21.4.11
ראיון אישי עם מוחמד אל-בראדעי
העיתון המצרי,"אל-אהרם" (http://www.ahram.org.eg/Al-
ב-18 באפריל העניק, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית לשעבר ואחר מהמועמדים הבולטים לנשיאות מצרים, ד"ר מחמד בראדעי ראיון אישי לעיתון המצרי "אל-אהרם". להלן עיקרי דבריו:
"מפת הדרכים"
תקופת המעבר – הדמוקרטיה שבדרך
שאלה: האם לדעתך תקופת המעבר אותה הגדירה המועצה הצבאית העליונה מספיקה?
תשובה: אני מזהיר מהניסיון להאיץ ולקצר את תקופת המעבר, משום שמה שאנו נעשה בתקופה זו ישפיע על מצרים לדורות. אין צורך לנסות ולקצר את התקופה הזו. מה שחשוב הוא החזון ומפת הדרכים, מה עלינו לעשות בשביל שהתוצאה תהיה טובה לנו ולילדנו. אנו נבנה את היסודות של המדינה החדשה. התקופה הזו היא הרבה יותר חשובה מאשר שלב בחירת הנשיא הבא, משום שבמדינות דמוקרטיות, הנשיא הולך אך החוקה נשארת.
שאלה: מה לדעתך יש לעשות בתקופת המעבר?
תשובה: ישנם 4 שלבים שיש ליישם בתקופה הפוסט –מהפכנית בדרך למדינת חוקה. שלבים אלה יש לבצע בתקופת המעבר והם:
א. דיאלוג "הסכמה לאומית" - אשר ייצוגו בו כל השכבות החברתיות במצרים. כאשר האג'נדה ברורה והיא להגיע לקונצנזוס לאומי על: אופייה וצביונה של המדינה, האינטרסים החברתיים והמדיניים שלה.
ב. הרכבת ועדה ממלכתית עצמאית (אשר לא תמונה על ידי הפרלמנט העתידי) - תפקיד המועצה יהיה למצוא את המכניזם ליישום ההחלטות שיתקבלו בדיאלוג אשר יופיעו בחוקה החדשה.
ג. בחירות לנשיאות
ד. בחירות לפרלמנט – אשר יאפשרו למפלגות החדשות להציג את המצע שלהן וחזונן.
שאלה: בכדי להרכיב מועצה מכוננת עצמאית אשר לא תלויה בפרלמנט, האם יש צורך לערוך שינויים בחוקה הנוכחית?
תשובה: ניתן לערוך שינויים בחוקה הנוכחית למטרה זו או אחרת, אך אל לנו להסתפק בכך. אנו כעת בתקופה של מהפכה וכמו במהפכה אנו יכולים לעשות טעויות. יותר חשוב משינוי כזה או אחר בחוקה הוא הצורך בדיאלוג לאומי אשר יאפיין את האינטרסים הלאומיים לפני הבחירות. והועדה הממלכתית העצמאית תהיה אחראית על יישומן של ההחלטות שיתקבלו בדיאלוג הלאומי בחוקה החדשה.
שאלה: מהן הסכנות בקיום בחירות לפרלמנט בספטמבר הקרוב ואחריהן בחירות לנשיאות?
תשובה: במידה ונקבע חוקה אחרי קיום הבחירות למועצת העם ולשורא ולאחר מכן נבחר את המנגנון הנשיאותי אנו נאלץ מהר מאוד לרוץ לבחירות חוזרות ובנוסף הועדה הממלכתית אשר תפקידה לדאוג לכינון החוקה החדשה לא תהיה עצמאית אלא תוצר של הפרלמנט החדש. כמו כן למפלגות הלאומיות הישנות יש אחיזה בכפרים, במועצות המקומיות ובמחוזות ולכן כוחן כיום גדול יותר.
שאלה: כיצד אתה רואה את מערכת הבחירות הבאה?
תשובה: חלק מהבעיה היא חוסר השקיפות וחוסר הדיאלוג עם העם ואי הצגת החזון, מה שמוביל לחוסר בחירה אמתית של האזרח. זכותו של האזרח לדעת מה יוליד יום ומה היא הדרך הרצויה. אינני מעוניין לראות את המפגינים עוזבים את כיכר אל-תחריר. אני יודע שהמועצה הצבאית העליונה מעוניינת לסיים את השלב הזה במהירות האפשרית. אני יודע שהדרך קשה במיוחד לאור הבעיות הכלכליות ולכן הצעתי שני דברים: ראשית, הרכבת מועצה נשיאותית/מייעצת אזרחית אשר יכולה לכלול גם אנשי צבא, וכך להסיר את הנטל מכתפי הצבא אשר סופג את כל הביקורת והכעס. יש צורך בהתוויית החזון. אני לא רוצה לשמוע שהצבא עסוק בקביעת אסטרטגיה כזו או אחרת אשר גורמת לניסיונות לקצר את זמן תקופת המעבר. שנית, יש להפריד בין תפקידו של הצבא כמוסד צבאי ותפקידו ההיסטורי ובין תפקידו הנוכחי כמשטר שיש לו תפקיד מדיני במדינה כתוצאה מהמהפכה ואשר תפקידו כיום הוא לשמור על בניית המוסדות הדמוקרטיים. לכן יש צורך בשקיפות אשר היא הבסיס לאמון העם. שלישית, הפיכת ממשלת המעבר לממשלת ישועה לאומית אשר תפקידה לא רק יישום רפורמות פוליטיות וכלכליות אלא יש צורך לאפשר לה להתמודד עם המצב הנוכחי במיוחד בנושא הכלכלי אשר טומן בחובו סכנות.
שאלה: מה צריכים להיות טיב היחסים בין הצבא למערכת הפוליטית לאחר תקופת המעבר?
תשובה: אני חושב שזה חשוב מאוד שיהיה סעיף בחוקה בו נאמר שתפקיד הצבא הוא לשמור על החברה האזרחית ועל החוקה. ובתקופה הקרובה יהיה לצבא תפקיד חיוני בשמירה על הדמוקרטיה שבחיתוליה.
שאלה: כיצד אתה רואה את מאסרו של הנשיא מובארכ? וכיצד זה ישפיע על תקופת המעבר?
תשובה: דווקא בתקופה הזו עליינו לפעול לפי החוק הפלילי ולהשתמש בחוק החירום, מה שנמנענו לעשות במהלך 30 השנים האחרונות, בשביל להשיב את הביטחון והסדר הציבורי למצבם הטבעי. בשביל שניתן יהיה לעצור את "סמלי המשטר הקודם" ולממש את רצון המהפכה. במיוחד לאור העובדה שאפילו המועצה הצבאית העליונה עצמה ציינה שישנם ניסיונם להפיכת-נגד. לא רק פירוקה של המפלגה הלאומית. עצם העובדה שלקח כמעט חודשיים עד שהחל גל המעצרים של הסמלים הראשוניים של המשטר ולאחר מכן השניים והשלישיים, שעורר תהיות בקרב רבים, מה לא ברור שמדובר פה בשחיתות קשה ובהלבנת הון?!
מבלי לחפש אשמים, אנו נמצאים היום לאחר שהתקבלה החלטה לאסור את ראש המשטר ובזה למעשה שרטטנו קו אדום וברור שאומר שאף אחד לא נמצא מעל החוק. הצעד הזה ישיב למועצה הצבאית העליונה את אמינותה בפני אזרחי מצרים, במיוחד לאור הקלטת שהושמעה לנו בטלוויזיה בקולו של מובארכ בה הוא איים לרדוף אותנו.
שאלה: האם אתה חושב שהפלג הדתי במצרים יכול להוות סכנה על עתיד הדמוקרטיה המצרית?
תשובה: הדבר החשוב ביותר הוא להגיע להסכמה לאומית לגבי צביון המדינה וערכיה. בנושא הזה נראה לי שישנם שני קווים אדומים שאסור לחברה המצרית לחרוג מהם: צביונה של המדינה כחברה אזרחית וכחברה שווה. במסגרת שני הקווים האדומים הללו כל הדעות מותרות בין אם אתה שייך לאחים המוסלמים או לפלגים הסלפיים, ללא קשר לגזע או מקום הולדתך – יהיה חופש דעה לכל – במסגרת הדמוקרטיה. אני מברך על כך שהסלפיים הם חלק מהחברה המצרית. אבל אם אני רואה משהו חותך את אוזנו של אזרח מצרי אחר, האזרח צריך לשבת בבית הסוהר. לאף סלפי אסור לכפות את דתו על אזרח אחר בכוח. לכל מדינה ישנם קווים אדומים. אף מדינה דמוקרטית לא יכולה להרשות לעצמה מפלגות פשיסטיות או נאציסטיות אך בכל מדינה יש מפלגות ימניות ומפלגות שמאלניות הכל במסגרת החוק ותחת פיקוחו של בית המשפט העליון. בסופו של דבר הבחירות הן אלו שקובעות. אין פה חילוקי דעות לגבי אופי המשטר ואין פה ויכוח על הצורך לכבד את דעת הרוב עם שמירה על זכויות המיעוט. לכל אזרח מצרי הזכות להביע את דעותיו ואת אמונותיו בצורה שאינה עוברת על החוק, על בסיס שוויון מלא.
ההשפעה החיצונית על מצרים בתקופת המעבר
שאלה: האם לדעתך שואפות ישראל וארצות הברית להשפיע על ההליך הדמוקרטי במצרים?
תשובה: אינני חושש ממעורבות אמריקאית וישראלית בנעשה במצרים. החשש הזה הוא חלק מאובדן האמון של האנשים משום שמצרים הפכה למדינה שולית בחשיבותה ולכן יש ביננו ששואלים האם ישראל וארצות הברית יאפשרו לנו לעלות על דרך המלך?! עד כדי כך שאנו מדברים על כך שהנשיא הבא של מצרים צריך להיות מוסכם על האמריקאים. עד כדי כך אנחנו מוגבלים?! עליינו לזכור שהמהפכה התרחשה למרות התמיכה של משטר אובאמה במובארכ. ביומה השני של המהפכה, ב-26 בינואר הכריזה שרת החוץ האמריקאית, קלינטון כי להערכת ארצות הברית משטרו של מובארכ יציב אך לאחר שבועיים השתנתה עמדת ארצות הברית ב-180 מעלות והנשיא אובאמה הודיע כי העם המצרי מעורר השראה. הפכנו לפלא בעיני העולם.
שאלה: מה לדעתך הצעדים בהם ינקטו ארה"ב וישראל בכדי לשמור על השפעתן באזור? האם אתה פוסל את האפשרות כי הן ישתמשו בכוח צבאי או בקלף של הסיוע הכלכלי במידה ויראו לנכון?
תשובה: ראשית אני מתנגד לכל צעד מיליטנטי נגד מצרים, או שימושש בקלף הכלכלי כחלק ממאבקי השפעה. ככל שהעולם הערבי מרגיש מאוים כך גם גדלה הסכנה על בטחונה של מדינת ישראל. ויציבות מצרים והצלחתה רק תתרום להיותה מדינה מפותחת, מודרנית ומתקדמת. מצרים מודרנית תסייע בייצוב האזור ופירוק המתיחות, הנפיצות והרדיקליזציה שהפכה להיות בעיית העולם כפי שאנו עדים לה בפלסטין, בתימן, בסומליה, בעיראק, באפגניסטאן ובלוב. חצי מהעולם הערבי נמצא כיום במצב של מלחמות אזרחים ולכן כל העולם מעוניין שמצרים תשוב לתפקידה הקודם כבסיס תרבותי, חינוכי כסמל לקדמה אזורי.
שאלה: אבל האם זה ימנע את המשך מאבקי ההשפעה באזורנו?
תשובה: כל מדינה צריכה להגן על האינטרסים שלה. וכל מדינה תנסה להשפיע על הנעשה במצרים בדרך שתתאים לצרכיה, דה-פקטו לא ניתן לכפות דבר.
מרכיבי הביטחון הלאומי של מצרים
שאלה: מהם לדעתך מרכיבי הביטחון הלאומי של מצרים?
תשובה: אני אחלק אותם לארבעה מרכיבים עיקריים:
א. בניית "עוצמה רכה" (soft power) .
ב. פיתוח הערוצים החיוניים למצרים באמצעות מדיניות חוץ, בשלושה ערוצים מרכזיים: (i) הערבי, האסלאמי והאפריקאי. (ii) האירופאי. (iii) הכלכלות המתפתחות (דרום אפריקה, הודו וברזיל).
ג. זיהוי האינטרסים הלאומיים הקבועים של מצרים והגדרתם של הקווים האדומים.
ד. צבא חזק אשר יכול להתמודד עם כל האתגרים כגון, טרור, פשעים מאורגנים ומלחמות אזרחים.
מצרים-ישראל
שאלה: תאר לי את אופיו של המאבק הישראלי-ערבי פוסט אירועי ה- 25 בינואר?
תשובה: כבר אמרתי בעבר כי השלום עם ישראל הינו בין הממשלה המצרית ותל אביב ואינו עם העם המצרי. והרגשות המצריים והערביים הם שזהו שלום כפוי, אך זה יכול להשתנות עם שינוי המדיניות של ישראל, ארצות הברית ושל המערב. כל עוד אין מאזן כוח הפתרון אינו צודק. השלום האזורי נושא ונותן במסגרת מאזני הכוחות ולאו דווקא על כוח צבאי. במידה ומצרים תצליח לבנות את עוצמתה הרכה, אזי ישראל תהפוך ל"לוקסמבורג של האיחוד האירופי", היא זאת אשר תשאף להסכמים עם כלל העולם הערבי. הפוליטיקה היא האיזון של האינטרסים.
