קוראי היקרים, אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה למדיניות מדינת ישראל בנוגע למורשת היהודית והגברת הזיקה ההיסטורית של העם היהודי לארץ ישראל לבלוג שלי?!? אז ככה, כשפתחתי היום את העיתון המצרי, "אל-יום אל-סבע" וקראתי שהשיח' תמימי ראש בית הדין השרעי של הרשות הפלסטיני מודיע כי מדיניות הממשלה היא "הכרזת מלחמה" על המקומות הקדושים נזכרתי בפסוק מספר ירמיהו פרק ל"א: כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ--רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה, וזאת לאחר שקראתי מאמר דומה בעיתונות הערבית בו נאמר כי הליגה הערבית תרכיב ועידה בשם "ועידת ירושלים", שתפקידה יהיה להכין תוכנית במטרה למנוע מישראל ל"ייהד" את ירושלים המזרחית וההתנחלויות שמעמד חלקן טרם הוכרע במשא ומתן המדיני בעבר בין ישראל והרשות הפלסטינית. הבנתי שאם אין למדינת ישראל מספיק בעיות וטרדות: איראן, חמאס וחזבאללה; הרי מדיניות ממשלת ישראל פוערת בפנינו "תהום חדשה" ואם כרגע אנו עומדים בפתחה, הרגשתי היא שבקרוב אנו נצעד צעד גדול קדימה.
וכעת במקום ללכת סחור סחור אנסה להסביר: ראש ממשלת ישראל, נתניהו הציג את מישנתו, כבר בנאומו בפני אוניברסיטת בר אילן בחודש יוני 2009 ובה אמר שחור על גבי לבן: "הקשר של העם היהודי לארץ ישראל נמשך יותר מ-3,500 שנה. יהודה ושומרון, המקומות בהם הילכו אברהם, יצחק ויעקב, דוד ושלמה, ישעיהו וירמיהו - אינם ארץ נכרייה לנו. זוהי ארץ אבותינו"[...] "זכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל אינה נובעת מרצף האסונות שפקד את עמנו. נכון הדבר שבמשך אלפיים שנה חוו היהודים סבל נורא של גירושים, של פוגרומים, של עלילות דם, של רציחות - סבל שהגיע לשיאו בשואה ושאין לו אח ורע בתולדות העמים. ועוד אמר: "אבל זכותנו להקים את מדינתנו כאן, בארץ ישראל, נובעת מעובדה אחת פשוטה: זוהי מולדתו של העם היהודי, וכאן נצרבה זהותנו. כפי שאמר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון בהכריזו על הקמת המדינה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית-הדתית-והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים-וכלל-אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
במידה וזה לא מספיק אז ראש הממשלה מודיע כי הינו מסכים להקפיא לתקופה את ההתנחלויות ביהודה ושומרון אך ממשיך בכל המרץ בתוכנית ל"ייהוד" ירושלים ובנייה אינטנסיבית במזרח ירושלים ובהתנחלויות שמסביב לה. אמש זכינו לראות את ישיבת הממשלה נערכת בגליל בתל חי וראש הממשלה מסביר שישנה כעת תוכנית ממשלתית מקיפה שמטרתה הגברת הזיקה בין האתרים ההיסטוריים של העם היהודי וארץ ישראל. ומכל האתרים הקיימים, אתם בטח שואלים אתכם אילו אתרים היה חשוב לראש הממשלה לציין?!? ובכן, ראש הממשלה בחר לציין שני אתרים קריטיים למורשת העם היהודי בארץ ישראל והם: מערת המכפלה בחברון (קבר אברהים) וקבר רחל אשר בבית לחם.
הסכנה שעומדת בפתחנו היא שמרוב זיקה לקברים ומצבות אשר קושרים את העם היהודי לארץ ישראל, צעדים אלו שננקטים ע"י הממשלה הנוכחית יגרמו למעין "אינתיפאדה שלישית" והפעם היא לא תפרוץ ביהודה ושומרון אלא בקודש הקודשים בירושלים. על עזה ברשות חמאס אין קונצנזוס בעולם הערבי וביהודה ושומרון יש ניסיון שיקום ובנייה ואין כוונה של חידוש האינתיפאדה האלימה בינתיים, מעבר לעובדה שצה"ל והשירות שומרים על הרשות הפלסטינית וכוחות הביטחון של הרשות מאומנים ע"י גנרל דייטון האמריקאי אך אם ישנו נושא אחד שיש עליו, עדיין קונצנזוס בקרב כל מדינות ערב, הוא נושא ירושלים והמקומות הקדושים לאסלאם.
אין לי ספק, במידה ומדיניות זאת לא תופסק אנו ניצבים בפני התלקחות אזורית נוספת והפעם בירושלים נותר לי רק לצטט את דבריו של נתניהו" :ואל יהיה עלינו לשכוח מה הסיבה והמסובב".
להלן קטעים מתוך נאומיו של נתניהו ושל שיח' תייסיר אל-תמימי:
חלקים מתוך נאום ראש הממשלה, נתניהו באוניברסיטת בר אילן (יוני 09')
כדי להביא קץ לסכסוך, צריך לתת תשובה אמיתית וכנה לשאלה: מהו שורש הסכסוך? בנאומו בקונגרס הציוני בבאזל על החזון הגדול של 2. בית לאומי לעם היהודי, אמר חוזה המדינה בנימין זאב הרצל: "הדבר הזה הוא כל כך גדול, שאנחנו חייבים לדבר עליו רק במילים הפשוטות ביותר".
היום אני מבקש לדבר על האתגר הגדול של השלום במילים הפשוטות ביותר, בגובה העיניים.
גם כשמבטנו נשוא אל האופק, רגלינו חייבות להיות מחוברות לקרקע המציאות, לאמת. והאמת הפשוטה היא ששורש הסכסוך היה ונשאר הסירוב להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה משלו במולדתו ההיסטורית.
ב-1947, כשהוצעה באו"ם תוכנית החלוקה למדינה יהודית ומדינה ערבית, העולם הערבי כולו דחה את ההחלטה, בעוד שהישוב היהודי קיבל אותה בריקודים ובשמחה.
הסירוב הערבי היה למדינה יהודית כלשהי, בגבולות כלשהם.
מי שחושב שהאיבה המתמשכת כלפי ישראל היא תוצאה של נוכחותנו ביהודה, שומרון ועזה, מחליף בין סיבה ותוצאה.
ההתקפות עלינו התחילו בשנות ה- 20 של המאה הקודמת, הפכו למתקפה כוללת ב-1948 עם הכרזת המדינה, נמשכו בהתקפות הפדאיון בשנות ה-50, והגיעו לשיאן ב-1967 ערב מלחמת ששת הימים, בניסיון לכרוך עניבת חנק על צווארה של מדינת ישראל.
כל זה קרה לאורך כמעט 50 שנה לפני שהיה חייל ישראלי אחד ביהודה ושומרון.
לשמחתנו מצרים וירדן יצאו ממעגל איבה זה. חתימת חוזי השלום הביאה לקץ התביעות שלהן מישראל ולקץ הסכסוך עימן, הביאה שלום.
אבל לצערנו אין זה המצב עם הפלשתינים. ככל שאנו מתקרבים להסכם שלום איתם, הם מתרחקים ממנו. הם חוזרים ומעלים תביעות שאינן מתיישבות עם רצון לסיים את הסכסוך.
רבים וטובים אומרים לנו שהנסיגה היא המפתח לשלום עם הפלשתינים.
ובכן - נסוגונו. אבל העובדה היא, שכל נסיגה שלנו נענתה בגל גדול של טרור מתאבדים ובאלפי טילים.
ניסינו נסיגה בהסכם ונסיגה בלי הסכם, נסיגה חלקית ונסיגה מלאה.
בשנת 2000 ושוב בשנה שעברה הציעה ישראל נסיגה כמעט כוללת תמורת סוף הסכסוך, ופעמיים נענתה בשלילה.
פינינו את רצועת עזה עד הסנטימטר האחרון, עקרנו עשרות יישובים ואלפי ישראלים מבתיהם, וקיבלנו בתמורה גשם של טילים על ערינו, יישובינו וילדינו.
הטענה כאילו נסיגה תביא שלום עם הפלשתינים, או לפחות תקרב אותו, עד היום לא עמדה במבחן המציאות.
יתר על כן, החמאס בדרום, כמו החיזבאללה בצפון, חוזרים ומצהירים שכוונתם "לשחרר" את אשקלון ובאר שבע, את עכו וחיפה. הנסיגות לא שינו את האיבה.
וגם המתונים בין הפלשתינים לצערנו עד כה אינם מוכנים לומר את הדברים הפשוטים: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, וכך היא תישאר.
כדי להשיג שלום, צריך אומץ ויושר משני הצדדים, ולא רק מהצד הישראלי. צריך שההנהגה הפלשתינית תקום ותאמר בפשטות: "די לנו בסכסוך הזה. אנחנו מכירים בזכות העם היהודי למדינה משלו בארץ הזאת, ואנחנו נחייה לצידכם
אני מייחל לרגע הזה, משום שכשהמנהיגים הפלשתינים יאמרו את המלים האלה לעמנו ולעמם תיפתח הדרך לפיתרון כל ייתר הבעיות, קשות ככל שיהיו.
לכן תנאי יסוד לקץ הסכסוך הוא 1. הכרה פלשתינית פומבית מחייבת וכנה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
כדי שהכרזה זו תהיה בעלת משמעות מעשית, דרושה גם הסכמה ברורה לכך שבעיית הפליטים הפלשתינים תמצא את פתרונה מחוץ לגבולות מדינת ישראל. שכן ברור לכל שהתביעה ליישב את הפליטים הפלשתינים בתוך ישראל סותרת את המשך קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי.
צריך לפתור את בעיית הפליטים הפלשתינים – ואפשר לפתור אותה, כפי שאנו הוכחנו בעצמנו במקרה דומה.
ישראל הקטנה קלטה בהצלחה מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב שעזבו את בתיהם חסרי כל.
לכן הצדק וההיגיון מחייבים: בעיית הפליטים הפלשתינים חייבת להיפתר מחוץ לגבולות ישראל. על זה יש הסכמה לאומית רחבה מאוד.
אני מאמין שברצון טוב, בהשקעה בינלאומית, ניתן לפתור בעיה אנושית זו אחת ולתמיד.
עד כאן דיברתי על הצורך של הפלשתינים להכיר בזכויות שלנו. תיכף אדבר על הצורך שלנו להכיר בזכויות שלהם.
עלי להקדים ולומר: הקשר של העם היהודי לארץ ישראל נמשך יותר מ-3,500 שנה. יהודה ושומרון, המקומות בהם הילכו אברהם, יצחק ויעקב, דוד ושלמה, ישעיהו וירמיהו - אינם ארץ נכרייה לנו. זוהי ארץ אבותינו.
זכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל אינה נובעת מרצף האסונות שפקד את עמנו. נכון הדבר שבמשך אלפיים שנה חוו היהודים סבל נורא של גירושים, של פוגרומים, של עלילות דם, של רציחות - סבל שהגיע לשיאו בשואה ושאין לו אח ורע בתולדות העמים.
יש האומרים שאלמלא התרחשה השואה, לא הייתה קמה מדינת ישראל. אבל אני אומר שאילו הייתה קמה מדינת ישראל בזמן,לא הייתה מתרחשת השואה.
הטרגדיות שנבעו מחוסר האונים של העם היהודי מבהירות מדוע עמינו זקוק לכוח מגן ריבוני משלו.
אבל זכותנו להקים את מדינתנו כאן, בארץ ישראל, נובעת מעובדה אחת פשוטה: זוהי מולדתו של העם היהודי, וכאן נצרבה זהותנו.
כפי שאמר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון בהכריזו על הקמת המדינה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית-הדתית-והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים-וכלל-אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
חלקים מתוך דברי ראש הממשלה בפתח ישיבת הממשלה בתל חי (21/02/2010)
בוקר טוב לראשי הערים ולראשי המועצות ולחברי הממשלה,הקיום שלנו כאן במדינתנו תלוי לא רק בעוצמתו של צה"ל ובכוחנו הכלכלי והטכנולוגי. הוא מעוגן בראש וראשונה במטען הידע והרגש הלאומי שלנו, שאנחנו מנחילים לצעירינו ולדורות הבאים, הוא תלוי בגיבורי תרבות, בסמלים הלאומיים. הוא תלוי ביכולת שלנו להכיר ולהסביר את צדקת הדרך, להמחיש את הזיקה שלנו לארץ, קודם כל כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים. ולכן אני מתכבד לפתוח היום את ישיבת הממשלה בתל חי, בשבוע שבו מלאו תשעים שנה לקרב הגבורה בו נפלו יוסף טרומפלדור ושבעת חבריו. פה במקום הזה. אנחנו עומדים לאשר היום תכנית מקיפה, הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם להעצמת תשתיות המורשת במדינת ישראל.
אני מבקש להעיר שלוש הערות קצרות:הערה ראשונה: הרשימה של האתרים שמובאת כאן היא רשימה לא סגורה ולא סופית. היא בהחלט יכולה לכלול והיא תכלול אתרים נוספים. אני מתכוון לכלול בזה גם את קבר רחל שיש תרומה של 20 מיליון שקל לשיקומו של הסוכנות, וגם את מערת המכפלה. כיוון שנשאלתי אני רוצה להצהיר על כוונותיי וזה יהיה.התרומות שאנחנו מדברים כאן עליה הן תרומות ייחודיות. הרשימה שמוצגת כאן היא תקצוב ייחודי שלנו של הממשלה, אף על פי שאנחנו מקווים בהמשך להיעזר גם בגורמים רבים אחרים.ושלישית:השבוע הזה אנחנו נקיים ישיבה נוספת, ישיבת ממשלה נוספת שבה נאשר את תכנית התחבורה הארצית, ואנחנו עומדים לחבר את אצבע הגליל ואת שאר חלקיה של מדינת ישראל ברשת תחבורה ארצית נגישה שתביא אנשים, בין השאר, למקום הנפלא הזה, ואני חושב שתתרום תרומה אדירה לקירוב הפריפריה למרכז וכמובן את המרכז לפריפריה – תרומה כלכלית עצומה.
דבריו של שיח' תייסיר תמימי, ראש בית הדין השרעי ברשות הפלסטינית והקאדי של ירושלים. (מתוך העיתון המצרי: "אל-יום אל-סבע – 22.2.10)
שיח' תמימי: נתניהו הכריז מלחמה על המקומות הקדושים ! (וזאת לאחר שנתניהו הכריז אמש כי יש לצרף את מערת המכפלה בחברון וקבר רחל בבית לחם לרשימת המקומות השייכים למורשת היהודית בארץ ישראל)
השיח' תייסיר תמימי, ראש בין הדין השרעי ברשות הפלסטינית הוקיע אמש את הכרזתו של נתניהו על צירוף מערת המכפלה בחברון וקבר רחל בבית לחם לרשימת אתרי ההנצחה היהודים בישראל. תמימי הבהיר כי דבריו של נתניהו הם הכרזת מלחמה על המסגדים הקדושים לאסלאם. נתניהו מעוניין להצית באזור מלחמה דתית שתחריב את האזור כולו. ישראל מתכוונת להקצות 400 מיליון שקל לפרוייקט שמטרתו שמירת הזיקה ההיסטורית בין ישראל ומורשת העם היהודי. תמימי הזהיר כי התוכנית הישראלית עוד שואפת בעתיד לחלק את מסגד אל-אקצא הקדוש כפי שקרה בקבר אברהם בחברון. בועידת הליע"ר (הליגה הערבית) שתתקיים השנה ב- 29 במרץ בלוב תתכנס ועידה מיוחדת שתגבש תוכנית פעולה שמטרתה הגנה על המקומות הקדושים לאסלאם, ומציאת פתרון לניסיונות "היהוד" של ירושלים ע"י ממשלת ישראל.
בעודו מבהיר כי מילים אינן מספיקות קרא אמש, ראש ממשלת חמאס בעזה, איסמעיל הנייה לאזרחי הגדה המערבית ליזום אינתיפאדה -3 כתגובה להכרזתו של נתיהו כי קבר אברהם בחברון וקבר רחל בבית לחם יכללו באתרי המורשת היהודים של עם ישראל וכמו כן דרש ממנהיגי ערב אשר מתכנסים בלוב ב-29.3 בכינוס הליע"ר לקבל החלטה מעשית נגד התוקפנות הציונית.הנייה תהה על התזמון של ההכרזה בעודו מעוניין בחידוש המו"ם הלא ישיר עם הרשות וקרא לרשות להפסיק את המשא ומתן הנפשע עם ישראל. כמו כן הוסיף כי לא יהיה פיוס לאומי וקיום בחירות כל עוד לא תשחרר הרשות את כל העצירים הפוליטים של חמאס אשר עצורים בגדה המערבית.
