10 סיבות לחייך
מדוע הפיוס הפנים-פלסטיני הוא הדבר הכי טוב שקרה לישראל
אמש נחתם הסכם הפיוס הפנים פלסטיני שהביא לקיצם 4 שנים של מלחמת אזרחים פלסטינית. היום יערך ברוב כבוד והדר ובנוכחות מרשימה טקס חנוכת הסכם הפיוס. השושבינים, תורכיה ומצרים בחסות, סין ורוסיה. ובמימון האמיר של קטאר. התגובה בישראל לא אחרה לבוא. כשאדם נתפס כשמכנסיו מופשלים תגובתו המידית היא מבוכה במדינת ישראל התגובה היא פאניקה ופחד. כמו כל חייה מפוחדת אנחנו מוצאים קוצים - איום – "או אנחנו או הם" השלב השני שלב הבואש – מפיצים ריח רע – הפסקת המימון לרשות. הרי אחרי שראינו שהמצור על עזה נגמר אז למה לנו להסתפק רק בעזה כשאנחנו יכולים לשים מצור גם על הגדה, ויש אף שהגדילו לעשות והציעו לכבוש מחדש את הגדה. השלב השלישי הוא השלב שאני מכנה אותו שלב השוטה. השלב שבו אתה אומר לעצמך – אני לא יודע?! ואז אפשר להתבונן על הסיטואציה בצורה קצת יותר שקולה ולא מתגוננת ולהיערך מחדש למציאות חדשה.
אני יודעת שיש כבר גופים שהגיעו לשלב הזה וכבר נכתבו הערכות כיצד אפשר למנף את האירוע הזה לטובת מדינת ישראל. כולם מסתכלים על הטווח הארוך ואני אומרת אין צורך לפסוח על ההווה ולקפוץ ישר לעתיד כי שם אולי מחכה משהו טוב. קרה פה משהו טוב – בהווה. וכעת אני אנסה למנות את הסיבות מדוע.
אם בסוף המאמר לא חייכתם אז כנראה נכשלתי.
1. "ציר הרשע" - איראן-סוריה-חזבאללה-חמאס – התפרק. אני מאמינה שלפחות בעשור האחרון אין גוף מודיעיני אחד, גופי מחקר, מומחים וממשלות שלא ניסו לשבור את ראשם ולמצוא דרכים כיצד לפרק את אותו ציר שמהווה "איום קיומי" על מדינת ישראל. "האביב הערבי" – תהליכי הדמוקרטיזציה שעוברים על מדינות ערב פירקו למעשה את הבריתות האסטרטגיות הישנות ושינו את פני המזרח התיכון – כפי שהכרנו אותו עד היום. כאשר סוריה עוברת טלטלה רצינית, וטרם ידוע האם המשטר של אסד ישרוד את המהפכה בארצו, מצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר עברה מהפכה ואיראן שאף היא הופתעה מהתעוזה הסעודית והצבת כוחות אל-ג'אזירה בבחריין (החצר האחורית שלה) מוטרדת ותוססת מבפנים (אות לכך ניתן היה לראות בשלושת השבועות האחרונים כאשר ריב איתנים נתגלע בין האיתוללה חמנאי לבין הנשיא אחמדינג'ד בעקבות פיטוריו של שר המודיעין ע"י נג'אד והווטו המוחלט שהטיל חמנאי. כשבועיים וחצי לא הגיע הנשיא לפרלמנט, ביטל את כל פגישותיו ולא נראה בתקשורת. רק צו של מועצת השורא הכריח אותו לשוב לעבודתו). נסראללה – שותק והרכבת הממשלה הלבנונית נעצרה.
2. ניצחון הפרגמטיזם – חמאס עזה מול חמאס דמשק. שינוי מאזן הכוחות בתוך חמאס נוטה כעת לטובת חמאס עזה. מי שהוביל את הקו הפרגמטי שקרא לפיוס פנים פלסטיני הוא ד"ר מחמוד א-זאהר סגנו של "ראש ממשלת" עזה אסמעיל הנייה. עד היום הכף נטתה לכיוון חמאס דמשק שבראשה ראש הזרוע המדינית של חמאס, ח'אלד משעל. א-זאהר הבין מהר מאוד שהפטרונים של חמאס דמשק חלשים (איראן/סוריה) וידע לנצל את עלייתם של הכוחות החדשים במצרים ובתורכיה. א-זאהר ידע כי תורכיה שהתמכרה למדיניות התיווך (ZERO PROBLEM) בניצוחו של המאסטרו, שר החוץ, דאבוטוגלו וראש הממשלה, ארדואן שנמצע כחודשיים לפני בחירות תשמח לקחת על עצמה את תפקיד המנווטת מול חמאס דמשק (במקום איראן) ומצרים שצריכה שקט בגבולה הצפוני ושקט בזירה הפנימית מול האחים המוסלמים תתגייס במהרה למשימה החדשה. התוצאה הברורה היא ניצחון לקו הפרגמטי בתוך חמאס.
3. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. האביב הערבי הוא מעין רעידת אדמה אזורית שמשנה את כל כללי המשחק המוכרים ולכן אותן שלוחות או כפי שאנו מכנים אותם "ספויילרס" לא יכולים להמשיך אף הם באותה התנהלות של "התנגדות" כפי שהייתה כשבעל הבית היה חזק. הראשון שהבין את זה היה מחמוד א-זאהר ממנהיגי חמאס עזה שהיה האדריכל של הסכם הפיוס וראה שהמציאות משתנה. אם בעבר נאמר על מצרים שהיא "משענת קנה רצוץ" כעת הגב היחידי שהפלסטינים יכולים להישען עליו זו מצרים ותורכיה (סוריה מתהפכת ואיראן מוטרדת). דווקא בהווה/הטווח הקצר המוקוומה מתה. כשהכיסאות זזו "השלוחות" צריכות לזוז אף הן. וכיום לא נוח למצרים ולתורכיה שבמקביל לאביב הערבי תתנהל מלחמה בין ישראל והפלסטינים. כולם עסוקים בענייני פנים ואף אחד לא יכול עכשיו לעסוק בסכסוכי גבולות. פטרונים חלשים שווה בעלי חסות חלשים וכשאתה חלש אתה מחויב לפרגמטיזם (עד שתתחזק שוב).
4. תהדייה/הודנא ארוכת טווח – או בעברית פשוטה מצב של חוסר לחימה. אני לא יודעת איך לומר את זה בצורה יותר ברורה. הולך להיות שקט בדרום. כאשר חמאס קשרה את עצמה כעת לפטרונים חדשים. היא מחויבת לא להביך אותם. מצרים זו לא תימן או סעודיה. אם החמאס יהווה איום על השקט בגבולה הצפוני של מצרים לא יהיה לארגון בעיה עם מדינת ישראל אלא עם 80 מיליון מצרים שעוברים מהפכה. האחים המוסלמים במצרים לא יוכלו לסייע לחמאס במידה וחאמס יפעל נגד האינטרסים של מצרים. כנ"ל לגבי תורכיה. תורכיה יכולה לפעול נגד מדיניות ישראל, נגד המצור ולמען הכרזה על הקמת מדינת פלסטין בתנאי שחמאס שומר על השקט ולא נותן לישראל לגיטימציה לירות, להטיל מצור ולא להעביר כספים. בראש ובראשונה ההסכם שנחתם אתמול הוא מול מצרים ותורכיה (שר המודיעין המצרי, מוראד מוואפי ומול שר המודיעין התורכי, חקאן פידאן) ולכן הפרתו תעמיד את חמאס בבעיה עם שתי המדינות הללו.
5. הממשלה המצרית – האחים המוסלמים 1 – 0 . זהו מהלך שנזקף לטובת ממשלת המעבר של מצרים והמועצה הצבאית העליונה ולא לטובת תנועת האחים המוסלמים. האחים המוסלמים הודיעו במהלך שבוע שעבר כי הם ייסדו מפלגה חדשה "מפלגת החירות והחופש" אשר תתמודד לפרלמנט הבא אך לא תציג מועמד לנשיאות. בכל קמפיין עתידי יהיו שלוש סוגיות ודאיות: הבעיה הפלסטינית העוני והאבטלה והסכם השלום עם ישראל . לשתי הסוגיות האלו (הבעיה הפלסטינית והסכם השלום) היה צורך במענה. נביל אל-ערבי עשה כאן מהלך מבריק. הוא פשוט הוציא לאחים המוסלמים את האוויר מהבלון בכך שהראה לעם המצרי שמי שדואג לסוגיה הפלסטינית ומי שמצליח לפתור את המצוקה של עזה זו דווקא הממשלה הנוכחית ולא האחים המוסלמים. מאותה סיבה בדיוק מנסה כעת שר החוץ המצרי לפעול למען כינוס ועידה בינלאומית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני (רק ועידה כזו יכולה להוציא את האוויר לבלון של הסכם השלום הישראלי-מצרי).
6. הסרת המצור על עזה. המאבק מול ישראל עבר ממאבק צבאי למאבק בזירה הבינלאומית וגם למאבק הזה הגענו לא ערוכים והתוצאה הייתה ברורה- תהליך של דה-לגיטימציה בינ"ל נגד ישראל. מה שאנחנו לא השכלנו לעשות, מצרים עשתה בשבילנו. פתיחת מעבר רפיח, והעברת 4 מיליארד דולר (שהתקבלו ע"י המדינות התורמות בוועידת שארם 2009) לבניית עזה משמעו הסרת המצור והפסקת המשטים לעזה (אחד כזה היה אמור להתקיים באמצע מאי). צמצום הדה-לגיטימציה כלפי ישראל (כמובן במידה וישראל לא תפעל צבאית נגד מה שהתרחש כעת).
7. הסדרי ביטחון/סיוע בטחוני. בשל השינויים האסטרטגים באזור והמצב של חוסר יציבות וחוסר ודאות. גם בחזית הצפונית, גם בחזית הדרומית וגם בחזית המזרחית יהיה קל יותר לישראל לבקש מארצות הברית עוד סיוע בטחוני ו"מטריות" הגנתיות. זו מדיניות אמריקאית ידועה. כתוצאה ממצבים בהן קיים חוסר ודאות בקרב בעלות בריתה של ארצות הברית מתחיל מייד מרוץ התחמשות. כיפות הברזל ומערך טילי החץ יתפזרו להם, ככל הנראה כמו כלניות אחרי הגשם לא רק בחזית הדרומית אלא בכל חזיתות (ראה מודל המפרץ הפרסי).
8. מניעת אינתיפאדה – 3. נכון שלא רק הפיוס כשלעצמו ימנע את האינתיפאדה ה-3 אבל הוא בהחלט סיפק את צרכיהם של פלסטינים רבים. הסקר האחרון של אוניברסיטת אל-נג'אח הצביע שיותר מ-77% מהפלסטינים האמינו שרק התעוררות עממית (לא אלימה) בגדה ובעזה תביא את שתי הממשלות לחתום על פיוס. כעת שיש פיוס אין צורך באינתיפאדה. התסכול מהפילוג הפנים פלסטיני היה גדול יותר מהזעם על מדינת ישראל. לכן עם שעבר מלחמת אזרחים (פיתנה) לא ימהר כל כך לחדש את גלי האלימות. גם חמאס שמעוניינת לשוב באופן רשמי לפוליטיקה ויודעת שיש לה כעת שנה להיערך לבחירות לא מעוניינת להבעיר את השטח.
9. הקמת מדינה פלסטינית (עם גבולות זמניים) – מדינה פלסטינית לא יכולה לקום כאשר היא מפולגת בתוכה לשתי מדינות ולשתי ממשלות שלא מתפקדות באופן מלא. בשביל להכריז על הקמת מדינה יש צורך שתהיה מדינה אחת עם ממשלה אחת ועם אחד. כאשר חמאס חתמה על הסכם הפיוס היא למעשה מאפשרת לרשות להמשיך לשאת ולתת עם ישראל על הגבולות הזמניים של המדינה העתידית. גם בלי להגיד את המילים: "אנחנו מכירים במדינת ישראל" דה-פקטו עצם הישיבה בממשלה שמנהלת משא ומתן שהבסיס הרעיוני שלו הוא "שתי מדינות לשני עמים" מהווה למעשה הכרה בכך שיש פה שתי מדינות. כלומר גם חמאס כמו אש"ף בזמנו מוכנה, בהווה, לוותר על חזון "פלסטין השלמה" לטובת הגדרת הזהות הפנים פלסטינית. יש פה תהליך דומה למה שעוברת החברה הישראלית. גם בישראל – החילונית התקבלה החלטה אסטרטגית שקובעת שחזון המדינה יותר חשוב מחזון ארץ ישראל השלמה. וכעת זהו תהליך שעובר על הציונות הדתית. בשביל לחזק את הזהות היהודית בתוך הקו הירוק יהיה צורך להתכנס. וכעת זה קורה גם בקרה העם הפלסטיני. קודם הפת"ח קיבל על עצמו לותר על "פלסטין השלמה" למען הקמתה של מדינת פלסטין וכעת גם החמאס עובר תהליך דומה של עיצוב הזהות הפנים פלסטינית למען ויתור על "פלסטין השלמה". כמו שביהדות (לפי ההלכה) דין ירושלים הוא כדין חברון כך באסלאם דין ירושלים הוא כדין צפת. המגמות הללו שעוברות על שתי החברות הישראלית/הפלסטינית יקרבו בסופו של דבר את חלוקת הארץ והקמתן של שתי מדינות לאום זו לצד זו.
10. שחרור שליט - אם כבר אופטימיות אז עד הסוף. יש פה שלושה מרכיבים עיקריים שבאמצעותם ניתן יהיה להבין מדוע הפיוס הפנים פלסטיני יקרב את שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. ראשית, פתיחת מעבר רפיח באופן קבוע יכול להוביל למקרה "רון ארד-2. קל כעת להבריח אותו מחוץ לרצועה והחשש בקרב מקבלי ההחלטות במדינת ישראל מהישנות המקרה של רון ארד תוביל לחידוש המשא ומתן על שחרורו. שנית, מצרים ותורכיה יודעות שישראל לא תנהל משא ומתן עם ממשלה שחברה בה חמאס כל עוד החייל השבוי לא ישוחרר. בעבר לא יכולנו להעביר לתורכיה את שרביט המתווך בעסקה הזו כי חששנו מהתגובה המצרית אך כעת ששתי המדינות הללו לקחו על עצמן, במשותף את פרויקט הפיוס לשתיהן יש מחויבות שהוא יצליח ולכן לשתי המדינות יש כעת אינטרס משותף לפעול למען שחרור גלעד שליט. לחמאס יש אינטרס לסיים את העסקה הזו כעת משום ש: " מעוניינים לרצות את הפטרונים החדשים. ב. להראות לפלסטינים של הגדה וגם לעזתיים שהם דואגים לשחרור האסירים הפלסטינים ולבניית עזה.
· כל האמור לעיל הוא כמובן רלוונטי בתנאי ששני הצדדים יכבדו את ההסכם ובמידה וישראל לא תחליט להיכנס למבצע צבאי נוסף.
נתת לי יותר מעשר סיבות לחייך...כתבה מצויינת!
השבמחקפשוט מעולה! תענוג לקרוא כל מילה :)
השבמחק