יום חמישי, 26 בנובמבר 2009

ניתוח הצהרתו של בנימין נתנהיו בדבר הקפאה זמנית של הבנייה ביהודה ושומרון

26.11.09
ניתוח הצהרתו של ראש ממשלת ישראל מאמש (25.11)
בדבר הקפאה מוגבלת וזמנית של הבניה ביהודה ושומרון


בואו ננסה להוציא את המוץ מהתבן ולהבין מה ישנו ומה חסר בהצהרתו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.

מה קודם למה? הקפאה לחידוש המו"מ או חידוש המו"מ ואז הקפאה

העמדה הפלסטינית בגיבוי ערבי מלא הייתה -הקפאה מוחלטת של הבנייה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים הוא התנאי לחידוש המשא ומתן לשלום בין ישראל והפלסטינים.
העמדה הישראלית בגיבוי חלקי של ארה"ב (שטענה שצריך לרסן את הבניה בהתנחלויות אך שזה לא יחשב כתנאי לחידוש המו"מ), יש לחדש באופן מידי את המשא ומתן לשלום עם הפלסטינים ללא תנאים מוקדמים. הקפאה תהיה תוצאה של משא ומתן ולא תנאי לחידושו.
שני המנהיגים, אבו-מאזן ונתניהו עלו על עצים גבוהים מידי, והתחפרו בעמדותיהם התוצאה נכון לעכשיו, היא שבלחץ אמריקאי מאסיבי ובשל איומים קיומיים אחרים על ישראל נאלץ נתניהו להתקפל - חלקית.

אמנם מהרגע שנבחר לפני 8 חודשים הסכים נתניהו שכחלק מהמשך המשא ומתן תתבצע הקפאה מרוסנת של ההתנחלויות בגדה המערבית לתקופה מוגבלת אך רצה שזו תהיה תוצאה של משא ומתן ולא תנאי לחידושו. ולכן בשאלת התנאים המקדימים, נתניהו ירד מהעץ והודיע על הקפאה מרוסנת ומוגבלת בזמן של הבניה בהתנחלויות. מצד שני מדובר בהקפאה רק בגדה המערבית וללא ירושלים. לפי העמדה של הפלסטינית והעולם הערבי לא יתחדש המו"מ אם ירושלים המזרחית לא תיכלל גם היא.

לדעתי גם אבו מאזן ירד מהעץ עליו הוא יושב ויאלץ בלחץ אמריקאי לקבל לעת עתה את ההקפאה בגדה, צעד שעד היום אף ממשלה לא עשתה, כתנאי מספק לחידוש המשא ומתן.

הקפאה בירושלים תטווה את הגבול העתידי בין מזרח ירושלים ומערב ירושלים (כשם שגדר ההפרדה משרטטת למעשה את התוואי העתידי בו יעבור הגבול בין ישראל והפלסטינים. ממשלת ישראל הנוכחית, ואף ממשלה בעבר לא שרטטה, לדעתי במדויק מה תהיה הבירה הפלסטינית ומה תהיה הבירה של ישראל. בטח שלא כתנאי למשא ומתן אלא סופו של המו"מ וחתימה על הסכם קבע.

אז למעשה אנחנו מדברים על הקפאה חלקית, ריסון הבנייה ולזמן מוגבל. ירושלים מחוץ לסיפור.

מתוך הטקסט עולות עוד כמה סוגיות נוספות ומעניינות לא פחות:

1. "הנוסחה הריאלית לשלום - מדינה פלסטינית מפורזת שמכירה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי". אני בוחרת לצטט את שר החוץ העומאני, יוסף בן עלאווי שאמר בראיון לעיתון הערבי "אל-חיאת" בשבוע שעבר: " אם ישראל חושבת שהיא תוכר כמדינה יהודית, אלו הן חלומות באספמיה". ביוזמה הסעודית הנוסחה הייתה ברורה. הכרה מלאה בקיומה של מדינת ישראל ובכינון יחסים דיפלומטים מלאים עימה תמורת נסיגה לגבולות 67' הסדר מקובל במזרח ירושלים והסדר צודק ומקובל על שני הצדדים בדבר זכות השיבה של הפליטים. יותר מהכרה בקיומה של מדינת ישראל כעובדה מוגמרת העולם הערבי ובמיוחד המוסלמי (אשר מאמין כי כל האדמות עליהן אנו יושבים הן אדמות קדושות לאסלאם) לעולם לא יקבל את העובדה שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי.


2. "חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים הוא עוד אינטרס במכלול האינטרסים הלאומיים של ישראל". כלומר - יש מכלול של אינטרסים למדינת ישראל ואחד מהם הוא המו"מ עם הפלסטינים. אם אני מבינה נכון את דבריו של נתניהו אזי מה שכבודו מנסה לומר הוא שהאיום העיקרי של מדינת ישראל, כפי שאמר בנאומו באוניברסיטת בר אילן הוא האיראני ובשביל לזכות בתמיכת האמריקאים בנושא זה צריך גם לעיתים להקריב דבר מה. במקרה הזה "אדם צריך לבחור את המלחמות שלו" ונתניהו מעדיף להקריב קורבן קטן - הקפאה זמנית, מוגבלת ומרוסנת של ההתנחלויות כצעד תומך לאבו-מאזן ולמדיניות ארצות הברית בשביל שבמלחמה האמיתית מול תוכנית הגרעין האיראנית ישראל תזכה לגיבוי וסיוע אמריקאי. הסוגיה הפלסטינית בהחלט לא נמצאת בראש סדר העדיפויות של ממשלת נתניהו. העובדה שכמעט כל שותפיו הקואליציוניים של נתניהו תמכו בהצהרתו מעידה על חוסר האמון המוחלט בהצלחת צעד זה. כולם מאמינים שהרווח יהיה גדול מההפסד. ליברמן, בגין, מרידור מאמינים גם הם שמה שקריטי כעת הוא הבעיה האיראנית והפלסטינים הם רק ה"קוצים שדוקרים ברגלים בדרך לכיבוש ההר".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה