תרגום מאמרו של העורך של העיתון הלונדוני "אל-קודס אל-ערב", עבד אל-ברי עטוואן.
כהרגלי בקודש, אני משתדלת להביא לתשומת לבכם, מאמרי דעה אשר מייצגים את דעותיהם של אינטלקטואלים ערבים בנוגע לסוגיות הרלוונטיות לבלוג שלי. חשוב לי להדגיש שלא תמיד אני מסכימה אם דבריו של כותב המאמר או עם כל שלבי הניתוח. במקרה זה של המאמר, יש בו חלקים עליהם אני חולקת אך ישנם הרבה סוגיות עמהן אני מסכימה, אך אשיר את המאמר כפי שהוא, כרגע מבלי לנתח אותו.
קצת רקע על כותב המאמר - עבד אלברי עטוואן נחשב לאחד העיתונאים המוערכים בעולם הערבי. הוא נולד בשנת 1950 במחנה הפליטים דיר אל-בלח בעזה למשפחה בת 11 נפשות. את השכלתו קיבל בעמאן ואחר כך באוניברסיטה של קהיר. משנת 1989 עבר ללונדון והפך לעורך הראשי של העיתון הידוע "אל-קודס אל-ערבי".
במטרה לחשוף את יוזמת השלום החדשה של הנשיא אובאמה, כבר בחודש הבא, במהלך כינוס העצרת הכללית של האו"ם בשבוע האחרון של חודש ספטמבר, נעשו מאמצים עילאיים מצד יועצי הנשיא בכל הנוגע לקונפליקט הישראל-ערבי.
ג'ורג מיטשל, הארכיטקט האמיתי של יוזמה זו, מעדיף להתנהל בצורה חשאית הרחק מאמצעי התקשורת ולכן עד כה אנו ניזונים מהדלפות בכל הנוגע ליוזמה העתידית. עפ"י הדיווחים יוזמה זו מתגבשת על בסיס היוזמה הערבית לשלום רק עם שינויים קלים. ויתור על זכות השיבה ופורמולה מעורפלת לפתרון שאלת ירושלים והפיכתה לבירתן של שתי מדינות. שמירה, פחות או יותר, על הסטטוס קוו עם שינויים קוסמטיים מזעריים.
נרמול היחסים בין ישראל ומדינות ערב, מה שהיה אמור להיות השלב החותם של היוזמה הערבית ("הגזר") הפך להיות התנאי לנסיגה הישראלית מהאדמות הכבושות. תנאי זה אשר הציב ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו מסביר את הפעלת הלחץ המסיבית של ארה"ב על מדינות ערב, במיוחד מדינות המפרץ הפרסי וצפון אפריקה (המגרב), לנרמל את היחסים עם ישראל – פתיחת משרדי אינטרסים ופתיחת השטח האווירי של המדינות למטוסי אל-על, בתמורה להקפאת ההתנחלויות בגדה, ללא הקפאת הבנייה וההתנחלויות בירושלים. יתכן והלחצים הללו יניבו פירות בשבועות הקרובים ואף נזכה לראות מפגשים וועידות של בכירים ומנהיגים ערבים עם ראש ממשלת ישראל, בצידי כינוס העצרת הכללית של האו"ם.
הפלסטינים אשר נתנו את אישורם, אף הם נערכים לקראת היוזמה של אובאמה, והיינו עדים למספר צעדים אותם הם נקטו בתקופה האחרונה:
ג'ורג מיטשל, הארכיטקט האמיתי של יוזמה זו, מעדיף להתנהל בצורה חשאית הרחק מאמצעי התקשורת ולכן עד כה אנו ניזונים מהדלפות בכל הנוגע ליוזמה העתידית. עפ"י הדיווחים יוזמה זו מתגבשת על בסיס היוזמה הערבית לשלום רק עם שינויים קלים. ויתור על זכות השיבה ופורמולה מעורפלת לפתרון שאלת ירושלים והפיכתה לבירתן של שתי מדינות. שמירה, פחות או יותר, על הסטטוס קוו עם שינויים קוסמטיים מזעריים.
נרמול היחסים בין ישראל ומדינות ערב, מה שהיה אמור להיות השלב החותם של היוזמה הערבית ("הגזר") הפך להיות התנאי לנסיגה הישראלית מהאדמות הכבושות. תנאי זה אשר הציב ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו מסביר את הפעלת הלחץ המסיבית של ארה"ב על מדינות ערב, במיוחד מדינות המפרץ הפרסי וצפון אפריקה (המגרב), לנרמל את היחסים עם ישראל – פתיחת משרדי אינטרסים ופתיחת השטח האווירי של המדינות למטוסי אל-על, בתמורה להקפאת ההתנחלויות בגדה, ללא הקפאת הבנייה וההתנחלויות בירושלים. יתכן והלחצים הללו יניבו פירות בשבועות הקרובים ואף נזכה לראות מפגשים וועידות של בכירים ומנהיגים ערבים עם ראש ממשלת ישראל, בצידי כינוס העצרת הכללית של האו"ם.
הפלסטינים אשר נתנו את אישורם, אף הם נערכים לקראת היוזמה של אובאמה, והיינו עדים למספר צעדים אותם הם נקטו בתקופה האחרונה:
1. כינוס ועידת הפת"ח ובחירה מחדש של חברי הועד המרכזי. הרחקתם של הדמויות הותיקות אשר התנגדו בעבר להסכמי אוסלו. הנבחרים החדשים הם בעלי דעות מודרניות וליברליות יותר (ולכן הם מיעוט).
2. הצלחתו של עבאס בכינוס ועידת חירום (גם אם בפורום חסר) של המועצה הלאומית הפלסטינית בכדי לסיים את הרכבת הועד המרכזי בצורה חוקית. בנוסף הוסיף את הנושאים הותיקים, אבו-עלא וסאעיב עריקאת שהיו בצוותי המו"מ בעבר להיות חברים בועד המרכזי בכדי שגם בעתיד יהיו אמונים על תיק המו"מ בנוגע ליוזמת השלום החדשה של הממשל האמריקאי.
3. הכרזתו של סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני, על תוכנית חדשה לבניית תשתית למדינה הפלסטינית שתקום תוך שנתיים. בניית תשתית זאת מחולקת לשתיים:
א. השלב הביטחוני – בניית מנגנון ביטחון פלסטיני ע"י הגנרל דייטון ובברכתן של ישראל, מצרים ירדן והפלסטינים.
ב. השלב הכלכלי – עיקרו שיפור תנאי החיים, ראשית בגדה המערבית בכדי שאזרחי הגדה ישכחו את האינתיפאדה וההתנגדות אשר לא הביאו יציבות אלא רק סבל לפלסטינים.
המצב הכלכלי בעזה הולך ומתדרדר ברובו בשל הסנקציות הכלכליות החונקות שמטיל העולם במזימתו המתמשכת. וכמו כן בשל המשטר הביטחוני בעזה אשר מפעיל אגרוף ברזל ע"י משטרת החמאס, כפי שראינו במקרה חיסול אנשי ארגון אנסאראללה במסגד בדרום רצועת עזה, בדרך רצחנית וחסרת תקדים וכמו כן הצליחה לסכל ניסיונות לירות טילים על מדינת ישראל. השפע הכלכלי בגדה והזרמת המיליונים על ידי הערבים והקהילה הבינ"ל היא חלק מתוכניתו של נתניהו ועל יישומה אחראי, שליח הקוורטט, טוני בלייר, כחלק מ"השלום הכלכלי", שלום אשר מטרתו להתעלם מסוגיות הליבה הפלסטיניות, לפחות באופן זמני.
השאלה הנשאלת, שאף צד אינו משיב עליה היא כיצד ניתן לייסד מדינה פלסטינית ברת-קיימה ורציפה בצילן של 249 התנחלויות ישראליות אשר חיים בהן חצי מיליון מתנחלים ובנוסף לזה מאות מחסומים אשר מתורצים ע"י הצורך בשמירה על הביטחון. "המחלוקת הביזנטית" – ההתעסקות סביב הרעיון - האם ההתנחלויות חוקיות או לא חוקיות והאם הריבוי הטבעי בהן חוקי או לא חוקי, חלקי או לא חלקי"?!. והמחיר שיצטרכו לשלם על כך הערבים יהיה נרמול היחסים עם ישראל.
התפתחות נוספת לה אנו עדים בימים אלו היא הצלחת הפעלת המניפולציות של ישראל וכפיית דרישותיה בנוגע לתנאים המקדימים לחידוש המו"מ. לא רק הויתור על זכות השיבה והמעטת חשיבותה של שאלת ירושלים אלא גם בקשירת כל נושא הקפאת ההתנחלויות בהפעלת סנקציות ימיות, אוויריות ויבשתיות על איראן באופן מוחלט כחלק מהתכונית הגדולה יותר של ישראל נגד איראן. דבר דומה קרה בועידת מדריד אשר קדמה למתקפה האמריקאית על עיראק בשנת 1991.
המצב הכלכלי בעזה הולך ומתדרדר ברובו בשל הסנקציות הכלכליות החונקות שמטיל העולם במזימתו המתמשכת. וכמו כן בשל המשטר הביטחוני בעזה אשר מפעיל אגרוף ברזל ע"י משטרת החמאס, כפי שראינו במקרה חיסול אנשי ארגון אנסאראללה במסגד בדרום רצועת עזה, בדרך רצחנית וחסרת תקדים וכמו כן הצליחה לסכל ניסיונות לירות טילים על מדינת ישראל. השפע הכלכלי בגדה והזרמת המיליונים על ידי הערבים והקהילה הבינ"ל היא חלק מתוכניתו של נתניהו ועל יישומה אחראי, שליח הקוורטט, טוני בלייר, כחלק מ"השלום הכלכלי", שלום אשר מטרתו להתעלם מסוגיות הליבה הפלסטיניות, לפחות באופן זמני.
השאלה הנשאלת, שאף צד אינו משיב עליה היא כיצד ניתן לייסד מדינה פלסטינית ברת-קיימה ורציפה בצילן של 249 התנחלויות ישראליות אשר חיים בהן חצי מיליון מתנחלים ובנוסף לזה מאות מחסומים אשר מתורצים ע"י הצורך בשמירה על הביטחון. "המחלוקת הביזנטית" – ההתעסקות סביב הרעיון - האם ההתנחלויות חוקיות או לא חוקיות והאם הריבוי הטבעי בהן חוקי או לא חוקי, חלקי או לא חלקי"?!. והמחיר שיצטרכו לשלם על כך הערבים יהיה נרמול היחסים עם ישראל.
התפתחות נוספת לה אנו עדים בימים אלו היא הצלחת הפעלת המניפולציות של ישראל וכפיית דרישותיה בנוגע לתנאים המקדימים לחידוש המו"מ. לא רק הויתור על זכות השיבה והמעטת חשיבותה של שאלת ירושלים אלא גם בקשירת כל נושא הקפאת ההתנחלויות בהפעלת סנקציות ימיות, אוויריות ויבשתיות על איראן באופן מוחלט כחלק מהתכונית הגדולה יותר של ישראל נגד איראן. דבר דומה קרה בועידת מדריד אשר קדמה למתקפה האמריקאית על עיראק בשנת 1991.
ישנו רצון לקשור את יוזמת השלום האמריקאית החדשה לנושא תוכנית הגרעין האיראנית. כל דרך שתביא לפירוקה של התוכנית אם בצורה דיפלומטית ואם בדרך צבאית מקובלת.
מדוע לא קושרים את השיחות בתוכנית הגרעין של ישראל, לה יותר מ-300 ראשי נפץ גרעיניים בעוד התוכנית האיראנית רק בראשיתה?! קואליציה של הפלסטינים ומדינות ערב המתונות נגד איראן בתמורה לשיבה לתהליך השלום. שמענו כבר דברים דומים בעבר. ההבטחות הללו מתנפצות ברגע שהאמריקאים מקבלים את מבוקשם.
הבעיה הגדולה החלשת האופוזיציה הפלסטינית וסוריה. סוריה עסוקה בשיתוק ארה"ב על ידי קבלת המשלחות האמריקאיות וההתוועדות איתן וכמו כן מוטרדת מנושא הרכבת הממשלה בלבנון. החמאס שעסוקה בבוץ של עזה ועסוקה בשאלה כיצד תאפשר חיים למיליון וחצי פלסטינים ובפתיחת ערוצי תקשורת עם מדינות המערב במסווה של שיחות על "חילופי האסירים ושחרור החייל הישראלי גלעד שליט.
למרבה הצער, תנועת החמאס אינה מניפה יותר את דגל המאבק כיאה לתנועת ג'אהד אסלאמית. כעת ידו של הענף בתנועה אשר מעוניין בדיאלוג עם המערב על העליונה. הם אפילו משתתפים בועידות בהן משתתפים ישראלים במחשבה שאם התנועה תתמתן ניתן יהיה לעבוד עימה ואף להעניק לה בעתיד את השלטון.
הבעיה הפלסטינית, אשר כולם מודעים לה היא, שהפלסטינים והערבים קנו כעת באמצעות מילים יפות והבטחות מצד ארה"ב את רעיון "השלום הכלכלי והביטחוני" בשל השגשוג בגדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה