינית ואת התוכנית האמריקאית והציונית למחוק את הזהות הזאת.

"האמאם המנוח ח'ומייני, טרם מותו הקדיש את מאמציו להפוך את בעיית ירושלים לבעיה העיקרית של עולם האסלאם ודרש את ההתעוררות האסלאמית כנגד ההשפעה הציונית על העולם"

שר החוץ הבחרייני נפגש הצטלם עם מנהיגי הקהילה היהודית בוושינגטון

23.8.10

בחריין - ישראל

הצהרות ותמונות חמות מתוך מפגש לא רגיל בין שר החוץ הבחרייני, שיח' ח'אלד אל-ח'ליפה לראשי הקהילה היהודית בוושינגטון

שר החוץ הבחרייני, שיח' ח'אלד אל-חליפה נועד בעת ביקורו בוושינגטון, במהלך שבוע שעבר (20.8) עם מנהיגים מתוך הקיהילה היהודית בוושינגטון בנוכחות שגרירות בחריין (היהודיה) בוושינגטון, הדי עזרא נונו. בפגישה נכחו בכירי הלובי היהודי, בכירי חב"ד, אייפ"ק ו"בני-ברית". השר הבחרייני אמר כי: " לישראל נוכחות היסטורית במזרח התיכון והם ישארו באזור הזה" [.....] "בכגע שכולם יבינו זאת יהיה קל יותר להגיע לשלום, בין מדינות האזור לישראל". השר הוסיף ואמר כי יורש העצר של בחריין, השיח' סולימאן כבר קרא למנהיגי ערב לפנות לעם בישראל באמצעות אמצעי התקשורת באופן ישיר ולסייע למאמצי השלום באזור. השר קרא לערבים ולישראל לקבל את יוזמת השלום הערבית אשר מציעה נרמול היחסים בין מדינות ערב ותל אביב בתמורה לנסיגה לגבולות 67' והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית ומציאת פתרון צודק לבעית הפליטים הפלסטינים, אך למרות זאת ישראל מסרבת מאז שנת 2002 ליוזמה.

הפעלת הכור הגרעיני בבושהר

18.8.10

תמה תקופת החד קוטביות במזרח התיכון

שתי מעצמות גרעין אזוריות - איראן וישראל

עוד 4 ימים בדיוק, ברוב הוד והדר יחנכו האיראנים את הכור הגרעיני בבושהר

מתוך "תיק דבקה", "סוכנות הידיעות האיראנית-פארס"

הפעם אני אחרוג ממנהגי ואנסה לעשות סדר בבלגן ולשם שינוי אנסה לארגיע ולא ליצור בהלה ופאניקה אך יחד עם זאת לומר את הדברים כפי שהם. ראשית אביא בפניכן את אחת הכתבות שפרסם ביום שני (16.8) אתר תיק דבקה אשר לקח את מירב האינפורמציה מסוכנות הידיעות האיראנית פארס, בנוגע לחנוכת הכור הגרעיני בבושהר ב-21.8 . בנוסף לידיעות בדבר חנוכת הכור הגיעו הצהרותיו של ג'ון בולטון, שגריר ארצות הברית לשעבר באו"ם (בתקופת הנשיא בוש) אשר הודיע כי: " לישראל 8 ימים לתקוף את הכור הגרעיני בבושהר ולא יהיה מאוחר מידי והכור יופעל [...] "לא ניתן יהיה להפציץ את הכור לאחר שיופעל משום שאם יופצץ לאחר מכן תהיה נשורת ראדיואקטיבית אשר תפוזר מעל המפרץ הפרסי וכל מדינות המפרץ יפגעו מנשורת זאת.

להלן חלק מתוך המאמר שפורסם ב"תיק דבקה":

פוטין החליט סופית: הטענת הכור הגרעיני האיראני בבושייר בדלק גרעיני תחל ביום שבת 21.8
ראש ממשלת רוסיה ולדמיר פוטין החליט סופית ביום ב' 16.8: הטענת הכור הגרעיני האיראני בבושייר בדלק גרעיני תחל ביום שבת 21.8, ובכך יחל הכור הגרעיני האירני לפעול עוד השבוע.

מוסקבה פרסמה ביום ב'כי ראש הסוכנות הרוסית הלאומית לשיתוף פעולה גרעיני 'רוסאטום' Russian state nuclear corporation Rosatom, סרגיי קיריינקו Sergei Kirienko, (מי שהיה פעם ראש ממשלת רוסיה), יגיע לכור הגרעיני בבושייר ביום ו' 20.8, ביחד עם שר האנרגיה הרוסי סרגיי שמאטקו Sergei Shmatko, וכי זמן הביקור מתואם להתחלת הטענת הכור בדלק הגרעיני הרוסי.

הרוסים גם הודיעו כי בשבת 21.8, כלומר, לאחר שהכור כבר יופעל יערוך קיריינקו, מסיבת עיתונאים, עם ראש הוועדה האיראנית לאנרגיה גרעינית עלי אכבר סאלחי Ali-Akbar Salehi.

מוסקבה גם מדגישה בהודעתה, כי לקחה על עצמה לספק ב-10 השנים הבאות את הדלק הגרעיני הדרוש להפעלתו. במילים אחרות, מוסקבה מזהירה בהודעה זו כי המדובר בכור גרעיני המופעל על ידי רוסיה, והיא לא תרשה שהוא יותקף או ייפגע.

דובר הסוכנות הרוסית הלאומית לשיתוף פעולה גרעיני 'רוסאטום', סרגיי נוביקוב Sergey Novikov, אמר ביום ב', עם פרסום ההחלטה הרוסית להפעיל את הכור, 'כי אני חושב שזהו סימן חזק ביותר שהקהילה הבינלאומית תומכת בפרויקטים של שלום כמו (הכור) בבושייר, מאחר וכל אחד מבין שאי אפשר להשתמש בכור לייצור (כוח) חשמלי בתוכנית צבאית היפותטית'.

המקורות של תיקדבקה מציינים, כי זו היא בדיוק הנקודה שמוסקבה וטהרן רוצות לשדר בהפעלת הכור, וושינגטון וירושלים מתעלמות ממנה. אם הכור הגרעיני בבושייר יופעל, הרי איראן הביאה לכך שוב, כי מוסקבה חזרה לעמדתה הישנה, כי אין תוכנית גרעינית צבאית איראנית, וכי המדובר בדיבורים על תוכנית היפותטית, שאיננה קיימת במציאות.
הדובר הרוסי הוסיף ואמר, כי 'כור כוח גרעיני מייצר רק חשמל'. 'ישנם שני גורמים מרכזיים (בהפעלת הכור), העשרה (של אורניום), וניהול דלק גרעיני משומש'. 'שני האלמנטים האלה הוצאו מאחריות של האיראנים. מאחר ואנחנו (הרוסים) נספק לבושייר את הדלק הגרעיני'

בתגובה אמרו מקורות בוושינגטון 'כי אין ספק שהכור בבושייר ייצר פלוטוניום 239 ממנו אפשר לבנות נשק גרעיני'.

המקורות גם חזרו על אזהרותיו של מי שהיה שגריר ארצות הברית באו''ם ג'ון בולטון, 'כי ברגע שהכור יגיע לנקודת ההפעלה, כל ניסיון (לפגוע בו), יביא לשחרור ענני גזים רדיואקטיביים שיהרגו אזרחים, ויזהמו שטחים מסביבו', כלומר, את המפרץ הפרסי.

אם אכן הכור הגרעיני בבושייר יופעל ביום שישי 20.8, תהייה זו הפעם הראשונה בתולדותיה שישראל מאפשרת להפעיל כור גרעיני במזרח התיכון, שמיועד גם למטרות צבאיות.

הערות שלי:

אני אפתח ואומר שאין לי מושג וחצי מושג מהי התמונה האמיתית והמהינה ביותר בכל הנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית ובשלבי התפתחותה והתקדמודתה, ולכן ההבנה שלי מתבססת על אינפורמציה גלויה בעיתונות ובסוכנויות הידיעות של ישראל, מדינות ערב, איראן ארצות הברית והמערב. קיים הרבה מאוד מלל בנושא וניתוחים כאלה ואחרים. כולם מבינים גדולים, כולם מנתחים ופוסקים וכולם מנסים ליצור בהלה, אימה ופחד בקרב הציבור במזרח התיכון ובמערב בכלל. לכן אני אסה ככל שאוכן, בכל זאת להציג את העובדות ולאחר מכן לראות מה אפשר להסיק מהן כרגע.

1. ישנה תוכנית גרעין אזרחית איראנית. התוכנית של יצירת אנרגיה גרעינית למטרות שלום ידועה וגלויה ועליה אין לאף אחד עוררין. לאיראן מספר מתקנים להעשרת אורניום ומים כבדים במדינה באזורים שונים. חלקם ידועים וחלקם חשאיים.

2. ההנהגה הנוכחית באיראן אכן מאיימת שסופה של הישות הציונית קרב. מספר הצהרות חוזרות ונשנות על קיצה של מדינת ישראל

3. האם איראן מתכננת תוכנית גרעין צבאית, על כך הדעות חלוקות. לפי ההצהרות הפומביות והרשמיות הממשל מודיע בפה מלא כי אין בכוונת הממשל ליצר פצצות גרעיניות כלומר להפוך את התוכנית לצבאית. יתר על כן, אמר נשיא איראן כי נשק להשמדה המונית נוגד את רוח האיסלאם.

4. מתוך האינפורמציה הקיימת איראן מייצרת אורניות מועשר בכמות כזו אשר בעתיד, במידה ותבחר אכן יהיה לה מספיק אורניום מועשר אשר ממנו ניתן יהיה ליצר נשק גרעיני.

5. בעוד 4 ימים מהיום, אם לא יהיה מבצע צבאי, הכור בבושהר אכן יפתח ואיראן תהפוך למעצמה גרעינית. אמנם צריכה להיות הפרדה בין מעצמה גרעינית, בעלת תוכנית גרעין אזרחית ובין מעצמה גרעינית צבאית.

6. בעוד רוסיה לעת עתה מתנגדת שאיראן תהפוך למעצמה גרעינית צבאית שותפה לסנקציות הבינלאומיות נגדה ואף הקפיאה את עסקת מכירת טילי ה- S-300 (אשר יכולים לשאת ראש נפץ גרעיני)

7. איראן חתמה על הסכם עם ברזיל ותורכיה להעברת כמות מסויימת של אורניום מועשר לתורכיה ובתמורה תקבל את כמות הדלק והבנזיק לו המדינה האיראנית זקוקה.

8. להערכתי, היה ניסיון אמריקאי לעודד הפיכה באיראן - "המהפכה הירוקה" בתקופת הבחירות לנשיאות, כסף אמריקאי רב נשפך לקמפיין הבחירות של ראש האופזיציה באיראן, מוסאווי. אך הניסיון נכשל!

9. אין ספור ניסיונות ישראלים ואמריקאים לדחות ולחבל בהתקדמות התוכנית הצבאית של איראן, ע"י חיסולים, פיגועים יזומים, הפגנות, חטיפת מדענים, ריגול כבד בתוך איראן, סנקציות כלכליות, איתור המימון של תוכנית הגרעין וניסיון לסכל ולמנוע את העברות הכספים ע"י איומים על הבנקים וחברות הביטוח העולמיות. יתכן שכל האמצעים הללו אכן מסייעים בדחיית התפתוחת תוכנית הגרעין הצבאית של איראן. אך לא הפעולות החשאיות ולא הפעולות הגלויות לא יצליחו למנוע מאיראן הגעה במועד קרוב יותר או רחוק יותר מלהיות מעצמה גרעינית, כמובן, במידה ולא תהיה פעולה צבאית נגד התוכנית.

מסקנות

1. מבצע צבאי נגד איראן יוביל באופן כמעט ודאי למלחמה כוללת במזרח התיכון שתוצאותיה יהיו הרות אסון עבור ישראל, מדינות ערב, המפרציות, אירופה וארצות הברית.

2. רמטכ"ל צבא ארצות הברית הודיע בחודש שעבר כי ישנה תוכנית לפעולה צבאית נגד איראן, אך כרגע מנסים להערך לכל ההשלכות האפשריות שיהיו כתוצאה מבצע שכזה.

3. שר ההגנה האיראני, הודיע כי במידה וארצות הברית תתקוף את איראן אזי המפרץ הפרסי יעלה באש ואילו אם ישראל תהיה זו שתתקוף אזי תל אביב תושמד.

4. שגריר איחוד האמירויות, יוסף אל-עוטייבה, בראיון שהעניק בארצות הברית אמר שלדעתו הדרך היחידה למנוע מאיראן להתגרען היא התקפה צבאית וכי יפה שעה אחת קודם.

5. קשה לי להאמין שמדינת ישראל או ארצות הברית יעשו מהלך צבאי בארבעת הימים הקרובים. נשיא ארצות הברית נמצא בתקופה שלפני בחירות לקונגרס והבטחה להסיג את הצבא האמריקאי מעיראק עד 2011, ובישראל, ישנה ועדת חקירה נגד אירועי המשט, דיונים בדבר כניסה לשיחות ישירות מול הפלסטינים ופרשת שחיטות מסואבת בצבא. אני מקווה מאוד שלא יתוכנן מבצע צבאי בכדי להסיט את דעת הקהל בישראל ודעת הקהל העולמית מהפוליטיקה הפנימית בישראל ובארצות הברית.

6. אני יודעת שישנם הערכות כאלה ואחרות כי לאיראן תהיה את היכולת ליצר בין פצצה אחת לשלוש פצוצות תוך שנה.

7. הסנקציות הקיימות (הדיפלומטיות והלא דיפלומטיות ) נכשלו. הניסיון להפיל את המשטר נכשל.

8. אני באופן אישי מעריכה שאזור שהוא ד-קוטבי או רב קוטבי עדיף על אזור שהוא חד קוטבי (כמובן מבחינה של יכולת גרעינית). כאשר האזור הוא דו-קוטבי או רב-קוטבי נוצר מאזן אימה שמונע מכל אחת מהשחקניות האזוריות להתנהל בצורה חסרת אחריות. ומקטין את הסיכויים לקונפליקטים רוחביים.