קבלתי אתמול משימת ניתוח ותרגום טקסט מערבית, ולכן קוראי היקרים אתם זוכים לקרוא מאמר דעה מעולה, של אינטלקטואל פלסטיני, מוצטפא אל-סואף אשר כותב עבור העיתון של ארגון חמאס הפלסטיני "אל-פלסטין" מתאריך ה- 9.11.09 בעקבות ה"אסטרטגיה האמריקאית החדשה" באפגניסטאן. המאמר הוא אנטי אמריקאי אך לדעתי מדוייק.
המדיניות אשר עודנה שולטת בממשל האמריקאי, היא מדיניות ה"קאוובוייז" מדיניות אשר סוברת כי הכוח ורק באמצעות הכוח לבדו ניתן לשלוט בעולם ובאמצעות מדיניות זאת לכפות את רצונותיה ומדיניותה. ראוי לציין כי השימוש בכוח, אינו הדרך היחידה לשלוט על היקום, גם בצילו של המשטר האמריקאי החד-צדדי ומדיניות החד קוטביות.
היו תקופות בהן המדיניות הכוחנית זכתה להצלחה, אך מדיניות זאת תוכרע בסוף המסע, לאחר שיעלה בידי העמים לאסוף את עצמם, לאגור כוח, להתאגד יחדיו ולפעול נגד הכובש בהתנגדות ( resistance- מקאוומה). ושתי דוגמאות עודן קיימות אשר עד להן כל העולם והן: הלקח ומוסר ההשכל שכל בר דעת צריך לשים אותן כנגד עיניו; ואילו ארה"ב הייתה ברת דעת והממשל היה לומד מלקח עיראק לא היה חוזר עליו באפגניסטן.
האמת היא שתוך מספר שעות ותחת אש כבדה השתלטה אמריקה על כל עיראק וביצעה בה פשעים גדולים יותר מאלה המכונים "פשעי מלחמה" אלה דומים יותר לרצח עם (ג'נוסייד), אך מהי התוצאה? האם התייצב מצבה של אמריקה בעיראק? והאם קיבל העם העיראקי את הכיבוש האמריקאי וסיועו בפרחים? והאם השקט והשלווה הושבו? או האם למעשה, הפיצוץ הגיע לאחר השוק הראשוני, וגרם לעם העיראקי להתמודד עם האויב באמצעי הכוח אשר ברשותו והמית עליו אבדה שלא הובאה בחשבון עד שהחברה האמריקאית קצה במדיניות בוש הבן ודרשה נסיגה דחופה מעיראק. הנקודה אשר נשא עימו אובאמה במהלך מסע הבחירות, בה התמקד קמפיין הבחירות ובה התרכזה הבטחתו לעם האמריקאי - הבטחה בדבר הסגת הכוחות האמריקאים מעיראק, אמנם אמנם תוך פרק זמן מוקצב; והיו מעטים אשר הושלו כי אכן פניו לנסיגה מעיראק אך המציאות היא, שנעשתה היערכות מחדש בתוך עיראק בכדי להימנע מהאבדות הרבות אשר נגרמו בקרב חייליו, כתוצאה מההתנגדות (resistance – מוקוומה) והתרחק במקצת ממרכזי הערים לפריפריות בכדי להמנע מהאבדות הגדולות של חייליו וכך עניין האבדות היומיות יטריד פחות (יורחק מעיני) את דעת הקהל בארה"ב; דעת קהל אשר עודנה מאמינה כי אובאמה יסיג את הכוחות באופן מוחלט ב- 2011.
אך אובאמה לא למד מהלקח של עיראק, אשר נפל בו בוש, והדרדר למסלול של אלימות באפגניסטן. למרבה הצער ביצע אובאמה אותם פשעים אשר ביצע בוש בעיראק והעביר את אסטרטגית הכוח מעיראק לאפגניסטן ואף סחב עימו את נאט"ו ומדינות נוספות. והתוצאה פגיעה בזכות אפגניסטן ע"י הגברת הטרור האמריקאי והבינלאומי הפרו-אמריקאי מצד אחד ומהצד השני הרחבת ההתנגדות (resistance – מוקוומה) של העם האפגאני והרוגים בקרב כוחות הקואליציה. מצב זה הוא שהביא להערכה מחודשת בנוגע למצב באפגניסטן – הערכות התואמת דוקטרינת העצמת הכוח.
המטרה העיקרית באסטרטגיה החדשה אותה הגדיר אובאמה היא – חיסול ארגון אל-קאעידה באפגניסטן ופקיסטאן, פירוקו ומניעת שובו לאחת משתי המדינות בעתיד; ובאותה הדרך בה פעל בוש בעיראק, כאשר צירף לכל פטרול אמריקאי חיילים עיראקים. בנוגע לאסטרטגיה החדשה באפגניסטן אמר אובאמה כי כל יחידה אמריקאית תפעל בשיתוף פעולה עם יחידה אפגאנית. ארצות הברית תדאג לכך שמדריכים מכוחות נאט"ו יוודאו שכל יחידה צבאית אפגאנית תחבור לכוחות הקואליציה.
אסטרטגיית אובאמה מתייחסת גם לחשיבות הגברת המעורבות של האו"ם בנוגע למקורות המימון ורדיפתה של אל-קאעידה והטליבאן בפקיסטאן. האסטרטגיה הזו זהה לאסטרטגית בוש בעיראק – והיא מדיניות סיבוכן של בעלות הברית, בריטניה, צרפת ומדינות נוספות.
בשל שכרון הכוח של הממשל האמריקאי, שוכח אובאמה שמדיניות זו אינה רלוונטית עוד. מדיניות אשר מגבירה את הטרור וההרג בקרב האזרחים החפים מפשע, היוצרת עוד קורבנות ומגבירה את נכונות העמים להתנגדות (resistance – מוקוומה) – למרות הדיכוי והשימוש בכוח תפסיד בסופו, ארה"ב, את המערכה והעמים ינצחו.
יתכן ויכלה ארצות הברית ליישם את מדיניות ההשמדה הטוטאלית באפגניסטן, כפי שעשתה עם האינדיאנים, אך הזמנים היום אינם אותם זמנים.
האמצעי הטוב ביותר לחיים של העמים הוא לחיות בביטחון ושלום; ולאפשר לעמים לבחור את גורלם ולא מדיניות הכוח האמריקאית. הבחירה צריכה להיות חופשית והוגנת ולאו דווקא מה שיבחר העם יהיה מוסכם על רצונה של ארה"ב. לכל עם מטרותיו ומדיניותו, ועל ארצות הברית להפסיק לשחק את תפקיד השוטר העולמי ועליה להתעסק בעניינה הפנימיים ככל שאר מדינות העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה