יום שבת, 30 באפריל 2011

הכרזה על הקמת המפלגה החדשה של האחים המוסלמים במצרים

30.4.11

האחים המוסלמים

"על קו הזינוק לפני המירוץ"

כן עוד שורה לירית לתיאור מצב ריאלי. אני יודעת שכולכם חיכתם לאירוע הזה זמן רב והנה אני שמיחה להודיע שהרגע המכונן הגיע, יריית הזינוק נורתה וארגון האחים המוסלמים הודיע היום בסופו של היום הראשון של ועידת החירום של מועצת השורא כי הוקמה לה מפלגה חדשה, "מפלגת החירות והצדק" אשר תתמודד בבחירות הבאות לפרלמנט המצרי.



אכן במאגר האוייבים שלנו ישנם כבר מספיק פרצופים אבל הנה מגיע עוד אחד.


אחרי אחמדינג'ד, נסראללה, משעל וארדואן נא קבלו את ד"ר מחמד בדיע המנהיג הראשי של תנועת האחים המוסלמים



د. محمد بديع المرشد العام لجماعة الإخوان المسلمين



רקע

המנהיג הכללי שנבחר בראשית שנת 2010 לעמוד בראש הארגון, הוא רופא. זהו הווטרינר ד"ר מוחמד בדיע, בן 67, וככל הנראה לא יוכל להסתפק בכישוריו באבחון מחלות של בהמות כדי לרפא את השבר שמכאיב לתנועה האיסלאמית החשובה ביותר: פוליטיקה או דת.


הווטרינר, שעומד מעתה בראש התנועה, נמנה עם הזרם השמרני. כמי שהתנגד לדיאלוג עם המערב והודיע כי "לתנועה אין אמנם בעיה עם המערב, אבל יש לה בעיה עם המדינות שזרעו את הישות הציונית בלב העולם המוסלמי"(ארצות הברית), העדיף ד"ר בדיע, בראשית דרכו, למקד את פעילות התנועה בהטפה ובשמירה על עקרונותיה, על חשבון השותפות עם השלטון.


והנה עוברים להם שלושה חודשים מאז פרוץ המהפכה והתמונה משתנה, הפור נפל ובמסיבת עיתונאים חגיגית, בסוף יומה הראשון של ועידת החירום של מועצת השורא של ארגון האחים המוסלמים מכריז לו ד"ר בדיע על הקמתה של מפלגה חדשה בשם "מפלגת החירות והצדק"


להלן עיקרי דבריו כפי שמופיעים היום בעיתון המצרי, אל-יום אל-סבע:


"מהפכת מצרים המבורכת באה כמתנה מאלוהים לעם כולו וכי האחים המוסלמים הם כמו הלב של העם אשר מזרים דם רענן ואנרגטי לפני האומה, לגופה ולמשק כנפי העבודה שלה".



בדיע הדגיש את החשיבות בעבודה משותפת עם כלל המפלגות והתנועות הפוליטיות במצרים המוסלמיות והקופטיות. "כל המפלגות מעוניינות לקדם את טובתה של מצרים" [....] "הצדק והעוצמה צריכים להיות מתועלים ראשית לטובתה של מצרים ואחר כך לעולם כולו".



"היום יכול העולם כולו לראות כי ארגון האחים המוסלמים הוא מציאות ולא רק מילים ריקות"[....] "במצרים שררה במשך תקופה ארוכה מציאות של אי-צדק ומשטר דיקטטורי שמטרתו הייתה להצר את צעדיו של הארגון ולמנוע ממנו לגדול. אך אלוהים העניק לנו כוח להביא את הטוב לכל חלקי מצרים, וכי אחד מהישגי המהפכה הוא שאלוהים כעת העניק לארגון את החופש להראות לכל את טוב ליבו של הארגון". [....]" עליינו להשתחוות לאלוהים על שהעניק לעם המצרי את החופש, וכעת עליינו להפשיל ברצינות שרוולים ולפעול, לא על ידי מילים אלא על ידי ג'יהאד והקרבה"[....] "כפי שעד היום פעלנו בחדרים קטנים, בכל הכוח למען עבודת צדקה, כעת עליינו להכפיל את מאמצינו בתחומים נוספים".



בדיע הבהיר כי היחסים בין הארגון למועצה הצבאית העליונה וממשלת המעבר יציבים והוסיף כי כעת "על כולנו לשאת בנטל למען בני האומה המצרית" וכמו כן ציין כי אחד הפירות הטובים שהניבה המהפכה הוא הצלחת המאמצים אשר הובילו למימוש הפיוס הפנים פלסטיני. "זהו צעד שהגשים את חלומם של כל המצרים, הערבים והמוסלמים".



מזכ"ל הארגון, ד"ר מחמוד חוסיין הדגיש כי אין שאיפתה של המפלגה החדשה לזכות ברוב בפרלמנט בבחירות הבאות אלא לזכות ב- 30%-40% מהמושבים.


כמה מילות הרגעה


אני יודעת שישנם מספיק טיעונים מדוע המצב מבהיל אז תנו לי להיות זאת שנותנת את הטיעונים המתונים יותר.

· עכשיו אני אשתמש בהמשגה מעולם של נשים. כשיש חצ'קון, גם אם שמים עליו מייקאפ החצ'קון לא נעלם. אפשר להסתיר אותו אך הוא קיים. ומה שקרה במצרים, פשוט הסירו את האיפור, והופ החצ'קון יצא לאור. אז מה?! כן זה לא אסתטי, כן זה לא נעים.

· האחים המוסלמים היו קיימים, הם פעלו שנים בתוך החברה המצרית, אך בנישה מאוד ספציפית. במקום שבו המשטר לא טיפל, כלומר מתן צדקה וסיוע חברתי לשכבות העניות שם נכנסו הארגונים הדתיים, אך פעילותם הייתה בהיחבא משום שהמשטר רדף אותם. הם מאורגנים, הם תמיד היו אופוזיציה למשטר הישן ויש להם בסיס אלקטורלי של כ- 25%-30%, אבל בגלל שהם תנועה דתית אין להם אחיזה לא במגזר הצבאי\בטחוני לא במגזר העסקי\כלכלי ולא בתקשורת המצרית.

· אני אזכיר לכם שבשיא המהפכה כאשר הגיע ד"ר יוסף אל-קרדאווי, העומד בראש מועצת חכמי הדת הסונים לקהיר, ונתן את דרשת יום השישי הראשונה שלו, כאשר הצפי של האחמ"ס היה שיגיעו לדרשה בין 6-8 מיליון מצרים הם התבדו. לדרשה של קרדאווי הגיעו רק כמיליון מצרים (זה לא מעט אבל אלו בהחלט לא המספרים שלהם ציפה הארגון).

· אם זאת המציאות, עכשיו היא חשופה, ולפחות ניתן לדעת מול מה מתמודדים. מצב של מודעות עדיף על מצב של הדחקה.

· מצרים בשונה מאיראן היא לא מדינה עשירה. אין לה נפט וגז כמו שיש לאיראן. יש בה אחוזים גבוהים מאוד של אבטלה (עד כ- 40%) ועוני ואינפלציה של כ- 12% (נכון לנתוני חודש מרץ 2011) ואם זה לא מספיק אז מאז גלי המהפכות בלוב ובתוניס שבו למדינה עוד חצי מיליון מצרים. משהו יצטרך להתמודד עם הנתונים האלו ולספק מקומות עבודה ומזון ועם הנתונים הללו אין עדיין לארגון יכולת להתמודד.


· המפלגה בהחלט תוכל להיות גוש חוסם בפרלמנט ולהכביד על הממשלה המצרית ויתכן ואף תפעל למען ביטול/עיקרו של הסכם השלום עם ישראל. אל לנו לשכוח שגם בישראל ישנן מפלגות דתיות וגם להן יש כוח אלקטורלי וגם הן יכולות לגרום לפיזור הממשלה וגם הן יכולות לסכל מהלכים מדיניים כאלה ואחרים.


· אני לא יודעת מה כוחם העתידי של האחים המוסלמים במצרים, אבל זאת תמונת המצב בהווה ולכן בהלה, היסטריה ופאניקה לא יהיו הדרכים הנכונות להתמודד עם הסוגיה הזו.


יום חמישי, 28 באפריל 2011

בשאר אל-אסד 10 שנים של בדידות מגיעות לסיומן

28.4.11

בשאר אל-אסד 10 שנים של בדידות מגיעות לסיומן


"שנים רבות לאחר כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח". (100 שנים של בדידות).


לבשאר אל-אסד ניתנה בראשית חודש מרץ הזדמנות לאשש את מעמדה של סוריה במזרח התיכון. אחרי שש שנות חרם מצרי על סוריה הוזמן שגריר סוריה בקהיר, יוסף אל-אחמד, לפגישה עם חוסיין טנטאווי, שר ההגנה ויו"ר המועצה הצבאית העליונה אשר העביר לו מכתב לנשיא אסד. במכתבו הביע טנטאווי את שאיפתו "לפתוח דף חדש ביחסי סוריה-מצרים, על בסיס היחסים הידועים מן העבר ואלה שאנו מקווים לקיימם". שבוע לאחר מכן הגיע שר החוץ וליד מועלם לקהיר ונועד עם שר החוץ המצרי, אל-ערבי בכדי להכין את ביקורו של אסד בקהיר. 30 יום אחרי והתמונה השתנתה ב-180 מעלות.



לא רק שאסד לא יגיע לקהיר, הממשלה המצרית הנוכחית הוציאה גינוי נגד הדיכוי והרג האזרחים בסוריה, האחים המוסלמים הכריזו על קץ שלטונו של אסד וכל מנהיג אשר רואה את עצמו כמועמד לנשיאות במצרים, בין אם עמרו מוסא ובין אם בראדעי מתייחסים למשטרו של אסד בזמן עבר.


ככל הנראה בשאר אל-אסד לא יחגוג ב-17 ביולי את שנתו ה – 11 כנשיא סוריה. מה יהיה בסוריה ביום שאחרי אסד, הדבר נשגב מבינתי ולכן לא אעסוק בו במאמר זה.


אבל בהווה ישנן שתי מגמות עיקריות שיקבעו את עתידה של סוריה:


המגמה החדשה – "האביב הערבי" - אותן תנועות עממיות בסוריה אשר דורשות רפורמות חברתיות, כלכליות פוליטיות וחופש. את קולותיהם ניתן לשמוע באמצעות העיתונות הערבית והרשתות החברתיות - הפייסבוק, הטוויטרים והבלוגים שמגיעים מסוריה.


והמגמה הישנה – האליטות הישנות וכל אותן מדינות סביב סוריה – תורכיה – ישראל – ירדן – עיראק – איראן שחוסר הודאות לגבי אופיו של המשטר העתידי בסוריה והשיעור שנלמד מהפלת משטרו של צדאם חוסיין בעיראק, מביא למאמצים אחרונים למנוע את הפלת משטרו. מגמה זו מגובה על ידי התקשורת הרשמית ששותקת כמעט לחלוטין.


אני מאמינה שההכרעה נפלה ולא ניתן להשיב את הגלגל אחורה. הוצאת הטנקים לרחובות וטבח האזרחים בשבת קבעו למעשה את עתיד משטרו של אסד.


חדש מול ישן

דמוקרטיה מול דיקטטורה – רשתות חברתיות מול תקשורת ישנה


דרשת יום השישי (1.4) של שיח' אל- קרדאווי: "משטר ההולך שבי אחר תדמיתו חלש יותר מקורי עכביש וסופו קרוב" ולחילופין בהודעה (20.4) החריפה שהוציא קרדאווי באתר של איחוד חכמי הדת המוסלמים ובה אמר: "ההנהגה בסוריה חייבת להבין כי עידן שלטון היחיד הסתיים" או כפי שאמר עמרו מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית בראיון שהעניק לעיתון הצרפתי לה-פיגרו (24.4): הרצון לשינוי פוליטי לא יפסח על אף מדינה ערבית. נכון שהשינוי לא יהיה זהה בין הרפובליקות לבין המונרכיות אך התהליך הזה הוא בלתי הפיך.


התמונה שעולה, מהעיתונות הערבית, הרשתות החברתיות וארגון האחים המוסלמים היא מאוד ברורה. הסתיימה לגיטימיות משטרו של אסד. הדיווחים בעיתונים, בבלוגים וברשתות החברתיות מצביעים על בין 400 ל-600 הרוגים, כ- 5000 פצועים ואין ספור מעצרים. מיום שני ה-25 באפריל מסר אסד את השליטה על המהפכות לצבא ולמפקד משמר הרפובליקה, מאהר אל-אסד. הבלוגרים הסורים טוענים כי קצינים בכירים בצבא הסורי עורקים מהצבא ולכן מי שמנהל את האסטרטגיה ללוחמה ברחוב הסורי הם קציני משמרות המהפכה שנמצאים בדמשק (למודי הניסיון מדיכוי המהפכה הירוקה בטהראן). המשטר החליט על הפסקת המים והחשמל בדרעא סגירת הגבול עם ירדן ופריסת הטנקים ברחובות לקראת "יום הזעם" שיערך מחר (29.4.11). בנוסף למגמת העריקה בצבא סוריה הודיעו אתמול כ- 300 חברי מפלגת הבעת' (המפלגה השולטת) על התפטרותם מהמפלגה, ואף דווח כי המשפחות העשירות ובכירי הממשל הסורי הוציאו את כספיהם מהמדינה ומשרדי אל-ג'אזירה בדמשק נסגרו.





הממשל האמריקאי אינו יכול עוד לקפוא על שמריו ולשמור על רטוריקה של עידוד רפורמות וגינוי הטבח באזרחים, אך בשל מחויבותו למדיניות הקואליציות פנה לציר התורכי והעניק לנשיא ארדואן פרק זמן של שבוע בכדי להשפיע על הממשל הסורי להפסיק את הטבח באזרחים. שני המנהיגים יצאו בהצהרה משותפת כדלקמן: "שני המנהיגים החליטו כי ממשלת סוריה צריכה לסיים את השימוש באלימות עכשיו, ולהנהיג ללא דיחוי רפורמות ממשיות שיכבדו את הרצון הדמוקרטי של האזרחים הסוריים'.



"The leaders agreed that the Syrian government must end the use of violence now and promptly enact meaningful reforms that respect the democratic aspirations of Syrian citizens"



מרגע שאסד העביר את ניהול המשבר לידי הצבא והוציא טנקים לרחובות ברור היטב לתורכיה וארצות הברית שיום הזעם שיערך ביום שישי הקרוב לא יעבור בשקט. ארדואן שלח היום (28.4) את ראש המודיעין התורכי לדמשק – בניסיון תורכי אחרון להציל את משטרו של אסד (למרות הזעם בתורכיה על העדפת הסיוע האיראני והשימוש בכוח על ההצעה התורכית להאצת הרפורמות) ובמקביל נערכת כעת ארצות הברית בשיתוף האיחוד האירופי לקראת הטלת סנקציות על בכירי המשטר והצבא בסוריה ואף הודיע על הוצאת הדיפלומטים האמריקאים מסוריה.



למען ההגינות ועבור אלו שהערכתי בנוגע לסוף עידן משטרו של אסד טרם נפילתו הסופית נתפסת כנחפזת בעיניהם, אני אשמח להעניק לכם כעת את טיעוני הנגד.



אני לא ארחיב בהיבטים השונים העומדים בפני כל המדינות השכנות לסוריה ומדוע הן עדיין מעדיפות את משטרו של אסד אבל החשש משינוי וחוסר הודאות לגבי אופי המשטר העתידי בסוריה (הסונית) גורם לכך שכל המדינות השכנות לסוריה אינן מעוניינות בנפילת משטרו. תורכיה שבנתה את מדיניות ה- Zero Problem על בסיס היחסים המיוחדים שרקמה עם משטרו על בשר אסד תאבד את בעל בריתה המרכזי, ומלחמת אזרחים בגבולה הדרומי אינו תואם את מדיניותה. יציבות המשטרים בלבנון וירדן אף היא תלויה בהצלחת/כישלונה של המהפכה בסוריה. ובישראל עדיין לא בטוחים מה עדיף, צמיחת דמוקרטיה אשר יכולה להביא לעליית כוחם של האחים המוסלמים (כמו במצרים וירדן) לבין המשטר הדיקטטורים אך המוכרים.



כלומר כל אותם כוחות ישנים שהחשש מדמוקרטיה בסוריה נראה להם פתאום כאופציה מפחידה לא מעוניינים לזרז את נפילת משטרו של אסד. בין פירוק הציר האירני לאפשרות עליית כוחם של האחים המוסלמים ונפילתם של המשטרים בעיראק, ירדן ולבנון נוטים הכוחות הישנים עוד להיאחז בקיים.

יום שני, 25 באפריל 2011

ראיון עם מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא בעיתון הצרפתי לה-פיגארו

24.4.11

ראיון עם מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא בעיתון הצרפתי לה-פיגארו : "התהליך הוא בלתי הפיך והוא יגיע גם לאיראן"


Amr Moussa : « Les sociétés arabes se suivent les unes les autres, elles s'imitent, car elles partagent toutes la même aspirationà la fin de l'autoritarisme, du népotisme, de la corruption, car elles veulent toutes être associées à la prise de décision publique. »

אני מודה שאני לא מסמפטת את הדמות הזו (בוא נגיד שכמות האנשים אשר מעידים על "אי-אמינותו", בלשון המעטה, של עמרו מוסא היא כפולה ומכופלת מכמות האנשים שמעידים על כך שראש הממשלה שלנו אינו אמין) ולא נראה לי שהוא יהיה הנשיא הבא של מצרים. אבל זה לא משנה כי היום, אפריל 2011 הוא עדיין דמות פוליטית חשובה בזירה המצרית, גם בתקופת המעבר וגם לאחריה. ומכיוון שהזירה המצרית "בתולה" כרגע מדמויות פוליטיות חדשות (יש כיום כ-4 מועמדים פוטנציאלים לנשיאות הראשונה). ולכן אני אניח את חוסר הסימפטיה שלי בצד ואני שולחת לכם תרגום של ראיון שערך עימו אמש העיתון הצרפתי, LE FIGARO (http://www.lefigaro.fr/international/2011/04/22/01003-20110422ARTFIG00577-amr-moussale-mouvement-des-peuples-est-irreversible.php) אני בטוחה שאתם לא תהיו מופתעים שבכל מדינה ועיתון הוא נשמע קצת שונה.....

שאלה: רוחות של שינוי עוברות על המזרח התיכון, כיצד מתמודדת עם כך הליגה הערבית?


תשובה: הליגה הערבית תומכת בקולות העמים הערבים הקוראים לשינוי. היינו מודעים לכך שלא ניתן יהיה להנציח את המשטרים הפוליטיים הללו. העמים הערבים ראו איך עמים אחרים מתמודדים עם הקדמה שהביאה עימה המאה ה-21 ולעומתם אצלנו לא השתנה דבר ולכן הייאוש התעצם.

בפיסגה האחרונה של הליע"ר שהתקיימה בשארם א-שיח' ב-19 בינואר, כשבוע לפני פרוץ המהפכה במצרים, אמרתי באופן פומבי כי מצרים תושפע מרוחות השינוי שהחלו לנשב באזוריינו ומהדרישה לדמוקרטיה. מובארכ העביר עלי ביקורת ואמר כי דין תוניסיה אינו דין מצרים......


שאלה: זה בדיוק מה שבשאר אל-אסד אמר בימים אלו בעת נאומו בדמשק מול המפרלמנט הסורי ב-30 במרץ....


תשובה: טיעונים אלה הם חסרי חשיבות. נכון שבכל מדינה ומדינה השתלשלות האירועים שונה אך המהות זהה. העמים מחקים אחד את השני משום שהשאיפות הן דומות. השאיפה לחיסול הדיקטטורה, הנפוטיזם, השחיתות. כולם רוצים להיות יותר מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות על עתיד מדינותיהם. ב-19 בינואר כבר אמרתי שהרצון לשינוי פוליטי אל יפסח על אף מדינה ערבית. נכון שהשינוי לא יהיה זהה בין הרפובליקות לבין המונרכיות אך התהליך הזה הוא בלתי הפיך.


שאלה: האם זה היה חכם מצד ערב הסעודית לשלוח את כוחותיה לבחריין?


תשובה: שליחת כוחות "אל-ג'אזירה" נעשתה באופן חוקי, כחלק מהסכמי ההגנה הקיימים בין כל החברות במועצה לשיתוף פעולה מפרצי (GCC). מבחינתנו זה ברור מאוד: בחריין היא מדינה ערבית ותישאר כזו. השמירה על יציבותה חשובה לנו. אני מקווה שאיראן תפנים את הצורך בשמירה על קשרי שכנות טובה עם מדינות המפרץ וכי אל לה לנצל את האתגרים שניצבים כעת בפני העולם הערבי. אני מאמין שכוחות השינוי לא יעצרו בגבולותיהן של מדינות ערב אלא ישפיעו גם על המתרחש באיראן.


שאלה: באילו צעדים על המשטר הבא במצרים לנקוט, לאור העובדה שאתה רואה את עצמך מועמד לנשיאות בנובמבר 2011?


תשובה: עליינו לפעול למען קידום הדמוקרטיה ויישום הרפורמות. במהלך 20 השנים האחרונות דבר לא נעשה בשביל לשפר את המשילות, לא בתחום החינוך, הבריאות, הדיור, החקלאות, התעסוקה והתשתיות. אנו נייסד חוקה חדשה אשר תהווה את אבן הפינה של הדמוקרטיה המצרית החדשה. אנו נקים ועדה ממלכתית אשר תורכב מכל השכבות החברתיות במצרים אשר תדאג ליישום הרפורמות הנדרשות.


שאלה: מאז ההפיכה ב-1952, מצרים נשלטה על ידי אנשי צבא. מבחינה היסטורית התוצאה של 60 שנות משטר צבאי היא קטסטרופה.


תשובה: לצערי עלי להסכים עמך. אכן אחרי 60 שנה של משטר צבאי, כאשר באים לבחון את העוני בכפרים והמצב הבלתי נסבל של השירותים הציבוריים, ניתן לומר שהמורשת שמהשטר הזה הוריש אינה טובה.


שאלה: האם לדעתך יש צורך לבטל את סעיף 2 בחוקה המצרית אשר מתייחס לאסלאם כדת המדינה ולשריעה (חוקי האסלאם) כמקור העיקרי לחוקי המדינה. האם זו לא צריכה להיות בחירה אינדיבידואלית?


תשובה: גם במצרים וגם מחוצה לה מתקיים ויכוח בנושא זה ויש לגשת לסוגיה זו בזהירות. באופן אישי אני מאמין שעדיף לכולם לא לגעת בסעיף הזה בחוקה. הוא מתייחס יותר לעקרונות ההומניטריים, אך איני פוסל מקורות משפט אחרים. אין צורך ליצור בעיות חדשות, האם משהו ירוויח מזה?! אך כמובן אסור שסקטורים אחרים יפגעו מכך ולכן יש לגבות את הזכויות השוות של כל אזרחי מצרים בחוקה החדשה.


שאלה: המיעוט הקופטי מודאג. כיצד אתה יכול להרגיע אותו?


תשובה: לצערי יש בסיס לחשש הזה. הבעיה היא שמצרים לא נוהלה בצורה טובה, במיוחד בתחום הסובלנות האזרחית. לפנינו עבודה קשה וארוכה בהקניית עקרונות של סובלנות כלפי השונה, כלפי המיעוט. עד היום לא הייתה בכלל סבלנות דתית במצרים.


שאלה: מה עדיף משטר נשיאותי או משטר פרלמנטרי?


תשובה: אנו צריכים משטר נשיאותי לפחות לתקופה של 10 השנים הבאות, בכדי לאפשר הקמה של מפלגות חדשות, כרגע הן רק בשלבי התהוות ויש צורך בצבירת ניסיון פרלמנטרי דמוקרטי. במקרה שלי, במידה ואבחר אני לא מעוניין לאחוז בתפקיד יותר מ-4 שנים ורק, לעלות את מצרים על המסלול הנכון, ואז להעביר את השרביט לדור הצעיר.


שאלה: מה עמדתך כלפי ישראל?


תשובה: מובארכ עשה 2 טעויות: המצור על עזה וההתקפה על הרצועה בדצמבר 2008 והשנייה היא הפסאדה של "שיחות השלום" כאשר ממשלת ישראל בכלל לא מעוניינת בהן וממשיכה להחזיק באדמות הכבושות בצורה לא חוקית. יחד עם זאת אני מאמין שהפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי יכול להיות רק מדיני, וכי האינטרס המצרי הוא לשמור על הסכם השלום עם ישראל.

יום חמישי, 21 באפריל 2011

17.4.11


"ברית החלשים"

ועידת הפיוס שבדרך


בחודש אוגוסט 2008 (13.8.2008) תרגמתי ראיון שהתפרסם בעיתון אל-קודס אל-ערבי עם מחמוד א-זאהר ממנהיגי חמאס בעזה ובו הבהיר את האסטרטגיה של חמאס המתבססת על תפיסת עמדת המתנה עד לתביעה לקבל לידיו את כס הנשיאות של אבו מאזן לאחר תום כהונתו. א-זאהר הסביר כי חוסר אמון והיריבות בין הפתח לחמאס הם כה עמוקים שאינם מאפשרים כעת להגיע להסכמה אפילו על מכאניזם להידברות על אפשרות לפיוס. הוא האשים את אבו-מאזן בהכשלה מכוונת של מאמצי התיווך עם חמאס בשל כניעתו לווטו האמריקאי בעניין זה.

אל-זהאר טען בזמנו, כי אבו מאזן אינו יכול לצאת מתחת ל"חיק האמריקני", ומכאן שקריאותיו לדיאלוג אינם אלא לצורכי יחסי ציבור. אפשרות ליצירת בסיס להידברות תיתכן, לדברי אל-זהאר, רק לאחר ששלטון "שלושת החלשים" – בוש, אולמרט ואבו מאזן – יסתיים


כהונתו של אבו מאזן כ"נשיא פלשתין" אמורה הייתה להסתיים ב-9 בינואר 2009, ולאחר מכן, הדגיש אל-זהאר, "חמאס אינו מתכוון להכיר עוד באבו מאזן כ"נשיא". חמאס תבע להעביר את סמכויות הנשיא לידי יו"ר הפרלמנט, עבד אל-עזיז דוייכ, שהינו בכיר בחמאס, ולמעשה להשלים את ההשתלטות על מוסדות הרשות הפלשתינית.


בפת"ח לא ישבו שלובי זרועות מול התקפות התעמולה של חמאס. נביל עמר, שגריר הרשות הפלשתינית במצרים ומקורבו של אבו מאזן, הבהיר כי לא יהיה דיאלוג עם חמאס עד אשר הארגון יחזור בו מההפיכה הצבאית שביצע ביוני 2007. לדבריו, פת"ח רואה את יעד הדיאלוג עם חמאס בעריכת בחירות חדשות לנשיאות ולפרלמנט.


עזאם אחמד, ראש סיעת פת"ח בפרלמנט ראה בחמאס איום מהותי ליציבות האזורית ולא רק לשלטון הרשות הפלשתינית. אחמד טען, כי חמאס פועלת בהתאם לדרכה של תנועת האם שלה - האחים המוסלמים - החותרת להקים אמירות אסלאמית קיצונית ב"פלשתין" שתהיה מקפצה להמשך החתירה נגד משטרים אחרים באזור.


הסיבה שאני מביאה את דבריו של מחמוד א-זאהר היא משום שהוא עומד היום, אפריל 2011 בראש המשלחת של חמאס עזה למצרים המעוניינת למצוא את המכניזם לועידת פיוס פנים פלסטינית אשר תתקיים במהלך הקיץ הקרוב בקהיר. ולא רק שהוא עומד בראש משלחת חמאס לשיחות בקהיר אלא הוא אף הקדים את הרשות הפלסטינית ונועד עם ההנהגה המצרית בנוגע לחידוש שיחות הפיוס עוד טרם ביקורו של אבו-מאזן במצרים.


יהיו כאלה שיבואו ויגידו לי מה השתנה, היהפוך כושי עורו?. השנאה אותה שנאה, חוסר האמון הלך וגדל עם השנים ואין אווירה עכורה יותר מזאת הקיימת כיום בין עזה לגדה. ככל הנראה אסטרטגית 2008 של חמאס קרסה. זה לא שעבאס התחזק אלא שחמאס ככל הנראה נחלשה.


אמנם נפלו "שלושת החלשים" כדברו של א-זאהר, אך הוא לא חזה מצב קיצוני יותר בו כל הפטרונים של הפלסטינים חלשים ולא מתפקדים ומי שמחקה כעת את מדיניותו הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל, נתניהו שאף הוא נוקט במדיניות "ההמתנה" – עבאס-חלש, הנייה/משעל חלשים – אובאמה – חלש (עסוק בענייני פנים) – אין טעם לעשות איתם הסכם – המסקנה נמתין.


המהפכות בעולם הערבי אכן הביאו איתן שינוי. מובארכ (הפטרון של הרשות) – נפל, אסד- הפטרון של חמאס – מנסה לשרוד את גלי המחאה בארצו ואת ההתקפות של האחים המוסלמים נגדו – עסוק בענייני הפנים של סוריה. אובאמה – הפטרון של ישראל – התעייף. (משבר הסאב-פריים של 2008, איבוד הרוב המוחלט של הדמוקרטים בסנאט – ינואר 2010 ההבטחה להוציא את הכוחות האמריקאים מעיראק – דצמבר 2011 וכישלון חידוש השיחות בין ישראל והרשות). אחד הלך אחד נאבק, אחד עייף?! התוצאה היא ששלושה פטרונים חלשים – יצרו שלושה נתינים חלשים. עבאס - אין גב . הנייה/משעל – אין גב.נתניהו – אין גב.


כשאתה חלש ניתן להפעיל עליך לחץ ביתר קלות. אם יש דבר שיותר חזק מחוסר אמון הוא החשש מחוסר רלוונטיות. עכשיו נבדוק את השחקנים החיצוניים ומה האינטרס לדחוף את שני הצדדים לנוע לכיוון פיוס פנים פלסטיני.


מצרים שאחרי המהפכה, היא מדינה שנאבקת בכדי להוקיע כל סממן של המשטר הישן. מצרים המתהווה עסוקה בשבירת כוחם של מוקדי הכוח הישנים, משפטם של המושחתים שיקום הכלכלה וכינון רפורמות חדשות ודאגה מתמדת מכך שהגורמים הישנים לא ינסו לחטוף את המהפכה. משמעו של דבר הוא שמצרים עסוקה כעת בענייני הפנים שלה. ולכן כל המערכות: חוץ, כלכלה, פנים וכו' מגויסות בכדי לשמור על הסביבה החיצונית למצרים יציבה ככל הניתן וכך לאפשר למהלכים הפנימיים להיות קונסטרוקטיביים. לכן שר החוץ המצרי, נביל אל-ערבי עוסק בסוגיה הפלסטינית בכל הכוח. הוא יודע שבמידה ולא יצליח לנטרל את עוקצה, העוקץ הזה יבוא ויתדפק על דלתה של מצרים – בדמותם של האחים המוסלמים. השר המצרי מבין שללא ממשלת אחדות לא ניתן יהיה להתקדם בערוץ הישראלי-פלסטיני וללא ממשלת אחדות, עזה תיוותר "זרע הפורענות" שמאיים על צפונה של מצרים. כל מה שקורה בעזה הוא כמו שמן על גלגליה של תנועת האחים המוסלמים. בספטמבר 2011 לא רק שתהיה הכרזה על מדינה פלסטינית אלא גם אמורים להיערך במצרים לבחירות או לפרלמנט או לנשיאות. המועמדים יצטרכו להציג את המצע המדיני שלהם ובשביל להוציא את האוויר מהבלון של האחים המוסלמים, יש צורך אמיתי לשפר את המצב בעזה, מה שיכול לקרות רק לאחר פיוס פנים פלסטיני. פיוס כזה יעמיד את הממשלה החדשה של מצרים באור אחר לגמרי כלפי העולם הערבי והמוסלמי.


תורכיה לקראת בחירות , ארדואן נערך לבחירות ביולי 2011. אין נושא מדיני שיוכל להביא לו יותר יוקרה בקרב המדינות המוסלמיות מאשר ועידת פיוס פנים פלסטינית, בה תורכיה היא המתווכת ונותנת החסות העיקרית לצד מצרים. תורכיה המעוניינת לסייע לאסד לשמור על משטרו ולקדם את האצת הרפורמות מודעת לצורך להוריד מגבו של אסד את הסוגיה הפלסטינית ולקחת על עצמה את התיווך מול חמאס.


סוריה שנמצאת כחודש במצב של ניסיון מהפכה, עסוקה כעת, מצד המפגינים, בליבוי גלי המחאה והמהפכה ומצד שני, המשטר של אסד, עסוק בדיכוי המהפכה ע"י הצבא וע"י כינון רפורמות מדיניות, ביטחוניות, חברתיות וכלכליות. ההתקפות הבלתי נגמרות של בכיר חכמי הדת המוסלמים הסונים, שיח' יוסף אל-קרדאווי נגד משטרו של אסד הביאו את אסד להבנה כי המשרדים של חמאס בדמשק ומחנות הפליטים בלטקיה מהווים עול עבור משטרו. אסד שעסוק בהישרדותו האישית לא יכול להתפנות כעת לבעיה הפלסטינית.


מול מצרים ותורכיה נמצאות ישראל ואיראן שלא מעוניינות בפיוס פנים פלסטיני. בעוד ישראל מעוניינת בחיסולה של חמאס איראן מעוניינת בחיסולה של הרשות. אך בשני המקרים גם איראן שמעוניינת בחידוש הקשרים עם מצרים וישראל שמעוניינת לשמור על הקשר האסטרטגי עם מצרים, לא יוכלו לפעול בצורה בוטה לסיכול הניסיון של מצרים ותורכיה.

אז מה ראינו בחודשיים האחרונים?


הפילהרמונית של שר החוץ התורכי "המומחה לאסטרטגיה אזורית" ושר החוץ המצרי שהוא "המומחה לחוק בינלאומי" מתוזמרת היטב.


בסוף חודש מרץ ותחילת חודש אפריל הגיעו למצרים. אסמעיל הנייה, מחמוד א-זאהר ונועדו עם טנטאווי העומד בראש המועצה הצבאית העליונה של מצרים ועם נביל אל-ערבי שר החוץ. בנוסף הגיע למצרים נשיא הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. שתי משלחות של חמאס עזה כבר נועדו בגדה עם בכירי הרשות. בנוסף נועד א-זאהר נפגש עם שיח' אל-אזהר אחמד אל-טיב,אשר בפעם הראשונה מאז יוני 2007 נתן את אישורו לפיוס פנים פלסטיני. לטענתו החשיבות של הפיוס הפנים פלסטיני עולה על ההתנגדות לנורמליזציה מול ישראל.


במקביל למצרים נועד שר החוץ התורכי, אחמד דבוטוגלו בדמשק עם ח'אלד משעל ועבדאללה שלח' ראש הג'אהד האסלאמי. לאחר מכן הגיע לקהיר ונועד עם עמיתו המצרי – לקראת ביקורו של ארדואן בקהיר. לאחר הפגישה המשותפת הודיעו שני הצדדים כי מצרים תהיה מוכנה לארח ועידת פיוס פנים פלסטינית בקהיר טרם ההכרזה על הקמת מדינה פלסטינית בעצרת הכללית של האו"ם, בספטמבר 2011.


במקביל קרו עוד שני אירועים. אבו-מאזן הודיע ב-17 במרץ כי הוא מוכן בכל עת להגיע לעזה ולדון על המכניזם להסכמה בכל שלושת סוגיות הליבה (אש"ף-תוכנית מדינית-סוגיות ביטחוניות) הוא הודיע כי מטרת הפיוס היא בנייתה מחדש של עזה וכינון ממשלת אחדות לאומית של טכנוקרטים שתכהן כ-6 חודשים ומיד לאחר מכן יתקיימו בחירות למועצה הלאומית ולנשיאות.


בנוסף הודיע שלשום אבו-מאזן כי הוא הורה על הפסקת הקמפיינים של השנאה וההשמצה נגד חמאס בערוצי התקשרות. העיתון המצרי אל-יום אל-סבע הודיע היום, כי בשבוע הבא יגיע ח'אלד משעל ועבדאללה שלח לקהיר וייוועדו עם שר החוץ המצרי לקראת ועידת הפיוס.


לא ניסיתי לחזות את העתיד, אני לא מתיימרת לנחש אם הם יצליחו לפייס בין הניצים הללו או לא. מה שניסיתי לעשות הוא לנתח את המהלכים האחרונים שאירעו במהלך חודשי מרץ ואפריל בגזרה הפלסטינית כפי שעולה מהעיתונות הערבית, כחלק מהערכות לקראת ספטמבר 2011.

ראיון עם ד"ר מחמד בראדעי אחד מהמועמדים לנשיאות מצרים

21.4.11

ראיון אישי עם מוחמד אל-בראדעי


העיתון המצרי,"אל-אהרם" (http://www.ahram.org.eg/Al-Mashhad-Al-Syiassy/News/73090.aspx, http://www.ahram.org.eg/Al-Mashhad-Al-Syiassy/News/73325.aspx)


د. البرادعى خلال الحوار بحضور رئيس تحرير "الأهرام" فى أول جلسة تعارف بينهما




ב-18 באפריל העניק, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית לשעבר ואחר מהמועמדים הבולטים לנשיאות מצרים, ד"ר מחמד בראדעי ראיון אישי לעיתון המצרי "אל-אהרם". להלן עיקרי דבריו:

"מפת הדרכים"


תקופת המעבר – הדמוקרטיה שבדרך


שאלה: האם לדעתך תקופת המעבר אותה הגדירה המועצה הצבאית העליונה מספיקה?


תשובה: אני מזהיר מהניסיון להאיץ ולקצר את תקופת המעבר, משום שמה שאנו נעשה בתקופה זו ישפיע על מצרים לדורות. אין צורך לנסות ולקצר את התקופה הזו. מה שחשוב הוא החזון ומפת הדרכים, מה עלינו לעשות בשביל שהתוצאה תהיה טובה לנו ולילדנו. אנו נבנה את היסודות של המדינה החדשה. התקופה הזו היא הרבה יותר חשובה מאשר שלב בחירת הנשיא הבא, משום שבמדינות דמוקרטיות, הנשיא הולך אך החוקה נשארת.


שאלה: מה לדעתך יש לעשות בתקופת המעבר?


תשובה: ישנם 4 שלבים שיש ליישם בתקופה הפוסט –מהפכנית בדרך למדינת חוקה. שלבים אלה יש לבצע בתקופת המעבר והם:

א. דיאלוג "הסכמה לאומית" - אשר ייצוגו בו כל השכבות החברתיות במצרים. כאשר האג'נדה ברורה והיא להגיע לקונצנזוס לאומי על: אופייה וצביונה של המדינה, האינטרסים החברתיים והמדיניים שלה.

ב. הרכבת ועדה ממלכתית עצמאית (אשר לא תמונה על ידי הפרלמנט העתידי) - תפקיד המועצה יהיה למצוא את המכניזם ליישום ההחלטות שיתקבלו בדיאלוג אשר יופיעו בחוקה החדשה.

ג. בחירות לנשיאות

ד. בחירות לפרלמנט – אשר יאפשרו למפלגות החדשות להציג את המצע שלהן וחזונן.

שאלה: בכדי להרכיב מועצה מכוננת עצמאית אשר לא תלויה בפרלמנט, האם יש צורך לערוך שינויים בחוקה הנוכחית?


תשובה: ניתן לערוך שינויים בחוקה הנוכחית למטרה זו או אחרת, אך אל לנו להסתפק בכך. אנו כעת בתקופה של מהפכה וכמו במהפכה אנו יכולים לעשות טעויות. יותר חשוב משינוי כזה או אחר בחוקה הוא הצורך בדיאלוג לאומי אשר יאפיין את האינטרסים הלאומיים לפני הבחירות. והועדה הממלכתית העצמאית תהיה אחראית על יישומן של ההחלטות שיתקבלו בדיאלוג הלאומי בחוקה החדשה.


שאלה: מהן הסכנות בקיום בחירות לפרלמנט בספטמבר הקרוב ואחריהן בחירות לנשיאות?


תשובה: במידה ונקבע חוקה אחרי קיום הבחירות למועצת העם ולשורא ולאחר מכן נבחר את המנגנון הנשיאותי אנו נאלץ מהר מאוד לרוץ לבחירות חוזרות ובנוסף הועדה הממלכתית אשר תפקידה לדאוג לכינון החוקה החדשה לא תהיה עצמאית אלא תוצר של הפרלמנט החדש. כמו כן למפלגות הלאומיות הישנות יש אחיזה בכפרים, במועצות המקומיות ובמחוזות ולכן כוחן כיום גדול יותר.


שאלה: כיצד אתה רואה את מערכת הבחירות הבאה?


תשובה: חלק מהבעיה היא חוסר השקיפות וחוסר הדיאלוג עם העם ואי הצגת החזון, מה שמוביל לחוסר בחירה אמתית של האזרח. זכותו של האזרח לדעת מה יוליד יום ומה היא הדרך הרצויה. אינני מעוניין לראות את המפגינים עוזבים את כיכר אל-תחריר. אני יודע שהמועצה הצבאית העליונה מעוניינת לסיים את השלב הזה במהירות האפשרית. אני יודע שהדרך קשה במיוחד לאור הבעיות הכלכליות ולכן הצעתי שני דברים: ראשית, הרכבת מועצה נשיאותית/מייעצת אזרחית אשר יכולה לכלול גם אנשי צבא, וכך להסיר את הנטל מכתפי הצבא אשר סופג את כל הביקורת והכעס. יש צורך בהתוויית החזון. אני לא רוצה לשמוע שהצבא עסוק בקביעת אסטרטגיה כזו או אחרת אשר גורמת לניסיונות לקצר את זמן תקופת המעבר. שנית, יש להפריד בין תפקידו של הצבא כמוסד צבאי ותפקידו ההיסטורי ובין תפקידו הנוכחי כמשטר שיש לו תפקיד מדיני במדינה כתוצאה מהמהפכה ואשר תפקידו כיום הוא לשמור על בניית המוסדות הדמוקרטיים. לכן יש צורך בשקיפות אשר היא הבסיס לאמון העם. שלישית, הפיכת ממשלת המעבר לממשלת ישועה לאומית אשר תפקידה לא רק יישום רפורמות פוליטיות וכלכליות אלא יש צורך לאפשר לה להתמודד עם המצב הנוכחי במיוחד בנושא הכלכלי אשר טומן בחובו סכנות.


שאלה: מה צריכים להיות טיב היחסים בין הצבא למערכת הפוליטית לאחר תקופת המעבר?


תשובה: אני חושב שזה חשוב מאוד שיהיה סעיף בחוקה בו נאמר שתפקיד הצבא הוא לשמור על החברה האזרחית ועל החוקה. ובתקופה הקרובה יהיה לצבא תפקיד חיוני בשמירה על הדמוקרטיה שבחיתוליה.


שאלה: כיצד אתה רואה את מאסרו של הנשיא מובארכ? וכיצד זה ישפיע על תקופת המעבר?


תשובה: דווקא בתקופה הזו עליינו לפעול לפי החוק הפלילי ולהשתמש בחוק החירום, מה שנמנענו לעשות במהלך 30 השנים האחרונות, בשביל להשיב את הביטחון והסדר הציבורי למצבם הטבעי. בשביל שניתן יהיה לעצור את "סמלי המשטר הקודם" ולממש את רצון המהפכה. במיוחד לאור העובדה שאפילו המועצה הצבאית העליונה עצמה ציינה שישנם ניסיונם להפיכת-נגד. לא רק פירוקה של המפלגה הלאומית. עצם העובדה שלקח כמעט חודשיים עד שהחל גל המעצרים של הסמלים הראשוניים של המשטר ולאחר מכן השניים והשלישיים, שעורר תהיות בקרב רבים, מה לא ברור שמדובר פה בשחיתות קשה ובהלבנת הון?!


מבלי לחפש אשמים, אנו נמצאים היום לאחר שהתקבלה החלטה לאסור את ראש המשטר ובזה למעשה שרטטנו קו אדום וברור שאומר שאף אחד לא נמצא מעל החוק. הצעד הזה ישיב למועצה הצבאית העליונה את אמינותה בפני אזרחי מצרים, במיוחד לאור הקלטת שהושמעה לנו בטלוויזיה בקולו של מובארכ בה הוא איים לרדוף אותנו.


שאלה: האם אתה חושב שהפלג הדתי במצרים יכול להוות סכנה על עתיד הדמוקרטיה המצרית?


תשובה: הדבר החשוב ביותר הוא להגיע להסכמה לאומית לגבי צביון המדינה וערכיה. בנושא הזה נראה לי שישנם שני קווים אדומים שאסור לחברה המצרית לחרוג מהם: צביונה של המדינה כחברה אזרחית וכחברה שווה. במסגרת שני הקווים האדומים הללו כל הדעות מותרות בין אם אתה שייך לאחים המוסלמים או לפלגים הסלפיים, ללא קשר לגזע או מקום הולדתך – יהיה חופש דעה לכל – במסגרת הדמוקרטיה. אני מברך על כך שהסלפיים הם חלק מהחברה המצרית. אבל אם אני רואה משהו חותך את אוזנו של אזרח מצרי אחר, האזרח צריך לשבת בבית הסוהר. לאף סלפי אסור לכפות את דתו על אזרח אחר בכוח. לכל מדינה ישנם קווים אדומים. אף מדינה דמוקרטית לא יכולה להרשות לעצמה מפלגות פשיסטיות או נאציסטיות אך בכל מדינה יש מפלגות ימניות ומפלגות שמאלניות הכל במסגרת החוק ותחת פיקוחו של בית המשפט העליון. בסופו של דבר הבחירות הן אלו שקובעות. אין פה חילוקי דעות לגבי אופי המשטר ואין פה ויכוח על הצורך לכבד את דעת הרוב עם שמירה על זכויות המיעוט. לכל אזרח מצרי הזכות להביע את דעותיו ואת אמונותיו בצורה שאינה עוברת על החוק, על בסיס שוויון מלא.

ההשפעה החיצונית על מצרים בתקופת המעבר


שאלה: האם לדעתך שואפות ישראל וארצות הברית להשפיע על ההליך הדמוקרטי במצרים?


תשובה: אינני חושש ממעורבות אמריקאית וישראלית בנעשה במצרים. החשש הזה הוא חלק מאובדן האמון של האנשים משום שמצרים הפכה למדינה שולית בחשיבותה ולכן יש ביננו ששואלים האם ישראל וארצות הברית יאפשרו לנו לעלות על דרך המלך?! עד כדי כך שאנו מדברים על כך שהנשיא הבא של מצרים צריך להיות מוסכם על האמריקאים. עד כדי כך אנחנו מוגבלים?! עליינו לזכור שהמהפכה התרחשה למרות התמיכה של משטר אובאמה במובארכ. ביומה השני של המהפכה, ב-26 בינואר הכריזה שרת החוץ האמריקאית, קלינטון כי להערכת ארצות הברית משטרו של מובארכ יציב אך לאחר שבועיים השתנתה עמדת ארצות הברית ב-180 מעלות והנשיא אובאמה הודיע כי העם המצרי מעורר השראה. הפכנו לפלא בעיני העולם.


שאלה: מה לדעתך הצעדים בהם ינקטו ארה"ב וישראל בכדי לשמור על השפעתן באזור? האם אתה פוסל את האפשרות כי הן ישתמשו בכוח צבאי או בקלף של הסיוע הכלכלי במידה ויראו לנכון?


תשובה: ראשית אני מתנגד לכל צעד מיליטנטי נגד מצרים, או שימושש בקלף הכלכלי כחלק ממאבקי השפעה. ככל שהעולם הערבי מרגיש מאוים כך גם גדלה הסכנה על בטחונה של מדינת ישראל. ויציבות מצרים והצלחתה רק תתרום להיותה מדינה מפותחת, מודרנית ומתקדמת. מצרים מודרנית תסייע בייצוב האזור ופירוק המתיחות, הנפיצות והרדיקליזציה שהפכה להיות בעיית העולם כפי שאנו עדים לה בפלסטין, בתימן, בסומליה, בעיראק, באפגניסטאן ובלוב. חצי מהעולם הערבי נמצא כיום במצב של מלחמות אזרחים ולכן כל העולם מעוניין שמצרים תשוב לתפקידה הקודם כבסיס תרבותי, חינוכי כסמל לקדמה אזורי.


שאלה: אבל האם זה ימנע את המשך מאבקי ההשפעה באזורנו?


תשובה: כל מדינה צריכה להגן על האינטרסים שלה. וכל מדינה תנסה להשפיע על הנעשה במצרים בדרך שתתאים לצרכיה, דה-פקטו לא ניתן לכפות דבר.


מרכיבי הביטחון הלאומי של מצרים


שאלה: מהם לדעתך מרכיבי הביטחון הלאומי של מצרים?


תשובה: אני אחלק אותם לארבעה מרכיבים עיקריים:


א. בניית "עוצמה רכה" (soft power) .

ב. פיתוח הערוצים החיוניים למצרים באמצעות מדיניות חוץ, בשלושה ערוצים מרכזיים: (i) הערבי, האסלאמי והאפריקאי. (ii) האירופאי. (iii) הכלכלות המתפתחות (דרום אפריקה, הודו וברזיל).

ג. זיהוי האינטרסים הלאומיים הקבועים של מצרים והגדרתם של הקווים האדומים.

ד. צבא חזק אשר יכול להתמודד עם כל האתגרים כגון, טרור, פשעים מאורגנים ומלחמות אזרחים.


מצרים-ישראל


שאלה: תאר לי את אופיו של המאבק הישראלי-ערבי פוסט אירועי ה- 25 בינואר?


תשובה: כבר אמרתי בעבר כי השלום עם ישראל הינו בין הממשלה המצרית ותל אביב ואינו עם העם המצרי. והרגשות המצריים והערביים הם שזהו שלום כפוי, אך זה יכול להשתנות עם שינוי המדיניות של ישראל, ארצות הברית ושל המערב. כל עוד אין מאזן כוח הפתרון אינו צודק. השלום האזורי נושא ונותן במסגרת מאזני הכוחות ולאו דווקא על כוח צבאי. במידה ומצרים תצליח לבנות את עוצמתה הרכה, אזי ישראל תהפוך ל"לוקסמבורג של האיחוד האירופי", היא זאת אשר תשאף להסכמים עם כלל העולם הערבי. הפוליטיקה היא האיזון של האינטרסים.


שאלה: מה היו עומקן של חילוקי הדעות בינך ובין ארצות הברית בתקופת היותך ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית.


תשובה: בנושא עיראק, מסקנות הדו"ח של הסוכנות לאנרגיה אטומית ברורות ועליהן העדתי במושב מועצת הביטחון של האו"ם ב-7 במרץ 2003 טרם המלחמה. המסקנות היו כי לא נמצאו הוכחות כי ברשות עיראק נשק גרעיני. אלו היו גם דבריו של ידידי האנס בליקס האחראי בועדת עיראק על סוגיית הנשק הלא קונבנציונאלי, מה שאילץ את ארצות הברית לצאת למלחמה בעיראק ללא החלטת מועצת הביטחון תוך הפרה של החוק הבינלאומי. ולכן קופי ענאן, מזכ"ל האו"ם בזמנו תיאר את היציאה למלחמה כלא חוקית משום שלא הייתה לה הלגיטימיות של מועצת הביטחון. חילוקי הדעות ביני ובין ממשל בוש לא נסובו אך ורק על סוגיית עיראק. מכיוון שהייתה לי נגיעה לכל הסוגיות הרגישות כגון לוב, סוריה ואיראן ולכן ארצות הברית הייתה המדינה היחידה שהתנגדה למינויי לקדנציה שלישית בתפקיד. היו חילוקי דעות קשים ביני ובין השגריר האמריקאי והישראלי בסוגיית סוריה ואיראן, מה שהוביל למאבק קשה מאוד. היה חשש אמיתי מפריצת מלחמה נוספת שתערער את האזור כולו על בסיס ידיעות שרובן אינן נכונות וחלקן מוטעות. באותה תקופה, אם היית נכנס לגוגל ומקיש את שמי היית מקבל כ-6 מיליון תוצאות אשר ברובן הייתי מכונה "מרגל איראני" או מוטה לטובת העולם הערבי והאסלאמי.


שאלה: מה מסגרת יחסיך כיום עם ישראל, ארצות הברית ואיראן?


תשובה: בנוגע לישראל ואיראן, אין לי תקשורת קבועה עמן. אם איראן תבקש להיפגש עמי אשמח אך עד היום לא היה שגריר איראני בקהיר. אינני עושה הבחנה בין מדינה אחת לשנייה ואין לי רגישויות כאלה או אחרות. מה שאני אומר בפרהסיה אלו הדברים שאני אומר בדלתיים סגורות. בנוגע לארצות הברית אין לי יחסים מיוחדים עמם אך גם איני אויב או חבר שלהם. ארצות הברית, כמוה כמו מדינות אחרות, אני יושב עם כל המשלחות שמגיעות למצרים ומבקשות לשוחח עמי. כפי שכבר נועדתי עם ראשי המדינות ושרי החוץ של רוסיה, יפן, תורכיה וראש ועדת החוץ של הקונגרס.

מצרים כיום

שאלה: כיצד אתה רואה את מצבה של מצרים כיום?


תשובה: תוצאות השחיתות הנפשעת הביאו את מצרים להוביל ברשימת המדינות המושחתות והנחשלות, מבחינה כלכלית (אנחנו במקום ה-49 מתוך 60), בהתפתחות אנושית (אנחנו במקום ה-123)


שאלה: האם אתה חושש לגורלה של מצרים?


תשובה: אם עלינו על דרך המלך ונחוקק חוקה חדשה, נערוך בחירות דמוקרטיות לפרלמנט ולנשיאות. אם נבנה את המוסדות שלנו על פי החוק ובשקיפות מלאה על בסיס האינטרסים החברתיים בצורה קולקטיבית ושקולה ונשיב את האמון במערכת ונכבד את דעות המיעוט אז אינני חושש לגורלה של מצרים.


שאלה: האם אתה חושב שהנשיא הבא של מצרים צריך להיות בעל רקע צבאי?


תשובה: אינני חושב כך. רוב אזרחי מצרים חושבים שהגיע הזמן לבחור נשיא אזרחי, לאחר 60 שנה של שלטון של גנרלים. ויחד עם זאת אין זה חשוב מי יבחר אלא כיצד יבחר והאם הבחירות יהיו חופשיות עם שקיפות מלאה. זכותו של כל אזרח לראות עצמו מועמד לנשיאות.