האיש שהגה את מדיניות החוץ התורכית החדשה ZERO-PROBLEM נאבק כעת בכל החזיתות במקביל בשביל שהסכר שבנה לא יתמוטט.
בצעדים אקרובאטיים מנסה שר החוץ התורכי, אחמד דבוטוגלו לייצב על ראשו את כל המערכת הכאוטית שמתרחשת בימים אלה במזרח התיכון כאשר, מצד אחד תומכת תורכיה בדרישות לסדר חדש ורפורמות דמוקרטיות במזרח התיכון ומצד שני החשש מנפילת המשטרים הקיימים והפיכת המאבק לחופש למאבק עדתי פנים אסלאמי הולך וגובר.
אם בחזית המצרית/תוניסאית/לובית/
גם במקרה הבחרייני המתווכת היא תורכיה. לאחר שהחלו גלי המהומות בבחריין והניסיון האיראני לבצע הפיכה במאנאמה נכנסו כוחות "אל-ג'אזירה" למאנאמה וסיכלו את ניסיון ההפיכה. המלך הודיע שהיה ניסיון הפיכה שכשל בבחריין ומי שאחראית לניסיון היא איראן. איראן מצידה הודיע שהיא דורשת מסעודיה להוציא את כוחותיה לאלתר מבחריין והזהירה את הסעודים מ"לשחק באש", סעודיה השיבה אש, והממשלה הסעודית פרסמה בראשית כי סעודיה אינה מתכוונת להוציא את כוחות הצבא מבחריין עד שהמצב יתייצב וכדאי מאוד לאיראן לא להתערב בענייני הפנים של המפרציות.
התגובה לא אחרה לבוא והשגרירים של כווית, בחריין וסעודיה הוחזרו לבירותיהם. בנוסף הגיעו שר החוץ הבחרייני, שיח' ח'אלד ושר החוץ הסעודי, סעוד אל-פייסל בדחיפות לאנקרה וביקשו מהתורכים לעמוד לצידם במידה ואיראן תנסה, שנית, לבצע הפיכה באחת המדינות. ארדואן מצידו הודיע כי הוא רואה בכניסת "כוחות אל-ג'אזירה לבחריין צעד לגיטימי שמעוגן בהסכמי הגנה בין מדינות המפרץ וביקש אי-מעורבות חיצונית בענייני הפנים של המפרציות. בנוסף הגיע אמש, שר החוץ התורכי דובוטוגלו למאנאמה במטרה להרגיע את ההסלמה בין ריאד וטהראן. והנה הדובדבן שבקצפת, לאחר סיום הביקור בבחריין הגיע דבוטוגולו, לסוריה ונועד גם עם ראש הזרוע המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, במטרה לתאם ועידת פיוס פנים פלסטינית אשר תיערך, ככל הנראה בקהיר כאשר במקביל נועד דבוטוגולו עם אבו-מאזן וכעת ישנו מאמץ משותף מצרי-סורי-תורכי לגשר על הפערים הקיימים עדיין בין חאמס ופתח.
כמו כן בשל החשש האמיתי מגל ההפגנות בסוריה שהולך ומתרחב, נועד השר עם נשיא סוריה, בשאר אסד ובמהלך מתואם עם רוסיה הודיע כי תורכיה מוכנה להעניק את הסיוע הכלכלי במטרה לזרז ככל הניתן את יישום הרפורמות הפוליטיות/כלכליות/
אז מה ניתן להבין מכל זה:
1. תורכיה תומכת בתהליכי הדמוקרטיזציה בעולם הערבי ובעריכת הרפורמות הפוליטיות/חברתיות/כלכליות.
2. במדינות בהן רוב מוסלמי סוני מובהק שלא קיים בהן החשש לפתנה, תורכיה תמכה בהפלת המשטר הישן וכינון סדר חדש. דוגמת מצרים-תוניס.
3. במדינות בעלות אופי שבטי – ישנה תמיכה ברפורמות אך לא בדמוקרטיה מוחלטת וניסיון להעביר בצורה מסודרת ומבוקרת את השלטון לממשלת מעבר אחראית. דוגמת לוב-תימן.
4. במדינות בהן ישנה סכנה כי הדרישה בדמוקרטיה תוביל למלחמת אזרחים/פיתנה ולשינוי הסדר הדתי של המדינה. תורכיה שואפת להשארת המנהיגים הקיימים, אך לכינון רפורמות פוליטיות/חברתיות/כלכליות מקיפות ומואצות. בחריין/סוריה/ירדן/עיראק.
5. בנושא הפלסטיני – אני חושבת שישנה איזו הבנה כלל ערבית-תורכית כי פתרון הסכסוך הפנים פלסטיני קודם לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. וישנה סכנה אמיתית ליציבות הרשות הפלסטינית, ולכינון המדינה הפלסטינית. ולכן תורכיה ומצרים במאמץ משותף מרכזות כעת את המאמצים לכיוון הפיוס הפנים פלסטיני (במלך השבועיים האחרונים גם מחמוד א-זאהר וגם אבו-מאזן הגיעו לקהיר ושוחחו עם שר החוץ המצרי, ד"ר נביל אל-ערבי ושר החוץ התורכי, נועד עם משעל ועם אבו-מאזן).
התמונה היא כל כך מורכבת ונפיצה ולכן אי אפשר להעריך האם כל המאמצים המתוזמרים האלו יסתיימו בהצלחה מסחררת או בפיאסקו מרהיב – ONLY TIME WILL TELL
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה