28.4.11
בשאר אל-אסד 10 שנים של בדידות מגיעות לסיומן
"שנים רבות לאחר כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח". (100 שנים של בדידות).
לבשאר אל-אסד ניתנה בראשית חודש מרץ הזדמנות לאשש את מעמדה של סוריה במזרח התיכון. אחרי שש שנות חרם מצרי על סוריה הוזמן שגריר סוריה בקהיר, יוסף אל-אחמד, לפגישה עם חוסיין טנטאווי, שר ההגנה ויו"ר המועצה הצבאית העליונה אשר העביר לו מכתב לנשיא אסד. במכתבו הביע טנטאווי את שאיפתו "לפתוח דף חדש ביחסי סוריה-מצרים, על בסיס היחסים הידועים מן העבר ואלה שאנו מקווים לקיימם". שבוע לאחר מכן הגיע שר החוץ וליד מועלם לקהיר ונועד עם שר החוץ המצרי, אל-ערבי בכדי להכין את ביקורו של אסד בקהיר. 30 יום אחרי והתמונה השתנתה ב-180 מעלות.
לא רק שאסד לא יגיע לקהיר, הממשלה המצרית הנוכחית הוציאה גינוי נגד הדיכוי והרג האזרחים בסוריה, האחים המוסלמים הכריזו על קץ שלטונו של אסד וכל מנהיג אשר רואה את עצמו כמועמד לנשיאות במצרים, בין אם עמרו מוסא ובין אם בראדעי מתייחסים למשטרו של אסד בזמן עבר.
ככל הנראה בשאר אל-אסד לא יחגוג ב-17 ביולי את שנתו ה – 11 כנשיא סוריה. מה יהיה בסוריה ביום שאחרי אסד, הדבר נשגב מבינתי ולכן לא אעסוק בו במאמר זה.
אבל בהווה ישנן שתי מגמות עיקריות שיקבעו את עתידה של סוריה:
המגמה החדשה – "האביב הערבי" - אותן תנועות עממיות בסוריה אשר דורשות רפורמות חברתיות, כלכליות פוליטיות וחופש. את קולותיהם ניתן לשמוע באמצעות העיתונות הערבית והרשתות החברתיות - הפייסבוק, הטוויטרים והבלוגים שמגיעים מסוריה.
והמגמה הישנה – האליטות הישנות וכל אותן מדינות סביב סוריה – תורכיה – ישראל – ירדן – עיראק – איראן שחוסר הודאות לגבי אופיו של המשטר העתידי בסוריה והשיעור שנלמד מהפלת משטרו של צדאם חוסיין בעיראק, מביא למאמצים אחרונים למנוע את הפלת משטרו. מגמה זו מגובה על ידי התקשורת הרשמית ששותקת כמעט לחלוטין.
אני מאמינה שההכרעה נפלה ולא ניתן להשיב את הגלגל אחורה. הוצאת הטנקים לרחובות וטבח האזרחים בשבת קבעו למעשה את עתיד משטרו של אסד.
חדש מול ישן
דמוקרטיה מול דיקטטורה – רשתות חברתיות מול תקשורת ישנה
דרשת יום השישי (1.4) של שיח' אל- קרדאווי: "משטר ההולך שבי אחר תדמיתו חלש יותר מקורי עכביש וסופו קרוב" ולחילופין בהודעה (20.4) החריפה שהוציא קרדאווי באתר של איחוד חכמי הדת המוסלמים ובה אמר: "ההנהגה בסוריה חייבת להבין כי עידן שלטון היחיד הסתיים" או כפי שאמר עמרו מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית בראיון שהעניק לעיתון הצרפתי לה-פיגרו (24.4): הרצון לשינוי פוליטי לא יפסח על אף מדינה ערבית. נכון שהשינוי לא יהיה זהה בין הרפובליקות לבין המונרכיות אך התהליך הזה הוא בלתי הפיך.
התמונה שעולה, מהעיתונות הערבית, הרשתות החברתיות וארגון האחים המוסלמים היא מאוד ברורה. הסתיימה לגיטימיות משטרו של אסד. הדיווחים בעיתונים, בבלוגים וברשתות החברתיות מצביעים על בין 400 ל-600 הרוגים, כ- 5000 פצועים ואין ספור מעצרים. מיום שני ה-25 באפריל מסר אסד את השליטה על המהפכות לצבא ולמפקד משמר הרפובליקה, מאהר אל-אסד. הבלוגרים הסורים טוענים כי קצינים בכירים בצבא הסורי עורקים מהצבא ולכן מי שמנהל את האסטרטגיה ללוחמה ברחוב הסורי הם קציני משמרות המהפכה שנמצאים בדמשק (למודי הניסיון מדיכוי המהפכה הירוקה בטהראן). המשטר החליט על הפסקת המים והחשמל בדרעא סגירת הגבול עם ירדן ופריסת הטנקים ברחובות לקראת "יום הזעם" שיערך מחר (29.4.11). בנוסף למגמת העריקה בצבא סוריה הודיעו אתמול כ- 300 חברי מפלגת הבעת' (המפלגה השולטת) על התפטרותם מהמפלגה, ואף דווח כי המשפחות העשירות ובכירי הממשל הסורי הוציאו את כספיהם מהמדינה ומשרדי אל-ג'אזירה בדמשק נסגרו.
הממשל האמריקאי אינו יכול עוד לקפוא על שמריו ולשמור על רטוריקה של עידוד רפורמות וגינוי הטבח באזרחים, אך בשל מחויבותו למדיניות הקואליציות פנה לציר התורכי והעניק לנשיא ארדואן פרק זמן של שבוע בכדי להשפיע על הממשל הסורי להפסיק את הטבח באזרחים. שני המנהיגים יצאו בהצהרה משותפת כדלקמן: "שני המנהיגים החליטו כי ממשלת סוריה צריכה לסיים את השימוש באלימות עכשיו, ולהנהיג ללא דיחוי רפורמות ממשיות שיכבדו את הרצון הדמוקרטי של האזרחים הסוריים'.
"The leaders agreed that the Syrian government must end the use of violence now and promptly enact meaningful reforms that respect the democratic aspirations of Syrian citizens"
מרגע שאסד העביר את ניהול המשבר לידי הצבא והוציא טנקים לרחובות ברור היטב לתורכיה וארצות הברית שיום הזעם שיערך ביום שישי הקרוב לא יעבור בשקט. ארדואן שלח היום (28.4) את ראש המודיעין התורכי לדמשק – בניסיון תורכי אחרון להציל את משטרו של אסד (למרות הזעם בתורכיה על העדפת הסיוע האיראני והשימוש בכוח על ההצעה התורכית להאצת הרפורמות) ובמקביל נערכת כעת ארצות הברית בשיתוף האיחוד האירופי לקראת הטלת סנקציות על בכירי המשטר והצבא בסוריה ואף הודיע על הוצאת הדיפלומטים האמריקאים מסוריה.
למען ההגינות ועבור אלו שהערכתי בנוגע לסוף עידן משטרו של אסד טרם נפילתו הסופית נתפסת כנחפזת בעיניהם, אני אשמח להעניק לכם כעת את טיעוני הנגד.
אני לא ארחיב בהיבטים השונים העומדים בפני כל המדינות השכנות לסוריה ומדוע הן עדיין מעדיפות את משטרו של אסד אבל החשש משינוי וחוסר הודאות לגבי אופי המשטר העתידי בסוריה (הסונית) גורם לכך שכל המדינות השכנות לסוריה אינן מעוניינות בנפילת משטרו. תורכיה שבנתה את מדיניות ה- Zero Problem על בסיס היחסים המיוחדים שרקמה עם משטרו על בשר אסד תאבד את בעל בריתה המרכזי, ומלחמת אזרחים בגבולה הדרומי אינו תואם את מדיניותה. יציבות המשטרים בלבנון וירדן אף היא תלויה בהצלחת/כישלונה של המהפכה בסוריה. ובישראל עדיין לא בטוחים מה עדיף, צמיחת דמוקרטיה אשר יכולה להביא לעליית כוחם של האחים המוסלמים (כמו במצרים וירדן) לבין המשטר הדיקטטורים אך המוכרים.
כלומר כל אותם כוחות ישנים שהחשש מדמוקרטיה בסוריה נראה להם פתאום כאופציה מפחידה לא מעוניינים לזרז את נפילת משטרו של אסד. בין פירוק הציר האירני לאפשרות עליית כוחם של האחים המוסלמים ונפילתם של המשטרים בעיראק, ירדן ולבנון נוטים הכוחות הישנים עוד להיאחז בקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה