17.4.11

"ברית החלשים"

ועידת הפיוס שבדרך

בחודש אוגוסט 2008 (13.8.2008) תרגמתי ראיון שהתפרסם בעיתון אל-קודס אל-ערבי עם מחמוד א-זאהר ממנהיגי חמאס בעזה ובו הבהיר את האסטרטגיה של חמאס המתבססת על תפיסת עמדת המתנה עד לתביעה לקבל לידיו את כס הנשיאות של אבו מאזן לאחר תום כהונתו. א-זאהר הסביר כי חוסר אמון והיריבות בין הפתח לחמאס הם כה עמוקים שאינם מאפשרים כעת להגיע להסכמה אפילו על מכאניזם להידברות על אפשרות לפיוס. הוא האשים את אבו-מאזן בהכשלה מכוונת של מאמצי התיווך עם חמאס בשל כניעתו לווטו האמריקאי בעניין זה.

אל-זהאר טען בזמנו, כי אבו מאזן אינו יכול לצאת מתחת ל"חיק האמריקני", ומכאן שקריאותיו לדיאלוג אינם אלא לצורכי יחסי ציבור. אפשרות ליצירת בסיס להידברות תיתכן, לדברי אל-זהאר, רק לאחר ששלטון "שלושת החלשים" – בוש, אולמרט ואבו מאזן – יסתיים

כהונתו של אבו מאזן כ"נשיא פלשתין" אמורה הייתה להסתיים ב-9 בינואר 2009, ולאחר מכן, הדגיש אל-זהאר, "חמאס אינו מתכוון להכיר עוד באבו מאזן כ"נשיא". חמאס תבע להעביר את סמכויות הנשיא לידי יו"ר הפרלמנט, עבד אל-עזיז דוייכ, שהינו בכיר בחמאס, ולמעשה להשלים את ההשתלטות על מוסדות הרשות הפלשתינית.

בפת"ח לא ישבו שלובי זרועות מול התקפות התעמולה של חמאס. נביל עמר, שגריר הרשות הפלשתינית במצרים ומקורבו של אבו מאזן, הבהיר כי לא יהיה דיאלוג עם חמאס עד אשר הארגון יחזור בו מההפיכה הצבאית שביצע ביוני 2007. לדבריו, פת"ח רואה את יעד הדיאלוג עם חמאס בעריכת בחירות חדשות לנשיאות ולפרלמנט.

עזאם אחמד, ראש סיעת פת"ח בפרלמנט ראה בחמאס איום מהותי ליציבות האזורית ולא רק לשלטון הרשות הפלשתינית. אחמד טען, כי חמאס פועלת בהתאם לדרכה של תנועת האם שלה - האחים המוסלמים - החותרת להקים אמירות אסלאמית קיצונית ב"פלשתין" שתהיה מקפצה להמשך החתירה נגד משטרים אחרים באזור.

הסיבה שאני מביאה את דבריו של מחמוד א-זאהר היא משום שהוא עומד היום, אפריל 2011 בראש המשלחת של חמאס עזה למצרים המעוניינת למצוא את המכניזם לועידת פיוס פנים פלסטינית אשר תתקיים במהלך הקיץ הקרוב בקהיר. ולא רק שהוא עומד בראש משלחת חמאס לשיחות בקהיר אלא הוא אף הקדים את הרשות הפלסטינית ונועד עם ההנהגה המצרית בנוגע לחידוש שיחות הפיוס עוד טרם ביקורו של אבו-מאזן במצרים.

יהיו כאלה שיבואו ויגידו לי מה השתנה, היהפוך כושי עורו?. השנאה אותה שנאה, חוסר האמון הלך וגדל עם השנים ואין אווירה עכורה יותר מזאת הקיימת כיום בין עזה לגדה. ככל הנראה אסטרטגית 2008 של חמאס קרסה. זה לא שעבאס התחזק אלא שחמאס ככל הנראה נחלשה.

אמנם נפלו "שלושת החלשים" כדברו של א-זאהר, אך הוא לא חזה מצב קיצוני יותר בו כל הפטרונים של הפלסטינים חלשים ולא מתפקדים ומי שמחקה כעת את מדיניותו הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל, נתניהו שאף הוא נוקט במדיניות "ההמתנה" – עבאס-חלש, הנייה/משעל חלשים – אובאמה – חלש (עסוק בענייני פנים) – אין טעם לעשות איתם הסכם – המסקנה נמתין.

המהפכות בעולם הערבי אכן הביאו איתן שינוי. מובארכ (הפטרון של הרשות) – נפל, אסד- הפטרון של חמאס – מנסה לשרוד את גלי המחאה בארצו ואת ההתקפות של האחים המוסלמים נגדו – עסוק בענייני הפנים של סוריה. אובאמה – הפטרון של ישראל – התעייף. (משבר הסאב-פריים של 2008, איבוד הרוב המוחלט של הדמוקרטים בסנאט – ינואר 2010 ההבטחה להוציא את הכוחות האמריקאים מעיראק – דצמבר 2011 וכישלון חידוש השיחות בין ישראל והרשות). אחד הלך אחד נאבק, אחד עייף?! התוצאה היא ששלושה פטרונים חלשים – יצרו שלושה נתינים חלשים. עבאס - אין גב . הנייה/משעל – אין גב.נתניהו – אין גב.

כשאתה חלש ניתן להפעיל עליך לחץ ביתר קלות. אם יש דבר שיותר חזק מחוסר אמון הוא החשש מחוסר רלוונטיות. עכשיו נבדוק את השחקנים החיצוניים ומה האינטרס לדחוף את שני הצדדים לנוע לכיוון פיוס פנים פלסטיני.

מצרים שאחרי המהפכה, היא מדינה שנאבקת בכדי להוקיע כל סממן של המשטר הישן. מצרים המתהווה עסוקה בשבירת כוחם של מוקדי הכוח הישנים, משפטם של המושחתים שיקום הכלכלה וכינון רפורמות חדשות ודאגה מתמדת מכך שהגורמים הישנים לא ינסו לחטוף את המהפכה. משמעו של דבר הוא שמצרים עסוקה כעת בענייני הפנים שלה. ולכן כל המערכות: חוץ, כלכלה, פנים וכו' מגויסות בכדי לשמור על הסביבה החיצונית למצרים יציבה ככל הניתן וכך לאפשר למהלכים הפנימיים להיות קונסטרוקטיביים. לכן שר החוץ המצרי, נביל אל-ערבי עוסק בסוגיה הפלסטינית בכל הכוח. הוא יודע שבמידה ולא יצליח לנטרל את עוקצה, העוקץ הזה יבוא ויתדפק על דלתה של מצרים – בדמותם של האחים המוסלמים. השר המצרי מבין שללא ממשלת אחדות לא ניתן יהיה להתקדם בערוץ הישראלי-פלסטיני וללא ממשלת אחדות, עזה תיוותר "זרע הפורענות" שמאיים על צפונה של מצרים. כל מה שקורה בעזה הוא כמו שמן על גלגליה של תנועת האחים המוסלמים. בספטמבר 2011 לא רק שתהיה הכרזה על מדינה פלסטינית אלא גם אמורים להיערך במצרים לבחירות או לפרלמנט או לנשיאות. המועמדים יצטרכו להציג את המצע המדיני שלהם ובשביל להוציא את האוויר מהבלון של האחים המוסלמים, יש צורך אמיתי לשפר את המצב בעזה, מה שיכול לקרות רק לאחר פיוס פנים פלסטיני. פיוס כזה יעמיד את הממשלה החדשה של מצרים באור אחר לגמרי כלפי העולם הערבי והמוסלמי.

תורכיה לקראת בחירות , ארדואן נערך לבחירות ביולי 2011. אין נושא מדיני שיוכל להביא לו יותר יוקרה בקרב המדינות המוסלמיות מאשר ועידת פיוס פנים פלסטינית, בה תורכיה היא המתווכת ונותנת החסות העיקרית לצד מצרים. תורכיה המעוניינת לסייע לאסד לשמור על משטרו ולקדם את האצת הרפורמות מודעת לצורך להוריד מגבו של אסד את הסוגיה הפלסטינית ולקחת על עצמה את התיווך מול חמאס.

סוריה שנמצאת כחודש במצב של ניסיון מהפכה, עסוקה כעת, מצד המפגינים, בליבוי גלי המחאה והמהפכה ומצד שני, המשטר של אסד, עסוק בדיכוי המהפכה ע"י הצבא וע"י כינון רפורמות מדיניות, ביטחוניות, חברתיות וכלכליות. ההתקפות הבלתי נגמרות של בכיר חכמי הדת המוסלמים הסונים, שיח' יוסף אל-קרדאווי נגד משטרו של אסד הביאו את אסד להבנה כי המשרדים של חמאס בדמשק ומחנות הפליטים בלטקיה מהווים עול עבור משטרו. אסד שעסוק בהישרדותו האישית לא יכול להתפנות כעת לבעיה הפלסטינית.

מול מצרים ותורכיה נמצאות ישראל ואיראן שלא מעוניינות בפיוס פנים פלסטיני. בעוד ישראל מעוניינת בחיסולה של חמאס איראן מעוניינת בחיסולה של הרשות. אך בשני המקרים גם איראן שמעוניינת בחידוש הקשרים עם מצרים וישראל שמעוניינת לשמור על הקשר האסטרטגי עם מצרים, לא יוכלו לפעול בצורה בוטה לסיכול הניסיון של מצרים ותורכיה.

אז מה ראינו בחודשיים האחרונים?

הפילהרמונית של שר החוץ התורכי "המומחה לאסטרטגיה אזורית" ושר החוץ המצרי שהוא "המומחה לחוק בינלאומי" מתוזמרת היטב.

בסוף חודש מרץ ותחילת חודש אפריל הגיעו למצרים. אסמעיל הנייה, מחמוד א-זאהר ונועדו עם טנטאווי העומד בראש המועצה הצבאית העליונה של מצרים ועם נביל אל-ערבי שר החוץ. בנוסף הגיע למצרים נשיא הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. שתי משלחות של חמאס עזה כבר נועדו בגדה עם בכירי הרשות. בנוסף נועד א-זאהר נפגש עם שיח' אל-אזהר אחמד אל-טיב,אשר בפעם הראשונה מאז יוני 2007 נתן את אישורו לפיוס פנים פלסטיני. לטענתו החשיבות של הפיוס הפנים פלסטיני עולה על ההתנגדות לנורמליזציה מול ישראל.

במקביל למצרים נועד שר החוץ התורכי, אחמד דבוטוגלו בדמשק עם ח'אלד משעל ועבדאללה שלח' ראש הג'אהד האסלאמי. לאחר מכן הגיע לקהיר ונועד עם עמיתו המצרי – לקראת ביקורו של ארדואן בקהיר. לאחר הפגישה המשותפת הודיעו שני הצדדים כי מצרים תהיה מוכנה לארח ועידת פיוס פנים פלסטינית בקהיר טרם ההכרזה על הקמת מדינה פלסטינית בעצרת הכללית של האו"ם, בספטמבר 2011.

במקביל קרו עוד שני אירועים. אבו-מאזן הודיע ב-17 במרץ כי הוא מוכן בכל עת להגיע לעזה ולדון על המכניזם להסכמה בכל שלושת סוגיות הליבה (אש"ף-תוכנית מדינית-סוגיות ביטחוניות) הוא הודיע כי מטרת הפיוס היא בנייתה מחדש של עזה וכינון ממשלת אחדות לאומית של טכנוקרטים שתכהן כ-6 חודשים ומיד לאחר מכן יתקיימו בחירות למועצה הלאומית ולנשיאות.

בנוסף הודיע שלשום אבו-מאזן כי הוא הורה על הפסקת הקמפיינים של השנאה וההשמצה נגד חמאס בערוצי התקשרות. העיתון המצרי אל-יום אל-סבע הודיע היום, כי בשבוע הבא יגיע ח'אלד משעל ועבדאללה שלח לקהיר וייוועדו עם שר החוץ המצרי לקראת ועידת הפיוס.

לא ניסיתי לחזות את העתיד, אני לא מתיימרת לנחש אם הם יצליחו לפייס בין הניצים הללו או לא. מה שניסיתי לעשות הוא לנתח את המהלכים האחרונים שאירעו במהלך חודשי מרץ ואפריל בגזרה הפלסטינית כפי שעולה מהעיתונות הערבית, כחלק מהערכות לקראת ספטמבר 2011.