שאלה: מה היו עומקן של חילוקי הדעות בינך ובין ארצות הברית בתקופת היותך ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית.
תשובה: בנושא עיראק, מסקנות הדו"ח של הסוכנות לאנרגיה אטומית ברורות ועליהן העדתי במושב מועצת הביטחון של האו"ם ב-7 במרץ 2003 טרם המלחמה. המסקנות היו כי לא נמצאו הוכחות כי ברשות עיראק נשק גרעיני. אלו היו גם דבריו של ידידי האנס בליקס האחראי בועדת עיראק על סוגיית הנשק הלא קונבנציונאלי, מה שאילץ את ארצות הברית לצאת למלחמה בעיראק ללא החלטת מועצת הביטחון תוך הפרה של החוק הבינלאומי. ולכן קופי ענאן, מזכ"ל האו"ם בזמנו תיאר את היציאה למלחמה כלא חוקית משום שלא הייתה לה הלגיטימיות של מועצת הביטחון. חילוקי הדעות ביני ובין ממשל בוש לא נסובו אך ורק על סוגיית עיראק. מכיוון שהייתה לי נגיעה לכל הסוגיות הרגישות כגון לוב, סוריה ואיראן ולכן ארצות הברית הייתה המדינה היחידה שהתנגדה למינויי לקדנציה שלישית בתפקיד. היו חילוקי דעות קשים ביני ובין השגריר האמריקאי והישראלי בסוגיית סוריה ואיראן, מה שהוביל למאבק קשה מאוד. היה חשש אמיתי מפריצת מלחמה נוספת שתערער את האזור כולו על בסיס ידיעות שרובן אינן נכונות וחלקן מוטעות. באותה תקופה, אם היית נכנס לגוגל ומקיש את שמי היית מקבל כ-6 מיליון תוצאות אשר ברובן הייתי מכונה "מרגל איראני" או מוטה לטובת העולם הערבי והאסלאמי.
שאלה: מה מסגרת יחסיך כיום עם ישראל, ארצות הברית ואיראן?
תשובה: בנוגע לישראל ואיראן, אין לי תקשורת קבועה עמן. אם איראן תבקש להיפגש עמי אשמח אך עד היום לא היה שגריר איראני בקהיר. אינני עושה הבחנה בין מדינה אחת לשנייה ואין לי רגישויות כאלה או אחרות. מה שאני אומר בפרהסיה אלו הדברים שאני אומר בדלתיים סגורות. בנוגע לארצות הברית אין לי יחסים מיוחדים עמם אך גם איני אויב או חבר שלהם. ארצות הברית, כמוה כמו מדינות אחרות, אני יושב עם כל המשלחות שמגיעות למצרים ומבקשות לשוחח עמי. כפי שכבר נועדתי עם ראשי המדינות ושרי החוץ של רוסיה, יפן, תורכיה וראש ועדת החוץ של הקונגרס.
מצרים כיום
שאלה: כיצד אתה רואה את מצבה של מצרים כיום?
תשובה: תוצאות השחיתות הנפשעת הביאו את מצרים להוביל ברשימת המדינות המושחתות והנחשלות, מבחינה כלכלית (אנחנו במקום ה-49 מתוך 60), בהתפתחות אנושית (אנחנו במקום ה-123)
שאלה: האם אתה חושש לגורלה של מצרים?
תשובה: אם עלינו על דרך המלך ונחוקק חוקה חדשה, נערוך בחירות דמוקרטיות לפרלמנט ולנשיאות. אם נבנה את המוסדות שלנו על פי החוק ובשקיפות מלאה על בסיס האינטרסים החברתיים בצורה קולקטיבית ושקולה ונשיב את האמון במערכת ונכבד את דעות המיעוט אז אינני חושש לגורלה של מצרים.
שאלה: האם אתה חושב שהנשיא הבא של מצרים צריך להיות בעל רקע צבאי?
תשובה: אינני חושב כך. רוב אזרחי מצרים חושבים שהגיע הזמן לבחור נשיא אזרחי, לאחר 60 שנה של שלטון של גנרלים. ויחד עם זאת אין זה חשוב מי יבחר אלא כיצד יבחר והאם הבחירות יהיו חופשיות עם שקיפות מלאה. זכותו של כל אזרח לראות עצמו מועמד לנשיאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה