מתוך העיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום", אתר האינטרנט הישראל "ynet" והמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
המרוץ לאטום של מצרים
2 כורים גרעינים באנשאס כ-60 ק"מ מקהיר
אז מה באמת יודעים אזרחי מדינת ישראל היקרים על פרוייקט הגרעין המצרי?!? והתשובה היא שרובנו כמעט המוחלט לא יודע דבר. והסיבה לכך שאף אחד מבין מקבלי ההחלטות לא מעוניין לשים על כך דגש ולעורר התעניינות וסקרנות מיותרת מצד העיתונאים והחוקרים. יתחילו להשאל שאלות כמו: מדוע הכור בסוריה ובעיראק היוו איום והושמדו (כמובן על פי מקורות זרים) ע"י ישראל ותוכנית הגרעין האיראנית שכעת מכונה "האיום הקיומי על ישראל" ואילו לא מתייחסים לכורים של פקיסטאן, ישראל וכעת מתברר שגם למצרים יש כוונות ונכונות ואפילו שני מתקנים שטרם ברור מה הכוונה האמיתית מאחוריהם.
אז אלו פני הדברים, אני אנסה לעשות קצת סדר במעט האינפורמציה שמצאתי. ראשית משום שאני חושבת שזכות הציבור לדעת. לא משום שיש כיום משהו מאיים בתוכנית המצרית אבל מי יודע מה יוליד יום והאינפורמציה צריכה להיות קיימת גם אם אינה מדוייקת ורבה ובטח לא גלויה.
מובארכ הכריז לראשונה על כוונת מצרים להקים תחנות כוח גרעיניות למטרות הפקת חשמל ב-2007. בכך, חידש את תוכנית הגרעין המצרית, שהוכנסה להקפאה ב-1986 בעקבות האסון הרדיואקטיבי בצ'רנוביל.
בהצהרתו, הבהיר נשיא מצרים כי ממשלו יעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם סוכנות הגרעין, וכי לקהיר אין כל שאיפה לפתח נשק גרעיני. כמה חודשים לאחר מכן, יצא מובארכ למוסקבה על-מנת לחתום על הסכם שיתוף פעולה בתחום הגרעין.
במצרים פועלים כבר מזה שנים רבות שני כורי מחקר גרעיניים. הראשון סופק על ידי רוסיה ב-1961 ושודרג על ידי הודו והשני הוקם בסיוע ארגנטינה ב-1998. הכורים משמשים למטרות מחקר בתחומי רפואה, חקלאות ועוד. בהמשך הוקמו עוד שני מתקנים גרעינים קטנים. האחד להפקת דלק גרעיני לכור הארגנטיני והשני מעבדת מחקר לניסויים בהפקת פלוטוניום. כל המתקנים הללו הוקמו בעיר אנשאס, כ-60 ק"מ צפונית מזרחית לקהיר ונמצאים תחת פיקוח סבא"א.
האם מצרים תפתח אנרגיה גרעינית גם למטרות צבאיות?
האם מצרים תפתח אנרגיה גרעינית גם למטרות צבאיות?
מצרים בחרה איפוא את דרכה והיא תהפוך למעצמה גרעינית. אומנם התהליך אכן מתנהל בשקיפות ובפיקוח ובסיוע סבא"א, אך בניית כורים והפעלתם היא בסיס לרכישת ידע ונסיון בנושא הגרעין. משם אינה רחוקה הדרך לפיתוח אנרגיה גרעינית למטרות צבאיות. הדבר תלוי ברצונה של המדינה בהתאם לתנאים הפוליטים והצבאיים שישררו באזור בשנים הבאות.
מצרים חתמה על הסכם אי ההפצה של נשק גרעיני ב-1981 ומאז היא קוראת להקמת אזור חופשי מנשק גרעיני במזרח התיכון, תוך שהיא מתכוונת לישראל. מצרים היא הגורם המרכזי הפועל בזירה הבינלאומית לאלץ את ישראל להצטרף להסכם אי ההפצה ולהכפיף את הכור בדימונה לביקורת סבא"א.
מצרים לא חתמה על הפרוטוקול הנוסף של הסכם אי ההפצה
עם זאת, מצרים סירבה לחתום על הפרוטוקול הנוסף של הסכם אי ההפצה המעניק לסבא"א את האפשרות לערוך ביקורי פתע ובדיקות חודרניות במתקני הגרעין של המדינות החברות. הפרוטוקול הנוסף נוסח באמצע שנות ה-90 והוצב כנספח להסכם, אחרי שהתברר כי בביקוריהם השיגרתיים לא הצליחו פקחי סבא"א לחשוף את התוכנית הגרעינית של עיראק. שר החוץ המצרי אחמד אבו אלרייט אמר בדצמבר 2007, כי מדינתו אינה מתכוונת ליטול על עצמה התחייבויות נוספות בנוגע לפיקוח על תוכניתה הגרעינית מעבר לאלה הקיימות בהסכם אי ההפצה שעליו היא חתמה ב-1981. נראה איפוא כי מצרים אינה רוצה לכבול את עצמה בפיקוח החודרני של סבא"א, אולי תוך המתנה לראות כיצד יפעלו בעתיד המדינות באזור.
יוזכר כי במאי 2009 הודלף מידע ממשרד סבא"א בוינה, כי בשני כורי המחקר באינשאס נתגלו חלקיקי אוראניום מועשר מעבר לרמה הדרושה לשימושים אזרחיים. דובר משרד החוץ המצרי הזדרז להודיע כי מדובר במידע ישן משנת 2007, שעליו כבר הגיבה מצרים כי מדובר בחלקיקים שכנראה הגיעו לשטחה באקראי בתוך מכולות בהם מועברים אליה חומרים רדיו אקטיבים לצורכי מחקר. באותה עת היו ששאלו האם למצרים תוכנית מחקר סודית, אך הנושא גווע מחוסר מידע נוסף.
עוד אינפורמציה מעניינת: בשנת 2007 נתפסו ע"י השלטונות של מצרים 3 מרגלים של המוסד הישראלי אשר הואשמו בריגול במתקני הגרעין לטובת ישראל. בין הנאשמים מהנדס מצרי ושני חוקרים, אחד אירי והשני יפני.
הסיבה שבגללה נתקלתי בשני הכורים הנחמדים הללו היא שבכתבה בעיתון "אל-מסרי אל-יום" אשר התפרסמה היום (7.10) ישנו ראיון עם ד"ר מחמד אלקללי, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית במצרים בנוגע לתקלות שארעו בכור באנשאס, וד"ר אל-קללי הבהיר שאמנם היו תקלות במתקן אך לא נגרמה דליפה רדיואקטיבית.
ככה למעשה אני התוודעתי לכורים הגרעיניים שישנם 60 ק"מ מקהיר.
אני מודה שלגבי הרצון של מצרים להקים כורים גרעינים למטרות אנרגיה וחשמל ידעתי כבר מזמן, ואף כתבתי עליהם בבלוג. לגבי האתר, ההנחה היא כי הכורים יוקמו באזור דבעה על חוף ים התיכון, כ-160 ק"מ מערבה לאלכסנדריה. באזור זה ניתן לבנות ארבעה כורים של 1000-800 מגה וואט העונים בשלב ראשון לצרכיה של מצרים. כל המחקרים הדרושים לגבי התשתיות נעשו כבר בתחילת שנות ה-80 והמקום נמצא מתאים מבחינת הרכב הקרקע, סמיכות וזמינות מקורות מים ונדירות רעידות אדמה. אפילו עבודות תשתית ראשוניות כבר בוצעו בשטח. ישנם אנשי עסקים בכירים שמתנגדים להקמת המתקנים ומעוניינים להקים במקום אתרי תיירות ענקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה