תתקשרו לבית הלבן - תבקשו את אובאמה

9.11.09

המרחיק מקרב והמקרב מרחיק

כמנהגי בקודש אני משתדלת להביא בפני קוראי תרגום מאמרים של עיתונאים ואנשי דעה בעולם הערבי שנראים בעיני חשובים ומעניינים ואשר מאפיינים מגמה בעולם הערבי (לעיתים האינטלקטואלי).

היום בחרתי להציג בפנייכם ניתוח מעניין של אחד הכתבים הבכירים, לענייני המזרח התיכון דווקא שלהניו-יורק טיימס - תומאס פרידמן. והשאלה הנשאלה היא כמובן למה בחרתי דווקא במאמר זה?!

ראשית אומר, שהדבר הראשון שמשך אותי לפרסם את הכתבה של פרידמן היא סמיכות דעתו בעניין זה לדעתי שלי. זה תקופה ארוכה אני תומכת בדעתו של פרידמן כי לא יתכן שארצות הברית, מעצמה גדולה ככל שתהיה עם אנטרסים אסטרטגים במזרח התיכון, חשובים ככל שיהיו, תרצה בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני יותר מאשר הישראלים והפלסטינים עצמם. כלומר הם יכולים לרצות אבל כאשר שני עמים לא מעוניינים לפתור את "מחלתם" אלא בוחרים לחיות איתה וכל פעם לטפל בסימפטומים זאת בחירה חופשית של שני העמים ושני העמים (לצערי הרב) ישאו בתוצאות העגומות של חיים בצל "מחלה אלימה הולכת ומחמירה". הבעיה היא שאין מצב של קיפאון, או שמרפאים את "המחלה" או שחלה הדרדרות במצבה.

שנית, אני מסכימה עם פרידמן שלארצות הברית יש מספיק בעיות פנים וחוץ שלא קשורות רק במזרח התיכון ויתכן שזו בהחלט שעתה היפה של ארצות הברית להתחיל להתרכז בבעיות אחרות ולהשיב לעצמה את מעמדה בעולם. נכון להיום, אם נאמר את האמת היא מעצמה בירידה. כן כן אני יודעת שיאמרו ידידי שעדיין מק-דונלד שולט בעולם וכי השיטה הדמוקרטית עוד עובדת ברוב מדינות העולם אבל, ידידי, רומא נפלה למרות העליונות התרבותית שלה ולמרות הכוח הצבאי שלה.

וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. מו הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ; וְיֵדְעוּ, כָּל-הָאָרֶץ, כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים, לְיִשְׂרָאֵל. מז וְיֵדְעוּ כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה, כִּי-לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה: כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ[1]"

נכון להיום, ארה"ב מפסידה בכל המלחמות בהן היא שותפה. במערכות הצבאיות, הדיפלומטיות וכעת גם התחוור לי, מראיון שהאזנתי לו, בערוץ 2 עם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, כי בפועל גם בתחום הכלכלי ארה"ב בבעיההרבה יותר גדולה, מהשפל הכלכלי לו היא נקלעה במשבר הסאב פריים האחרון (פישר הסביר כי ארה"ב "ממושכנת" לסין. במשבר הפיננסי האחרון מסתבר, סין קנתה מארה"ב טריליון ושמונה מאות אלף דולר וכי נדבח עיקרי בתעשייה האמריקאית נמצא היום למעשה בסין!!!!! בעוד הגירעון הדולרי של ארה"ב הוא טריליון, הרזרבות של סין בדולרים הן טריליון שמונה מאות דולר. אז נכון יבואו ידידי ויסבירו לי שהכלכלה הסינית תלויה בארה"ב והסינים לא יכולים להרשות לעצמם להפיל את ארה"ב אבל, ההסטוריה וברברה טוכמן מראים לנו שגם הבלתי אפשרי לעיתים הופך לאפשרי וגם ההסטוריה והאוולת חוזרת על עצמה פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. . . . . . .

לצד ההסכמה שלי עם התיזה הפרידמנית קיימות שתי בעיות.
1. ארצות הברית, כבר עמוק עמוק בתוך הבוץ המזרח תיכוני. תרצה או לא תרצה המשבר הגדול עוד לפניה. אם כעת היא נמצאת על סף תהום בקרוב מאוד היא תאלץ לקחת צעד אחד גדול קדימה....... המלחמות בהן היא מעורבת במזרח התיכון הולכות ומדרדרות באפגניסטאן ובעיראק אפילו פקיסטאן הודיעה שהיא נמצאת במצב של מלחמה וביום ששרת החוץ האמריקאית הגיע לביקור, ארעו 2 פיגועי ענק במדינה. בתימן מתנהלת מלחמת אזרחים אשר דולפת לאט לאט לסעודיה (כפי שקרה בין אפגניסטאן ופקיסטאן). איראן אינה מוכנה להעביר את העשרת האורניות אל מחוץ למדינה, מחסני נשק מתפוצצים בלבנון וחמאס עורכת ניסוי בטיל אשר יכול להגיע לתל אביב ועם כל זה לא מספיק אנו שומעים חדשות לבקרים על חוליות טרור גדולות שנעצרו בדרך למגה פיגועים בבחריין, כווית, איחוד האמירויות, סעודיה, מרוקו ואלג'יר. לכן גם אם היא תתקפל ותסיג את מיטב הדיפלומטים שלה מהאזור, האמריקאים עוד עתידים לחזור לכאן לפני שתומס פרידמן יספיק להגיד "הוקוס פוקוס" (ולספר בדיחות, שחבר ירדני שלו סיפר לו בציניות).

2. לא קיים מצב של וואקום. מעצמה אחת הולכת מעצמה שנייה נכנסת. ויש מספיק מדינות שישמחו להתערב ולבחוש באזור. אז לא אני לא חושבת שזה מה שצריך להרתיע את ארצות הברית. וכן אני חושבת שמר אובאמה צריך לפעול מתוך אמונה ובטחון ולא מתוך חשש שמשהו אחר יקח לו את תפקיד המתווך. אבל מחובתי לציין כי כמו שבאיראן בחשו הרוסים ואחר כך הבריטים ואחריהם האמריקאים וכיום איראן בידיים של האיתוללות כך גם יקרה במזרח התיכון. היו כאן הצלבנים ואחר כך עות'מאנים ואחר כך הבריטים והצרפתים וכיום האמריקאים ואם הם ילכו, מדינה אחרת תשמח מאוד למלא את מקומם. . . . . . .

[1] שמואל א' פרק יז.